Halakhic Positions of Rav Joseph B. Soloveitchik by R. Aharon Ziegler
We tend to look askance at someone wearing Tefillin in the afternoon. To most of us, it’s a strange sight and we wonder why that person had not donned his Tefillin in the morning like the rest of us. It does not occur to us that the person might indeed have put them on in the proper time of the morning hours but he harbors a need to wear them all day long. Is that really wrong or is it perhaps meritorious to wear them all day long?
From the Gemara Menachot it certainly appears that the Amora’im wore their Tefillin all day long. The Gemara asks (36a), “Until when may one wear his Tefillin?” And the answer of the First Tanna is, “until the sun [finishes] setting”, R’ Ya’akov states, “he may leave the Tefillin on until pedestrians have vanished from the market”, and the Chachamim state, “until the time of sleeping”. Furthermore, the Rambam states explicitly (Hilchot Tefillin 4:25), that the Kedusha of Tefillin is so great, that as long as one wears them on the head and arm, his personality will remain humble and G-d fearing. Therefore, one should make every effort to wear them all day long, for that is indeed the proper Mitzvah. And then the Rambam adds, that it is told about Rav, the disciple of Rabbeinu HaKadosh that all his life no-one saw him walking four Amot without Torah, without Tzitzit, or without Tefillin. Then Rambam concludes, although it is meritorious to wear Tefillin all day there is a special Mitzvah to wear them during Tefillah.
Rav Soloveitchik analyzed this Mitzvah by stating that from the perspective of simply fulfilling the Mitzvah of binding the Tefillin, as found in Devarim 6:8. “U’KESHARTAM LE’OT AL YADECHA VE’HAYU LETOTAFOT BEIN EINECHA” (You should bind them as a sign upon your arm and let them be ornaments between your eyes), one fulfills that aspect of the Mitzvah by merely donning them for a few minutes a day. However, from the perspective of the Gavrah, the person, the effect and Kedusha that the Tefillin have and leave upon the person that aspect of the Mitzvah deserves a greater length of time, and wearing them all day long is not hard to understand. Tefillin is the only Mitzvah of the Torah that even the non-Jewish world will look upon us with awe and respect, as the Torah states, “Then all the people of the earth will see that the Name of HaShem is proclaimed upon you and they will revere you” (Devarim 28:10). So, although it is not our minhag to wear the Tefillin all day, nevertheless, the concept of doing so is certainly a meritorious one.
No one will really understand politics until they understand that politicians are not trying to solve our problems. They are trying to solve their own problems– of which getting elected and re-elected are number one and number two. Whatever is number three is far behind.
Many of the things the government does that may seem stupid are not stupid at all, from the standpoint of the elected officials or bureaucrats who do these things.
The current economic downturn that has cost millions of people their jobs began with successive administrations of both parties pushing banks and other lenders to make mortgage loans to people whose incomes, credit history and inability or unwillingness to make a substantial down payment on a house made them bad risks.
Was that stupid? Not at all. The money that was being put at risk was not the politicians’ money, and in most cases was not even the government’s money. Moreover, the jobs that are being lost by the millions are not the politicians’ jobs– and jobs in the government’s bureaucracies are increasing.
To this day, the Marshall Plan, that enormous government program for foreign aid and wealth redistribution, is still held up as a model of good government planning, and of the benefits of forcibly redistributing the taxpayers’ money.
In American politics, this opinion has nearly risen to the level of ultimate truth. For example, while domestic welfare programs are often met with derision from American conservatives, the Marshall Plan, which is founded on the same ideological foundation as the American welfare states, receives almost universal approval from Americans left and right.
Thus, it is not surprising that politicians and pundits continue to invoke the Marshall plan to push for more modern day programs based on the idea that if governments spread around the wealth, then prosperity will naturally result.
Tuesday in Europe, for example, European Parliament President Antonio Tajani invoked the Marshall plan to push for more EU spending programs in Africa designed to attract wealth there via sweetheart deals between European regimes and African contractors. Many of those firms, of course, are likely to be European-owned. And the scheme is reminiscent of the Marshall Plan, so it’s sure to be a success!
