ללא מחבר No Author

The Marshall Plan Myth

The Marshall Plan Isn’t the Success Story You Think it Is

germany.JPG

06/05/2018 

To this day, the Marshall Plan, that enormous government program for foreign aid and wealth redistribution, is still held up as a model of good government planning, and of the benefits of forcibly redistributing the taxpayers’ money.

In American politics, this opinion has nearly risen to the level of ultimate truth. For example, while domestic welfare programs are often met with derision from American conservatives, the Marshall Plan, which is founded on the same ideological foundation as the American welfare states, receives almost universal approval from Americans left and right.

Thus, it is not surprising that politicians and pundits continue to invoke the Marshall plan to push for more modern day programs based on the idea that if governments spread around the wealth, then prosperity will naturally result.

Tuesday in Europe, for example, European Parliament President Antonio Tajani invoked the Marshall plan to push for more EU spending programs in Africa designed to attract wealth there via sweetheart deals between European regimes and African contractors. Many of those firms, of course, are likely to be European-owned. And the scheme is reminiscent of the Marshall Plan, so it’s sure to be a success!

Not coincidentally, Tajani delivered his remarks on the 71st anniversary of Secretary of State George Marshall’s June 5, 1947 speech calling for what became the Marshall Plan. He outlined the plan to flood Europe with government welfare checks in order to help Europe overcome the fact that much of the continent’s capital had been destroyed in World War II.

The money spent totaled over 100 billion dollars in today’s dollars. And given that the American economy was but a small fraction of what it is today, this was an enormous sum.

The rhetoric behind the idea was nothing new. In 1947, it was routine to claim that government spending of the New Deal and World War II had ended the poverty of the Great Depression. That’s not the reality, of course. As economic historian Robert Higgs has shown, the New Deal made the Depression worse. Nor did World War II end the Depression. But at the time, this was a common misperception.

So, if redistributing the wealth worked so well to end poverty in the 1930s, why not do it all again in post-war Europe?

Moreover, it was a winning political strategy for President Truman. As noted by Charles Mee in his book The Marshall Plan:

[Truman needed] some large program that would let him recapture the initiative, something big enough to enable him to gather in all the traditional factions of the Democratic Party and also some middle-of-the-road Republicans, and at the same time, something that would hamper the Republican phalanx.

So, the US government set to work funneling taxpayer dollars to both foreign regimes and to American corporations who could leverage their political influence with foreign regimes to get some of that money.

But here’s the rub. There’s not actually evidence that this worked.

As Thomas Woods notes in this lecture on foreign aid, it’s easy to see why the Marshall Plan has the reputation it does. After all, the Marshall Plan was implemented in the late forties, and during that time, the economies of Western Europe greatly recovered.

But this is a case of mere correlation being woefully insufficient to prove causation.

Continue reading…

From Mises.org, here.

דייני הרבנות הראשית – סוכני תעמולה אנטי-דתיים

בתי הדין הרבניים לטובת האישה – שחיתות ברבנות

בתי דין רבניים בשירות האינקוויזיציה הפמיניסטית

בתי הדין הרבניים נהפכו סניף של נעמת, ויצ”ו ושדולת הנשים.  הרבנים, אשר רוב ציבור המתגרשים סולד מהם, ומהכפייה הדתית הבלתי נסבלת, חרדים כל כך לכיסאם ולג’ובים הנפלאים שלהם, עד כדי כך שהם משתפים פעולה עם ארגוני הנשים ל“שחיטה כשרה” של הגברים הנאלצים להתייצב בפניהם.  הדיינים פוסקים לרעת הגברים פעם אחר פעם, וארגוני הנשים מיללים בראש חוצות שהרבנות מפלה אותם.  כך נוצר שיתוף פעולה שבשתיקה כאשר נוח לארגוני הנשים שיש כתובת עליה הן יכולות להצביע כמי שאחראי להפליית נשים, כביכול, בעוד הרבנים למעשה פוסקים כמצוות שדולת הנשים המלומדה, מחשש שמחר יגיעו הנשים למחות בשערי הרבנות נגד הפליית הנשים המדומה, ויגרמו לסגירת בתי הדין הרבניים ואובדן המישרות הנחשקות. ראו ארגוני הגברים: על החברה החילונית להתגרש מבית הדין הרבני , אריאל לוין, עו”ד, nfc .  ראו גם מה עניין שניט לבתי הדין הרבניים?  7/2/2012 אריאל לוין, עו”ד, nfc .

