העורך Editor

Conspiracy Theory: Correcting a Common Misunderstanding

Skepticism-skeptics think a true conspiracy must use the best possible plan, or thereabouts. But most conspiracies are carried out by quasi-state elements, so we can expect “good enough for government work”… And have you read court transcripts of private criminal conspiracies? Those are “stranger than fiction”, too (and often hilarious!).

Here is an example of typical criticism:

… when you read a couple of conspiracy theories, you start to notice a common flaw in most of them (apart from the fact that they’re usually driven by paranoia rather than fact). The flaw is that they fall apart if you reverse them. Usually, people take an event and work backwards to form a theory about what group planned it as a conspiracy. However, if you work from the opposite direction by taking the alleged group and asking if the event is the best way to fulfill their aims, the answer is almost always no. That’s how you debunk most conspiracy theories, simply reverse the process and work from plan to event, rather than an event to plan.

The smartest people are in the private sector. And there are always multiple, conflicting conspiracies (not all of them known). Conspiracism is driven not by paranoia but by cold logic (call it praxeology, not paranoia). And there are often multiple goals (not all of them known). Some conspiracies involve dupes or secretly assisting ostensible enemies (beyond just stifling foreknowledge).

For example, take one of the most famous conspiracy theories, the idea that the September 11th attacks on the World Trade Centre was an inside job by the US government. The theory is that the planes themselves could not demolish the Twin Towers, so explosives were planted inside them by the US government in order to provide a justification for the War on Terror. Now reverse the theory and work from the planning to the event. Imagine you are President Bush and you want to go to war in Iraq. To be honest, America isn’t exactly the most peaceful of nations and has been at war for most of its history so this isn’t too hard of a sell. No offence to any Americans reading this, but it’s not Sweden or Switzerland, invading a third world country isn’t much of a new step.

That’s just silly. The Spanish-American War needed casus belli, too. First, you write the Patriot Act, buy the bombs. And then “Never allow a crisis to go to waste“.

Nor is it clear why planes are essential to the plan. Surely when devising this plan they checked as to whether or not a plane actually can destroy the Twin Towers. If, as the conspiracy theorists claim, it cannot, why would they still use planes? If (as the meme mocks) jet fuel can’t melt steel beams, why would the CIA do it anyway and hope no one noticed? If explosives are the only way to destroy the building why not just claim that the terrorists planted the explosives?

Once again, it’s easier to secretly help the opposition succeed. This way, the basic story is unimpeachable.

If the whole point of 9/11 was to provide an excuse to invade Iraq, then why not use terrorists with an actual connection to Iraq? Why have 15 (out of 20) Saudi terrorists, if it’s really Iraq and Afghanistan you want to invade? Invading Iraq is by no means the natural conclusion from 9/11 so if it really was a false flag, they were making quite a leap of faith.

You work with what you have. And it didn’t end with Iraq, either.

The other bits of supposed evidence, when reversed, actually weaken the claim that there was a conspiracy. Another question that theorists ask is how did building 7 collapse if it wasn’t hit by an airplane? Actually, this proves that there was no conspiracy, because why would the CIA destroy a building and just hope that no one noticed there was no reason for it to collapse? Surely if they are going to fake an attack, they’ll fake an explanation too? Conspiracy theorists seem to view the CIA as evil geniuses and complete idiots at the same time.

Exactly! Conspiracy theorists do view “the CIA” as evil geniuses and complete idiots at the same time. Thank you!

And sloppy, half-baked plans by different groups, with improvisations on the fly, are exactly what we expect. (There is plenty of great material out there on Building Seven, for those interested.)

Then there is the matter that in order to execute this plan, you need to get the co-operation of the main security agencies pretty much as soon as you assume office. You will then need thousands of people to carry out the plan and hope that not a single one of them reveals your plans or has any qualms about murdering thousands of their fellow citizens. You will need everyone to completely ignore basic physics and engineering (if it is true that building don’t fall like that and planes alone couldn’t make them fall).

