ללא מחבר No Author

האם ניתן לחדש את העבודה בזמן הזה כשהציבור טמא?

מצד אחד, אסור לטמאי מת להכנס למקדש ולעבוד בו, וכיום כולנו טמאי מת • מצד שני, מצווה עלינו להביא מדי יום שני תמידים, להביא מוספי שבת וחג ועוד • האם איסור הטומאה נדחה במקרים מסוימים? • תשובה מבית מכון המקדש

הרב אבי כהנא יום ראשון, י’ בכסלו ה’תשע”ט

שאלה: לכשיבנו ישראל את המקדש בזמן הזה, ותעמוד שאלת חידוש העבודה, תתעורר גם השאלה, שבזמננו מוגדרים הכל כטמאי מתים, שכן, אין בידינו אפר פרה אדומה – כיצד אם כן תיעשה העבודה? האם ניתן להסתמך על ההלכה, ש’טומאה הותרה בציבור’ ולהתחיל את העבודה בטומאה?

תשובה: כבר היו דברים מעולם, שהעבודה במקדש נעשתה בטומאה. וכגון, בעת הקמת המשכן בימי משה, חנכו את המשכן בטומאה, כמובא בדברי חז”ל, שהכנת אפר פרה אדומה, התקיימה רק ביום השני להקמת המשכן, והתחילו ביום השלישי להזות מי אפר פרה על הכהנים והלויים ושאר כל ישראל^[1].

כך גם בימי חזקיהו לאחר שהעבודה במקדש הושבתה עשרות שנים בימי המלך אחז, חידש חזקיהו את העבודה, עם זאת, חגגו ישראל את הפסח בטומאה. ככתוב: “וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני… כי רבת בקהל אשר לא התקדשו… כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו”^[2], וסופם שאכלו את הפסח בטומאה.

כך גם אירע בתחילת ימי הבית השני, שעבודת הקרבנות במקדש התקיימה במשך עשרים ושתים שנה, והכהנים הקריבו תמידים ומוספים בשבתות ובמועדים, והכל בטומאה. רק עם סיום בנין הבית בשנה השישית לדריוש, חגגו את הפסח בטהרה, ככתוב: “ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון, כי הטהרו הכהנים והלויים כאחד – כולם טהורים וישחטו הפסח לכל בני הגולה”^[3]. ומבואר בתוספתא^[4], שכשעלו בני הגולה, לא היה להם אפר פרה, וגידלו ילדים בטהרה עד גיל שמונה עשרה, והכינו את אפר הפרה האדומה. כך היא גם דעת רבי יהודה שם, שלא היה להם אפר פרה, ועשו את העבודה במקדש בטומאה. רק בשנת העשרים ושתים מן היום בו התחילה העבודה במקדש, כשהצליחו להכין אפר פרה, ניטהרו הכהנים והקהל, וזכו לעשות הפסח כולו בקדושה וטהרה.

וכתב רבי אשתורי הפרחי, שבימיו רצו בעלי התוספות שהגיעו ארצה לחדש את העבודה במקדש, זו לשונו: “רבנו יחיאל דפריש ז”ל אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי… לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו… אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה, שאין לחוש על הטומאה כדאמרינן במסכת תמורה… שקרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה”^[5].

שאלה אחרת: שמא צריך ציץ לכפר?

תשובה: בזמן הזה שיש ציץ זהב טהור, שכבר הוכן עבור הכהן הגדול, כמו כן ניתן למנות כהן גדול – לפחות לזמן ההקרבה, ולקיים את העבודה כהלכתה, ממילא, החיוב לחדש את העבודה – אפילו בטומאה – בעינו. 

_____________________________________

[1] ראה מסכת גיטין ס, א – ב; וכן בספרי פרשת נשוא ‘בראש חודש הוקם המשכן, בשני לו נשרפה פרה, בשלישי היזה ממנו’.

[2] דברי הימים ב’ ל, טו.

[3] עזרא ו, יט.

[4] פרה פרק ג, ג- ה.

[5] כפתור ופרח פרק ו.

מאתר חדשות הר הבית, כאן.

