Godawful Etymology!

As against a pile of ignorant online writers who don’t deserve a clear mention, the word “godawful” is from the 19th century, way back when.

The word does not mean what they think it means…

  • God=God.
  • Awful=full of awe, evoking or inspiring awe.

So: God-awful=inspiring awe of God in its size, etc., through divine association.

Likewise, Yamim Nora’im doesn’t mean “Awful Days” in the modern sense of awful, either (or at least it didn’t until the Mashgichim came along). “Nora” doesn’t mean bad.

God is great! That is, He is Good, and also helps inspire Fear of Heaven.

I recall a Radak somewhere saying the same regarding compounds hyphenated with “Elohim”.

הפטרת פרשת נח: שיבת ישראל לארצו – מכת מחץ לכנסיה הנוצרית

הפטרת פרשת נח
ישעיהו נד א – נה ה

שיבת ישראל לארצו – מכת מחץ לכנסיה הנוצרית!

יום ששי, ב’ מרחשון התשפ”ו
מיסודות האמונה הנוצרית הוא שעם ישראל הושלך מעל פניו של הקב”ה, אשר מאס בהם משום שלא קבלו על עצמם את האמונה באותו משיח שקר בהם הם מאמינים. במשך דורות על-גבי דורות, ידעו הנוצרים בעולם כולו, כי היהודים נועדו לסבול, וסבל זה היה אימות, כביכול, לאמונת הנצרות. האמת, כמובן, שונה בתכלית. עם ישראל סבל גלות ורדיפות בשל עזיבתו את בורא עולם, וידענו כל העת, כי יום יבוא ונשוב לחיות לפניו כרצונו. הנביא בהפטרה שלנו מדמה את יחסינו עמו ליחסי אשה ובעלה. האשה חטאה לבעלה, והוא שלחה מעל פניו, אך אין כאן גירושין גמורים. הוא מצפה לה שתשוב, ולכן הוא מודיע לה מראש שתכין את הקרקע לחיים המשותפים העומדים לפניהם. “הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל־תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי. כי־ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. אל־תיראי כי־לא תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד כי בעליך עשיך ה‘ צב-אות שמו וגאלך קדוש ישראל א-להי כל־הארץ יקרא (נד ב–ה).
אין את כשאר הנשים! בועליך עשיך הוא ה‘ קדוש ישראל. הגויים לועגים לישראל בגלותם, אך הם אינם משכילים להבין, כי לעולם יש תכלית, וכאשר זו תתקיים, עם ישראל ישוב אל אדמתו. על משמעותו של הפסוק הראשון בהפטרה מתארת הגמרא ויכוח מעניין. “רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר ה‘” (נד א). ואומרת הגמרא במסכת ברכות י. – “אמר לה ההוא מינא [כנראה נוצרי או בן כת סוטה אחרת] לברוריא [אשת ר‘ מאיר]: כתיב “רני עקרה לא ילדה”, משום דלא ילדה – רני? אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא [טיפש! תתבונן בסוף הפסוק], דכתיב: כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה’; אלא מאי עקרה לא ילדה – רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה, שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו”.
לגויים נראה שהם נהנים ואנחנו סובלים. אך כל הנאתם היא חולפת. הם יולדים בנים לגהנם. עם ישראל יכול לשמוח גם בהיותנו בבחינת אשה עקרה. כי אנו יודעים מי הוא בעלנו, מי הוא עושנו ויוצרנו, מי שומר אלינו אמונים.
כל הדברים הללו נכתבו והיו שגורים על פינו במשך מאות בשנים. אולם בפועל, המציאות הייתה קשה, והיינו זקוקים לאמונה חזקה כדי לעמוד מול אותה ‘מציאות’, בה הנוצרים חזקים ואנחנו שפלים. אולם במאה השנים האחרונות החלו הנבואות הללו להתגשם בצורה מופלאה. כעת רואים כל באי עולם כמה שוטים הם הנוצרים. כעת כולם יודעים, כי אכן ה‘ שמר לנו אמונים. מדינת ישראל קמה ונצבה, בנסי נסים הפכנו למעצמה בתחומים רבים, ואף הקומה הרוחנית והמכרעת הולכת ונבנית למורת רוחם של המתכחשים לחזון. אירופה הנוצרית, לעומת זאת, שוקעת אל תהום הנשיה, כאשר הפרוגרס הרס את התא המשפחתי, בעוד ההגירה האיסלמית מניעה את שעון החול לכיוון חיסולה הסופי של אירופה כפי שהכרנו אותה מאז ומעולם. כעת זכינו לראות כיצד העקרה ילדה את בניה, והכנסיה הנוצרית נחלה את תבוסתה. בקרוב גם יתקיים הפסוק בהמשך ההפטרה – “וכל־בניך למודי ה‘ ורב שלום בניך” (נד יג).
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