This criticism ignores the history of many proven conspiracies, including genocides, etc. kept quiet (or even universally ignored once known, like the Gulf of Tonkin incident — now known to be faked, CIA wars, CIA drug-pushing, etc.) and stovepiping. It ignores all the people killed for knowing too much. It ignores the extended screening and soul-corrupting process of even being in a position to know details.

Do you have any idea how many people had to keep quiet about the Manhattan Project? (And funnily enough, the extreme secrecy was counterproductive, causing the Soviets to start their own atomic bomb project.)

Often, the more brazen the actors, the sillier the lies. As if to say: “Oh yeah? Well, what are you going to do about it?!” (Even assuming people really care in the long term.) Besides, the government’s account of events wins by default, for obvious reasons.

And forget about the science of engineering. How about recorded TV reporting on the collapse of the towers before it even happened, huh?

To be clear, I am no expert on 9\11 or other, similar examples, but it’s impossible to know the full story behind most events, anyway (and who cares?). What is important here is the general perspective of realism, honest ignorance coupled with distrust of known liars (both certain actors and state institutions), contempt for academia, and “media criticism” gained by yet another illustration, yet another official story full of holes.

(This deserves more, but something is better than nothing.)

אמר רב י”ח חדש גדלתי אצל רועי בקר – פרסומת לכולל דרישת ציון של הרב אברהם צוויג

באתר הידברות כאן…

ציטוטים נבחרים:

העשייה בפועל גרמה לנו ללימוד הסוגיה בצורה מעמיקה הרבה יותר, וגילתה לנו פרטים שעד שמגיעים למעשה לא מבינים, לא יודעים ולא זוכרים. ההמחשה המרתקת גם חיברה את האנשים אל הלימוד ומשכה את ליבם. ויותר מכל השיטות לזיכרון, החוויה פשוט חרטה את הפרטים ההלכתיים בתוכנו. הופתעתי מאד מהתגלית הזו.

עד אז חשבתי שהתנסויות כאלו הן בסך הכול כלי חווייתי לאוורור”, מבהיר הרב צוויג את מה שהתחדש לו במהלך הפעילויות: “ופתאום הבנתי שהן מהוות השלמה חשובה ללימוד העיוני. ההמחשה בפועל הופכת את הלימוד עצמו למפורט, מעמיק ועם זאת מובן הרבה יותר. בעקבות המסקנות החלטנו להמשיך עם פרויקטים כאלו של המחשת הסוגיות כדרך נוספת לזכירת הלימוד.

…

אני נזכר שכאשר למדנו בכולל את נושא פרה אדומה, כבר ידענו שאחר כך נלך ונראה פרות אדומות במציאות. הידיעה הזו השפיעה עלינו במהלך הלימוד עצמו, כאשר לא וויתרנו לעצמנו על אף פרט: מהי גומה, ומהו האדום שנראה כמו חום כהה, מהו שלא עליה עול, ומהן שתי השערות החשובות. ואכן, לאחר הלימוד נסענו לחבל לכיש ופגשנו פרות מזן מסוים שרווח בהם מאד הצבע הכהה. בחנו את הפרות אחת אחת וראינו בדיוק כיצד תנאי ההלכה כולם נחוצים לקביעת פרה אדומה כשרה או לאו. ההמחשה במציאות תרמה לנו להעמקת הלימוד, הרבה יותר מאשר לקבוצת ילדים שהיו הולכים לטיול במרעה, ונהנים רק מעצם החוויה.