Gun Control in the Third Reich (book)

From Wikipedia, the free encyclopedia

Gun Control in the Third Reich

Cover of the first edition (paperback)
Author	Stephen P. Halbrook
Cover artist	Denise Tsui
Country	United States
Language	English
Genre	Non-fiction
Publisher	The Independent Institute
Publication date	Paperback-November 2013, Hardcover-January 2014
Media type	Print (Paperback, Hardcover) & ebook
Pages	364 pp
ISBN	978-1-59813-161-1

Gun Control in the Third Reich is a non-fiction book from the Independent Institute that describes the gun control policies used in Germany from the 1918 Weimar Republic, through the Third Reich in 1938. The book aims to substantiate the Nazi gun control theoryof gun politics in the United States by referencing German archives, diaries, and newspapers that attest to restrictions on firearm ownership for Jews and enemies of the state.

The book is written by Stephen Halbrook, a lawyer who has argued and won three cases before the US Supreme Court^[1] and is well known for his involvement in Second Amendment and gun control litigation.^[2][3]

In an interview in Pittsburgh, Pennsylvania, Halbrook said that he decided to research the topic because “Nobody has ever researched it. I first heard about it when I was an undergraduate in college in 1968, and there were these gun registration bills proposed in Congress. […] The proponents of the bill challenged that and said they actually had commissioned a Library of Congress study saying there was no use of gun registration lists by the Nazis, either in Germany or in occupied countries, which was blatantly stupid. When (the Nazis) took power in 1933, they immediately used the (gun registration) records to disarm political enemies.”^[4]

In a November 2013 review of the book in The New Republic, senior editor Alec MacGillis said Halbrook told him that he wanted the book to be seen as a scholarly work. As for analogies between Nazi gun laws and today’s gun control debates, Halbrook said: “The Nazis thought it was really important to disarm political enemies and Jews, but as far as contemporary comparisons, I’m very aware of how loosely people use these comparisons, and it does a disservice to the victims of the Holocaust.”^[5]

Critical reception

A Washington Times review said, “It is the most extensive history to date of Nazi Germany’s policies on firearms, drawing largely on original documents.”^[6]

The New Republic wrote, “…the book’s marketers, who are not shy at all about framing the Nazi’s disarming of Jews and other political enemies as a giant, .950 caliber warning shot amid efforts in Washington and some states to pass new regulations on firearms.” and “[…] surely this book, now selling fairly briskly on Amazon, will have no impact whatsoever on the number of people making those loose comparisons [between contemporary gun control and the Nazis]”.^[5]

The Daily Caller said, “the famed Second Amendment attorney attempts to take a scholarly look at gun control in Germany before-and-after Hitler took power. But Halbrook doesn’t shy away from pointing out what he sees as parallels, if not comparisons, between what happened then with what is happening in America now.”^[7]

American Thinker wrote, “Would armed resistance on German soil have made a difference? No one can answer that with any certainty, but clearly it was a formidable concern for Werner Best and his Gestapo henchmen. Without arms there was no hope of meaningful resistance. [… the book] analyzes the manner in which the Nazis capitalized on the strict gun control policies of the Weimar Republic and used those policies to consolidate power and render the political opposition defenseless and the Jews hopeless.”^[8]

See also

• Gun legislation in Germany

References

1. Jump up^ Halbrook, Stephen P. Gun Control in the Third Reich. Independent Institute. ISBN 978-1-59813-162-8.
2. Jump up^ Gibeaut, John (October 1, 2008). “Bringing Lawyers, Guns and Money: In Chicago and elsewhere, the decision in Heller promises more litigation”. ABA Journal. American Bar Association. 2008 (October).
3. Jump up^ Marjolijn Bijlefeld, People for and against gun control: a biographical reference, Greenwood Press, 1999, pp. 105-108, ISBN 0313306907, 9780313306907
4. Jump up^ Halbrook, Stephen (December 7, 2013). “The Review: The day the Holocaust began”. TribLIVE (Interview). Interviewed by Eric Heyl. Pittsburgh.
5. ^ Jump up to:^a b MacGillis, Alec (November 10, 2013). “The Mother of All Nazi Analogies, Now Available at Amazon”. The New Republic.
6. Jump up^ VerBruggen, Robert (December 29, 2013). “BOOK REVIEW: ‘Gun Control in the Third Reich‘“. Washington Times.
7. Jump up^ Weinstein, Jamie (November 7, 2013). . The Daily Caller.
8. Jump up^ Miller, Abraham H. (November 20, 2013). “Gun Control, the Jews, and the Third Reich”. American Thinker.