איננו רואים אף ארגון הנשים הקורא לחברותיו לצאת לרחובות ולהפגין נגד העוול בבית הדין הרבני, פשוט מפני שהעוול ברבנות נעשה לגברים, פעם אחר פעם.  הקונספירציה הרבנית-פמיניסטית עדיין לא נחשפה דייה, אולם אין ספק שכיום כדאי ואף משתלם לנשים לפתוח תיקי משפחה ברבנות, ולא בבית המשפט למשפחה.  לגברים, שני הפורומים גרועים, אבל כיום נראה שבתי הדין הרבניים גרועים לגברים אפילו יותר.

כאשר נשאלה גלי עציון, נציגת נעמת, מדוע איננה שולחת נשים להפגין מול בתי הדין הרבניים נגד ה”קיפוח”, תשובתה הייתה “לנו אין סיבה.  שילכו הגברים להפגין ברבנות”.  יש סיבה מדוע ארגוני הנשים אינן עושות דבר מול הגוף שהן טוענות שמקפח אותן.  הסיבה היא שנוח להן מאוד להנציח את המצב כמו שהוא ולהינות מההטבות של “הדין האישי” גם בבתי הדין הרבניים וגם בבית המשפט למשפחה.

רוב הזעם הפמיניסטי הוא נגד מה שהן מציירות כסלחנות של בתי הדין לגברים סרבני גט.  בפועל, גברים סרבני גט נשלחם לכלא.  נשים סרבניות גט, לא רק לשלא נשלחות לכלא, הן גם נהינות ממוזונות אישה שממשיכים להצטבר כל עוד האישה מסרבת גט.  לאישה גם הטבות בבתי הדין בדמות תביעה למדור ספציפי ותביעה לכתובה. לנו לא ברור בכלל מדוע שבכלל יהיה איכפת לנשים אם יקבלו גט, או לא.  הרי אם הן בחרו להינשא ברבנות, הרי שלקחו על עצמן את הסיכון שהגט לא ינתן על פי רצוונן בלבד.  על פי ישראל היום, 18/11/2011, בישראל יש 180 מסורבות גט, ו 190 מסורבי גט, כאשר מסורב גט הוא ני שלא קיבל גט שנתיים מיום התביעה.  הרב צוריאל בובליל ועו”ד אביבית מוסקוביץ הקימו את המרכז הבינלאומי לאכיפת גירושין”.  שני אלה דורשים חקיקה להטלת סנקציות חדשות נגד גבארים, ו”למנות יותר הרכבים שיתרכזו רק בזה”.  שני אלה והכון שלהם גרמו למצב בו כל גבר הנכנס בשערי בית הדין הרבני חשוד מיידית כסרבן גט בפוטנציה, מה שמאפשר לדיינים להוציא צווי מעצר במעמד צד איד, וצווי עיכוב יציאה במעמד צד אחד, רק על סמך הטענה שהבעל חשוד בסיררוב למתן גט.  ידועים מספר מקרים של תושבי חו”ל שהגיעו לארץ ונתקעו פה, לאחר שהדיינים הכינו לגבר אמבוש משפטי, ולכדו בציפורניהם תיירים מחו”ל באמצעות צווי מעצר ועיכובי יציאה, למשל הדיין הפמיניסטי דניאל אדרי. בובליל ומוסקוביץ מתגאים למשל כיצד הוציאו תביעת מזונות וצו עיכוב יציאה נגד גבר תושב שיקגו, בשם אישה תושבת שיקגו, שבכלל לא גרה בארץ:  “הבעל צעק ושצף נגד בית הדין הרבני, בטענה שהוא אמריקאי, ואין לבית הדין סמכות.  הדבר לא עזר לו שכן בית הדין קיבל את עמדתנו שהוא מוסמך לדון בתביעת מזונות האישה”. פעולות מסוג אלה הם הפרה בוטה של הדין הבינלאומי, כאשר ברור על פניו שלאישה שבכלל לא גרה בארץ, נגד בעל שלא גר בארץ, לבית הדין הרבני, או כל ערכאה בישראל אין כל סמכות להתערב.  אבל הדיינים עושים מה שהם רוצים, תוך הפקרות מוחלטת של זכויות האדם, ודינים בינלאומיים.  רק בשנתיים האחרונות נודע על תושב ניו ג’רזי שעוכב בישראל תמורת 100,000 ש”ח, תושב קליפורניה שעוכב תמורת עירבון של 1,750,000 ש”ח, ותושב ספרד שנאסר בבואו לארץ, והגט ניכפה עליו ביום בו נודע לו שבכלל הוגשה נגדו תביעה. הדברים הגיעו לתקרית בינלראונמית, כאשר השופטת בוני מיזדול בניו ג’רזי בפניה הובאו מעללי בית הדעים הרבי, הכריזה כי מעתה ואילך, אף פסק דין מבית המשפט הרבני לא יאכף בניו ג’רזי או יוכר כפסק דין ששוה משהו (21/9/2011), וזו רק ההתחלה.

