העורך Editor

ציטוט:

ויסוד השבועות הם, שבזמן שהקב”ה לא רוצה שעם ישראל יבואו לא”י בכח, לא יבואו, משום שאז לא הגיע הזמן שהקב”ה מעוניין בחיבור הזה שנקרא “האהבה”.

אולם כשהגיע הזמן שהקב”ה מגלה שרוצה בחיבור הזה, אז זה תלוי בכלל ישראל, אם רוצים לבוא יבואו ואם לא רוצים לבוא לא יבואו, כי אין כופין על זה, ורק הקב”ה מעורר כלל ישראל אם רוצים לבוא, ועל זה נאמר בשיר השירים (פרק ה ב)** **אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.

ויש מצב שכלל ישראל לא רוצה כמו שנאמר (שם ג)** **פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.

דברים אלו שמדבר הפסוק על הקב”ה שמעורר בני ישראל לבוא לא”י, מבוארים בכוזרי (מאמר ב אות כד): ושמא על זה אמר שלמה:** **(שיר השירים ה’ ב’) “אני ישנה ולבי ער”, כנה הגלות בשינה והלב הער התמדת הנבואה ביניהם. “קול דודי דופק”, קריאת הא-להים לשוב. “שראשי נמלא טל”, על השכינה שיצאה מצללי המקדש, ומה שאמר: “פשטתי את כתנתי”, על עצלותם לשוב. “דודי שלח ידו מן החור”, על עזרא שהיה פוצר בהם ונחמיה והנביאים, עד שהודו קצתם לשוב הודאה בלתי גמורה, ונתן להם כמצפון לבם, ובאו הענינים מקוצרים מפני קצורם, כי הענין הא-להי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה.

ויוצא שאם הקב”ה מגלה שרוצה שעם ישראל יבוא נתבטלו השבועות, ונתקיים עד שתחפוץ, ואז שואלים את כלל ישראל אם רוצים לבוא או לא.

ובענין מעפילים שהקב”ה לא רצה שעם ישראל ילחמו, ביארנו הענין משום שעם ישראל אמרו שא”י מסוכנת ואינה טובה, והמעפילים לא התחרטו על הענין הזה, רק אמרו שהקב”ה מחייב לבוא לא”י על אף שזה ארץ לא טובה, ואז הקב”ה לא הסכים עם זה כי אינו רוצה שהם יגיעו באופן שיאמרו שהקב”ה הכריח אותנו לבוא לארץ לא טובה, אלא הקב”ה רוצה שיבואו בזמן שיאמרו שהארץ היא טובה ואנו מודים על זה על ארץ חמדה טובה ורחבה, ומי שבא לא”י באופן שיאמר שהקב”ה הכניס אותנו לארץ לא טובה ורק יש צרות, הוא רק מקלקל שם.

הקשר הזה מבואר גם בנביא ישעיהו (פרק סב פסוק ה) בענין קיבוץ גלויות** **כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱ-לֹהָיִךְ.

ובדורינו היו כמה התעוררות וגילוים של הקב”ה שרוצה שעם ישראל יבואו לא”י. אחד מהם הצהרת בלפור, שעליו כתב האור שמח שסר פחד השבועות, (שהרי כשיש פקידה נתבטלו השבועות ונתקיים עד שתחפץ כמבואר בגמרא כתובות (קי”א ע”א), ופקידת כורש נחשב פקידה, ע’ מגילה (יב ע”א), וממילא כתב האור שמח שהצהרת בלפור והסכמת האומות בסן רימו לבנות בית ליהודים בא”י נחשב פקידה). וכן ע”י שא”י נותן פירות בעין יפה המבואר  בסנהדרין (דף צח עמוד א)** **ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו’.

וכן אח”כ הסכמת האומות בכסלו תש”ח להקמת המדינה, שכל זה בגדר פקידה בימי כורש שמבטלים השבועות. וכן ממשיך בנסים במלחמות ובפרט במלחמות ששת הימים. וכן בהמשך קיבוץ גליות עד שכעת יש כבר יותר מששה מיליון יהודים בא”י.

נלקח מכאן.

כעי”ז שמעתי ששאלו משפחה אחת איזה רב אחד האם לעלות לארץ ישראל מחו”ל, שהיה להם כמה חששות. והוא ענה ואמר: אם אתם שואלים, אז תבואו. והבן.

