בד”ץ שערי שלום Badaz Shaarey Shalom

אל תשת ידך עם שפוטי ברלנד ימח שמו

הנה עצור במילין לא אוכל

בס”ד, י”ז באייר תש”פ

שילהי ימי המגיפה, ל”ב למטמונים,

השי”ת יחיש ישועת עמו במהרה.

לכבוד ידידי משכבר, ה”ה רב ק”ק קהל חסידים בביתר ת”ו,

וראש בד”צ שערי משפט, הרה”ג מרדכי היילפרין שליט”א,

אחדשה”ט וש”ת

הנה עצור במילין לא אוכל, על אשר ראיתי חתימתו של כת”ר מתנוססת בראש כל חוצות מעל גבי מכתבו של חכם אחד שהקדיח תבשילו, ונתפס בבירור לאחר שהעיד במזיד ובמצח נחושה עדות שקר גמורה בביד”צ (בעדותו לפסול עדות של מתלונן כנגד מנהיג קהילת שובו בנים), והדברים הוכחו לחלוטין בבדיקת מעבדה למעלה מכל ספק שבעולם, אשר עפ”י הדין הוא (היינו החכם הנ”ל שהעיד עדות שקר) פסול כעת לעדות מהתורה, כדין “אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס”, ואף נפסל לעדות איסורין, וכ”ש שהוא פסול לדון, ואין לסמוך כלל על כשרות שנותן וכו’ [ולענין דיעבד כגון כלים הבלועים וכדו’ יש לעשות שאלת חכם], וכמו”כ הוא פסול להורות הלכה בכל ענין שהוא [ולענין הוראות שסמכו עליו בעבר (כמו במראות וכדו’) קודם שנתפרסם קלונו יש לעשות שאלת חכם כנ”ל], עד אשר ישוב בתשובה שלימה, יפייס למי שהעיד כנגדו, וגם יקבל עליו דברי חבירות בביד”צ, שאז לאחר תקופה שיתמיד בכשרות יהיה ניתן לשקול את השבת מעמדו ונאמנותו כבראשונה.

וע”כ לא אוכל להבין כיצד סובר כת”ר להיתר לחתום על כרוז הלכתי ביחד עמו, הלא אף אם לו יצוייר שהיה כל האמור במכתבו אמת לאמיתה של תורה, מ”מ הלא איסור גמור הוא לישב בקשר של רשעים, וכלשון רש”י בסנהדרין (כו ע”א) “קשר רשעים הוא – והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב”ד נימנין וזה אינו מנין”, ובשו”ע (חו”מ סימן ז סעיף י) “דיין שיודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אין לו להצטרף עמו”, והוא מלשון הרמב”ם (בהלכות סנהדרין פרק כב הלכה י).

עאכו”כ כאשר מוכח מתוכו של מכתב זה שכל מטרתו הינה לייצר חנופה עבור הרשע א”ב בעל הממון, שבכוחו לשחד רבים למען יעלימו עינם מפשעיו החמורים, אשר כבר נגלה קלונו לעיני כל העולם כאשר הינו מסית ומדיח לעבודת כוכבים ומזלות, כדרך הנוצרים הקתולים, באומרו לחסידיו לכוין בתפילתם כאילו מתפללים הם אליו רח”ל, שכביכול הוא וקוב”ה חד הוא עפ”ל, כפי שמאמינים הנוצרים הקתולים על אותו האיש ימש”ו, וגם נגלה לעיני כל העולם איך שעובר בידיו על אביזרייהו דעריות בבנות ישראל, מהם אף נשים נשואות רח”ל, וזאת מלבד מה שאיכא עדות גמורה של ע”א בצירוף עדות של שתי נשים כשרות על גילוי עריות ממש, שלדעת הרבה פוסקים סגי בזה, עאכו”כ כאשר כבר הורעה חזקת כשרותו ע”י הדברים שנגלו לעין כל, דוודאי שלכו”ע סגי בע”א בצירוף עם עדות של שתי הנשים.