Not coincidentally, Tajani delivered his remarks on the 71st anniversary of Secretary of State George Marshall’s June 5, 1947 speech calling for what became the Marshall Plan. He outlined the plan to flood Europe with government welfare checks in order to help Europe overcome the fact that much of the continent’s capital had been destroyed in World War II.
The money spent totaled over 100 billion dollars in today’s dollars. And given that the American economy was but a small fraction of what it is today, this was an enormous sum.
The rhetoric behind the idea was nothing new. In 1947, it was routine to claim that government spending of the New Deal and World War II had ended the poverty of the Great Depression. That’s not the reality, of course. As economic historian Robert Higgs has shown, the New Deal made the Depression worse. Nor did World War II end the Depression. But at the time, this was a common misperception.
So, if redistributing the wealth worked so well to end poverty in the 1930s, why not do it all again in post-war Europe?
Moreover, it was a winning political strategy for President Truman. As noted by Charles Mee in his book The Marshall Plan:
[Truman needed] some large program that would let him recapture the initiative, something big enough to enable him to gather in all the traditional factions of the Democratic Party and also some middle-of-the-road Republicans, and at the same time, something that would hamper the Republican phalanx.
So, the US government set to work funneling taxpayer dollars to both foreign regimes and to American corporations who could leverage their political influence with foreign regimes to get some of that money.
But here’s the rub. There’s not actually evidence that this worked.
As Thomas Woods notes in this lecture on foreign aid, it’s easy to see why the Marshall Plan has the reputation it does. After all, the Marshall Plan was implemented in the late forties, and during that time, the economies of Western Europe greatly recovered.
But this is a case of mere correlation being woefully insufficient to prove causation.
בתי הדין הרבניים נהפכו סניף של נעמת, ויצ”ו ושדולת הנשים. הרבנים, אשר רוב ציבור המתגרשים סולד מהם, ומהכפייה הדתית הבלתי נסבלת, חרדים כל כך לכיסאם ולג’ובים הנפלאים שלהם, עד כדי כך שהם משתפים פעולה עם ארגוני הנשים ל“שחיטה כשרה” של הגברים הנאלצים להתייצב בפניהם. הדיינים פוסקים לרעת הגברים פעם אחר פעם, וארגוני הנשים מיללים בראש חוצות שהרבנות מפלה אותם. כך נוצר שיתוף פעולה שבשתיקה כאשר נוח לארגוני הנשים שיש כתובת עליה הן יכולות להצביע כמי שאחראי להפליית נשים, כביכול, בעוד הרבנים למעשה פוסקים כמצוות שדולת הנשים המלומדה, מחשש שמחר יגיעו הנשים למחות בשערי הרבנות נגד הפליית הנשים המדומה, ויגרמו לסגירת בתי הדין הרבניים ואובדן המישרות הנחשקות. ראו ארגוני הגברים: על החברה החילונית להתגרש מבית הדין הרבני , אריאל לוין, עו”ד, nfc . ראו גם מה עניין שניט לבתי הדין הרבניים? 7/2/2012 אריאל לוין, עו”ד, nfc .
איננו רואים אף ארגון הנשים הקורא לחברותיו לצאת לרחובות ולהפגין נגד העוול בבית הדין הרבני, פשוט מפני שהעוול ברבנות נעשה לגברים, פעם אחר פעם. הקונספירציה הרבנית-פמיניסטית עדיין לא נחשפה דייה, אולם אין ספק שכיום כדאי ואף משתלם לנשים לפתוח תיקי משפחה ברבנות, ולא בבית המשפט למשפחה. לגברים, שני הפורומים גרועים, אבל כיום נראה שבתי הדין הרבניים גרועים לגברים אפילו יותר.
כאשר נשאלה גלי עציון, נציגת נעמת, מדוע איננה שולחת נשים להפגין מול בתי הדין הרבניים נגד ה”קיפוח”, תשובתה הייתה “לנו אין סיבה. שילכו הגברים להפגין ברבנות”. יש סיבה מדוע ארגוני הנשים אינן עושות דבר מול הגוף שהן טוענות שמקפח אותן. הסיבה היא שנוח להן מאוד להנציח את המצב כמו שהוא ולהינות מההטבות של “הדין האישי” גם בבתי הדין הרבניים וגם בבית המשפט למשפחה.
