ללא מחבר No Author

ירושלים של מטה / הרב אליהו קאופמן

      לאחר הבחירות המוניציפאליות של שנת 2008 הודיע האדמו”ר מואסלוי – הרב שמשון הלפרין, כי בבחירות הבאות הוא לא יתמוך יותר ב”אגודת ישראל”. הוא טען כי כך יעשה גם בבחירות לפרלמנט הישראלי וגם בבחירות המוניציפאליות באשר הן. כשהוא אמר “אגודת ישראל” הוא בעצם התכוון ל”יהדות התורה”, ולימים טען שהתכוון בכלל לכל מפלגה חרדית, ולכן ימנע מלבחור. האדמו”ר מואסלוי לא טען זאת על רקע שינוי עמדותיו והפיכתו לחסיד השיטה הסאטמרית או זו של ה”עדה החרדית”. הוא עצמו היה שנים רבות חוד החנית של “אגודת ישראל” – ולימים “יהדות התורה”, בכול מערכת בחירות בעיר תל אביב, ואילו בית מדרשו, ברחוב בן גוריון 71, שימש חמ”ל עבור הרשימות החרדיות הללו. אבל בשנת 2008 – ודווקא בעיר ירושלים, אירע משהו פוליטי שהאדמו”ר מבני ברק – ת”א שינה את דעתו ביחס לתמיכה במפלגות חרדיות באשר הן. בבחירות המוניציפאליות של שנת 2008 – לאחר חמש שנות קדנציה ראשונות של ראש עיר חרדי (אורי לופליאנסקי מ”דגל התורה”), הגיע תורה של “אגודת ישראל” להעמיד מועמד לראשות העיר, למרות שבסיכומים העירוניים לופוליאנסקי היה סיפור של הצלחה גם ברחוב החילוני. מישהו ב”אגודת ישראל” חשב שהנה ירושלים הופכת להיות בני ברק וראש העיר יבחר אך ורק עפ”י מפתח הסיעות של “יהדות התורה” ולא עפ”י כישוריו. המועמד האגודאי היה ח”כ מאיר פרוש. למרות שהמחנה הליטאי היה הנפגע העיקרי מרעיון מועמדותו של פרוש הרי שקם לפרוש אויב גדול יותר בקרב החרדים הציונים של “אגודת ישראל”: חסידות גור. ואמנם בבחירות הללו תמכו חסידי גור – בקולניות ובברוטאליות, במועמד החילוני והאנטי דתי, ניר ברקת, שלסוף נבחר לראש העיר. האדמו”ר מואסלוי טען מיד אח”כ כי זהו חילול ה’ וכי הוא תמיד חונך על ברכי ההשקפה כי הקמת “אגודת ישראל”, ולימים היותה מפלגה פוליטית שמתמודדת לפרלמנט ולעיריות בישראל, מושתת על כך שצריך להיות ליהדות החרדית כוח מאחד ומלכד, אבל מה שעוללו חסידי גור בבחירות 2008 היה עבורו הוכחה שהמפלגות החרדיות אינן עוד כוח חרדי מלכד אלא רק מפלג ולכן ימנע מלבחור בהן לעתיד. וכך אמנם נהג. מבחירות 2009  אח”כ, לפרלמנט הישראלי. את החמ”ל המפלגתי בת”א – שהיה בבית מדרשו, הוא פירק.