לקריאת יתר הכתבה…

ספר ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’: ערעור אחד הקוראים ותגובת המחבר

כתב אחד הקוראים:
עברתי על החיבור “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” ועיקר חסר מן הספר.
איך אינך מזכיר את המקור הבעייתי, היינו ברלנד ותלמידיו ימ”ש?
כמו שהמשיג צובע את כל ברסלב באותו מכחול, גם אתה מגן על כל ברסלב, כאילו כולם בסדר…
הלא תחילת מעשהו של המשיג כי ראה ושמע לאנשי אותו רשע ימ”ש עובדים ע”ז בדרך לאומן (כך שמעתי מחבר של המשיג, ורמוז ג”כ בחיבור לפי זכרוני). ולכן לא חשבו על זה בימי ההתנגדות היותר חריפים ולכן קיבל הסכמות (לא שמעתי שחזרו בהם) ולכן יש קוראים שמקבלים דעתו. שיקרא לא קאי, אבל כאן מעורב קצת קושטא. (אל המשיג א”א לפנות.)
ולעומתו מחבר “ויאמינו” מצטט וכו’, ומפטיר דיינו, דיינו.
משל למה הדבר דומה, לחוקר שינסה להוכיח כי מקור ע”ז של הודו ב”שם טומאה” שמסר אברהם אבינו ע”ה לבני הפלגשים, ויסיק שהכל כאשר לכל מותר, וזה לא משתחוה לפסל, רק “בחינות”…
וכן יבא אחד ויאמר שהמינים אינם עובדי ע”ז, ויביא מהאון גליון (ע’ שבת קט”ז א’), “אנא לא למיפק מאורייתא דמשה אתיתי”…
הלא עיקר הנידון לא מה כתוב בספרים, אלא כיצד נהגו למעשה, ותלמיד טועה ברבו תולה!
ואולי עכשיו נלחמים בו אבל הרבה שנים שתקו לרשע, ומדשתקי שמע מינה כביכול גם המתפללים לרבי נחמן בעצמו וכו’ חילם מהמקורות עצמם (או עכ”פ גם זה פירוש קדום ואמתי בברסלב).
הקורא השטחי בשני הספרים יאמר מאי אולמא האי מהאי, וכיו”ב.
ושוב נראה שעיקר חסר מן הספר.
תגובת המחבר:
אכן אני אחד מראשי הפעילים נגד ברלנד ואנשיו, ודיברנו בקו ברסלב וגם כתבנו בעלונים נגד השיבושים של ברלנד באמונת היחוד ודברי הכפירה שלו.
בנוגע לטענה שהרבה שנים שתקו לו, אני מצרף מכתב שכתב הרה”ח ר’ משה קרמר שליט”א לפני שלושים שנה, שם מבואר שהוא והרה”ח ר’ יעקב מאיר שכטר שליט”א צעקו על זה כבר אז, ואף הלכו לבד”ץ העדה החרדית לתבוע אותו (והוא הבטיח שיפסיק עם זה, וכמובן ששיקר להם).
רק כשהחלה המערכה נגד ברלנד לפני כמה שנים אז התגלו ברבים דברי הכפירה שלהם שהם כל הזמן החביאו את זה בפנים, ויצאנו נגדם במסירות נפש תוך סכנת חיים וקשיים רבים.
כמו כן, בחוברת שכתבתי ויאמינו בה’ (מהדורה שלישית) הדגשתי שיש אכן קבוצות מסויימות שמתפללים לצדיק ומאמינים שיש לו כח בפני עצמו וזה חמור מאוד, וכן הבאתי שם את דברי התולדות יעקב יוסף ורבי צדוק מלובלין והמהר”ל מפראג ועוד ספרים שמאריכים כמה דבר זה חמור, וכן הבאתי שם באריכות איך צריך לדבר עם הצדיק וכדומה. ונדמה לי שמי שקורא את זה מבין מה מותר ומה אסור.

כמה קטעים מתוך המכתב שכתב הרה”ח ר’ משה קרמר שליט”א לפני שלושים שנה:

 
“הנה זה מפורסם, ויש כמה וכמה עדים ששמעו כן מחסידיו בשמו, דצריך להתפלל אל רבינו (מוהר”ן) כמו שמתפללים אל ה’ יתברך. ונשמע מחסידיו בענין זה בשמו לשונות המסמרים שערות ראש. והנה ענין זה הוא שיתוף ועבודה זרה.