ועל הכל הכביד גם כעת מה שהתברר לכל העולם על ניצול ועושק של אנשים חלכאים ונדכאים, שידוע מאמחז”ל ש”כל הגוזל פרוטה מן העני כאילו נוטל את נשמתו” [וכבר מפורש ברמב”ם בהלכות חובל ומזיק (פרק ח הלכה יא) ש”כל המיצר לצבור ומצער אותן” מותר למוסרו למלכות], הרי שהתגלמו במנוול זה כל שלושת עבירות החמורות שבתורה עליהם נאמר “יהרג ואל יעבור”, ואם אמרו חז”ל ש”כל מי שבידו למחות ואינו מוחה נתפס גם הוא על אותו עוון”, מה יהא על מי שלא די אשר אינו מוחה, עוד מחפה ומליץ זכות על הפושעים?!

ועוד נתגלגל כאן ענין נוסף, בבחינת עבירה גוררת עבירה, אשר אמנם קל הוא לאין ערוך ביחס לשאר הפשעים המוזכרים כאן לעיל, אך אי אפשר להעלים עין ממנו, אשר כידוע מרנן בעל הקובץ תשובות ובעל השבט הלוי ובעל היביע אומר היו בבחינת אבי-גדור בדור האחרון, והמה ראו כן תמהו על צעירים וצעירות אשר ירדו מדחי אל דחי כתוצאה מחשיפתם למכשירים סלולריים, ומחמת כך עמדו וגזרו בשנת תשס”ה בגזירה חמורה אשר לא יהין אף חרד לדבר השם להשתמש במכשיר סלולרי הכולל פונקציות תקשורת נוספות מלבד שיחה טלפונית רגילה, בלא שום כיתובים והודעות טקסט, וכ”ש בלא שום גישה סלולרית לרשת האינטרנט, אלא שלאחר פטירת שלושת הרועים זצ”ל מי יתן לנו תמורתם רבו בעולם בעלי הנאה (כלשון חז”ל בשילהי מסכת סוטה), וע”כ אין נח לקוב”ה בעולם (כדיעו”ש), ואקצר בזה, רק אציין שהדבר פשוט וברור שכשם שאין לקחת דיין בחושן משפט הנוטל רווחים באחוזים אם יפסוק לטובת העשיר בריבו, כך בלי ספק שאין לסמוך על דיין הפוסק לבטל תקנת הצבור כאשר הוא עצמו שותף על בסיס אחוזים אצל יצרני הפלאפונים המתחרים, ודי בזה לע”ע.

הנני המצפה ומייחל להשי”ת שיחיש ישועת עמו במהרה

מינאי הצב”י, פנחס שפירא, חופק”ק בית שמש ת”ו

Download (PDF, 225KB)

זעקה גדולה על פריצת גדר השבת – הרב שלזינגר והרב אקסלרוד מצטרפים

גדולי הרבנים במחאה נמרצת נגד כוונת כמה רבנים מחוגים פשרניים להתיר שימוש בסוג מסויים של מטרייה בשבת

הגר”ג אקסלרוד שליט”א:
“אנחנו כיום במצב שקמים עלינו אנשים בלבוש של רבנים, והמה ממש כמו רבנים הרפורמים אשר קמו בדורו של משה מנדלסון שר”י. הם יושבים וזוממים איך לעקור את התורה מישראל רח”ל ח”ו. אש מסוכנת בוערת במחננו. הצילו הצילו!” 
 
הגר”מ אייכלר שליט”א:
“זה חלול ה’ גדול ונורא.” 
 
הגר”א שלזינגר שליט”א:
“כל זמן שיש ב”ה פוסקים ומורי הוראה יראים ושלמים, איש לא יצליח להמציא המצאות חדשות לבקרים אשר לא שיערום אבותינו”.  
 