        הסיפור של מלחמת חסידות גור למען חילוני אנטי דתי כברקת זעק לעיניים בשנת 2008 אבל היסטורית הרי שחילול השם החל הרבה לפני כן – בתוך המחנה החרדי הפוליטי. באותה מערכת בחירות מוניציפאלית של 2008 ניסו חסידי גור בבית שמש לעולל את אי היבחרותו של משה אבוטבול החרדי לראש העיר, לאחר שתמכו במועמד הכיפות הסרוגות, אך שם ניסיונם כשל. אבל כבר מאז הקמת ש”ס והפילוג ב”אגודת ישראל” (1984) הפסיקו הרשימות החרדיות להיות לויאליות זו לזו וזו עם זו וחברו שוב ושוב לחילוניים ולכיפות סרוגות רק כדי להפיל את הרשימה החרדית האחרת, שגם היא כמובן חברה לשונאי דת. בממשל רבין של 1992 הייתה חברה ש”ס החרדית ואילו “יהדות התורה” נלחמה בה מהאופוזיציה. באותה תקופה חברה ש”ס בהסתדרות העובדים למר”צ הקיצונית והאנטי דתית (!) ויצרה חילול ה’ מאין כמוהו. בשנות האלפיים בוטלו הבחירות הישירות לראשות הממשלה לאחר שש”ס גדלה לממדים אדירים עקב אותה בחירה. היוזמה לפגוע בגדילת ש”ס באה מח”כ משה גפני מ”דגל התורה”. בעיר ראשל”צ – מהבחירות המוניציפאליות של 1998 ואילך, הוביל הרב יהודה דווד וולפה מ”דגל התורה” (“רב העיר”) להצבעה של “יהדות התורה” למען מועמדים חילוניים, ולעיתים גם אנטי דתיים, נגד ש”ס. בקריית גת חברו הליטאים לפלג ה”משיחי” של חב”ד נגד אגו”י ונגד ש”ס. בבחירות המוניציפאליות האחרונות, של 2013, השתמש ניר ברקת בירושלים בתנועת “בני תורה” כגורם מחליש ומפלג ביהדות החרדית בכלל, וב”יהדות התורה” בפרט. וכך הלאה והלאה. העיתונות החילונית מתמוגגת מהפילוגים הללו וממריצה אותם, בעיקר בירושלים.

     אין ספק שמה שטען האדמו”ר מואסלוי הוא בבחינת אמת לאמיתה. מזמן המפלגות החרדיות הפכו לגורם מפלג ומחליש ביהדות החרדית וב”זכותן” הפוליטיקה החילונית מכה ביהדות, מימין ומשמאל גם יחד. והפעם – לפני אוקטובר 2018, שוב סוערת ירושלים מבחינה מוניציפאלית כשהפילוג החרדי חוגג. הפעם ניר ברקת איננו ואילו לחילוניים יש מועמדים אפורים אבל החרדים מכים זה בזה. ש”ס ו”דגל התורה” התאחדו לתמוך במועמד חילוני בשם משה ליאון,  נגד “”אגודת ישראל” ומועמדה יוסי דייטש. הכול מתוך שנאה זה לזה ומתוך הרצון להציל לעצמם כספים, כוח וכבוד על חשבון החרדי שממולם. היה טוב אילו הציבור החרדי – גם זה שאיננו מחרים רעיונית את הבחירות באשר הן, יחרים מעתה ואילך את התבוסתנים של “יהדות התורה”, ש”ס ו”בני תורה”, גם אם הסיבה תהיה אותה סיבה שהאדמו”ר מואסלוי הביא כנימוק להחרמת הפוליטיקה החרדית בכול מערכת בחירות באשר היא.

המשך לקרוא…

מאתר יורה דעה, כאן.

הגיע הזמן לסמארטפון הישראלי הראשון!

Published on Sep 20, 2018

מאתר יוטיוב, כאן.

שמפניה, יין נסך

“לא תרצח”. מי שלקח נשק ורצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ראוי לעונש שהוטל עליו. עברו שנתיים מאז הרצח ועדיין מטרידות אותי שאלות רבות בקשר למה שקרה. לפני… בשעת… ואחרי רצח רבין.

מסע ההשמצות

1. מי היו מומחי התקשורת אשר יעצו לממשלת העבודה לעשות דה-לגיטימציה של הציבור הדתי הלאומי בארץ?
2. מי היו מומחי התקשורת אשר יעצו לראש הממשלה לעשות דה-הומניזציה ודמוניזציה של המתישבים (”המתנחלים”) ביהודה שומרון וחבל עזה ובמיוחד בחברון ובקרית ארבע כדי שאפשר יהיה לעקור אותם ביתר קלות?
3. מי היו המובילים בלשכת ראש הממשלה של מסע ציבורי ותקשורתי שיטתי ומכוון שנועד להשניא את ציבור המתנחלים על דעת הציבור בארץ?
4. האם מישהו בציבוריות הישראלית או בעתונות הישראלית (מלבד העתונות הדתית והחרדית) דרש מראש הממשלה להתנצל על התבטאויותיו החריפות נגד הציבור הימני והדתי בארץ (פרופלורים, עלוקות, הם חומייניסטים, לא מזיזים לי, אני מצפצף עליהם, משתפי פעולה עם החמאס, אני ראש ממשלה של 98 אחוז)?
5. האם אכן היה סגן שר הבטחון מוטה גור ז”ל היחיד אשר השתתף בכאבם של תושבי יש”ע שהיו חבריו וחייליו במלחמות ישראל על סכנת הפינוי שלהם ולא הסכים להשמיצם למרות שתמך בהסכמי אוסלו?

