בד”ץ שערי שלום Badaz Shaarey Shalom

סערה בחברה החרדית סביב התנגדות דיינים ממלכתיים בדימוס לפסק הדין המשותף של כל בתי הדין החרדיים המרכזיים כנגד אליעזר ברלנד

בימים האחרונים, כמה דיינים ממלכתיים בדימוס, בעיקר מחוגי מפלגת שס, תוקפים את פסק הדין של דייני בתי הדין החרדיים מבני ברק ומירושלים כנגד אליעזר ברלנד, שהורשע לפני כחודש בביצוע מעשים חמורים בנשים ע”י הרכב בית דין מיוחד שמונה לצורך כך ע”י בתי הדין החרדיים המרכזיים, וגבה עדויות במשך תקופה ארוכה במעמד שני הצדדים, כאשר את ‘הרב’ אליעזר ברלנד ייצגו שלושה טוענים רבניים מטעמו (שנים מהם הם נכדיו), שמונו על ידו באופן אישי לייצגו בפני הרכב בית הדין המיוחד.

וכמתבקש בחברה החרדית, מיד לאחר מתן פסק הדין ע”י הדיינים החרדים, לפני כחודש כאמור, הסירה הנהלת האתר “קול הלשון” את אלפי שיעוריו של אליעזר ברלנד מארכיון האתר, וגם גופים גדולים נוספים בחברה החרדית הודיעו כי כעת ינהגו עם אליעזר ברלנד באופן זהה.

לטענת הדיינים הממלכתיים בדימוס, אחד מהם פנה באופן אישי לאחד מדייני בית הדין המיוחד, הרב הגאון שריאל רוזנברג מבני ברק, ושמע ממנו כי רק עד אחד העיד על גילוי עריות ממש, זאת בעוד בפסק הדין נכתב שהתקבלו עדויות על כך.

בתגובה, מיהר הדיין החרדי לשלוח מכתב הבהרה אישי אל הדיין הממלכתי בדימוס, בו הוא מתרה בו שדבריו לא הובנו כהלכה, וכי אכן נשמעו כו”כ עדויות על גילוי עריות ממש (ביניהם ‘עדי הודאה’), זאת כמובן מלבד עדויות רבות על מעשים מגונים ברף החמור ביותר, ומסיים כי אינו מאמין שיש מישהו הסובר שמי שעשה מעשים חמורים שכאלו יכול לשמש כמנהיג קהילה בישראל.

אך חרף מכתב ההבהרה שנמסר לדיין הממלכתי בדימוס, פורסם מכתבו ברבים, תוך יצירת מצג של פקפוק בנכונותם של העובדות המתוארות בפסק הדין של הדיינים החרדים, שכאמור גבו עדויות במעמד שני הצדדים כנדרש לפי כל כללי ההלכה, ואף קיבלו גיבוי מלא לפסק דינם מכל ראשי הבדצי”ם החשובים.

רבנים חרדים מצביעים על כך שאין פלא כי דיינים שנכנעו בשעתו לפסיקות בג”צ ולדרישות ארגוני הנשים הרפורמיות, ואף התירו אשת איש בלא גט בניגוד להלכה המקובלת, נכנעים כעת ללחצים המופעלים עליהם ע”י בעלי הון לגונן על מי שחטא והחטיא בגילוי עריות.

אב”ד שערי שלום, הרה”ג פנחס שפירא, אף כתב תשובה הלכתית בה הוא מפרט נימוקים הלכתיים כבדי משקל לכך שאין שום היתכנות הלכתית לערער על עובדות שנקבעו ע”י בית דין אשר דן בהסכמת ובמעמד שני הצדדים, ובוודאי שלא על סמך עדות שמיעה מפוקפקת של דיין ממלכתי (שכמובן לא היה שותף לדיונים בבד”צ החרדי המיוחד) שבנוסף להכל בנו שלו הוא אחד מנאמניו של ‘הרב’ אליעזר ברלנד, וע”כ ברור שיש לו נגיעה אישית בענין.