From Wikipedia, here.

יוזמת “שיבה לבצרון” ומטרותיה

מטרתנו היא שלומדי התורה ישתמשו בחלוקה יהודית מקורית לסימון הפסוקים, לעיון וללימוד ולהתמצאות בתנ”ך.

החלוקה לפרקים שמקורה נוצרי, חדרה לתנ”ך עם המצאת הדפוס. לאחר שזכינו לשוב לארצנו ולכונן בה שלטון עצמאי הגיעה העת לתקן עיוות תורני ועוול היסטורי בן מאות שנים ולחזור וללמוד מתוך חומשים המחולקים כהלכה.

חומש “שיבה לבצרון” סודר לפי החלוקה היהודית מתוך אמונה שהגיעה העת להחזיר את כבוד התורה ולימודה למעמדה הראוי,[1] ובכך לממש גם את קריאתו של הנביא זכריה: “שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה”[2]וכדברי רש”י: “שובו לכוחכם ולכבודכם”.

עיון בתורה, לאור מרחבי הלמידה שבחלוקת הסדרים, הוא נדבך חשוב בבירור התודעה היהודית. לימוד המושפע מחלוקת הפרקים הוא מימוש לא מודע לתוכחת הנביא ירמיה “כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם”.[3]  חזרנו לארצנו. הבה נשוב אל עצמיותנו.

כל חלוקה מביעה את אמונתו וערכיו של קובע החלוקה. חלוקה מגדירה מספר פסוקים כיחידת תוכן אחת. ההחלטות המובילות לקביעת הפסוק הראשון (ובמשתמע, גם קביעת הפסוק האחרון) מבוססות על אמונה הקובעת את חשיבות הנושאים ואת הדברים שראוי להדגיש. קביעות אלו יוצרות את המרחב של היחידה ומטמיעות את הערכים שבהם מאמין מי שקבע את החלוקה.

השקפת העולם של חז”ל, הערכים שרצו להדגיש, המידות הראויות וההתנהגות המצופה מעובד ה’ מוטמעות בחלוקת הסדרים. היפוכו של דבר בחלוקת הפרקים.

בלית ברירה, השתמש עם ישראל בחלוקה לפרקים במשך 500 השנים האחרונות, והלב דווה על השימוש במפתח הפרקים שמקורו זר לשם לימוד התורה.

חמישה “אבות ערכים” בחלוקה לסדרים

מן הפסוק בראש סדר ה בספר ירמיה אפשר ללמוד את חמשת “אבות הערכים” של כל סדרי התנ”ך:

כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר

                                (‏א)       שִׁמְעוּ בְקוֹלִי

                                (‏ב)       וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים

                                (‏ג)        וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם

                                (‏ד)       וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם

                                (‏ה)       לְמַעַן יִיטַב לָכֶם.

וכך אפשר להגדיר ערכים אלו בלשון ימינו:      (א) שמיעה בקול ה’,  (ב) קבלת מלכות ה’,

(ג) ייעודנו כעם ה’,          (ד) הליכה בדרך ה’ ,   (ה) הבטחת הגמול הטוב.

מסר זה נבחר כפתיחה להפטרת צו.

[1] חשוב להדגיש: חומש “שיבה לבצרון” לא בא לשנות את דפוס הקריאה בתורה הנהוג בקהילות ישראל מאות בשנים. בחומש זה נמצאת החלוקה היהודית לסדרים שמקורה קדום ושקיימת בכתובים מזמן הגאונים. חומש זה מפרסם ומלמד חלוקה זו. ההצעה היא להשתמש בחלוקה זו כמפתח לפסוקי התורה והנ”ך.

[2] תרי עשר, זכריה, סדר יט פסוק יג

[3] ירמיה, סדר א פסוק לב

מאתר שובו לבצרון, כאן.

