העורך Editor

בראשית רבה ע”ד א’:

ויאמר ה’ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, כתיב (תהלים קמב) זעקתי אליך ה’ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים והלא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה תמן שובעה תמן זולא ואת אמרת חלקי בארץ החיים אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח ריש לקיש בשם בר קפרא מייתי לה מהכא (ישעיה מב) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה א”ל הקב”ה אתה אמרת חלקי בארץ החיים שוב אל ארץ אבותיך אביך מצפה לך אמך מצפה לך אני בעצמי מצפה לך ר’ אמי בשם ריש לקיש אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך הכא את אמר ואהיה עמך ולהלן את אמר (שמואל ב ז) ואהיה עמך בכל אשר הלכת אלא דוד ע”י שהוא מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת אבל יעקב ע”י שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך וגו’.

ילקוט שמעוני בראשית פרק לג רמז קל”ג:

קח נא את ברכתי אשר הובאת לך…

כל שנים עשר חודש שהיה אצלו מכבדו בכל יום אמר יעקב כי השחד יעור פקחים קל וחומר לרשעים. דבר אחר נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה לכך היה מבזבז שם.

There is good reason to think he recognized the Hand of God from the start.

See his grandson’s letter in the most recent Kedushas Tzion p. 7 which weakens the story posted here.

“Men, it has been well said, think in herds; it will be seen that they go mad in herds, while they only recover their senses slowly, and one by one.”

Charles Mackay, Extraordinary Popular Delusions and the Madness of Crowds (1841)

I recommend the following English shiur by Rabbi Reuven Leuchter shlita…

כידוע, ישנם המביאים את תשובת הרא”ש בלי קשר נגד הפוסלים עירובין פסולים, כאילו הם צדוקים וכו’, וכגון הספר השטחי “שמחים לשמרו”.

אבל לפ”ז ה”ה לגבי פדיון הבן לכהן שאינו משתדל כלל להשיב את הקרבנות, ומתנגד לעלות להר הבית, וכו’, כדין “אינו מודה בעבודה“…