מכתב הדיינים הממלכתיים בדימוס:

Download (PDF, 2.65MB)

מכתב הרב הגאון שריאל רוזנברג עם התמלול מוקלד:

Download (PDF, 386KB)

תגובת הרב פנחס שפירא למכתב הדיינים מטעם בעד ברלנד שר”י‎

בס”ד, כ’ בסיון תש”פ

לכב’ הרה”ג ______ שליט”א

ועורך  _________________

אחדשה”ט וש”ת

קיבלתי את מכתבו של הדיין מטעם (בדימוס) ששיגרת אלי. ובאמת הדברים שכתב שם אין להם טעם וריח עפ”י כללי הדינים שנאמרו בתורתנו הקדושה. וזיל קרי ביה רב הוא. ותמיהני אם בשעתו כאשר מונה לדיין ברבנות עבר אפילו את הבחינות הנהוגות אצלם, או שמא קיבל פטור מבחינות על תקן “גאון מוכר” כמו שכידוע קיבלו רבים וטובים…

ובאמת שכאמור לא היה שום צורך להשיב על דברים שנאמרו מתוך עם-ארצות גלויה כ”כ. אך אעפ”י כן, מאחר שאני מחבב אותך ומוקיר אותך על טירחתך המיוחדת בזמנו בסידור ספר “קדושת הנישואין” (שיצא לאור ע”י בד”צ שערי שלום) לדפוס, שטרחת ועמלת למען זיכוי הרבים לש”ש ושלא ע”מ לקבל פרס, לכן קשה בעיני הדבר לראותך נמנה עם ההולכים עיוורים אחר בעלי השלמונים ואנשי האיומים, וע”כ אפרט לך בקצרה את השגותי.

א)      הנה הלכה פסוקה היא שאין אחר מעשה ב”ד כלום. והיינו שלאחר ששלושה דיינים חותמים ע”כ שגבו עדויות, אין להטיל ספק בכך, ובית דין בתר בית דין לא דייקא.

ב)      וכמו”כ הלכה פסוקה היא שכשם שעד אינו יכול לחזור בו מעדותו, כך דיינים אינם יכולים לחזור בהם ממה שכתבו וחתמו במעשה בית דין.

ג)       כמו”כ הלכה פסוקה היא שבית דין צריך להיות מורכב משלושה דיינים שאין קירבה משפחתית ביניהם. ואם שנים מהם קרובים, אזי לא מיבעיא שלדעת חלק מהראשונים אמרינן בזה “בטל מקצתו בטל כולו” וכמו בעדות, אלא גם לסוברים שבדיינים לא אמרינן כן, היינו דווקא אם יש יותר משלושה דיינים, שאז אמרינן שהפסול כמאן דליתא, משא”כ כאן שרק שלושה רבנים (נכבדים ונשואי פנים ככל שיהיו) חתמו על ה’פסק’ לבטל את המעשה בית דין של הבית דין קמא.

ד)       ועוד הלכה פסוקה היא, שהעדות צריכה להימסר בפני שלושת הדיינים. ואם לא נמסרה בפני שלושתם, אפילו אם נמסרה בפני שנים מהם, אין השנים יכולים למסור את עדותם בפני השלישי ואח”כ לפסוק בדין שלושתם ביחד.

כל אלו המה הלכות פסוקות וחלוטות, שמקורם בתלמודא דרב אשי ורבינא (ולא באיזושהי תקנה כלשהי של מועצת הרבנות הראשית…), ומי שאינו יודע אפילו אחת מהנה (או שחמור מכך, יודע ואינו מקיים) וודאי עוון פלילי הוא לו לעסוק בדיינות, ועונשו כבד מנשוא.

והאמת שאין כ”כ מה להתפלא על כל הטעויות, כיון שהדיין המדופלם מטעם (בדימוס), הטוען שכביכול מאן דהו פנה אליו שיצטרף לפסק בתי הדין החרדיים החשובים שבדורנו (כאילו שאי-פעם צירפו לדידו ולדכוותו בוגרי בית הדין הרבני עם מכתבי גדולי הדור האמיתיים…), הוא ניהו אביו של אחד מאנשי כת האבריי”ם חסידי המשוקץ אב”ר [א”ה, אליעזר ברלנד] שר”י, שכו”ע מודו שעבר על אביזרייהו דעריות באופנים המבהילים והחמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת, ורק טוען הדיין מטעם בדימוס שעל איסור חנק ממש שמע מאחד הדיינים כאילו ישנו רק עד אחד על כך, ומדוע אינו מוחה בבנו על השתייכותו לכת המשוקצת הזו?! ולא עוד, אלא מסייעו ומחזקו להחניף לראש הכת שנמנה עליה, אתמהה!!!

אלא ע”כ שאינו מחפש לברר הלכה, כיון שההלכה עניינה אותו מאז ומתמיד כקליפת השום ממש, ופחות מכך, כידוע לכל מי שבקיא מעט בפסיקות שיצאו מתחת ידי הנ”ל בשבתו על כס המשפט בבית הדין המחוזי בתל אביב.