אבישי רביב

6. האם נשתל אבישי רביב בקרית ארבע ע”י השב”כ כדי לדווח אל פעולות חוגי הימין או כדי להיות פרובוקטור (”מדיח, מגרה, משסה. סוכן חרש המצטרף לחברה מסוימת כדי לעורר את חבריה לפעולה על מנת להפילם בפח”. מילון אבן שושן)?
7. האם דיווח אבישי רביב למפעיליו בשב”כ על כל פעולותיו וקיבל אישורים לביצוען מכרמי גילון ומאלי ברק?
8. האם כל פגיעותיו המתמשכות בערבים חפים מפשע בחברון והקמת אי”ל (ארגון יהודים לוחם) היו יוזמות של מפעיליו בשב”כ?
9. מי הורה למשטרת ישראל לסגור חמישה-עשר תיקים פליליים שנפתחו לאבישי אביב ע”י משטרת ישראל על פגיעות בערבים וביהודים?
10. האם אמנם מפעיליו בשב”כ הורו לאבישי רביב לנהל מסע פוליטי חתרני משולח רסן כנגד ראשי הציבור בקריית-ארבע? האם הם הורו לו לפגוע ברכושם ולאיים על חייהם של צבי קצובר, אהרון דומב ואחרים?
11. האם מפעיליו של אבישי רביב אישרו את כל ההצגות שערך לתקשורת הישראלית, בהן התחזה לתושב קריית-ארבע והתבטא ש”הוא לא יהסס לירות בחבריו ובאחיו” ו”מי שישתף פעולה עם ממשלה שתחזיר שטחים הוא קאפו ודינו מוות”?
12. האם השב”כ הוא שמימן את שכירתן ואחזקתן של כל חמש הדירות של אבישי רביב (קרית-ארבע, מעלה אדומים, שתי דירות בירושלים, ואחת ברמת-גן) ושל המכונית שלו והוצאותיו השונות?
13. האם מפעיליו של אבישי רביב (כרמי גילון וא.ב.) אישרו לו לקרוא בציבור לאלוף אילן בירן ”בוגד”?
14. מי היה זה שהורה לאבישי רביב ב 1994 לארגן ”קייטנה” לילדים בקריית-ארבע, להפעיל שם נשק (בפומבי), להעלות אותם לקבר ברוך גולדשטיין ולדאוג שכל זה יצולם ע”י כתב הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית?
15. האם גם פעילותיו של אבישי רביב בקרב הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בר-אילן היו באישור מפעיליו בשב”כ?
16. מי היה זה שהורה לאבישי רביב (כראש אירגון אי”ל) להיפגש עם אנשי החמאס בעזה ואיפשר לערפאת להאשים את ה”ימין בישראל” בקשרים עם החמאס ובפגיעה בתהליך השלום”?
17. האם שיתוף הפעולה בין אבישי רביב ובין כתב הטלוויזיה הישראלית איתן אורן, בפרט, נוצר ביוזמת השב”כ?
18. האם הנושאים לסדרת הכתבות נגד המתנחלים בחברון וביו”ש שהופקה ע”י איתן אורן בעזרת אבישי רביב נקבעו ע”י השב”כ? צבי קצובר, ראש מועצת קרית-ארבע, הגיש תלונות במשטרה בענין זה.
19. האם היה זה אבישי רביב שדאג להדפסה ולהפצה של הפלקט בו נראה רבין במדי ס.ס.? האם היה אבישי רביב האיש שמסר את הפלקט לידיו של כתב הטלוויזיה ניצן חן? האם פעולה זו אושרה ע”י מפעיליו בשב”כ?
20. האם נכון שכל הטקסים הליליים של אבישי רביב ו”ארגון אי”ל” בבתי הקברות בנחלת יצחק ובהר הרצל בירושלים היו מבויימים ומתואמים מראש בין אבישי רביב לבין איתן אורן כתב הטלוויזיה הישראלית?
21. האם נכון שאבישי רביב שילם כסף למספר בחורי ישיבה מירושלים כדי שיבואו ”להשתתף בהצגה” שעורכים לטלוויזיה בטקסים אלה?
22. מדוע לא נחקרו צוותי הטלוויזיה שצילמו את הטקסים הנ”ל למרות שהוגשו תלונות למשטרה ולפרקליטות בעתון זה ע”י ארגון ”זכות הציבור לדעת”?

