מפורים לכריתת ברית עם ד’ מאהבת הנסים
תענית אסתר וימי הפורים: לצרוב את הנצחון בהיסטוריה
יום שני, י”ג אדר התשפ”ו
‘נס ינוסס כאז לפרסם פלאו מסהידים, בעת הזאת רוח והצלה יעמד ליהודים’ (מתוך סדר הסליחות לתענית אסתר)
קשה מאד בימים אלו שלא לחוש את הסמליות ההיסטורית של המכה האדירה שהנחיתה ישראל על איראן עם חיסול ראש מלכות הרשע עלי חמינאי, והדמיון בין השמות חמינאי-המן אומר דרשני, כאשר במרחק של אלפיים וחמש מאות שנה שוב אנו מתמודדים מול גזרת השמדה הבאה מפרס – כל הנתונים הללו מדי מזדקרים לעיניים בכדי שנפתור אותם כלאחר יד כצרוף מקרים. אמנם כעת, רצוני להתמקד לא במה שהיה עד כה, כי אם בהמשך – במה שמוטל עלינו לעשות אחר התשועה הגדולה. ונדמה, כי אם מעט נתבונן, נגלה כי אף כאן יש הרבה מה ללמוד ממרדכי ואסתר, הרבה יותר ממה שנדמה במבט ראשון.
אומרת הגמרא במסכת שבת פח. – “‘ויתיצבו בתחתית ההר’ – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא – מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם – אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב – מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא – אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש”. ופרש שם רש”י, שקבלוה ‘מאהבת הנס שנעשה להם’. ונמצא, כי דווקא בעת שפלותנו הרוחנית, בהיותנו מפוזרים בין האומות תחת שלטון זרים אחר חורבן הבית כאשר סכנת כליה רחפה מעל ראשנו ורק בנסים אדירים נצלנו מפניה – דווקא אז זכינו למדרגה שלא השגנו במעמד הר סיני וקבלנו את התורה מאהבה. ובארו המפרשים, כי מדובר בעיקר בתורה שבעל-פה, אשר פרחה והצמיחה ענפים, פרחים מלבלבים ופירות מתוקים דווקא בימי בית שני, כאשר הנס של פורים משמש בסיס לעלית שבי הגולה, כידוע מספרי המקרא העוסקים בנושא וכפי שנתבארו בדברי חז”ל.
וכאשר מתבוננים בספר עזרא (שספר נחמיה הוא חלק ממנו), המתאר את אותם ימי קדם, בהם התבסס מחדש הישוב בארץ אחר גלות בבל תחת הנהגתם המדינית והרוחנית של עזרא ונחמיה, רואים את ההקשר של אותה קבלה מחדש של התורה, בכריתת האמנה של שבי הגולה. כדאי מאד לכל אחד ואחד ללמוד את פרקים ט-י בנחמיה במלואם, שם מתוארת אותה אמנה, אותה ברית שכרתו השבים מן הגולה עם בורא עולם להיות לו לעם ולקיים את תורתו, אך במסגרת זו נביא את הפסוקים המתארים את סיכום הדברים אחר רשימת החותמים על האמנה –
“וְֽכָל־הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙ אֶל־תּוֹרַ֣ת הָאֱ-לֹהִ֔ים נְשֵׁיהֶ֖ם בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם כֹּ֖ל יוֹדֵ֥עַ מֵבִֽין. מַחֲזִיקִ֣ים עַל־אֲחֵיהֶם֘ אַדִּירֵיהֶם֒ וּבָאִ֞ים בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱ-לֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת֙ ה’ אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו. וַאֲשֶׁ֛ר לֹא־נִתֵּ֥ן בְּנֹתֵ֖ינוּ לְעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִקַּ֖ח לְבָנֵֽינוּ. וְעַמֵּ֣י הָאָ֡רֶץ הַֽמְבִיאִים֩ אֶת־הַמַּקָּח֨וֹת וְכָל־שֶׁ֜בֶר בְּי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ לִמְכּ֔וֹר לֹא־נִקַּ֥ח מֵהֶ֛ם בַּשַּׁבָּ֖ת וּבְי֣וֹם קֹ֑דֶשׁ וְנִטֹּ֛שׁ אֶת־הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כָל־יָֽד. וְהֶעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֙ינוּ֙ מִצְוֹ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱ-לֹהֵֽינוּ. לְלֶ֣חֶם הַֽמַּעֲרֶ֡כֶת וּמִנְחַ֣ת הַתָּמִ֣יד וּלְעוֹלַ֣ת הַ֠תָּמִיד הַשַּׁבָּת֨וֹת הֶחֳדָשִׁ֜ים לַמּוֹעֲדִ֗ים וְלַקֳּדָשִׁים֙ וְלַ֣חַטָּא֔וֹת לְכַפֵּ֖ר עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֖ל מְלֶ֥אכֶת בֵּית־אֱלֹהֵֽינוּ…” (עיין שם בהמשך, שם מפרט הכתוב את חובת הבאת הקרבנות השונים ומתנות הכהונה לבית ה’ ולכהניו).