והנה, מלבד אחיו הגדול, ישיש ובא בימים, שחתם על דברי אחיו, צירפו עמם כשלישי עוד רב זקן נשוא פנים, שאתה בעצמך סיפרת לי לאחרונה שלאחר שהתפרסם ברבים דברי בנו וחתנו של המשוקץ אב”ר לפיהם כל השנים הם דאגו לשמור את בנותיהם שלא יבואו לבקר בבית הסבא והסבתא, מאחר שידעו שהנ”ל הינו סוטה באופן הנאלח ביותר, לאחר שהתפרסם כל זאת הלך הרב הזקן ונשוא הפנים לבקר את המשוקץ אב”ר והביא עמו את נכדותיו ע”מ שיניח המנוול את ידיו עליהן ויברכן!!!

החותם בכאב ובדמע, בתקווה שמעט הבנה עוד נותרה בך.

פנחס שפירא, בית שמש

המדובר במכתב הבא:

Download (PDF, 2.65MB)

בס”ד, כ”ד אייר תש”פ

הודעה חשובה למגדלי ומשווקי ארבעת המינים

היות ואחד מראשי הממונים על הפיקוח של ארבעת המינים שע”י “היכל הוראה – קנה בושם” נתפס לאחרונה בעודו מעיד עדות שקר בבית דין, והדברים התבררו היטב במותב תלתא ובפני שני הצדדים, והוברר לחלוטין שהנ”ל העיד עדותו לשקר במזיד מתוך כוונת עושק וחמס, וגם כעת אחר שהתגלה קלונו ברבים עודנו עומד במריו ומסרב ברמות רוחא לשוב ממעשיו הרעים, לפיכך עפ”י שורת הדין אין כל ערך לתעודת כשרות שמבוססת על פיקוחו, וכל מוצרי ארבעת המינים שבפיקוחו דינם כדין ארבעת המינים הנרכשים בשוק חילוני ללא כל כשרות כלשהי.

ולפי שהתורה חסה על ממונם של ישראל, לפיכך הוצרכתי להקדים הודעה זו כעת.

וע”ז באעה”ח

פנחס שפירא

נ.ב. בתאריך אור לי”ח אייר, בשעה 12 בלילה (לערך), טילפן לביתי מר א”ט אשר הציג את עצמו כתלמידו של הנ”ל וכן של המדיח והנואף והעושק אב”ר שר”י [א”ה, הכונה “אליעזר ברלנד”], והתרה בי לבל אעורר על הענין, כיון שכמה עשרות מאנשיהם רוצים לבוא ולרוצחני נפש בעבור כך.

ולפי שלימדונו חז”ל “אל תאמן בעצמך עד יום מותך”, הנני מוסר מודעה כדלהלן, שבאם חלילה איאלץ בעתיד (מחמת איומים שונים של אינשי דלא מעלי כנ”ל) להוציא הודעה הסותרת אפילו במקצת הודעה זו, הרי שההודעה השניה תהיה בטלה ומבוטלת, משולה כחרס הנשבר, כעפרא דארעא אין בה ממש. 

Download (PDF, 93KB)

בס”ד, י’ בסיון תש”פ

למע”כ מרנן ורבנן

גדולי הדור שליט”א

אחדשמעכת”ה וש”ת

נתבקשתי ע”י א’ מאנשי האמת נקיי הדעת של דורנו, לשאול פי גדולי הדור כדת מה לנהוג בענין דלקמן:

א)      נתגלגל לידי אמש דו”ח מרכז המחקר של הכנסת מתאריך 4 במרץ 2003 ובו נתונים מדהימים: בישראל ישנם (באותו זמן) 92 מעוכבי חיתון (כולל גם ממזרים וודאיים וגם ספק ממזרים), 169 חללות, ו-345 נואפות האסורות לבועל. זהו מסמך שכל הנתונים שמופיעים בו הם בלתי הגיוניים בעליל. והרי קי”ל דמניינא הוי סימן. וכעי”ז קי”ל גם ד”הדמים מודיעים”. ובנדו”ד כל הסימנים מורים על כך שמדובר פשוט בישראבלוף אחד גדול, ותל”מ.