“אין זאת אלא שרע-בנים אלו הולכים לשיטתם בפירצות קודמות לחקות את הרפורמים מדורות קודמים, ולקעקע כל יסודות ההלכות מבית ישראל. בחפצם הוא להתגדר בקולות חדשות ע”מ למצוא חן בעיני ההמון, ולהרחיק את קהל עדתם מקהל הציבור האורתודוכסי “החשוך והפרימטיבי” ה’מתעקש’ לשמור מצוות כמו שהיה לפני מלחה”ע והשואה, ומנסים לבנות לעצמם במה חדשה ולכנות עצמם בשם “רבני האורתודוכסיה המודרנית”, ולשם כך כל שיבוש שהוא ימצא חן בעיניהם, שאת אלו הרע-בנים לא מעניינת ההלכה כי הוא זה, וכל חפצם הוא כאמור, ולשם כך מוכנים אף להשפיל כבודם בדברי ליצנות המביישים את אומרם”.

Download (PDF, 206KB)

Reprinted with permission.

פולמוס מטריית ‘מגן השבת’ – בד”ץ שערי שלום

בס”ד, כ”ב ניסן תש”פ

זעקה גדולה ומרה על פריצת גדר בשמירת שבת קדשינו ע”י קלי הדעת

הנני בזה במחאה נמרצת על דבר התקלה החדשה המשחרת לפתחם של שלומי אמוני ישראל, אשר קם יזם עסקי ושירטט מבנה של מטריה עם שינוי קל, ממש כל דהו, מהמבנה המקובל, ופנה לכמה רע-בנים קלים בקול תרועה רמה כאילו מצא עצה נפלאה להתיר שימוש במטרייה בשב”ק, ובכן חתמו לו רע-בנים אלו בשרירות לב, למרות שעפ”י האמת כל צורב אשר יתבונן אך מעט בפרוספקט של הממציא יווכח מיד שאין כל הבדל משמעותי כלשהו בין מטרייה זו לשאר המטריות, וכמו שאסרו רוב האחרונים שימוש במטרייה בשבת, ונתקבל כן להלכה כבר מאות בשנים בכל תפוצות ישראל, כן הוא גם במטרייה זו בדיוק ממש, אין שום הבדל והפרש כלשהו בינותם, אין זאת אלא שרע-בנים אלו הולכים לשיטתם בפירצות קודמות לחקות את הרפורמים מדורות קודמים, ולקעקע כל יסודות ההלכות מבית ישראל, כגון להתיר כל מיני שימושים של חשמל בשבת, כגון לצורך הרמת והורדת תריס חשמלי בשבת, והמציאו לשם כך סברת הבל כאילו שהדין של “המסיר תריס בפני החץ” הוא פחות מגרמא, ואין בו איסור כלל, ומדוע לא עיינו בראשונים בסוגיא (בסנהדרין עז) שכתבו במפורש שכל הפטור בזה הוא רק מטעם גרמא, אך באמת איסורא איכא, וכ”ה גם מפורש ברמב”ם, אין זאת אלא שכל מטרתם בחפצם הוא להתגדר בקולות חדשות ע”מ למצוא חן בעיני ההמון, ולהרחיק את קהל עדתם מקהל הציבור האותודוכסי “החשוך והפרימטיבי” ה’מתעקש’ לשמור מצוות כמו שהיה לפני מלחה”ע והשואה, ומנסים לבנות לעצמם במה חדשה ולכנות עצמם בשם “רבני האורתודוכסיה המודרנית”, ולשם כך כל שיבוש שהוא ימצא חן בעיניהם, ולא יחושו לקימחם כלל, וכ”ה גם כעת, שמוכנים להתיר שימוש במטרייה בשבת ע”י המצאה דלוחה שמכיון שבמטרייה החדשה ישנו טפח הנשאר פתוח לעולם, לכן אין בפתיחת המטרייה משום בניית אהל, כ”א משום תוספת אהל, אך הם בעצמם הרגישו באפסיות ההיתר, שהרי בשעת נשיאת המטרייה כשהיא סגורה הלא הטפח הפתוח נמצא למטה סמוך לקרקע, וע”כ התקין הממציא גם ידית נשיאה נוספת, אשר תאפשר לשאת את המטרייה כשהיא סגורה גם באופן שראשה יהיה כלפי מעלה, והרי פשוט שאין זה אפילו בגדר בדיחה, וכי יכולים לסמוך ע”כ שלעולם ועד ישאו את המטרייה דווקא כך ולא באופן השני, וגם הרי יכולים להניח את המטרייה בבית כשראשה כלפי מטה, וממילא כשמרימים והופכים אותה כלפי מעלה הרי זו יצירת אהל מחדש, אך האמת היא שאת אלו הרע-בנים לא מעניינת ההלכה כי הוא זה, וכל חפצם הוא כאמור, ולשם כך מוכנים אף להשפיל כבודם בדברי ליצנות המביישים את אומרם.