במאמרו, עו”ד אריאל לוין כותב:  “המיתוס שבתי הדין הרבניים טובים לגבר ורעים לאישה מושמע כל-כך הרבה פעמים, עד שיש מי שמאמינים לו. גברים מתגרשים רבים דורשים בסכלותם ממי שמייצג אותם למהר לבית הדין הרבני. אבל, עורכי דין העוסקים בענייני משפחה יודעים שהאמת היא אחרת לגמרי: בתי הדין הרבניים הם רעים לכולם, גם לגברים וגם לנשים. גם גברים וגם נשים מספרים סיפורי זוועה על המתרחש בבתי הדין הרבניים. על פסקי דין מוזרים, על התעלמות מהחוק, על שתדלנות אצל הדיינים, ועל שיטה משפטית שבה כל דיין אינו רואה עצמו מחויב לא רק לחוק הישראלי, אלא גם להלכה הדתית המקובלת, והוא פוסק כראות עיניו. וגם עורכי הדין עצמם סובלים מהשיטה הארכאית המוזרה הנוהגת שם.  רבות גם נכתב על העובדה שהשופטים בבתי המשפט האזרחיים מתקשים לפענח את פסקי הדין הרבניים. אדרבה, נסה נא אתה הקורא לכתוב בשפה מודרנית את המובאה הבא מפסק דין כזה שבו נתקלתי לאחרונה: “כמובא ברמ”א סי’ ע’ סעיף י”ב ומקורו מהמרדכי. שם מבואר דאם עזבה את הבית עקב זאת שהוא גרם הקטטה אינה מורדת ורק אם היא ארגלה קטטה היא מורדת. ולפי”ז מדוע האישה תקרא מורדת ותפסיד מתנותיה במקום שהוא אשם בזה שהוא מאוס בעיניה. והנה ברמ”א סי’ ע”ז בדינא דמתיבתא כתב בנותנת אמתלא לדבריה למה מורדת בו, כגון: שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה ומכלה ממונו וכיוצא בזה, אז דנינן ליה כדינא דמתיבתא וכל מה שכתב ונתן לה מחזרת”.

הדברים הבאים מעובדים ממאמרו של יעקב אליה: “הריקבון במערכת בתי הדין הרבניים”

לבתי דין רבניים יש סמכות שיפוט ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים וסמכויות מקבילות לבתי משפט לענייני משפחה בעניינים הכרוכים בגירושין דוגמת: חלוקת רכוש, מזונות ומשמורת ילדים. בבתי הדין הרבניים מועסקים כ- 100 דיינים וכ- 250 עובדי מינהל.מחלות רבות אולם המחלה הקשה ביותר במערכת מקורה במערך בתי הדין הרבניים. במדינת ישראל ישנם מאות גופים ממסדיים. לא ניתן לאתר שום גוף ממסדי שפעילותו מאופיינת בכשלים כה רבים, קשים ועמוקים, המשתווים או עולים על אלה המאפיינים את מערך בתי הדין הרבניים. לא ניתן לאתר שום מערכת משפטית במדינה נאורה כלשהי בעולם, המאופיינת ברמת נחשלות העולה על זו הקיימת במערך בתי הדין הרבניים.