החודשים שלפני הרצח

23. מי בשב”כ הורה לאבישי רביב ליטול על עצמו (אי”ל) את ביצוע הרצח בחלחול (רצח שבוצע ע”י שודדים ערבים בספטמבר 95) כדי להכפיש את תושבי קריית-ארבע היהודים?
24. האם ראשי השב”כ הודיעו ליצחק רבין, ליוסי שריד, לשחל, לבן-אליעזר וליתר חברי הממשלה, כי הרצח בוצע בידי ערבים ולא ע”י אירגון אי”ל?
25. אם אכן דיווח השב”כ כך (ג’יבריל רג’וב התראיין באותו ערב לטלוויזיה הגרמנית וטען בבירור שהרצח בוצע ע”י ערבים וכי יש מידע מלא על זהות הרוצחים) מדוע השתלחו ראש הממשלה וחלק משריה ב”מתנחלים” והאשימו אותם ברצח בלתי אנושי זה?
26. מי עודד את שרי הממשלה ואת היועץ המשפטי מיכאל בן-יאיר לקרוא לפעולה תקיפה במקרה ה”ימין הקיצוני”? מדוע טען מוסטפה נאטשה, ראש עירית חברון, כי רק לאחר שממשלת ישראל האשימה את המתנחלים ברצח הצטרף גם הוא למגנים.
27. מדוע לא התנצלו ראש הממשלה ושריה על התקפותיהם החריפות כנגד הימין ברגע שנודע שהרצח בחלחול בוצע בידי ערבים?
28. מי יזם את מסע ההדלפות לתקשורת בחודשים יוני-יולי 95′ ובו טענו שרים בממשלת ישראל כי בחוגי הימין מתכננים לרצוח את ראש הממשלה, יצחק רבין?
29. האם מפעיליו של רביב הם שהורו לו להסית לרצח ראש הממשלה בכל מקום שהיה ובכל מסגרת בה הופיע?
30. מי סיפק לאבישי רביב את האקדח ואת החולצה שעליה הכתובת ”אין מנוחה לבוגדים” עם תמונה של רבין ? מי צילם והפיץ את התמונה הזאת שבה לובש אבישי רביב את החולצה ומחזיק בידו אקדח (שיש הטוענים כי זהו האקדח בו נרצח רבין)?
31. שרה אליאש, מנהלת האולפנא בקדומים ותלמידותיה שמעו את אבישי רביב מסית את יגאל עמיר לרצוח את יצחק רבין האם מפעיליו בשב”כ ידעו על כך?
32. האם הורו מפעיליו של אבישי רביב לקרוא, בכנס של צעירים ליוסי שריד ולשולמית אלוני ”מפלצות” ולקרוא ”לפוצץ את כל הממשלה”, ”להרוג את כל הערבים” ו”לירות ברגלים של חיילים שיפנו ישובים”?
33. מדוע לא התייחס השב”כ להודעתו של קצין המילואים שלומי הלוי אשר הזהיר מפני תוכניותיו של יגאל עמיר לרצוח את רבין?
34. כיצד קרה שבסוף אוגוסט 95′ נפגש כרמי גילון ראש השב”כ עם קבוצת עיתונאים ותיאר בפניהם פרופיל של המתנקש הפוטנציאלי בראש הממשלה פרופיל שהיה תאור מדוייק של יגאל עמיר, ”מעין נבואה”. האם ידע אז כרמי גילון כי יגאל עמיר עלול להתנקש בחיי ראש הממשלה?