אך ע”כ יש להצטער, ולמחות בחוזקה על החרפה, על אשר צירפו להיתר רב זקן משבט הלויים, ירא וחרד, אשר כידוע אמרו חז”ל “הזהרו בזקן ששכח תלמודו לאונסו, שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון”, והרב הזקן הנ”ל לא די שחתם על ההיתר המופרך בבלי דעת, עוד הוסיף רח”ל להתיר גם נשיאת המטרייה ב… עיר שאין בה עירוב, תצילה אוזניים משמוע זאת, איך ניתנה תורה למרמס, וכבר מעיד אחד מגדולי האחרונים ה”ה המהר”ם פדאווה כי בצעירותו כאשר חלה מורו ורבו המהר”י מינץ היו מעמידים תדיר שומרים בחדרו לבל יבואו בני אדם שאינם מהוגנים להחתימו על דברים אשר לא כדת, ויש לזעוק בדמעות כלפי בני ביתו של הרב הזקן הנ”ל, איך הניחו כבוד זקנם להתגולל באשפתות, הרי מילתא דפשיטא היא שההיתר שמובא בפוסקים לנשיאת מפתח בשבת בעיר שאין בה עירוב הוא אך ורק כאשר ע”י המפתח סוגרים את שתי קצות החגורה וכיו”ב, ולא עלה על דעת איש מעולם להסתפק בכך שמחברים את החפץ הנישא “למתלה האחורי של המעיל כדוגמא או לכל מקום אחר במעיל”, כלשונו של היצרן בפרוספקט שעליו החתים את הרב הזקן הנ”ל, וזהו הרי דבר זר שאסרוהו כל הפוסקים, כמבואר בט”ז ובמגן אברהם ובפרי מגדים ובמחצית השקל ובמשנה ברורה ובערוך השלחן ובכף החיים ועוד רבים, ואין מי שחולק ומתיר בזה, וכמו שהטעוהו וניצלו לרעה את שיבתו בזה, כך ניצלו לרעה את שיבתו גם בעצם ההיתר הרפורמי ללכת עם מטרייה בשבת קודש.

וע”כ הנני בזה בקריאה נרגשת לכל מורי ההוראה ורבני הקהלות די בכל אתר ואתר, אנא ואנא חוסו נא על כבודה של תורה הניתן למרמס בידי יזמים עסקיים למיניהם, ולפרסם בהמון כי שבת קדשינו לא תהיה למשיסה, ופשוט הדבר אשר מי שיתעקש לחלל השבת בפרהסיא הרי הוא מוציא את עצמו מקהל עדת ישראל, ויינו יין נסך, ושלומי אמוני ישראל ימשיכו לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, אות היא לעולם למעשה בראשית, ובה נקדשנו מכל העמים.

וע”ז באעה”ח ביום ה’ לסדר “להבדיל בין הטמא ובין הטהר“, איסרו חג דחג המצות ה’תש”פ

פנחס שפירא חופק”ק בית שמש ת”ו

Reprinted with permission.