בעוד תחושה העיקרית ביבור כלפי מערכת המשפט בישראל מתבטאת בחוסר אמון, ביחס לבתי הדין הרבניים התחושה העיקרית מתבטאת בשנאה. בתי הדין הרבניים לא מתפקדים בשום מישור כבתי משפט.  הסופרת הדתית נעמי רגן כתבה : “הגיע הזמן לפרק את בתי הדין הרבניים. בגלל חוסר היעילות, העוולות והשחיתות. בעניינים דתיים, כל קהילה יכולה להקים לעצמה בית דין משלה”, ואנו מסכימים.

 1. ציטוטים מפיהם של יודעי דבר על הבד”ר

  • שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן : “83% מהדיינים הם חרדים ו- 17% משתייכים לציונות הדתית. אלה הנתונים הקיימים. זו עובדה“ (פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט 15.5.07).
  • ד”ר עליזה לביא, מרצה באוני’ בר אילן  : “לנציגי 10%-13% מהאוכלוסייה הוענקה שליטה אבסולוטית בנושאי אישות של רוב האוכלוסייה היהודית במדינה. מדובר באנשים המנותקים כמעט לחלוטין מהוויית הרחוב הישראלי“ (ynet 10.4.07).
  • המנכ”ל לשעבר של בתי הדין הרבניים בן דהן: “למעלה מ- 90% מהמתדיינים אצלנו אינם דתיים” (haaretz  15.6.10).

 דעות כלליות של משפטנים בכירים 

  • מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס: “בית הדין כפוף למדינה, אולם סקירה מקרוב מראה שבתי הדין מנהלים מדינה בתוך מדינה. הם אינם מכירים במדינה ומתעלמים מהחוקים במכוון”  (ynet 12.3.10 ).
  • עו”ד יזהר הס, מנכ”ל התנועה המסורתית בישראל: “ כל מי שנזקק אי פעם לשירותי מערכת בתי הדין הרבניים יודע היטב כי מרגע שנכנס לשם הוא במרחב אחר, לא עדכני ולא ישראלי. בבתי הדין הרבניים שולטת השקפת עולם שוביניסטית, מוסר עבודה לקוי, נהלים חלקיים וחוסר בתודעת שירות”  (ynet 20.5.08).
  • עו”ד שלום אטלי, מומחה במשפט העברי: “רק מספר קטן של תלמידי חכמים ממשיך ללמוד בכוללים לדיינות, ביודעם שהסיכויים להתמנות לדיין אינם תלויים בכישוריהם אלא ביחסיהם המשפחתיים והמפלגתיים של המועמדים” (סנהדרין 15.2.11 ).
  • פרופ’ למשפטים פנחס שיפמן, מומחה לדיני משפחה ולמשפט העברי: “חסרים בבתי הדין : מוסר עבודה, נורמות של אתיקה ותרבות שיפוטית. הדיינים ממלאים לא פעם תפקיד של סוכני תעמולה אנטי-דתיים“ (NEWS1 30.8.10).
  • עו”ד בתיה כהנא, ארגון מבוי סתום: “הדיינים אינם מכבדים את מוסדות המדינה, רואים בבתי המשפט ערכאות של גויים ואינם מכירים בחוק הישראלי כמקור סמכותם“ (ynet 5.4.09).
  • עו”ד אירית רוזנבלום, מנכ”ל ארגון משפחה חדשה: “הממסד הרבני וכל מה שהוא מייצג הוא אשר גורם לנו להתרחק כל כך מערכי היהדות המקוריים“ (ynet 12.7.07).
  • עו”ד וח”כ לשעבר אתי לבני : “ המצב בבתי הדין הרבניים הוא לא פחות מקטסטרופאלי”  ( nrg 26.1.06).
  • עו”ד דיינה הר אבן, מומחית בדיני משפחה: “כאשר אנחנו מדברים על דיינים שיש להם תפקיד שיפוטי והם אינם מכירים את חוקי מדינת ישראל, הרי שזו שערורייה שאין למעלה ממנה“ (פרוטוקול ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה 13.9.06).