יום הרצח – (מבחר שאלות מתוך הרבה)

35. איך קרה שיגאל עמיר הסתובב ליד המדרגות במשך שעה, דיבר עם אנשים שונים ולא נעצר ע”י אף אחד?
36. מדוע צילם רוני קמפלר, שקיבל מצלמת וידאו חדשה במתנה, את החלק החשוך והאחורי של העצרת ”כדי לבדוק את המצלמה” ולא את במת המופעים המוארת? מיהו ”החבר” שנתן לו את המצלמה?
37. מדוע התמקד מדי פעם בדמות חשוכה וחסרת חשיבות שישבה שם (יגאל עמיר)?
38. מדוע לא פירסם מיד את העובדה שיש בידו את הצילום של הרצח והמתין מספר שבועות עד הפירסום? האם הסרט עבר בדיקה של השב”כ? האם גם רוני קמפלר הוא סוכן שב”כ? האם הוא עבד בעבר בשב”כ?
39. מיהו יואב קוריאל, איש מערכת הבטחון שנקבר בבית הקברות ירקון באישון לילה בנוכחות ראשי מערכת הביטחון? האם הוא היה אחד משומרי הראש של יצחק רבין וכיצד נהרג?
40. האם נכון כי אבישי רביב התארח בבית משפחת עמיר בהרצליה שבוע לפני הרצח?
41. האם נכון כי מיד עם הישמע היריות דאג אבישי רביב להודיע לכל כתבי העיתונות: ”הפעם פיספסנו אך נמשיך לנסות להתנקש ברבין”? האם הודעה זו היתה על דעת מפעיליו, ראשי השב”כ? מהיכן ידע ש”פיספסנו”?
42. כיצד קרה שאבישי רביב ידע למסור לעיתונות את שמו של יגאל עמיר כרוצחו של ראש הממשלה, מספר דקות לאחר שנודע על ההתנקשות בחיי רבין?
43. מדוע היתה השמירה על ראש הממשלה כה דלילה בעצרת בה השתתפו גם עשרות אלפי ערבים (ישראלים) וזאת יחד עם הצהרת הג’יהאד האיסלאמי כי הרגו את ראשי מדינת ישראל?
44.האם אמנם היה זוג סטודנטים שהעידו במשטרה על כך שנקלעו לזירת הרצח וראו על הארץ מחסניות עם מדבקות בצבעים שונים?
45. מדוע לא שלף אף שומר-ראש אקדח לאחר היריות? מדוע לא ירו ביגאל עמיר שהמשיך לעמוד שם עם אקדח שלוף?
46. מי צעק ”סרק סרק”?? מהי המשמעות של קריאה זו??
47. מי היה זה שאמר ללאה רבין, על פי עדותה, כי לרבין לא קרה כלום, ואז הורה לפנות אותה אל מטה השב”כ בתל-אביב?
48. כיצד קרה שמכונית ראש הממשלה, בהיותו פצוע, התעכבה כשתים עשרה דקות עד שהגיעה למרכז הרפואי איכילוב בעוד שזמן הנסיעה לשם מככר מלכי ישראל הוא כדקה אחת בלבד?
49. האם נכון שראש השב”כ ששהה בזמן הרצח בחו”ל אמר ”זהו יהודי” ברגע שהודיעו לו טלפונית שרבין נורה ע”י אקדוחן מטווח קצר?
50. האם יש אמת בשמועות כי קיים דו”ח רפואי ובו הוכחות כי רבין נורה גם מלפנים ולא רק מאחור? האם המסמך, שהשיג נתן גפן, החתום בידי ד”ר גוטמן (שחתם גם על תעודת פטירה של רבין) הוא מזוייף? (כתבה מפורטת על הסתירות בדו”חות הרפואיים במוסף).
51. האם נכון כי אחד מעדי התביעה במשפט יגאל עמיר, רפ”ק ברוך גלדשטיין מהמעבדה לזיהוי פלילי, העיד כי ”חור הירי השני… היו לו מאפיינים קלאסיים של ירי-מגע”? (כתבה מפורטת בנושא במוסף).
52. האם נכון כי בחקירת הרצח, עפ”י פקודתו. של תנ”צ יורם רודמן ראש יאח”פ של משטרת ישראל, ניתנה הוראה כי בחקירת הרצח ”פעילות המודיעין והחקירה בשיתוף עם השב”כ ובאחריותם”?