Download (PDF, 612KB)

Reprinted with assumed permission.

ניתן לרכוש קובץ אלקטרוני של כל אחד מהנוסחים, כאשר עותקים מודפסים קיימים כרגע רק בנוסח ספרד.

לפרטים, הסכמות ורכישה…

Alexandra Petri

OK, Harvard graduates. Listen. Many of you want to be doctors and lawyers and researchers and benefit the world in some large way. I’m not talking to you. But the odds are non-zero that somebody currently graduating will be the one guy who makes a ludicrous, cartoonish amount of money and the world worse (that’s zeugma! I was an English concentrator). This is addressed to him, just on the off chance that he is reading the Harvard Gazette. I want to answer the question I am sure is already plaguing him: After the cataclysmic Event happens that unravels society and sends me scurrying to my luxury bunker, how do I keep my guards loyal?

Great question! Let’s dive in.

Okay, you have your luxury bunker with its hydroponic garden, its decontamination chamber, and its secure boundary patrolled by guards. How, once money ceases to be a concept with any relevance to human interactions, do you keep those guards in their place? Remember, before, they were your employees. But now you are alone in your bunker, after the Event! Money no longer matters to them, and they are much stronger than you! Much stronger than anyone! That is why you hired them as guards.

…

Society is over. Bang! You created a lot of value for your shareholders, enough value that you were able to commission a yacht too big for even God to lift, have yourself surgically enhanced to look more like the vampire Lestat, and purchase this glorious bunker on a small island. Now large swaths of the planet aren’t livable, for reasons that people would probably say are your fault, if they had survived the Event…

Read the rest here…

The class theory is wrong or at least ill-phrased, though, see the following chart we brought before:

לאחר מאמרו הקודם בפרטי הסוגיות, שב הרב אליהו ובר שליט”א ומביא הערות כלליות ששמע בנושא:

שמעתי כמה טענות בעניין שתי הלחם מצד צורת המצווה ואני רוצה לנסות לסכם לי את הדברים ולשמוע הטענות לכאן ולכאן.

הטענה העיקרית שנשמעה היתה מצד שקרבן ציבור צריך רצון הציבור ושהציבור ירצה את זה ואם עם ישראל לא שלח אותם, מי שמך להיות נציג עם ישראל ולעשות מה שתרצה. ובחריפות יתר ההחלטה של מספר אנשים נועזים להיות אותם שמקריבים, ולדלג על עם ישראל אין בה שום עבודת השם אלא גאווה וחוצפה ללא תכלית נכונה, עם ישראל הוא כלל ואינו אוסף יחידים שכל אחד עושה מה שהוא רוצה.

אוסיף כאן טענה ששאל מישהו ואילו היה עוד כהן שהיה עולה אחר הצהרים ומביא שתי הלחם בשם הציבור מי שיקבע מה הוא הציבור הנכון, וכל אחד יבנה במה לעצמו ובסוף בבית המקדש יעשו כל יום כמה תמידין וכמה מוספין ומשתי הלחם יקריבו עשרות לחמים, וככה מקדש אחד יהפוך להיות מקום פולחן לעשרות יחידים וכל אחד יעשה לו עבודתו שם וכדי בזיון וקצף, ואין זה רצון ה’ אלא זלזול במקום המקדש ובעבודת ה’ יתברך.

עוד שמעתי שעבודת המקדש אינה כלולב ושופר שיושבים במרתפים ועושים במסירות נפש שלא ישמעו הצוררים, אלא עבודת המקדש נעשית דרך כבוד שבאים לפני ה’ ומכבדים אותו בלחם תנופה להודות על הקציר ולא דרך מחטף ובצורה שהדברים נעשו.

עוד שמעתי שכל המצוות נתחייבנו לעשות וגם אם גרשנו הקדוש ברוך הוא והראנו שאינו חפץ בנו, אנחנו מצווים לעשותו. אבל מצוות של קרבנות זה דרך עבודה הדדית כחיבת אשה לבעלה, ומשל לאשה שגרשה בעלה והיא עולה קופצת מעל החלון בשביל להגיש לו את מאכלו שאין זה שם חיבה אלא דרך חוצפה.