Conquer Gaza Now!

I am typing these words as Hamas rockets rain down on Israel. Millions of Jews are in danger. Schools in southern Israel have been cancelled and most businesses are closed as well. Unfortunately, this is nothing new. This is a rerun of a rerun of a rerun… You thought you were tired of watching Rocky 6? Try living Gaza 43.

A little background: I was born and raised in New York but my family was very Zionistic. Israel was always at the center of our lives. We followed the news very closely – especially during the 6 Day War and near tragic Yom Kippur War. We were eager to find out what was happening, which was not so easy in the 60’s and 70’s when news reports about Israel were limited. There was no cable television, no internet and no social media.

We waited each week for the Jewish Press to be delivered so we could – finally – read some Jewish reports about what was happening. Every once in a while, an Israeli leader appeared on television or radio yet he/she notoriously said little. Israel was famous for bringing the words of Pirkei Avot to life: “Say a little, but do a lot”. As a child, I never understood that. I prayed that the leaders of my beloved Israel would talk tough, make threats and wave big sticks. It was only later in life that I learned the powerful line; “Be careful what you pray for”… because that is exactly what’s happening now.

400 rockets have fallen on the Jewish homeland in the last 24 hours. Homes, factories, cars and buses have taken direct hits. Millions of people are afraid, huddled in shelters and glued to the news. Think about a family sitting in a tiny bomb shelter, with no bathroom, for 8-10 hours. The fear, the panic, the stress, the sound of rockets crashing near your home… it’s not fun. The kids are crying, the adults are shaking and the response by the current leadership is weak and ineffective.

Yes, tough words have been spoken – the complete opposite of what Israel used to do – but everybody knows they are just empty threats. Here are direct quotes from today’s Israeli media;

Ha’aretz: “Israeli defense chief talks tough on Gaza”

JPost: “IDF says it will punish anyone who supports and assists terrorists”

Times of Israel: “IDF threatens to step up Gaza attacks”

Are they joking? Who “talks tough” after 400 rockets land in your country? Who “threatens” when the enemy declares war? And when the IDF finally launches an attack, Arutz-7 reports that the “IDF bombs 70 Hamas and Islamic Jihad targets, killing 2 terrorists”. WHAT?? You bomb 70 terrorist targets and killed just 2 bad guys?? You should have done the reverse… bomb 2 and kill 70. What is going on and who is to blame?

The answer is clear. The Netanyahu-Bennett-Lieberman government has been a total failure in keeping Israel safe. Nothing has been done to stop Hezbollah from adding to their arsenal of 130,000 rockets in the north and nothing has been done from defeating Hamas in the south. Every Jew in Israel – literally, every single one – will tell you that even if the IDF does something serious in Gaza, rockets will resume flying into homes in Ashkelon and Beersheba within the next 12 months. This madness must stop and there’s only one way: Conquer Gaza now!

I guarantee you that not one existing member of the Knesset will say those three words but that is exactly what needs to be done. Conquering Gaza means victory, not just “quiet”. It means a full scale attack by doing whatever is necessary to permanently remove Hamas, Islamic Jihad and the Palestinian Authority from that area. It means restoring Israeli law enforced by Israeli police, the IDF and nobody else. It means assisting all Arabs who wish to leave Gaza, by paying for their homes and giving them a basket of goodies to emigrate. (Note: According to recent polls 80% of Arabs living in Gaza wish to leave to pursue their lives in a different country… and that’s without compensation!! If we give them money, that number will grow even higher!!)

I promise that every interview you hear and every article you read – about solving this problem – will be nothing more than an expensive Band-Aid. By “expensive”, I don’t mean money… I mean the lives of holy IDF soldiers. Any ground invasion will cost the lives of soldiers (G-d forbid) and will accomplish nothing more than a few months of quiet. Hamas will quickly dust off the dirt, rebuild what was destroyed and restock their weapons and missiles. After a short time, it will, once again, raise its ugly head and here comes the movie sequel: Gaza 44 followed by Gaza 45 and so on. This will happen over and over again… until we realize that Gaza must be conquered, Hamas annihilated and Gaza declared a Jewish city – the way it used to be for thousands of years.