רוב הזעם הפמיניסטי הוא נגד מה שהן מציירות כסלחנות של בתי הדין לגברים סרבני גט. בפועל, גברים סרבני גט נשלחם לכלא. נשים סרבניות גט, לא רק לשלא נשלחות לכלא, הן גם נהינות ממוזונות אישה שממשיכים להצטבר כל עוד האישה מסרבת גט. לאישה גם הטבות בבתי הדין בדמות תביעה למדור ספציפי ותביעה לכתובה. לנו לא ברור בכלל מדוע שבכלל יהיה איכפת לנשים אם יקבלו גט, או לא. הרי אם הן בחרו להינשא ברבנות, הרי שלקחו על עצמן את הסיכון שהגט לא ינתן על פי רצוונן בלבד. על פי ישראל היום, 18/11/2011, בישראל יש 180 מסורבות גט, ו 190 מסורבי גט, כאשר מסורב גט הוא ני שלא קיבל גט שנתיים מיום התביעה. הרב צוריאל בובליל ועו”ד אביבית מוסקוביץ הקימו את המרכז הבינלאומי לאכיפת גירושין”. שני אלה דורשים חקיקה להטלת סנקציות חדשות נגד גבארים, ו”למנות יותר הרכבים שיתרכזו רק בזה”. שני אלה והכון שלהם גרמו למצב בו כל גבר הנכנס בשערי בית הדין הרבני חשוד מיידית כסרבן גט בפוטנציה, מה שמאפשר לדיינים להוציא צווי מעצר במעמד צד איד, וצווי עיכוב יציאה במעמד צד אחד, רק על סמך הטענה שהבעל חשוד בסיררוב למתן גט. ידועים מספר מקרים של תושבי חו”ל שהגיעו לארץ ונתקעו פה, לאחר שהדיינים הכינו לגבר אמבוש משפטי, ולכדו בציפורניהם תיירים מחו”ל באמצעות צווי מעצר ועיכובי יציאה, למשל הדיין הפמיניסטי דניאל אדרי. בובליל ומוסקוביץ מתגאים למשל כיצד הוציאו תביעת מזונות וצו עיכוב יציאה נגד גבר תושב שיקגו, בשם אישה תושבת שיקגו, שבכלל לא גרה בארץ: “הבעל צעק ושצף נגד בית הדין הרבני, בטענה שהוא אמריקאי, ואין לבית הדין סמכות. הדבר לא עזר לו שכן בית הדין קיבל את עמדתנו שהוא מוסמך לדון בתביעת מזונות האישה”. פעולות מסוג אלה הם הפרה בוטה של הדין הבינלאומי, כאשר ברור על פניו שלאישה שבכלל לא גרה בארץ, נגד בעל שלא גר בארץ, לבית הדין הרבני, או כל ערכאה בישראל אין כל סמכות להתערב. אבל הדיינים עושים מה שהם רוצים, תוך הפקרות מוחלטת של זכויות האדם, ודינים בינלאומיים. רק בשנתיים האחרונות נודע על תושב ניו ג’רזי שעוכב בישראל תמורת 100,000 ש”ח, תושב קליפורניה שעוכב תמורת עירבון של 1,750,000 ש”ח, ותושב ספרד שנאסר בבואו לארץ, והגט ניכפה עליו ביום בו נודע לו שבכלל הוגשה נגדו תביעה. הדברים הגיעו לתקרית בינלראונמית, כאשר השופטת בוני מיזדול בניו ג’רזי בפניה הובאו מעללי בית הדעים הרבי, הכריזה כי מעתה ואילך, אף פסק דין מבית המשפט הרבני לא יאכף בניו ג’רזי או יוכר כפסק דין ששוה משהו (21/9/2011), וזו רק ההתחלה.