האברך שנחטף בדרכו לאומן חושף: החיים בכלא הצבאי גם כן נסיון

האברך מתאר את התנאים בכלא: “ספירות, ארוחות, נעילות”

 האברך ר’ נחום מיקלר שנעצר בדרכו לאומן ונכלא ל-13 יום בכלא הצבאי, חושף בראיון את התנאים, הקשיים והניסיונות הרוחניים מבפנים. “זה ניסיון עצום. אתה בחדר עם מסך טלוויזיה פתוח כל היום”. מטלטל

נתי קאליש

א’ בחשוון תשפ”ו, 23/10/25 08:14עודכן: 10:26

האברך ר’ נחום מיקלר ממודיעין עילית נעצר בדרכו לאומן לאחר שלא התייצב בלשכת הגיוס כהוראת גדולי ישראל, ונשלח לכלא הצבאי ל-13 יום. בריאיון לתכנית ‘חדשות אנ”ש’ עם נתי קאליש, הוא משתף בתחושות הקשות, ברגע המעצר, ובמה שחווה בין כותלי הכלא. “שמים לך אזיקים באמצע אולם נתב”ג, ואתה בהלם גמור. לא יודע מאיפה זה נפל עליך”, הוא מתאר.

לדבריו, המעצר החל בצורה מפתיעה ובלתי מובנת. “לקחו אותי לתל השומר, שם יש מקום מעצר זמני. אתה לא יודע מה הולך לקרות, רק ממתין לראות שופט. אחר כך מעבירים אותך לכלא הצבאי – ושם זו כבר חוויה אחרת לגמרי. שמונה אנשים בחדר אחד, חילונים, דרוזים, חיילים מהחזית. אווירה קשה מאוד, בטח למישהו שבא מעולם התורה”.

מיקלר מתאר כיצד נאלץ להסתגל לשגרה נוקשה: “כל דבר בכלא מוגבל בשעות – אפילו תפילה. מקבלים שעה לשחרית, חצי שעה למנחה וערבית. אתה לא יכול פשוט לשבת בבית הכנסת מתי שאתה רוצה. היום מתחיל בשש בבוקר ונסגר בתשע וחצי בערב. הכול מתוזמן – ספירות, ארוחות, נעילות”. עם זאת, הוא מצא גם נקודות אור: “הבאתי איתי ספרים, למדתי בחדר, השתדלתי לנצל את הזמן להתעלות. בשבת ובחג, כשאין טלפונים והטלוויזיה כבויה, אנשים שלא שומרים מצוות פתאום באים להתפלל – זה היה מרגש מאוד”.

על הקושי הרוחני והנפשי הוא מדבר בגלוי: “זה ניסיון עצום. אתה בחדר עם מסך טלוויזיה פתוח כל היום, לא תמיד אתה יכול לכבות. גם אם אתה לא מסתכל – אתה מושפע מהאווירה. זו לא סביבה שמתאימה לחרדים. אפילו אמרתי שצריך לעשות זיכוי מיוחד לחרדים רק על הצער הזה”. הוא מוסיף כי המפקדות בכלא הן כמעט כולן נשים, דבר שהפך את השהות לטעונה עוד יותר: “זה לא נעים, אתה צריך לבקש מהן דברים בסיסיים, זה יוצר תחושה לא פשוטה בכלל”.

לסיום הוא מדגיש: “אני לא ממליץ לאף אחד לחשוב שזה ‘כדאי לסיים עם זה’. זה מקום לא קל, לא רוחנית ולא רגשית. אבל בתוך כל הקושי, הרגשתי גם שליחות – לחזק אחרים ולהראות שגם שם, בתוך החשיכה, אפשר למצוא ניצוץ של קדושה”.

 האזינו לראיון המלא מתוך ‘חדשות אנ”ש’ ב’קול חי’…