צעד קטן לישראל כץ, צעד גדול לקראת הגאולה‎

יום שלישי, כ’ שבט התשפ”ה
צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שזה מה שאנחנו קוראים – “היום התפרסם לראשונה כי שר הבטחון ישראל כץ הורה על הקמת ‘מנהלת הגירה מרצון’ לתושבי עזה. על פי התוכנית, ליוצאים מעזה יערך בידוק קפדני כדי לוודא שאין להם קשר לארגוני הטרור, וישראל תלווה כל שלב בתהליך ההגירה, בתיאום עם ארה”ב. גורמי הבטחון מעריכים כרגע, כי מדובר במאות אלפי תושבים שמעוניינים לעזוב”.
נכון, עדיין מדובר רק על ‘הגירה מרצון’, טרם הפנימו בישראל את ציווי התורה להוריש את האויב מפנינו, טרם הפנימו את אזהרת התורה על האסונות שיקרו כאן אם לא נוריש אותם – וכפי שלדאבוננו נוכחנו לראות באותו שמיני עצרת מר ונמהר. טרם קלטה ממשלת ישראל, כי על-מנת להבטיח את קיומנו ולמנוע את השמדתנו אין צורך באישור מארה”ב או מכל גורם אחר, וטרם הפנימו שאין שום הבדל בין עזה לג’נין, לשכם, לחברון, לאום אל-פאחם, סכנין, עכו, לוד ויפו. ועדיין – זהו צעד קטן לישראל כץ, וצעד גדול לקראת גאולתנו ופדות נפשנו.
במשך עשרות שנים הלעיטו אותנו בשתי הנחות יסוד, שכל מי שהעז לערער עליהן היה נחשב להזוי ומטורף. האחת – שגרוש האויב הערבי מארצנו הוא מהלך בלתי-מוסרי. השני – שהוא לא מעשי, לא ‘ריאלי’ בלע”ז. וכאשר היהודים אינם מצליחים להבין בעצמם – הקב”ה שולח את הגויים ללמד אותנו דרך המציאות, שבהעדר הנבואה – היא התדר שדרכו מְתַקְשֵׁר אתנו בורא עולם. 
את חדלונה של טענת הכזב ה’מוסרית’ כביכול למדנו בדרך הקשה, דרך הנוחבות הארורים שהבהירו לנו עם מי יש לנו עסק, כאשר רק עיוור מסוגל לחשוב שמדובר בגוף שאינו זוכה לתמיכה מסיבית של האוכלוסיה האזרחית, ושהתמיכה הזו היא גורפת ומקיפה את כל האוכלוסיה הערבית בארצנו, לא רק בעזה. ואילו את השקר שבטענה  ה’ריאלית’ אנו למדים בדרך היותר נעימה, אם כי מביכה, מפי נשיא המעצמה הגדולה בעולם, אותה מעצמה שכה חששנו מפניה, וכעת אנו רואים כיצד גם מנהיגה של אותה מעצמה אינו אלא כלי בידי בורא עולם לגלגל את המציאות לעבר התכלית הנרצית בבריאה – “ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא”. כאמור, מביך למדי שישראל צריכה להתאמץ כדי להדביק את קצב ההבנה של טראמפ, אבל מה לעשות, ואלפיים שנות גלות עשו את שלהן והנפש הישראלית מתקשה להתרגל למצב של שפיות, וזה לוקח לה יותר זמן…
אז כן, רבותי, זה קורה לנגד עינינו, וכל שעלינו לעשות הוא להתחבר לתדר של בורא עולם ולינוק ממנו את השפע האדיר שהוא מרעיף עלינו. ואחר שראינו במשך עשרות שנים נסים גלויים ממש – הגיע הזמן להתחבר באמת, להבין שאושרנו ובטחוננו תלוי בשיבה אמיתית אליו בכל תחומי החיים הלאומיים והאישיים של כל אחד ואחד. הגיע הזמן נהפוך את מדינת היהודים שקבלנו במתנה מבורא עולם למדינה יהודית באמת שתקדש את שמו בכל הליכותיה, ונבין כי להיות עם ה’ המקבל על עצמו את עול מלכותו – היא הדרך הריאלית היחידה שֶׁנִּתְּנָה לנו על-מנת שנתקיים כאן בארץ.
יש רק לקוות, שמעתה והלאה נצליח ללמוד את היסודות האמוניים מהתורה הקדושה, ולא נצטרך גוי זה או אחר שילמד אותנו…
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

Caught in the Yetzer’s Net? Just Tie Yourself Up!

Harry Fishel was a leading pioneer and philanthropist of Jewry.

He escaped Russia as a youth to avoid the tsar’s army draft and, like all immigrants, had extreme difficulty not working on Shabbos. As the common refrain went: “If you don’t come in on Saturday, don’t bother coming in on Monday”. (Fishel had barely any Jewish literacy to buoy him; he only started learning gemara at age 69.)

I haven’t read Harry Fishel’s autobiography myself, but here is how the story is presented in Hamodia newspaper (probably copied from the autobiography):

Harry landed a good job in his field (architect) with great pay, but they refused to keep him if he kept Shabbos, even at half the offered salary, and he spent a sleepless Friday night struggling at a crossroads. Harry finally decided to go to Shabbos Shachris in the morning and from there continue to his job.

But then:

While he was in shul, he realized he would be the first person in his family ever to desecrate Shabbos, and he went up to the aron kodesh and prayed for guidance. He then changed into work clothes, but as he walked, the vision of his parents slowed his steps; he felt paralyzed, and chills shook his body.

Harry realized his prayers had been answered. He knew what he had to do, and he returned home to continue observing Shabbos, a strange sense of peace pervading him. Never again would Harry Fischel contemplate any desecration of Torah law.

Perhaps this is is also the intention of “Chayei Moharan” chap. 459:

אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות, עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועי”ז יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואעפ”כ אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה (ועין בלקוטי הלכות הלכות ראש חדש הלכה ו).

Anyway, it sounds like good Jewish advice to me…