זהו הבסיס לשיבת ציון – קבלה מחדש של כל מצוות התורה, תוך דגש על הבדלות מעמי הנכר, שמירת השבת והשמיטה ותמיכה כלכלית במקדש ובכהנים. כך שיקמו את ההריסות, כך לקחו את האברים המפורקים של האומה והרכיבו אותם מחדש, כך הפיחו באפה נשמת חיים.
כאז – כן היום, וביתר שאת. בניגוד לימי שיבת ציון, כיום איננו נתונים לחסדי מלכי פרס. להפך – הפכנו את פרס לעפר ואפר. יש לנו מדינה עצמאית, יש לנו ריבונות, יש לנו עוצמה צבאית וכלכלית שלא זכורה אולי מימי שלמה המלך! ניתן לייחס זאת לכחנו ועוצם ידינו, למהלכים כלכליים וצבאיים מתוחכמים, לתל”ג הגבוה ולמודיעין החכם. אך זוהי דרך, המובילה לאבדון, כי אם נרצה ואם לא נרצה – מהלך ההיסטוריה של העם היהודי שונה במהותו מזה של עמי העולם, וכפי שהגדיר הרמב”ם באגרת תחית המתים – “שתקונם והפסדם אינם לסבה טבעית ולא על מנהג המציאות, אלא נתלים בעבודה ובמרי, וזה אות יותר גדול מכל אות”.
הנצחון על ציר הרשע לא יהיה מוחלט, עד שלא ימונף לשינוי תודעתי היסטורי בסדר גודל של כריתת האמנה בראשית ימי בית שני! רק כך יצרב בהיסטוריה כמפנה בעל משמעות בתולדות עמנו. רק כך יזכר לדורי דורות בשורה אחת עם נסי פורים וחנוכה – לא רק כהצלה ממוות לחיים, אלא אף כאירוע מכונן מבחינת הזהות הלאומית שלנו כעם ה’ הנאמן לתורתו! לבנימין נתניהו יש תודעה היסטורית. הוא לא רק בנו של היסטוריון, הוא יודע לחוש את משק כנפי ההיסטוריה. אם רק יתחבר למהלך הא-להי בבריאה, אם רק יבין שאנחנו לא מדינת סטארט-אפ שהוקמה לפני כמה עשרות שנים, אלא אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב על כל המשמעות הנלוית לכך, שכרתנו ברית עם בורא עולם אשר נתן לנו את ארצו בעבור נשמור חוקיו – אם רק יבין זאת, יוכל לרשום פרק מפואר בתולדות האומה. ואם לא יבין זאת ויתעקש לראות את הכל במשקפיים של פרקטיקה וריאליה, בלי להבין שכל מקום שנאמר בו במגילה ‘מלך’ סתם – במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר – אם יתעקש להמשיך להשקיף על המציאות בעיניים ארציות, חילוניות, מנותקות מההויה הרוחנית הפנימית – אזי רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר…
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או