שאלות הנ”ל הם כבדות משקל וקשה באמת ההגדרה הנכונה בעניין זה והאם נכון המעשה אשר נעשה, שמלבד הדיונים ההלכתיים יש כאן באמת עמקות המחשבה ונקודה חשובה להתבוננות בכל התורה כולה וכ”ש במצוות התלויות בעם ישראל.

מעניין שהרבה אנשים שבעבר התנגדו נחרצות לכל פעולה מקדשית לפתע מתעוררים לעבודה ורואים את השאלות הנ”ל כשאלות קנטרניות שאין בהם ממש, ולהיפך הרבה מהתומכים בפעולות מקדשיות והעיסוק בענייני העבודה, מ”מ בעניין זה הם טוענים שהדבר פסול והחזרת העבודה לציון תיעשה רק עם עם ישראל ולא כעבודת יחידים שאין בזה שום משמעות ולהיפך הדבר הזה הוא עבודה תלושה שאין בה שום משמעות.

ויש שהביאו את תקופת ירבעם ורחבעם שרוב עם ישראל הלך לעגלי הזהב ששם ירבעם לאלהים, ובכל זאת העבודה המשיכה במקדש בימי כל מלכי יהודה (מלבד בימי אחז ומנשה אבל זה היה מחמת עבודה זרה ולא מחמת הניתוק), ומה שיאמרו שאז היו שני שבטים ויש להם חשיבות לעצמם שכל שבט נקרא קהל לא נראה ששייך בעבודת ה’ לחלק בין קהל לקהל ויבנו יב’ מזבחות לכל שבט וממילא אם ישראל לא שם אז אין לזה משמעות ורוב העם לא עבדו את ה’ אלא את עגלי הזהב, ואולי יש ליישב שבימי שלמה היה חידוש העבודה עם כל ישראל מדן ועד באר שבע וזה שפרשו אחר כך אנשים אין הפרישה שלהם משמעותית והעבודה במקדש היתה, אבל להחזיר העבודה לציון יאמרו גאולי ה’ שאנחנו צריכים את עם ישראל כולם אתנו, ובבית שני שחזרו מיעוט הקהל מ”מ העם שבגולה שמח בחידוש העבודה והכיר בזה שעיר הקודש ירושלים זה מרכז העבודה ושם נמצא השכינה.

ולעומת זאת שאלה מעניינת שאלתי בבית המדרש אם בימי הביתוסים היה כהן בא תוך כדי עבודת המקדש ומקריב קרבן העומר האם זה היה מתיר את החדש בו ביום או שאין משמעות בעבודתו וזה רק חולין בעזרה, וכנגד זה שאלוני באם יש רק כבש אחד בלשכת בטלאים והממונה במקדש נראה לו שזה בעל מום וכהן אחר בא להקריבו כי להבנתו אין זה מום האם יש כח לעשות כן, ובשתי השאלות הנ”ל יש שהבינו ככה ויש שהבינו אחרת, ונזכרתי בשאלה ששאלתי בעבר על אב ששאל מוהל ואינו רוצה למול את בנו ביום השמיני מחמת מחלה האם מותר לרופא שמבין שאין בכך כלום למול את הבן, ואף אם בזה יש פיקוח נפש ואולי יש כח לאב להריע מ”מ בשאלה דומה אם יבוא האב ויאמר שבשביל שלא יהיה חילול שבת במשפחתו דוחה את מילתו ליום ראשון האם יכול כל אחד מישראל לכפותו למול בשבת ויחטוף את הבן למולו או שיש כח לאדם להחליט על עצמו ואולי יש גם כח לעם ישראל להחליט על עצמו ולא כל אחד יקום ויעשה מעשה.

הערה שלי:

ואולי דוקא ע”מ שלא כ”א “יבנה במה לעצמו” אגודות אגודות, סו”ס נתעורר מישיבה בחבוק ידים ונשיב את העבודה למקומה באופן צבורי. ומי שלא יהיה ואיך שלא יהיה ואפי’ עם טעויות הן של חסר והן של יתר, עכ”פ, עדיף ממצב ההווה של אפס מעש באפס הצדקה, הנשאל ה”ז מגונה. משל לה”ד, קדושין דרבנן לחרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר.

כלומר, אולי אסור מצד עבודה, אבל יש בזה כעין “כיבוש” המביא לידי עבודה. וצ”ע.