במאמרו, עו”ד אריאל לוין כותב: “המיתוס שבתי הדין הרבניים טובים לגבר ורעים לאישה מושמע כל-כך הרבה פעמים, עד שיש מי שמאמינים לו. גברים מתגרשים רבים דורשים בסכלותם ממי שמייצג אותם למהר לבית הדין הרבני. אבל, עורכי דין העוסקים בענייני משפחה יודעים שהאמת היא אחרת לגמרי: בתי הדין הרבניים הם רעים לכולם, גם לגברים וגם לנשים. גם גברים וגם נשים מספרים סיפורי זוועה על המתרחש בבתי הדין הרבניים. על פסקי דין מוזרים, על התעלמות מהחוק, על שתדלנות אצל הדיינים, ועל שיטה משפטית שבה כל דיין אינו רואה עצמו מחויב לא רק לחוק הישראלי, אלא גם להלכה הדתית המקובלת, והוא פוסק כראות עיניו. וגם עורכי הדין עצמם סובלים מהשיטה הארכאית המוזרה הנוהגת שם. רבות גם נכתב על העובדה שהשופטים בבתי המשפט האזרחיים מתקשים לפענח את פסקי הדין הרבניים. אדרבה, נסה נא אתה הקורא לכתוב בשפה מודרנית את המובאה הבא מפסק דין כזה שבו נתקלתי לאחרונה: “כמובא ברמ”א סי’ ע’ סעיף י”ב ומקורו מהמרדכי. שם מבואר דאם עזבה את הבית עקב זאת שהוא גרם הקטטה אינה מורדת ורק אם היא ארגלה קטטה היא מורדת. ולפי”ז מדוע האישה תקרא מורדת ותפסיד מתנותיה במקום שהוא אשם בזה שהוא מאוס בעיניה. והנה ברמ”א סי’ ע”ז בדינא דמתיבתא כתב בנותנת אמתלא לדבריה למה מורדת בו, כגון: שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה ומכלה ממונו וכיוצא בזה, אז דנינן ליה כדינא דמתיבתא וכל מה שכתב ונתן לה מחזרת”.
הדברים הבאים מעובדים ממאמרו של יעקב אליה: “הריקבון במערכת בתי הדין הרבניים”
לבתי דין רבניים יש סמכות שיפוט ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים וסמכויות מקבילות לבתי משפט לענייני משפחה בעניינים הכרוכים בגירושין דוגמת: חלוקת רכוש, מזונות ומשמורת ילדים. בבתי הדין הרבניים מועסקים כ- 100 דיינים וכ- 250 עובדי מינהל.מחלות רבות אולם המחלה הקשה ביותר במערכת מקורה במערך בתי הדין הרבניים. במדינת ישראל ישנם מאות גופים ממסדיים. לא ניתן לאתר שום גוף ממסדי שפעילותו מאופיינת בכשלים כה רבים, קשים ועמוקים, המשתווים או עולים על אלה המאפיינים את מערך בתי הדין הרבניים. לא ניתן לאתר שום מערכת משפטית במדינה נאורה כלשהי בעולם, המאופיינת ברמת נחשלות העולה על זו הקיימת במערך בתי הדין הרבניים.
בעוד תחושה העיקרית ביבור כלפי מערכת המשפט בישראל מתבטאת בחוסר אמון, ביחס לבתי הדין הרבניים התחושה העיקרית מתבטאת בשנאה. בתי הדין הרבניים לא מתפקדים בשום מישור כבתי משפט. הסופרת הדתית נעמי רגן כתבה : “הגיע הזמן לפרק את בתי הדין הרבניים. בגלל חוסר היעילות, העוולות והשחיתות. בעניינים דתיים, כל קהילה יכולה להקים לעצמה בית דין משלה”, ואנו מסכימים.
1. ציטוטים מפיהם של יודעי דבר על הבד”ר
שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן : “83% מהדיינים הם חרדים ו- 17% משתייכים לציונות הדתית. אלה הנתונים הקיימים. זו עובדה“ (פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט 15.5.07).
ד”ר עליזה לביא, מרצה באוני’ בר אילן : “לנציגי 10%-13% מהאוכלוסייה הוענקה שליטה אבסולוטית בנושאי אישות של רוב האוכלוסייה היהודית במדינה. מדובר באנשים המנותקים כמעט לחלוטין מהוויית הרחוב הישראלי“ (ynet 10.4.07).