האם המפר בידוד בעת הזאת פסול לעדות‎? – בית דין שערי שלום

בס”ד, ו’ ניסן תש”פ

לידידי הנעלה הגר”מ ציון שליט”א

בדבר שאלתו “האם מי שמפר בידוד בעת הזאת פסול לעדות”, הנה כידוע לצערינו הרב כבר בעש”ק פרשת פרה הודיעו הרשויות לאסור קיום לימודים בכל בתי הספר ותלמודי התורה ועוד שורה של הנחיות שנועדו לשמירת חיי הצבור בארה”ק, ותיכף ומיד לאחר השב”ק, כאשר נודע לנו שכמה מורי רעות חברו בענין זה לאנשי הפוליטיקין ממפלגות השמאל והרוסים האנטישמיים, ופירסמו ‘פסק’ לציבור שיש להפר את ההנחיות, הזדרזנו בבד”צ שערי שלום להוציא פסק הלכה ברור בענין בזה”ל:

1)     מאחר דקי”ל (בשלחן ערוך או”ח סימן שכ”ח ס”י וסימן תרי”ח ס”א) שמחללין שבת ויום הכיפורים עפ”י מומחה עכו”ם, א”כ הדבר פשוט שלאחר שחיוו גורמי המקצוע את דעתם לאסור קיום לימודים בימים אלו מחשש הידבקות במחלת הקורונה וכ”ש מחמת חשש הדבקת אחרים – א”כ אסור בשו”א להפר את הוראתם, והאומר אחרת מכך הרי זה בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה.

2)     וז”ל מרן בעל השבט הלוי (ח”י סימן רצא) “אשר כתב שעשיתם תקנות גדולות בסביבה שלכם למנוע הסכנה בדרכים ע”י התאונות שגורמים שפיכת דמים הרבה ונספו גדולים וטובים, יש לשבח אתכם על כך ולחזק ידכם, ושכל בי”ד בעירו עם מנהיגי הצבור חייבים לעשות למנוע נזקין מהתושבים. ואין לזה שייכות אם יש דינא דמלכותא או אין דינא דמלכותא, דהתקנות שנעשו ע”י השלטון נעשו לטובת הצבור למנוע אסונות, ואם לא נעשו על ידם הי’ חיוב עלינו לעשות כזה, ויפה העיר כב’ מתשובת מרן הח”ס חו”מ סי’ מ”ד. ובא וראה לשון הרמב”ם פ”ח מרוצחים ה”ה, וחייבים בי”ד לכוין הדרכים לערי מקלט ולתקן אותם ולהרחיבן, ומסירין מהם כל מכשול וכל תקלה ואין מניחן בדרך לא תל ולא גיא וכו’ ודרך ערי מקלט ל”ב אמות רוחב, ואעפ”י שזה דין מיוחד לרוצחים מדין תכין לך הדרך, מכ”מ פשוט שממנו לומדים לפי המצב להסיר תקלות מר”ה, ועיין ב”ק נ’ ע”ב ובהרבה מקומות דאסור להזיק ר”ה שגורם תקלה, וברמב”ם פי”ב מנזקי ממון ופי”ג הכ”ב והכ”ג וכ”ד בזה, וממילא נשמע דמצוה להסיר מכשול הרבים בכזה. ועיין כתובות קי”ב ע”א, ר’ חנינא מתקן מתקלי’ ופרש”י משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים ע”כ, וק”ו להסיר סכנה שבתקופה שלנו שאורבים יום יום בדרכים בעו”ה. וממילא פשוט דאסור ע”פ הלכה לעבור ברמזור אדום בכל הזמנים גם כשאין מכוניות מתקרבות ממש דהירוס הסדר מביא לידי סכנה בנפש כידוע. וממילא מצוה לעורר ולהוכיח לאדם שלא ציית לתקנות שנעשו לטובתו ולטובת הצבור כולו שע”י דרכיו הבלתי ישרים, מביא עצמו ואחרים לידי סכנה. והקב”ה יסיר מעמנו שוד ושבר, וכל המתחסד עם הבריות הקדוש ברוך הוא מתחסד עמו, ויזכה לאורך ימים”, עכ”ל.