From Zehut, here.

והראנו I שלמה יהודה רכניץ וחברים V’hareinu I Shi”r & Baruch Levine & Moshe Mendlowitz & Shira

Published on May 29, 2017

V’hareinu – Shlomo Yehuda Rechnitz, Boruch Levine, Moshe Mendlowitz, Shira & Avrum Chaim Green – והראינו – ר’ שלמה יהודה רכניץ, ברוך לוין, משה מנדלוביץ, מקהלת “שירה” וילד הפלא אברהם חיים גרין

This past March (כח אדר), in honor of the 200th year anniversary of Mir Yeshiva, noted askan and composer Shlomo Yehuda Rechnitz composed a new song titled “V’hareinu.” The song premiered at their dinner and was well received by the multitudes in attendance.

Before Shavuous, the song is being released with an accompanying video produced by the ever talented Yochi Briskman. The song features the beautiful voices of Baruch Levine, Moishe Mendlowitz, the harmonious Shira Choir and the angelic child soloist, Avrum Chaim Green.

The lyrics describe the day when this golus will ultimately end, and with genuine joy, we will all return to the holy Bais Hamikdash going back to the days of all of its glory. The song hums along with beautiful scenery from Yerushalayim as all of our brethren are living a “torah” life in harmony. The words of this composition are actually a tefilla, as we constantly yearn for the rebuilding of the Bayis Shlishi , the most anticipated days when the Kohanim will return to their Avodah and the Leviim will harmoniously sing their heart stirring Shira, as the rest of Klal Yisrael return to the place they all belong together, in none other than the land of our forefathers which was promised to us, Yerushalayim Ir Hakodesh.

May we be zoche to see this day speedily, bimheira beyomeinu.

Credits:
Composed by: Shlomo Yehuda Rechnitz
Produced by: Yochi Briskman
Audio mixed by: Chaim Gottesman

Video Directed and Edited by:
Duvie Maryles | Revive Multimedia | www.revivemultimedia.com
Special Effects: Yonasan Klafter
Videography:
New York: MD Neumann
Los Angeles: Yoni Oscherowitz
Israel: Aviv Vana
Additional Old City Footage:

Shimmy Socol
Yisroel Appelbaum
Yehuda Boltshauser & Co. kuvien.com

Special thanks to Zac Blau and family

מאתיים שנה לישיבת מיר:
יוחי בריסקמן מציג את הקליפ המוזיקאלי הרשמי “והראינו”
באירוע יוקרתי ורב רושם שנערך לכבודה של ישיבת מיר, ציינו ידידי הישיבה הגדולה בעולם מאתיים שנים להקמתה. באירוע בו נטלו חלק גדולי ישראל, רבנים ואישי ציבור נכבדים, הושמע לראשונה השיר שחיבר הנגיד ר’ שלמה יהודה רכניץ במיוחד למאורע: “והראינו”.

כעת, חודשיים לאחר האירוע, משחרר גדול המפיקים במוזיקה החסידית, יוחי בריסקמן את הסינגל לצד קליפ וידאו מרשים.

“והראינו” מבוצע על ידי ברוך לוין, משה מנדלוביץ’, מקהלת “שירה” וילד הפלא המרגש אברהם חיים גרין, כשאליהם מצטרף היוצר ר’ שלמה יהודה רכניץ עצמו.

מילות השיר מתארות את היום בו הגלות תסתיים ונשוב לבית המקדש בכל תפארתו. בקליפ מוצגים מראות מרהיבים של ירושלים לצד הווי עולם התורה בארץ אבותינו.
השיר הוא תפילה בה אנחנו מייחלים לבנייתו מחדש של בית המקדש, ליום בו הכהנים והלויים יחזרו לעבודתם ולשירם ושעם ישראל ישוב לירושלים עיר הקודש, ויה”ר שנזכה לראות יום זה במהרה בימינו.

לחן: שלמה יהודה רכניץ
הפקה: יוחי בריסקמן
מיקס: חיים גוטסמן
בימוי ועריכת וידאו: דובי מרליס – רבייב מולטימדיה

From YouTube, here.