המנכ”ל לשעבר של בתי הדין הרבניים בן דהן: “למעלה מ- 90% מהמתדיינים אצלנו אינם דתיים” (haaretz 15.6.10).
דעות כלליות של משפטנים בכירים
מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס: “בית הדין כפוף למדינה, אולם סקירה מקרוב מראה שבתי הדין מנהלים מדינה בתוך מדינה. הם אינם מכירים במדינה ומתעלמים מהחוקים במכוון” (ynet 12.3.10 ).
עו”ד יזהר הס, מנכ”ל התנועה המסורתית בישראל: “ כל מי שנזקק אי פעם לשירותי מערכת בתי הדין הרבניים יודע היטב כי מרגע שנכנס לשם הוא במרחב אחר, לא עדכני ולא ישראלי. בבתי הדין הרבניים שולטת השקפת עולם שוביניסטית, מוסר עבודה לקוי, נהלים חלקיים וחוסר בתודעת שירות” (ynet 20.5.08).
עו”ד שלום אטלי, מומחה במשפט העברי: “רק מספר קטן של תלמידי חכמים ממשיך ללמוד בכוללים לדיינות, ביודעם שהסיכויים להתמנות לדיין אינם תלויים בכישוריהם אלא ביחסיהם המשפחתיים והמפלגתיים של המועמדים” (סנהדרין 15.2.11 ).
פרופ’ למשפטים פנחס שיפמן, מומחה לדיני משפחה ולמשפט העברי: “חסרים בבתי הדין : מוסר עבודה, נורמות של אתיקה ותרבות שיפוטית. הדיינים ממלאים לא פעם תפקיד של סוכני תעמולה אנטי-דתיים“ (NEWS1 30.8.10).
עו”ד בתיה כהנא, ארגון מבוי סתום: “הדיינים אינם מכבדים את מוסדות המדינה, רואים בבתי המשפט ערכאות של גויים ואינם מכירים בחוק הישראלי כמקור סמכותם“ (ynet 5.4.09).
עו”ד אירית רוזנבלום, מנכ”ל ארגון משפחה חדשה: “הממסד הרבני וכל מה שהוא מייצג הוא אשר גורם לנו להתרחק כל כך מערכי היהדות המקוריים“ (ynet 12.7.07).
עו”ד וח”כ לשעבר אתי לבני : “ המצב בבתי הדין הרבניים הוא לא פחות מקטסטרופאלי” ( nrg 26.1.06).
עו”ד דיינה הר אבן, מומחית בדיני משפחה: “כאשר אנחנו מדברים על דיינים שיש להם תפקיד שיפוטי והם אינם מכירים את חוקי מדינת ישראל, הרי שזו שערורייה שאין למעלה ממנה“ (פרוטוקול ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה 13.9.06).
השנאה לבתי הדין מזוויות שונות –
הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת לענייני הלכה וטכנולוגיה : “בתי הדין האזוריים שנואים על הציבור החילוני והדתי ואפילו על החרדים” (Ynet 12.4.07).
ח”כ לשעבר עמירה דותן : “יש שנאה לבתי הדין הרבניים. יכול מאוד להיות שכאשר נדון בנושאים המהותיים, נבין מה מקור השנאה הזאת” ( פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, 5.6.08).
ח”כ לשעבר ניסן סלומינסקי, שימש חבר בוועדה למינוי דיינים: “בתי הדין נמצאים בשפל גדול, בלי כבוד ובלי הדר. רבים בציבור אף עוינים אותם” (2007, www.toravoda.org.il/node/584).
הרב אלי בן דהן, המנכ”ל לשעבר של בתי הדין אמר: “ישנה הסתה נגד בתי הדין וכולם אוהבים לשנוא את בתי הדין“ (ynet 12.3.10).
הרב שלמה עמאר, נשיא בית הדין הרבני הגדול : “ישנם גורמים רבים הרואים לעצמם מצווה אידיאולוגית או פוליטית להילחם בבתי הדין, אך יש להבדיל בין ביקורת עניינית שהיא רצויה ומתקבלת, לבין הכפשות שאינן מן הענין” (דתילי 26.3.09 ).
