As we said already, the Gadol Gerontocracy, forever unself-aware and unreflective has plunged several cities into divisive elections by splitting the Charedi vote and possibly leading to second elections. Whatever happened to seeking peace?
There’s the wages of breaking your word and violating a signed agreement.
החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך.
(Don’t blame me; Shlomo Hamelech said it.)
This was admitted by both Gafni and Deri!
Here is M. Gafni, the fool:
בנאום סוער שנשא בעצרת בחירות בעיר רכסים לטובת סיעת ‘דגל’ ומועמדה לראשות המועצה הרב יצחק רייך – אמר גפני: “אני רוצה לומר ולשים את הדברים על דיוקם. אין בעיה ברכסים. אין בעיה! רכסים התנהלה במשך עשרות שנים על מי מנוחות גם בשנים שבהם הרב יצחק רייך היה ראש המועצה… הוא פיתח את הישוב…
“אבל קרה משהו! ואני בכלל לא בטוח שיש איזה הסכם ששונה, אבל קרה משהו באלעד! אין קשר לרכסים! אין שום קשר לניהול העיר הזאת! ואז בא מישהו… שהוא לא מגדולי התורה.. והוא העלה את כל הארץ בלהבות, הוא העלה את רכסים, לא היינו צריכים להיות פה היום במערכת בחירות… היינו יכולים להמשיך הסכם, שהסיעות עשו, שרבני המקום עשו.
“בשביל מה אנחנו צריכים לבוא לכאן ולהתמודד ולעשות את כל העבודה הזאת, בגלל שמישהו החליט שהוא נוקם בגדולי הדור?? מה הסיבה שאנחנו הולכים למאבק בבית שמש? הולכים למאבקים בכל מיני ערים בכל מיני מקומות שאין להם שום קשר לעניין הזה!”
It was all fun and games until they got us back, the nerve!
A. Deri in a Kikar exclusive isn’t shy either (excerpts):
תחילה מתייחס דרעי לקרב הגדול בעיר אלעד והחלטת ‘דגל התורה’ שלא לעמוד בהסכם שנתחם לפני חמש שנים: “יש לנו הסכם מלפני חמש שנים, הייתי בטוח שלא נצטרך לשלם שקל אחד בבחירות בעיר אלעד, אמרתי בשביל מה? יש לנו הסכם עם ‘דגל’, יש לנו רוב, לא צריך לעשות מערכת בחירות. לא העלתי על דעתי שאלעד תהפוך למוקד ועליה לרגל ועד כדי כך שאצטרך למנות את עצמי ליו”ר מטה הבחירות”.
“אני מאוד רוצה, זה האינטרס של כולנו, שתהיה אחדות ב’דגל התורה’, אני לא רוצה לדבר על זה”, מבהיר דרעי במרומז למחלוקת בהנהגה הרוחנית של ‘דגל התורה’.
יו”ר ש”ס חושף את פרטי הפגישה שלו עם ח”כ גפני לפני כשבועיים: “גפני ישב פה על הכיסא כאן, במשך שעות ארוכות, ישבנו ודיברנו על כל הארץ, הייתה שיחה טובה מאוד. דיברנו על אלעד, ח”כ גפני חד משמעי דעתו הייתה שההסכם צריך להתממש, הוא אמר לי שיש לו בעיות והם יסדרו את העניין”.
Deri mentions the written dispute between Rabbi Bergman and R’ Dov Landa, read the letters here.
שאלנו את דרעי על המכתב של הגרמ”צ ברגמן שכתב שיש לעמוד בהסכם: “אני לא אתייחס לעולם לגדולי ישראל למה שהם אומרים. אני רק אומר שההסכם שלנו עם ‘דגל התורה’ לא היה הסכם רק פוליטי, הגר”ש בעדני זצ”ל בעצמו הלך לגר”ג אדלשטטין ולגר”ח קנייבסקי, עם ההסכם של אלעד, עם הפרטים, ישב עם הבית של הרב קנייבסקי, ישבו וחתמו, זה לא היה הסכם..”.
“קשה להסביר לאנשים, לציבור”, תוקף דרעי: “איך יכול להיות שמפרים הסכם שנעשה על ידי גדולי ישראל. זה לא נגמר, זה לא סוף פסוק. אני נושא ונותן מול הרב גפני, לצערי מאז הפגישה שהוא היה אצלי – לא שמעתי ממנו”.
By the way, Derech Eretz aside, would it not be more prudent if politicians copied Putin and didn’t disclose what went on in private meetings? I don’t know.
יו”ר ש”ס מזהיר ומבהיר: “זה מובן שברגע שלא מקיימים הסמכים, אף אחד לא יכול לצפות מאיתנו שאנחנו נקיים הסכמים. למרות שאני מאוד הייתי רוצה לקיים הסכמים. הדבר האחרון שאני רוצה זה מחלוקות. לא בבני ברק ולא באף מקום. אבל יש לי חובה ואחריות, חייב לדאוג לציבור הספרדי התורני הגדול שיש בכל הארץ. לא אתן שיישכחו מאיתנו וייתעלמו מש”ס וממהסכמים. ולכן בכל מקום נדאג לציבור הספרדי”.
Deri also claims anti-Sefardi discrimination in Bnei Brak. I know a little about the place; wouldn’t surprise me if this were true.