שאלות של הזמן האחרון

53. אם אכן אבישי רביב הוא סוכן שב”כ הרי לפנינו הפרובוקטור הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל ומפעיליו חייבים לתת את הדין על כל פעולותיו כולל חלקו ברצח רבין. ואם איננו סוכן שב”כ מדוע אין מעמידים אותו לדין?
54. האם נכון כי הוא ממשיך לקבל משכורת ממשרד הביטחון כקצין שב”כ בסכום של למעלה מתשעת אלפים ש”ח בחודש?
55. הוריו של יגאל עמיר, כדי להקל בעונשו של בנם, חגי עמיר, שנדון לשתיים עשרה שנות מאסר על סיוע ליגאל, הגישו בג”ץ בטענתם שגם את אבישי רביב חייבים להעמיד לדין…

אדיר זיק

(מתוך עותק שמור של עיתון הצופה.)

המצווה להתחתן, והעיכובים

מקורות של החיוב להתחתן ● עיכוב מצד לימוד התורה ● עיכוב מצד הבחור או הבחורה ● עיכוב מצד ההורים לחתונה ● דעת המהרי”ק והרמ”א ● הגבלת הנצי”ב והחו”ב ● כשהאשה אינה כשרה כ”כ ● לחייב את הבן לבישת בגד מסוים ● אין הבדל בין בן לבת ● יעקב אבינו שמע להורים ● מדיני הלכות לשון הרע בשידוכין ● עיכוב מצד כבוד האח הגדול שעדיין לא התחתן ● עיכוב מצד ראשי הישיבות ● הנהגת ראשי ישיבות מביא שהרבה בנות תשארנה רווקות רח”ל

(05/06/18) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

המשך לקרוא באתר בריתי יצחק – הרב יצחק ברנד, כאן.

071) Mysterious ‘Secret Document’ Attesting That Rambam Was A Mystic:

RAMBAM AS AUTHORITATIVE HALACHIST:

Rabbi Moses Maimonides or Rambam (1135-1204) is known as one of the great fathers of Jewish law and rationalism. Yet scholars throughout the ages have always had an interesting relationship with his works. Some considered him to be a potential messiah, while others burned or scoffed at his books. For the overwhelming majority, though, his halachik or legal writings are acknowledged as universally authoritative. It is mainly his writings on philosophy and theology that created some controversy.

Love him or not, for the most part he is regarded as a rationalist and is never really considered to have been a mystic.

RAMBAM AS RADICAL RATIONALIST:

In Moreh Nevuchim, Rambam writes perhaps his most radical and revolutionary thesis that the Torah spoke of sacrifices and incense only as a concession to a generation that had just come out of an idolatrous and sacrificial culture. But, he maintains, it was never intended to be a core Jewish practice for future generations.

He speaks of the necessity to be weaned off those practices and move on to a more sophisticated and rational system of theology. Amazingly he says that there is no spirituality in sacrifices nor inherit holiness in the Temple service and that G-d has no desire for such practices. (This is a Rambam that one actually needs to read in order to believe.)[1]

He also writes that; “The Law concerning the fruit of a tree in its fourth year has some relation to idolatrous customs.”[2]

In another place he says that angels cannot appear in human form. This puts paid to the numerous references to angels appearing as humans as are recorded in the Torah (such as Abraham being visited by angels).

Rather, according to Rambam, these encounters took place in a dreamlike state, and should not be understood as having transpired in reality. Rambam wrote; “Do not imagine that an angel is seen or his word heard…”[3]

A similar example of his acute rationalism can be seen in his relationship with Ibn Ezra (1089-1167). Most Rishonim, as the rabbis of that era were known, did not actually ever meet each other.[4] One exception was Ibn Ezra, who at the age of fifty decided to travel (and became known as the ‘wandering rabbi’). He met the Rambam in Cairo, and they shared some of their thoughts.

Ibn Ezra wrote; “The rational approach to Torah study is fundamental. The Torah was meant only for those who know how to think for themselves. The ‘angels’ are not mediating beings but rather a reference to the mind, which must mediate between man and G-d.”[5]

Continue reading…

From Kotzk Blog, here.