וזה כמובן גם מצטרף לנתון הידוע שמשום מה, וממש במקרה, בכ-95% מתביעות הגירושין המוגשות לבתי הדין הרבניים נמצא שהתביעה מוצדקת ויש חיוב גירושין מוחלט עפ”י הדין. [ואגב, אין מה לדאוג ל-5% הנותרות. לאחר שניתן פסק דין שאין חיוב גירושין, הנהלת בתי הדין מעבירה את התיק (בד”כ באישור נשיא בית הדין הגדול) להרכב ידוע בחיפה, אשר חיש מהר משנה את הפסק.]

וכמו שלא הגיוני בעליל שיש בישראל רק 375 נואפות, ורק 169 חללות, ורק 92 ממזרים (כולל שתוקים), בשעה שרק לפני 30 שנה היו רשומים למעלה מ-5000 ממזרים ושתוקים, ולאן נעלמו כולם, כמו”כ בלתי הגיוני בעליל שכיום כ-95% מתביעות הגירושין מסתיימות בחיוב גירושין, בשעה שרק לפני כ-30 שנה כתב הציץ אליעזר (בחלק כ”ב) שמעטים מאוד המקרים בהם על פי ההלכה ניתן לפסוק חיוב גירושין.

ב)      בתאריך ד’ בסיון (לפני פחות משבוע) הופיעה בבית דיננו אם לבחורה שתוקית (דהיינו שלא ידוע מיהו אביה) לצורך בירור יוחסין. ומההחלטה הבודדת שיש בתיק הרבנות אודותיה – נראה בבירור שזה ממש לא מעניין אותם, ולא מבצעים שום בירור כלשהו. וכך גם לדברי האם שהופיעה בפנינו – לדבריה היא התחילה בדיון ברבני לדבר על האב (הבועל), אך הדיין (אב”ד מת”א) קטע אותה באמצע שטף דבריה, ואמר לה שזה לא מעניין אותו, כי הם מתעניינים רק לגבי האם ולא לגבי האב!!!

כמו”כ, בהחלטה של הרבנות כתוב לגבי הבת השניה (שאביה מתגורר עם אמה בקביעות כ”ידועים בצבור”) ש”לאום אביה אינו ברור“. ניסינו בדיון אצלנו להיאחז בזה, כיון שאם הבועל השני הוא לפחות ספק יהודי, אזי שמא שייכת עדיין “חזקת האם מהני לבת” (היינו לבת הראשונה שאביה מעולם לא היה מתגורר בקביעות עם האם), אך כששאלנו ע”כ את האם היא מאוד התפלאה על הכיוון, כיון שמאז ומתמיד הם ידעו בבירור שה”ידוע בצבור” שלה הוא רק בן לאב יהודי, אך אמו רוסיה נכרית בוודאות.

אז למה בית הדין הרבני כותב “לא ברור” כשזה באמת ברור ועוד איך?! [ונפקא מינה למשל שאם אביה בוודאי גוי אז אסורה לכהן, ואילו בספק גוי יש המתירים משום ספק ספיקא.]

אך כאמור שיא השיאים לכאורה, הוא שכל העיסוק של בית הדין הרבני נסב אך ורק על ענין הלאום, בלי שום דיון כלשהו על כשרות היחס, וכך מבחינתם בלא שום בדיקה וחקירה, אפילו לא עלובה ומינימלית ביותר, הוכשרה הבת לבוא בקהל בלי שום החלטה אופרטיבית, רק פשוט מכיון שנתבטלו דיני שתוקים מעם ישראל!!! ואם לא היה החתן המיועד פונה בשאלה לרבי אברהם שרמן ודורש בעקבות כך בירור יוחסין, אז לכאורה לא היה מתבצע שום בירור לעולם ועד!!! והלא דין מוסכם הוא שלפחות לכתחילה מחוייבים אליבא דכו”ע לבדוק ולשאול את האם מיהו האב?!

ג)       פניתי לרב חשוב שליט”א בענין זה, וכתב אלי: חמור מאד עכ”פ זה המיילים של הרב … החתום על המסמך אולי כדאי לשלוח לו. הוא אדם עניו ומשתדל להיות אמיתי.

והדברים מרפסן איגרי, כמה גדול כח הסיטרא אחרא בעקבתא דמשיחא לבלבל בין עובדי השם לאשר לא עבדוהו, שהרי אותו דיין מתל אביב התיר בשנת תשע”ז, יחד עם עוד שנים מליצני הדור,  אשת איש לשוק בלא גט מנימוקים מופרכים, וכשניסיתי להיכנס עמו במו”מ הלכתי של ממש, הוא פשוט לא הבין למה להחמיר כאשר ישנם לא פחות מ-17 ספיקות לקולא?!