 השנאה לבתי הדין מזוויות שונות –

  • הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת לענייני הלכה וטכנולוגיה : “בתי הדין האזוריים שנואים על הציבור החילוני והדתי ואפילו על החרדים” (Ynet 12.4.07).
  • ח”כ לשעבר עמירה דותן : “יש שנאה לבתי הדין הרבניים. יכול מאוד להיות שכאשר נדון בנושאים המהותיים, נבין מה מקור השנאה הזאת”  ( פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, 5.6.08).
  • ח”כ לשעבר ניסן סלומינסקי, שימש חבר בוועדה למינוי דיינים: “בתי הדין נמצאים בשפל גדול, בלי כבוד ובלי הדר. רבים בציבור אף עוינים אותם” (2007,  www.toravoda.org.il/node/584).
  • הרב אלי בן דהן, המנכ”ל לשעבר של בתי הדין אמר: “ישנה הסתה נגד בתי הדין וכולם אוהבים לשנוא את בתי הדין“ (ynet 12.3.10).
  • הרב שלמה עמאר, נשיא בית הדין הרבני הגדול : “ישנם גורמים רבים הרואים לעצמם מצווה אידיאולוגית או פוליטית להילחם בבתי הדין, אך יש להבדיל בין ביקורת עניינית שהיא רצויה ומתקבלת, לבין הכפשות שאינן מן הענין” (דתילי  26.3.09 ).

פסקי הדין –

  • ד”ר אורית קמיר, משפטנית: “פסקי הדין שהם כתובים סתומים, בלתי מנומקים, ולוקים בשרירות, בעמימות ובחוסר מחויבות בולטים לחוק הישראלי ולערכי המדינה. הדיינים אינם משפטנים ונבחרים במיני דילים מפוקפקים” (ynet 24.2.08 ).
  • ד”ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט  : “בגלל הלשון הסתומה שבה כתובים פסקי הדין הרבניים, רוב שופטי בית המשפט העליון, אינם מסוגלים אפילו לקרוא את פסקי הדין“ (nrg 25.6.06).
  • עו”ד אדווין פרידמן, לשכת עו”ד : “ בתי הדין או שדנים כפי שבג”צ קבע או שלא דנים כפי שהוא קבע וזה תלוי באותו הרכב. לא יתכן מצב שבית הדין יתעלם מפסיקה של בית המשפט העליון“ (פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט 5.6.08).

 עמדות מנוגדות לגבי ההשוואה עם ערכאות אזרחיות –

  • מנהיגה הרוחני של ש”ס, הרב יוסף עובדיה ששימש בעברו גם כדיין אמר: “כל מי שפונה לערכאות, לבתי המשפט החילוניים – מרים ידו בתורת משה רבנו, כאילו חירף וגידף ואין לו חלק בעולם הבא“ (ynet 20.6.10).
  • ח”כ זהבה גלאון, מהשמאל הפוליטי: “בתי הדין הרבניים – קריקטורה של בתי המשפט” (ynet 20.5.08).  כאן אנחנו חייבים לציין את צביעותה של זהבה גלאון.  כמי שלוחמת לשוויון זכויות בכל תחום אפשרי, דווקא כשמדובר בשוויון הורי, וזכויות הילד לשני הורים, גלאון מגלה אטימות, ניבזות, וממטירה שקרים מגדריים הגובלים בהסתה וחירחור ריב ומדון בציבור, ועל כך מגיע לה רק בוז.