3)     ויעו”ע בשו”ת מנחת יצחק (ח”ח סי’ קמח) מש”כ “בענין אם מותר למסור לשלטונות את אלו המסכנים עוברי דרך ע”י אי זהירות בהנהגתם בכלי רכב”, עש”ב.

4)     ההולך ללמוד בבית מדרש בצבור בימים אלו, וכן השולח את בניו ללמוד בתלמוד תורה בציבור בימים אלו – הרי”ז בכלל מצוה הבאה בעבירה, ולא קיים מצוה כלל, כ”א רק איסורים חמורים מאוד.

5)     יש לחזק בפרט בימים אלו את לימוד התורה בביתו, ובפרט מוטל הדבר על אברכי הכוללים שליט”א להמשיך בסדרי הלימוד הרגילים של הכולל בתוך ביתם, ולקיים ביתר שאת את דבריו של מרנא החפץ חיים (בספרו תורת הבית פרק א) “צריך האדם לקבוע איזה מקום בביתו שבכל עת שהוא פנוי מעסקיו יפנה תיכף לשם וימצא שם את שאהבה נפשו ואז אשרי וטוב לו בזה ובבא“.

אך לדאבון כל לב, חלק מהציבור לא נשמע לפסק הנ”ל, ואולי גם אשמים אנחנו, שמפני הבהילות שהיתה נראית לן אז להוציא את הפסק במהירות, לכן לא היה נראה לנו שיש סיפק בזמן כדי לכנס מותב תלתא לדון בעניין, וקיבלנו את ההחלטה במושב של שני דיינים, אשר לכך כדי למנוע מהמלעיגים ללעוז שזהו “בית דין חצוף” ואין צורך לקיים את הוראותיו, לכן נחתם הפסק ע”י מזכירות הבד”צ, בלא שמות הדיינים כנהוג, ושמא זו היתה הסיבה לכך שפסק זה לא נתקבל כ”כ בציבור, בחושבם שרק יד העסקנים בדבר ולא הבד”צ עצמם עומדים מאחורי הפסק, והשם הטוב יכפר בעדנו, לאשר עד נאמן הוא כי כוונתנו היתה לטובה.

והנה בענין השאלה לגבי פסלות לעדות, הדבר ברור שעם כל המצב החמור בו אנו נתונים כיום, עכ”ז לא ניתנה התורה למרמס לעשותה פלסתר ולעקמה לפי צורך השעה, ולא נהיה אנן כאותם מורי רעות ש’פסקו’ בשעתו שהנוהגים אחרת מהם בהנהגה צבורית כלשהי, וממושמעים לרב גדול פלוני שאינו לרוחם שלהם, המה פסולים לעדות, תצילנה אזניים משמוע זאת, שאין לך עושה תורתו קרדום ע”מ לקנטר גדול מזה, וכבר אמרו ע”כ חז”ל ש”טוב לו שלא נברא”, ואחרים ‘פסקו’ שאלו שמעלימים הכנסות ממס הכנסה ומסתמכים על דעת מרן החזו”א זיע”א ועו”פ גדולים שהתירו זאת המה פסולים לעדות, עפ”ל,  ובכגון דא נאמר “מפרסמים את החנפים מפני חילול השם”, ודי בזה לע”ע.

וע”כ ראשית יש לבאר שישנם ב’ סוגים של חובת בידוד, דהיינו מצב אחד שבו רמת הסכנה מגיעה כדי חיוב בידוד מדאורייתא, ומצב שני שבו רמת הסכנה כשלעצמה אינה מחייבת בבידוד מהתורה, רק שמטעם ‘לא פלוג’ ואולי מעוד טעמים גזרו הרשויות חובת בידוד, שאז על אף שבאופן כללי כמובן שאין לחוקי המדינה שרובה חילונית שום תוקף של תקנות הקהל, וזאת מכמה טעמים הלכתיים נכונים וברורים שאין כאן המקום להאריך בהם כעת, מ”מ בעניינים כאלו וודאי שכן יש להם תוקף של תקנות הקהל לכל דבר וענין, וכמבואר גם בשבט הלוי שהבאנו בהחלטת הבד”צ הנזכ”ל, ותקנות הקהל יש להם דין של חיוב דרבנן גמור כמבואר בפוסקים בדוכתי טובא, ואכמ”ל.