[1 – שהאשה (!!!!!) טוענת שבבית הוריו של החתן היו מניחים את החמין על הפלטה לאחר השקיעה, וממילא לפי חלק מהדעות יש לחתן דין של גוי ואין קידושיו קידושין. 2 – שאם היא היתה יודעת מראש מה יקרה עמו בעתיד לא היתה מסכימה להתחתן עמו. 3 – שפניה של הכלה היו מכוסות בהינומא והעדים לא ראו את פניה. וכו’ וכו’].

ובשנת תשע”ח חידש הנ”ל חידוש הלכתי נועז, לפיו כל הרכב של בית דין אזורי בארץ ישראל דינו כ”מקום הוועד” ביחס לכל בד”צ אחר ברחבי העולם, ולכן זכותה של האשה היוצאת בשאלה לברוח מבעלה החרדי המתגורר בבלגיה לארץ ישראל עם הבת היחידה, להוציא את הבת לתרבות רעה, ואז לדרוש שבית הדין הרבני בתל אביב יוציא “הרחקות דרבינו תם” כנגד הבעל החרדי המתגורר בבלגיה ובוחר שבד”צ מחזיקי הדת באנטוורפן ידון בתביעת האשה. וכל זאת משום שבד”צ מחזיקי הדת באנטוורפן הוא בית דין פשוט, ואילו הוא עצמו עם שני ליצניו הוא “מקום הוועד”.

ולכן הוציאו על הבעל הרחקות דרבינו תם עם שיימינג והכל, עד שיתן גט לאשתו, וכמובן שפסקו שאין לו זכות לכרוך את עיכוב הגט בכך שהאשה תתחייב לתת לבת חינוך של בית ספר דתי, מאחר שבאת כח האשה עורכת הדין בתיה כהנא דרור טוענת שסמכות הדיון על מקום חינוך הילדה היא רק בבית המשפט למשפחה, וכמובן שכוחו של “מקום הוועד” יפה רק על חלשים, ולא על חזקים…

רק היתה שם בעיה נוספת, שהאשה פנתה קודם לכן לבית משפט אירופאי בתביעת פיצויים על כל יום שלא נותן גט, ורק לאחר שתביעתה נדחתה היא נזכרה להגיש תביעה ב”מקום הוועד”. אך גם סעיף מפורש בשו”ע (חו”מ כו א) לא מבלבל דיין אמיץ ותקדימי כמוהו.

ולמותר לציין שהפסק דין התקדימי עלה תיכף ומיד בקול תרועה רמה לאתר הבית של ארגון הנשים הרפורמטיבי “מבוי סתום”, לתפארת הרבנות בישראל…

ומשום מה, ואין לי שום דרך לדעת איך וכיצד, כל פסק דין “תקדימי ואמיץ” של הדיין הנ”ל עושה את דרכו עוד באותו היום (כנראה שלפעמים עוד בטרם נמסר לצדדים) לאתרי האינטרנט, תחת כותרות פומפזיות שונות. הפעם האחרונה היתה בתאריך כ”ה באייר תש”פ (לפני שבועיים בדיוק) תחת הכותרת הפומפיזית: פסק דין תקדימי ואמיץ: בית הדין הרבני בתל אביב התיר ‘ממזר’ בן 40.

[ובכתבה מתואר שפסק הדין קבע שניתן להתיר את הממזר עפ”י עדותה של אמו (!!!!) הקשישה, שמעידה על עצמה (!!!!) כי אחד מעדי הקידושין בחתונתה לא שמר מצוות, וממילא היא היתה רווקה כשזינתה לאביו של המבקש, והמבקש אינו ממזר. ועוד כמה צירופי הבלים דומים. אכן תקדימי בהחלט…].

הארכתי בקטעים האחרונים אודות אב”ד מסויים, אך אני מדגיש שהנ”ל אינו גרוע יותר מרוב הקולגות הנוכחיות שלו בני דורו, וזהו רק בבחינת “כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא”.

ובכן אפיל תחינתי קמיה הדר”ג, להודיענו (וכלשון הכתוב “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה’ על אברהם את אשר דבר עליו”) אנן צעירי הצאן כיצד עלינו לנהוג וכדת מה עלינו לעשות למול העובדות האמורות.

ואחתום קמיה ביקרא דאורייתא

הצב”י פנחס שפירא

חופק”ק בית שמש ת”ו