גם הדפיסו נוסח התקשרות, ושם כתוב לאמר: הריני לומד וכו’ לעשות נחת רוח לקב”ה ולעשות נחת רוח לרבינו וכו’. ופשוט שעירוב כונה זו במצות הלימוד (או שאר מצות) הוא קלקול גדול ונוטה למינות, ויתכן שכל המצוה נפסלת ע”י כוונה זו. כי אע”פ שיש נחת רוח להצדיק כשאנשיו עובדים את השי”ת, אבל ח”ו להכניס כוונה זו בקיום מצות הלימוד, וזה פשוט מאד. וכששאלתיו על כך, ניסה להביא ראיה מלקוטי תפלות, והוכחתיו שאינה ראי’ כלל. ואיך שהוא, הלא בדברים שנוטים למינות אין לסמוך על מה שרואים בספרים, כי אפילו אם נראה כן – צ”ל שאני טועה בהבנתו, ואם ריק הוא מכם. אבל איך סומך על הבנתו לעשות מעשה שיש בה נגיעה לכפירה. ובפרט שבאמת אינה ראי’ כלל, ואכה”מ.
ודרכו לדבר בענין גדלות הצדיק בהפלגה ובגוזמא, עד להשוות עבד לקונו, ויותר מזה רח”ל. אף שמצינו לשונות כאלו בדברי חז”ל ובספה”ק – יודעים שלומי אמוני ישראל כי אין הדברים כפשוטם, וכמו שאחז”ל: יכול כמוני, ת”ל כי קדוש אני וכו’. אבל בדיבוריו שנאמרים על פי רוב לפני בעלי תשובה שלא קראו ולא שנו, הוא מבליט הדבר כל כך עד שעולה בלבם שכל מה שנאמר כלפי השי”ת נאמרים ממש כפשוטם כלפי הצדיק.

והגיעו הדברים עד לידי כך, שאחד מהם כתב על פתקא במקום “בעזרת השי”ת” כנהוג – כתב “בעזרת רבינו”. וכן “שויתי ר’ נחמן לנגדי תמיד”. וכן מתפללין אל רבינו כנ”ל.

ופעם אמר שרבינו גדול משם הוי”ה, רח”ל מהאי דעתא. וזה ע”פ פשט עקום בליקוטי מוהר”ן.

ובעצמי שמעתי מפי אחד מהם “רבינו נתן לי אוטו” (ע”פ מה דאיתא שכל ההשפעות משפיע השי”ת על ידי ובזכות וכח וצינורו של הצדיק, ועל סמך זה מפרידין הם את הצדיק מהשי”ת, ואין מזכירין רק את הצדיק – שהוא הנותן והמשפיע וכו’, רח”ל).

ואחד מהם אמר (איני זוכר אם אמר זה בשמו ממש, אבל מ”מ כן יוצא מתוך דבוריו) שהעיקר הוא התקרבות להצדיק, וכל עניני עבודת ה’ אינו אלא אמצעי לזה – שיזכה עי”ז להתקרב להצדיק, רחמנא ליצלן מהאי דעתא שבשתא.

ופעם הוכיח ר’ יעקב מאיר שכטער את אחד על נוסח הנ”ל “לעשות נחת רוח לרבינו וכו'” (או על ענין התפלה אל הצדיק) – והלא זה שיתוף?! ענה לו: אין זה שיתוף, כי השי”ת והצדיק הם אחד ממש. (ז”א: ועל כן הוא יכול להתפלל ולעבוד את הצדיק, רח”ל מהאי דעתא).
והנה הרה”צ ר’ יעקב מאיר שכטער שליט”א, יחזק ה’ כחו ובריאותו לאורך יוש”ט, אשר זה עשרות שנים הוא עוסק רק בהפצת תורה וחסידות – על טהרת הקודש – על דרך התורה והחסידות הכתובה והמסורה, ואינו מתערב כלל בשום עניני ציבור, ובפרט בעניני מחלוקת וכדו’. רק בתוך ביתו היה תמיד בוכה ומתאונן על התפשטות הדיעות כוזבות של כת הנ”ל, ועל סילוף דרך הקודש המסורה לנו מרבינו הקדוש ע”י תלמידיו ותלמידי תלמידיו, מדור דור.