 פתרונות מוצעים –

  • הרב בן דהן, שימש כ- 20 שנה מנכ”ל בתי הדין: “הייתי הופך את בתי הדין לכמה שיותר הרכבים של דיין אחד במקום שלושה. קרוב ל- 60% עד 70% מהתיקים יכולים להיות נדונים ע”י דיין אחד” (סנהדרין 15.10.10).
  • ח”כ זבולון אורלב, מנכ”ל לשעבר של משרד הדתות מציע: “כל שלושה מועמדים להיות דיינים, יוכלו להקים בית דין רבני פרטי שיינתנו לו כל הסמכויות המקבילות לבית הדין הרבני הממלכתי” (ynet 30.1.11).
  • אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס: “יש לשלול מבתי הדין של המדינה את הזכות לדון בענייני רכוש של בני זוג הבאים להידיין בפניהם. הדיינים יכולים לשמש כבוררים מוסכמים בכל נושא,  אך לא כרשות שלטונית” (ynet 12.5.11).
  • ח”כ זאב אלקין : “מה שכן ניתן לקבוע בכנסת, האם המדינה רוצה לתת לבתי הדין הרבניים סמכויות כפי שיש אצלם כיום. אנחנו כן יכולים לשנות את הגבולות של הסמכות”  ( פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, 5.6.08).
  • פרופ’ מנחם בן ששון, יו”ר לשעבר של וועדת החוקה : ” בבתי הדין הרבניים קיימת תפיסה נוקשה של אנשים שמאמללים רבים מאזרחי ישראל. באופן שבו מתנהלים בתי הדין הרבניים, עבר זמנם. צריך לבנות מערכת חלופית” (דה מרקר 8.2.09).
  • נעמי רגן, סופרת דתית: ” הגיע הזמן לפרק את בתי הדין הרבניים. בגלל חוסר היעילות, העוולות והשחיתות. בעניינים דתיים, כל קהילה יכולה להקים לעצמה בית דין משלה” ( ynet 28.2.01).
  • עו”ד סוזן וייס: “אני אומר משהו מאוד קשה. אני חושבת שיש לסגור את בתי הדין הרבניים. בתי דין רבניים לא מתפקדים כבתי משפט”  ( ynet 28.2.10).

המשך לקרוא…

מאתר הקואליציה למען הילדים והמשפחה, כאן.

הרב בן ציון מוצפי במעלת תיקון חצות

ציטוט מתוך אתר דורש ציון כאן:

א, במסכת ברכות [ג, א] “תניא, רבי אליעזר אומר, שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר [ירמיה כ”ה, ל] יְקֹוָק מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ”. ובשו”ת הגאונים [מוסאפיה סימן ק] השיב רב האיי גאון ז”ל “וששאלתם במה שאמרו שלשה משמרות הוי הלילה. דעו כי משמרות אלו לכמה דברים מהן משמרות מלאכים שמקלסין לפני שכינה ומהן לדברים אחרים. ודקאמר רבי אליעזר על כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי דבר משל הוא כמו שנאמר שאג ישאג על נוהו ותורף הדבר שיש על ישראל במשמרות הלילה להפיל תחנה על חרבן הבית כענין שנאמר קומי רני בלילה לראש אשמורות וכו’, והן שעות של תחנונים ויש לו לדאוג על חרבן הבית משל לתלמיד היושב לפני רבו ורואה לרבו מצר הוא מצר עמו ומשחרב הבית אין שחוק לפניו לכך אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ובגמרא דתמיד [ל”ב, ב] תני רבי חיא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות. ומכל מקום חייבין בית ישראל לשחר בלילות ובאשמורות ולהרבות בתחנונים על חרבן הבית וחובה על תלמידי חכמים לעסוק בתורה ובענין הקרבנות דכתיב הנה ברכו את השם כל עבדי השם העומדים בבית השם בלילות”.

ב, וראה נא מה שכתב בזוהר הקדוש [זוהר חדש רות מ”ח, א. ואכתבנו בלשון הקודש בקיצור כמיסת ידי יד כהה, “בחצות הלילה קול קורא במרום ומתעורר מצד צפון, והשלהבת מגיעה עד מקום הנקרא גבר, קורא בקול ונקרא קריאת הגבר ומי הוא זה גבריאל, מכה בשלהבת וכו’, משמרה שניה שם ממונין הנקראים אבלי ציון המתאבלים על חורבן בית המקדש, קורא בקול ואומר התעוררו לבכות על בית המקדש. כל מלאכי השלום, ככתוב [ישעיה ל”ג, ז] הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. כל מי שראיה הבכיה ומי שלא ראה הבכיה מתאספים בשלש מאות ותשעים רקיעים [כמנין שמים] ובאותה שעה מתקיים הפסוק [רות ג, ח] וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת. האיש זה הקדוש ברוך הוא השואג ונותן קולו על חורבן בית המקדש, ובועט ברקיעים כולם וכל צבא מעלה והמרכבות בוכים ומתאבלים באותה שעה ואומרים “אלהים באו גויים בנחלתך, נתנו את נבלת עבדיך, על נהרות בבל”. והשכינה צועקת למולו ואומרת אנכי רות אמתך רוויה בעצר, רוויה במכאובים על בני הנמצאים בגלות, ועל ארמונותינו הקדושים שגורשנו מהם, ולא די לי שגורשנו, אלא שהגויים מחרפים ומקללים בכל יום עליהם ואין לי פה בגלות להשיב להם”.

