העורך Editor

May we pronounce God’s names when they appear in the study text?

Yes, says Mishna Berurah 215:14

לבטלה, ר”ל שלומד הרב עמהם הברכות שלא בזמנן אפ”ה מותר להזכיר שם השם ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות שהרי ע”כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות [וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו] ודוקא עם התינוק מותר להזכיר את השם אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם ורק כשלומד הפסוקים הנזכרים בתלמוד רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם.

Yosef Ometz (349) also adds a warning:

ומצוה להזכר בפירוש בשעת לימוד ולא לכנות אדושם וכיוצא דלדעתי אינו דרך כבוד כלפי מעלה לכנות שהרי הכנוי לאדם הוי בזיון וכן שמעתי מהקדמונים.

If I may be permitted to give grades to past greats (for the sake of Heaven), the aforementioned is the exactly correct way to analyze any religious question.

Treat Hashem no worse than you ought your fellow man. Be considerate, empathic.

Rashi Shabbos 31a:

דעלך סני לחברך לא תעביד, ריעך וריע אביך אל תעזוב זה הקדוש ברוך הוא, אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך, לשון אחר חבירך ממש, כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות

“Where there’s a rabbinic will, there’s a halakhic way”

—Bluma (Blu) Greenberg

Sure seems that way today, don’t it?

Although the ultimate blame is shared with those who give our rabbis the strong (and correct?) impression that telling their communities the truth would mean being out of a job.

Tosafos Kesubos, 63a:

אדעתא דגברא רבה מי נדרת, וא”ת והלא אסור לפתוח בנולד דאמרינן בנדרים בפרק רבי אליעזר כיצד אמר קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר כו’ וי”ל דהכא לא חשיב נולד כיון שהלך לבי רב דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול אי נמי כגון דתלה נדרו בדבר שפירש בשעה שנדר על דעת אם לא יעשה סופר דבענין זה לא הוה נולד כדתנן…

The Mussarites take this to convey the incredible effect of Torah study (literally not credible).

But actually, this lowers the standard referred to throughout Shas as “Adam Gadol” to whatever can be attained by a standard bench-presser who stays the course. And of course, our Mussarites ignore the presence of an alternative answer in Tosafos.

Perhaps I ought to be pleased of the admission there exists a “greatness” apart from Mussar in their worldview at all, but I suspect the message is rather that Torah scholarship doesn’t require as much input as Mussar. After all, Tosafos doesn’t say “דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה משגיח בישיבה”…

אם לכאן הגעת כדי

לפטפט היכן תלך בכדי

להתפלל?

שמור על קדושת המקום

נצפה.