וע”כ לענין פיסול לעדות תלוי הדבר בזה, שאם מדובר על איסור דרבנן, כי אז הרי בוודאי שאינו נפסל לעדות בלא התראה קודם לכן וגם רק לאחר הכרזת שמו בבתי כנסיות, כדקי”ל בחו”מ סי’ לד סעיף כג וסעיף כד. וי”א שגם לאחר כל אלו אינו נפסל לעדות אלא רק אם היה בזה חימוד ממון, וכדהביא הרמ”א שם בסעיף ג. אך אם מדובר על איסור דאורייתא, כי אז נפסל לעדות גם בלא הכרזה, ומ”מ אכתי נחלקו בזה הפוסקים לגבי התראה אם בעינן, ומי אנחנו להכריע בינותם. ועכ”פ בוודאי שאם הוא שוגג שאז לכו”ע אינו נפסל לעדות כלל, וכאיתא שם בסעיף ה. ובספק אם הוא שוגג ג”כ אינו נפסל, וכאיתא ברמ”א בסעיף כג שם שבכל ספק פיסול מוקמינן גברא אחזקתיה.

וקמיה הבורא ית”ש אפול בתחינה שיחוס ויחון על צאן מרעיתו, ויסיר מגיפה מעלינו.

החותם בדמע

ידידו עוז

פנחס שפירא

בית שמש

Download (PDF, 218KB)

Reprinted with permission.

אודות ה’פסק’ הרפורמי לעקירת שבת ויום טוב

בס”ד, ער”ח ניסן תש”פ

פסק הלכה והתראה חמורה

הן על אלה דלפה עיננו בתוגה, בראותנו אגרת מחלת לב ודאבון נפש, אשר בקוראה נקרע סגור לבנו, אחזנו חיל ורתת יעטנו, צער ואנחה המשברת כל גופו של אדם על הרעה אשר תמצא את עמנו חלילה, כי ימצאו כאלה אשר יהרסו לעלות אל הקודש פנימה בדברים העומדים ברומו של עולם, אות וזכרון למעשה בראשית, וכדאיתא בתורת כהנים “כל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חלל את השבתות”, ויזידו להתיר להמון מה שכבר הוקבע ע”י כלל ישראל מזה כמה דורות לאיסור גמור, והסכימו חכמי ישראל על ידם, לאסור בכל חומר האיסור כל הפעלת ויצירת מעגל חשמלי בשבתות ובימים טובים, מלבד לצורך פיקוח נפש, והרי”ז ממש כמבואר ברמב”ם (בהלכות איסו”ב פרק יא הלכה ד-י) “ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן חומרא יתירה על זה… וכל הדברים האלו חומרא יתירה שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי הגמרא ואין לסור ממנה לעולם”, ובספר ה”נ להרמב”ן (פרק א הלכה יט) “חומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני החכמים ועשו אותה הלכה פסוקה בכל מקום, לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם”, ובבית הבחירה להמאירי (ברכות לא.) “זהו מנהג שנהגו בה היום בכל מקומות ישראל מפני שחומרא זו אף על פי שבנות ישראל הן הן שהחמירו וחששות רחוקות הביאום לכך, קבלוה חכמים מהם וקיימו את דבריהם ועשאוה כהלכה פסוקה שאין עליה תשובה”, ובחידושי הריטב”א (נדה סו.) “בנות ישראל קדושות רצו להחמיר… חכמים קבלו מהם כן ועשו אותה תקנה ופשט איסוריה בכל העולם ואין כח לבטלה ולא להקל בה כלל”, וכבר לימדנו הנשר הגדול בהלכות ממרים (פרק א הלכה ב-ג)  “כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין, שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו’, אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה, הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם… וכן הגזרות והתקנות והמנהגות אם ראו מקצתן שראוי לגזור גזירה או לתקן תקנה או שיניחו העם המנהג הזה, וראו מקצתן שאין ראוי לגזור גזרה זו ולא לתקן תקנה זו ולא להניח מנהג זה נושאין ונותנין אלו כנגד אלו והולכין אחר רובן ומוציאין הדבר אחר הרבים”, ועוד להלן (בפרק ב הלכה ב-ג) “בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין, היה גדול בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם… במה דברים אמורים בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא כשאר דיני תורה, אבל דברים שראו בית דין לגזור ולאסרן לעשות סייג אם פשט איסורן בכל [ישראל] אין בית דין גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול מן הראשונים”. ועאכו”כ בנדו”ד תמוה בעינינו כיצד רבנים מעיזים להורות הלכה לכלל ישראל בדבר שמפורסם בו האיסור הפשוט, וביותר שאין מדובר בגדולי חכמי ישראל, ותל”מ.