ג, ובמדרש תהלים [שוחר טוב י”ז, ד] “תני רבי שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו, לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון”.

ד, וכתב עוד בזוהר הקדוש כמה מעלות רמות זוכה מי שאומר תיקון חצות בלילות. ומהם [לך לך צ”ב, א] כתב “שהוא שמור תמיד למעלה ולמטה ויש לו חלק תדיר בעולם הבא”. וכתב עוד [בשלח נ”ז, א] “שהוא נקרא בן להקדוש ברוך הוא, ומקבל כתר עליון, ויראים ממנו כל הבריות, ונכנס בכל הפתחים שבגן עדן ואין מי שימחה בידו, ותפלתו נשמעת”. וכן [ויקרא י”ג, א] “כל הברכות שמברך מתקיימות, השכינה שורה עליו ומתעטרת בו, ונעשה שושבין אליה, וכל העולם קיים בזכותו”.
ורבנו אברהם אזולאי ז”ל כתב בהגהותיו על הלבוש [אורח חיים א, א] כי נוסף על כל המעלות, זוכה להרוג את יצרו הרע. כאמור [ברכות נ”ח, א] “הבא להרגך השכם להרגו”, כלומר יצר הרע הבא להרגך, על ידי שתשכים בלילה תהרגהו. ורבנו חיים פלאג’י ז”ל כתב בספרו מועד לכל חי [סימן י, ס”ו] “שמכפרים לו כל עוונותיו, זוכה לאריכות ימים, בניו לא ימותו בחייו, ויראה זרע יאריך ימים”.
והשל”ה ז”ל [בשלח תורה אור ד] כתב “כי על ידי הדמעות הורג את פלונית, ונכתר בכתר המלך, ויראים ממנו עליונים ותחתונים, ואין בעלי הדין שולטים עליו, וניכר שהוא מבני היכל המלך, ותאיר בו נשמה קדושה”.
גם בתנא דבי אליהו רבה [פרשה ד] כתב “כל חכם וחכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאוה ומחמד ומצפה על כבוד ירושלים ועל כבוד בית המקדש ועל ישועה שתצמיח בקרוב ועל כינוס גליות, רוח הקודש בדבריו השם בקרבו את רוח קדשו [ישעיהו ס”ג], מכאן אמרו כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אין צריך לא חרב ולא חנית ולא רומח ולא כל דבר שיהיה לו שומר, שהקב”ה משמרו בעצמו, ומלאכי השרת עומדין לו סביב סביב וחרבות ביד כולן ומשמרים אותו, שנאמר רוממות אל בגרונם”.

ה, ובגודל החיוב לומר תיקון חצות מצינו להשל”ה ז”ל [חולין, דרך חיים כ”א וע”ד] שכתב כי היא עבודה גדולה ועצומה לבורא יתברך כי גם הקדוש ברוך הוא ופמלייתו והצדיקים שבגן עדן בוכים כל לילה, וחיוב על כל אחד מאתנו שגרמנו כל הצער והחורבן לשכינה להשתתף בצערה.
והגאון החיד”א ז”ל כתב בפתח עיניים [ברכות ג, ב] על דברי רב האיי גאון ז”ל שהעתקנו לעיל “הראת לדעת מפי כבוד הגאון ז”ל דחיוב לקום באשמורת חלה בכולל בין על תלמידי חכמים בין על בעלי בתים, כי גם מי שאינו יודע ללמוד תורה מחוייב לשחר ולהרבות תחנונים על חורבן הבית”.
ורבנו יהונתן אייבשיץ ז”ל בדרושי הצל”ח [שבת תשובה ד, כ”א] כתב “ועל כל פנים בין הלומדים בין דלת העם קודם כל דבר יסדרו תיקון חצות להוריד דמעות על גלות השכינה, ובפרט בזמן הזה בעוונותינו הרבים שמתגברים הרשעים ונותנים כח לקליפות, וזהו אריכות הגלות. וראוי לעשות מלחמה בתחבולות נגד הקלי’ ולהתיש כוחם על ידי אמירת תיקון חצות, וראוי לכל אחד ליזהר בזה יותר מאשר היו צריכים הדורות הראשונים”.