פסקי הדין –
ד”ר אורית קמיר, משפטנית: “פסקי הדין שהם כתובים סתומים, בלתי מנומקים, ולוקים בשרירות, בעמימות ובחוסר מחויבות בולטים לחוק הישראלי ולערכי המדינה. הדיינים אינם משפטנים ונבחרים במיני דילים מפוקפקים” (ynet 24.2.08 ).
ד”ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט : “בגלל הלשון הסתומה שבה כתובים פסקי הדין הרבניים, רוב שופטי בית המשפט העליון, אינם מסוגלים אפילו לקרוא את פסקי הדין“ (nrg 25.6.06).
עו”ד אדווין פרידמן, לשכת עו”ד : “ בתי הדין או שדנים כפי שבג”צ קבע או שלא דנים כפי שהוא קבע וזה תלוי באותו הרכב. לא יתכן מצב שבית הדין יתעלם מפסיקה של בית המשפט העליון“ (פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט 5.6.08).
עמדות מנוגדות לגבי ההשוואה עם ערכאות אזרחיות –
מנהיגה הרוחני של ש”ס, הרב יוסף עובדיה ששימש בעברו גם כדיין אמר: “כל מי שפונה לערכאות, לבתי המשפט החילוניים – מרים ידו בתורת משה רבנו, כאילו חירף וגידף ואין לו חלק בעולם הבא“ (ynet 20.6.10).
ח”כ זהבה גלאון, מהשמאל הפוליטי: “בתי הדין הרבניים – קריקטורה של בתי המשפט” (ynet 20.5.08). כאן אנחנו חייבים לציין את צביעותה של זהבה גלאון. כמי שלוחמת לשוויון זכויות בכל תחום אפשרי, דווקא כשמדובר בשוויון הורי, וזכויות הילד לשני הורים, גלאון מגלה אטימות, ניבזות, וממטירה שקרים מגדריים הגובלים בהסתה וחירחור ריב ומדון בציבור, ועל כך מגיע לה רק בוז.
פתרונות מוצעים –
הרב בן דהן, שימש כ- 20 שנה מנכ”ל בתי הדין: “הייתי הופך את בתי הדין לכמה שיותר הרכבים של דיין אחד במקום שלושה. קרוב ל- 60% עד 70% מהתיקים יכולים להיות נדונים ע”י דיין אחד” (סנהדרין 15.10.10).
ח”כ זבולון אורלב, מנכ”ל לשעבר של משרד הדתות מציע: “כל שלושה מועמדים להיות דיינים, יוכלו להקים בית דין רבני פרטי שיינתנו לו כל הסמכויות המקבילות לבית הדין הרבני הממלכתי” (ynet 30.1.11).
אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס: “יש לשלול מבתי הדין של המדינה את הזכות לדון בענייני רכוש של בני זוג הבאים להידיין בפניהם. הדיינים יכולים לשמש כבוררים מוסכמים בכל נושא, אך לא כרשות שלטונית” (ynet 12.5.11).
ח”כ זאב אלקין : “מה שכן ניתן לקבוע בכנסת, האם המדינה רוצה לתת לבתי הדין הרבניים סמכויות כפי שיש אצלם כיום. אנחנו כן יכולים לשנות את הגבולות של הסמכות” ( פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, 5.6.08).
פרופ’ מנחם בן ששון, יו”ר לשעבר של וועדת החוקה : ” בבתי הדין הרבניים קיימת תפיסה נוקשה של אנשים שמאמללים רבים מאזרחי ישראל. באופן שבו מתנהלים בתי הדין הרבניים, עבר זמנם. צריך לבנות מערכת חלופית” (דה מרקר 8.2.09).
נעמי רגן, סופרת דתית: ” הגיע הזמן לפרק את בתי הדין הרבניים. בגלל חוסר היעילות, העוולות והשחיתות. בעניינים דתיים, כל קהילה יכולה להקים לעצמה בית דין משלה” ( ynet 28.2.01).
עו”ד סוזן וייס: “אני אומר משהו מאוד קשה. אני חושבת שיש לסגור את בתי הדין הרבניים. בתי דין רבניים לא מתפקדים כבתי משפט”( ynet 28.2.10).