באשר להחלטה להריץ את ח”כ אוריאל בוסו לתפקיד ראש עיריית בני ברק, אומר דרעי כי מדובר בריצה עד הסוף: “הוא ומשפחתו הגדולה עברו לבני ברק, הוא גר שם, הוא רק עד הסוף, בוודאי. אוריאל בוסו ואנחנו לא פועלים שום דבר בלי מועצת חכמי התורה, היא ההנהגה שלנו. בבני ברק אנחנו לא רצנו בסתם כי התחשק לנו לתפוס כותרות, שלחתי שליחים, בלי תקשורת, למי שצריך לשלוח ואמרתי ‘אני מציע בואו נחלק בצורה שוויונית, שליש-שליש, שליש’, לא לקחו אותנו ברצינות, אמרו ‘מה לכם ולבני ברק'”.
דרעי תוקף בחריפות וטוען: “הספרדים הופלו בבני ברק בצורה מאוד קשה. אני כל יום מופתע מחדש, לא העלתי על דעתי שיכול להיות במדינת ישראל, כשש”ס כל כך חזקה, שהספרדים מופלים כמו בבני ברק, אין עוד עיר שיש בה אפליה כזו כמו בבני ברק. אנחנו הספרדים לא נספרים, ולכן התשובה שלנו תהיה בקלפי”.
See the rest on other places here.
Confession: They can do nothing right. Anything one says about Torah and Derech Eretz and wisdom in politics always has to bear in mind the classic story about kashrus and the pig:
יום אחד חלתה אשתו של עשיר גדול, שהייתה בעלת יראת שמים גדולה ביותר, שלחו לקרוא לרופאים הגדולים שבמדינה, ואלה קבעו, שכדי להציל את חייה היא חייבת לאכול בשר חזיר, תרופה אחרת אין. כמובן גם הבעל וגם האישה, מיאנו לשמוע בקולם ולא עלה בדעתם לעשות כן, ובינתיים הלך מצבה של החולה והורע, הרופאים בשלהם רק בשר חזיר יעזור. הלכו אצל הרב לשאול את פיו, ומששמע הרב את סיפור המעשה, קם והלך אצל החולה, ואמר לה: שעל פי הדין מותר לה לאכול בשר חזיר ולא זו בלבד שמותר לה, אלא שהיא מחויבת בכך, שכן פיקוח נפש הוא, ונאמר: “וחי בהם” ולא שימות בהם. באין ברירה הסכימה האישה, אבל כשעמד הרב ללכת, קראה לו שיחזור וביקשה ממנו, שאם אומנם נגזר עליה לאכול בשר חזיר, היא רוצה שלכל הפחות יצווה הרב על השוחט שישחט את החזיר שחיטה “כדין” הרב עצר בעד החיוך שעלה בו והבטיח לה למלא את בקשתה. שלחו לקרוא לשוחט ולאחר ששחט את החזיר “כהלכה”, דרשה האישה שיבדקו את הריאה כדין, והנה תקלה, כאילו להכעיס מצאו בראות החזיר פגם, שהשוחט עצמו לא ידע להחליט בו. שלח השוחט את הריאה אל הרב שיפסוק, עמד הרב ובחן את הריאה ושתק, דחקו בו לשמוע תשובה מפיו, ולבסוף נאנח ואמר: קשה להשיב! אילו נשאלה שאלה זו בבהמה טהורה, לא הייתי מהסס אף רגע ופוסק “כשר” אבל כאן, שמדובר בחזיר, וכי יכול אני לומר “כשר” שעם כל סימני הכשרות שאני מוצא בריאה, הרי ככלות הכל אין זה אלא חזיר.
Translation by ChatGPT:
One day, the wife of a very wealthy man, who was known for extraordinary fear of Heaven, fell gravely ill. The greatest doctors in the land were summoned, and they ruled that to save her life, she must eat chazir — there was no other cure.
Of course, neither the husband nor the wife would hear of such a thing, and it never even entered their minds to do so. Meanwhile, her condition worsened, and the doctors persisted: only a pig’s flesh could heal her.
They went to consult the rabbi. Upon hearing the matter, the rabbi himself went to the woman and said to her: according to the law, she is permitted to eat chazir. And not only is it permitted, but she is obligated to do so — for it is a matter of saving life, and it is written: “וָחַי בָּהֶם” — “and you shall live by them,” not die by them.
Having no alternative, the woman agreed. But as the rabbi was about to leave, she called him back and asked: if it has indeed been decreed she must eat pork, then at the very least, she wants the rabbi to instruct the shochet (ritual slaughterer) to shecht the pig “according to halacha.”
The rabbi stifled the smile that rose to his lips and promised to fulfill her request. They summoned the shochet, who slaughtered the chazir “according to halachah.” Then the woman demanded the lungs be examined according to halacha. And lo! As if in defiance, a blemish was found in the pig’s lungs — one the shochet himself could not determine how to rule.
So the shochet sent the lungs to the rabbi for a decision. The rabbi examined them and remained silent. Pressed to answer, he finally sighed and said:
“It is tough to rule! If this question had been asked concerning a kosher animal, I would not have hesitated for a moment to rule it ‘kosher.’ But here, since it is a chazir — how can I say the word ‘kosher’? For all the signs of kashrus I may find in the lungs, at the end of the day, it is ultimately still a chazir!”