ו, ובספר פלא יועץ [ערך אבילות] כתב “צריך להיות עין במר בוכה ולב נשבר ונדכה, כאבל אם קודר שחותי יאנח בשברון מתנים על צער השמים, והכל לפי רוב הידיעה ולפי רוב האאהבה, ולפי זכות הנשמה. מה חסרנו, מה אבדנו, מה גרמנו בעוונותינו, מהו גלות השכינה ועד היכן מגיע צערה וצער העליונים והתחתונים, על זה ידוו כל הדווים. מכל מקום אדם יצער עצמו כאילו אמו חוגרת שק, לובשת שחורים ומתעטפת שחורים, צועקת מרה, קול ברמה, מנהמת כיונה, מה הלשון אומרת קלני מראשי, קלני מזרועי, בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי, וישפוך את נפשו בקול יללה אולי יזכה ויראה בנחמת ציון. ויאמר סדר תיקון חצות בקול בכיה תאניה ואניה יותר ממי שמתו מוטל לפניו, כי כן ראוי למי שיש לו לב ועיניים לראות”.
וכזאת כתב רבנו חיים אבן עטר ז”ל [הקדמת ראשון לציון] “וישבתי ללמוד תורה לפני מורי ורבי המפורסם אדוני מור זקני אשר שמו נודע בשערים מורנו הרב חיים אבן עטר זלה”ה, כמעט אני אומר שלא עבר עליו חצות לילה בשינה, אפילו לילי תמוז לקום ולספוד כאשה אלמנה על חורבן בית השם בבכי גדול ולהלים הלילה בתלמוד”. ובסידור הגאון היעב”ץ ז”ל [דקל”א ע”ב] כתב “וראוי להתחנן ולהתאונן על גלות ישראל והשכינה עמהם בכל מקום, על הכאב אשר גבר, ואתן קולי בבכי בלב נשבר, מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה בכי ציון וירושלים יומם ולילה וכל שעה, והמרבה להספיד הרי זה משובח”.
ורבו יהונתן אייבשיץ ז”ל בספרו יערות דבש [חלק א דרוש א] כתב “צריך להוריד דמעות מאין הפוגות על בנין ירושלים, והחזרת קרן דוד, כי הוא תכלית השלימות, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים”. ובספר הברית [ח”ב, י”ב, פרק ט] כתב “גם תרדוף אחר מרגליות טובות ואבני חפץ המאירים ככוכבים לעולם ועד בסגולתם, והם קימת חצות לילה להתאבל על גלות השכינה, ולהשתתף בצערה ובצער הקדוש ברוך הוא אשר כאריה ישאג על נוהו, וזוכר את ישראל בניו, ויבכה על חורבן הבית ועל הר ציון ששמם, על עם השם ועל בית ישראל כי נפלו בעוונותינו הרבים יצאו מה שיצאו ממספר השנים ועדיין לא שבנו לארצינו”.

ז, גם מורנו הרב משה אלשיך ז”ל [איכה א, ב] כתב “תחת שלש ראוי לקונן ולמרר בבכי. אחת על ישראל שגלו מארצם. שנית צרת הארץ ותחלואיה כי הוצת אש בציון ותאכל ארמונות ירושלים, ובית מקדשינו היה לשריפת אש. שלישית העולה על כולם הלא הוא על דבר כבוד אלהים כי השכינה בגלות”.
והמהר”ל ז”ל כתב [נצח ישראל פרק ל”ד, וגור אריה בראשית מ”ה, י”ד] כי יוסף הצדיק נפל על צוארי בנימין אחיו ונתן קולו בבכי, כי הוא ראש השבטים. וכשם שהוא נפרד מאחיו כ”ב שנה, כך עתה התארכה הגלות וידע יוסף הצדיק שהגאולה תלויה בבכייתינו דכתיב [ירמיה ל”א, ח] בבכי יבואו ולכן בכה להורות שהדבר תלוי בזה”.