וגם מה שכעת מתנצלים על עצמם בתואנה כאילו מדובר כביכול ב”פיקוח נפש”…, תצילנה אזניים משמוע זאת, הלא זוהי דרך הרפורמים כולם מדורי דורות להתיר כל האסור בתורה באמתלאה רחוקה של ‘פיקוח נפש’ כביכול, וכמו שהיה בפולמוס העתיק אודות ניתוחי מתים שאסרוהו בתוקף כל גדולי האחרונים מהנודע ביהודה והחתם סופר עד לרבותינו החזון איש והראי”ה קוק ושאר כל הגדולים, וז”ל מרן הגרש”ז אוירבך בשו”ת מנחת שלמה (ח”א סימן ז) “ונראה דהנה מי שהוא עשיר מופלג ונפלה בשבת אש ברכושו אף על גב שכבוי הוא רק מלאכה שאינה צריכה לגופה אפי”ה אסור לכבות אף על גב שצערו גדול עד מאד בראותו אש אוכלת ושורפת לעיניו את כל רכושו ויהפך מעשיר מופלג לעני המחזיר על הפתחים … וגם אפשר שיחלה האיש מרוב צער וימות, … ואפי”ה אסור לכבות … בזה שנותן אל לבו ומצטער הרבה אין מתחשבין כלל משום דחשיב כאילו הוא ממית עצמו ולא האש … ורק משום פקו”נ ממש אמרה תורה שמותר לחלל שבת”, דו”ק מינה ואוקי באתרן.

וכיון שכבר מבואר שהוזהרנו ע”כ מפי הגבורה מהכתוב “ושמרתם את משמרתי” ודרשו חז”ל (ביבמות דף כא) ‘עשו משמרת למשמרתי’, עאכו”כ כשלדעת מרנן החזון איש והראי”ה קוק ועוד פוסקים גדולים הוא איסור תורה גמור שבשבת חייבין על זדונו סקילה וכרת וביו”ט חייבין על זדונו מלקות ארבעים, ע”כ פשיטא ופשיטא שכל מי אשר נגע אהבת ויראת השם ית’ בלבבו לא ישמע חלילה לקול המלחשים החדשים להרים יד להקל במה שפשט איסורו בכל העולם כולו.

ועל אותם המורים הממרים שמעו נא, אם יאדימו חטאיכם כשלג ילבינו, הוו נא מודים ועוזבים, ושבתם איש אל אחוזתו כבראשונה, אך אם חו”ח יקשו ערפם במרי, לא יהיו אלו מכאן והלאה בכלל מורי הוראה בישראל, כי אם בכלל מורי רעה, לא יסמכו עליהם עם הקודש במאומה, ולא ישמעו לקול ענות דברתם.

וע”ז באעה”ח ביום ד’ לסדר “אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה’ אלקיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם” ה’תש”פ

נאום פנחס שפירא(-) נאום עובדיה יוסף(-) נאום יאיר אבו יצחק(-)

Download (PDF, 116KB)