ובראותו הסכנה הצפוי’ לנו עתה – כאשר כל עניני אומן יפול לשליטתם, כי יתגבר עי”ז כח השפעתם על צעירי הצאן ח”ו, שינה את טעמו ודרכו שהי’ באָמנה אתו עד עתה – וקם כארי וכלביא ללחום מלחמת ה’ בלי להסתכל על חלישותו הנוראה ומחלת לבו, ה’ ירפאהו מהרה בתושח”י. ומִזקן מלא רחמים – נהפך לאיש גבור מלחמה, ואינו אוכל, ואינו ישן, ועזב כל עסקו בהפצת תורה וחסידות, ואין לו עכשיו בעולמו אלא מלחמת קודש הנ”ל. וממש יתפלץ הלב בראות אותו שוכב על מטתו אין אונים, ונותן הוראות מלחמה, ומפיו לפידים יהלוכו על כל הנהגת הכת הנ”ל.

וכמה פעמים הוא זועק בקול בוכים – מעומק לבבו הטהור: וכי על מה אנו נאבקים ונלחמים?! על “שמע ישראל ה”א ה’ אחד”! שר’ עקיבא אמר ע”ז: “כל ימי הייתי מצטער, מתי יבא לידי ואקיימנו”.

וזועק: גיוואלד! הלא כל חיינו בעולם הוא על ענין אמונת היחוד, ומה שוה כל החיים, ולמה נבראנו כלל, בלעדי זה, ח”ו.

וכמה פעמים זעק מלבו השותת – “הושענא כרם מִתולעת”! “ס’האט זיך אריין גיחאפט א תולעת בכרם ברסלב”! (נתפסה תולעת בכרם ברסלב) “זיי שטייען אונז ווי א ביין אין האלדז”! (הם עומדים לנו כעצם בגרון) “א קוץ בכרם”! (קוץ בכרם)

“איך האב משמש גיווען אלע זקנים, (שימשתי את כל הזקנים) ר’ אברהם שטערנהארץ, ר’ שמואל שפירא, ר’ שמואל הורביץ, ר’ אפרימ’ל ז”ל – מ’האט פון זיי קיינמאל נישט גיהערט אזעלכע ווערטער, (מעולם לא שמענו מהם דיבורים שכאלה) אדרבה! על ידי דיבוריהם הקדושים והטהורים – נתחזק לבנו עוד יותר באמונת היחוד. ולהיפך – כששומעים ממנו… נעשים על ידי זה בעל דמיון וכו’ וכו’ “.

והנה עוד מכתב שכתבו זקני ברסלב לבד”ץ העדה החרדית נגד שובו בנים לפני שלושים שנה, בו הם כותבים:

 
הויכוח עם שובו בנים הם מהדברים הנוגעים לנשמתה של חסידות ברסלב וטוהר דרכה שלא יחדרו לתוכה השקפות זרות שונות ומשונות ודיעות כוזבות ומנהיגות בלתי הולמת שמקומה לא יכירנו לא בתורה ולא בדרך הסלולה לנו ברוח ישראל סבא בדרכה של חסידות ברסלב מיום הווסדה.
לא נוותר חלילה על קוצו של יוד מהנהגים המקודשים לנו ולא נסטה זיז כל שהוא מדרכינו הסלולה לנו, וניבדל מהם ומהמונם, וכל ויתור לאותה קבוצה והשקפתה רואים אנו כפגיעה בכל העקרונות המקודשים לנו.
והנה התחייבות שכתב אליעזר ברלנד לעדה החרדית לפני שלושים שנה, שם הוא כותב:
הריני מקבל על עצמי להזהר בדיבורי ובשיחותי שלא לתת מקום לתלמידי ולמקורבי לטעות בענין אחדות הבורא יתברך שמו.
(וכמובן שהוא המשיך אחר כך בדיבוריו, אבל זה היה בפנים בשקט בלי שיוודע בחוץ).