Year: 2021

לא היו חותמין על השטר אא”כ יודעין מי חותם עמהן – ‘גדולי הדור’ של חז”ל

אסור לחלוק על גדולי הדור: עובדה או בדיה?

מיהו גדול? • האם מותר לחלוק על גדולים? • האם הסכמה של תלמידי חכמים עם פסיקת מומחה מהם, מבלי שבדקו בעצמם את הסוגיה, נותנת משנה תוקף לפסיקתו? • אבא הורביץ מוריד את הכפפות וניגש לסוגיה הנפיצה

אבא הורביץ – יום חמישי, ט’ סיון ה’תשפ”א

הגיע הזמן להוריד את הכפפות

בשבועות האחרונים חווינו מכה קשה מריבונו של עולם: אסון הר מירון (לאחר שחבר כנסת חרדי אמר דין מירון כדין הר הבית), רצח בחור מישיבת איתמר בשומרון (ראש הישיבה הקים את ארגון “מורא מקדש”), ופוגרומים ללא הפסקה ברחבי הארץ. השיא של הדין, רחמנא ליצלן, קרה ביום ירושלים, כאשר ראינו וחווינו את חילול השם הנורא שנוצר בהר השם והאיפוק הנחוש של ממשלתנו. כתוצאה מכך, קיבלנו מטח טילים ופוגרומים בכל חבל הארץ, שריפות מקדשי מעט, ישיבות ועוד, השם ירחם.

וזה לא נגמר כאן. ימים אחדים לפני יום ירושלים, בשיא החוצפה, רבנים מסוימים מהזרם הרפורמי החליטו להפיץ בכל רחבי הארץ את החוברת “כוספים ביראה”, שהיא השמינית בסדרה של חוברות נגד עלייה להר הבית. החוברת שונה מהותית מחוברות אחרות מפני שבחלק השני שלה הכותבים מנסים ליצור מציאות של קדושה בכותל המערבי כתחליף להר הבית עצמה חלילה; המשך דרכו של ירבעם בן נבט.

אין ספק, שכל האסונות הנ”ל קשורות לחילול הר הבית, ואם היה ספק למישהו, המהומות סביב הר הבית ביום ירושלים מוכיחות במאה אחוז שכל מה שקורה בארץ בימים האחרונים זה בגלל חילול השם הנורא בהר הבית. משום כך, החלטתי הפעם להוריד את הכפפות ולא להתאפק יותר, שהרי נאמר: “במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב”. (ברכות יט: ורמב”ם תלמוד תורה ה:ג)

 

הגדויילים אוסרים 

אחד התירוצים הכי פופולריים של מתנגדי ההר היא ש”גדולי הדור” או “הגדויילים” אמרו שאסור לעלות להר הבית. על פי הבנתם, כל יהודי שומר תורה ומצוות ברחבי הארץ מוכרח לציית ל”גדויילים” הללו. זאת אומרת, היות ש”גדויילים” אלו אסרו אין על מה להתווכח, ואסור לחלוק עליהם ולא משנה איזה הוכחות עולי ההר יציעו. יהיו כאלו שיחשבו שזה נשמע קצת כדיקטטורה בתורה, או כמו: “טרור הלכתי” – אולי הם צודקים.

המנטרה “הגדויילים אוסרים” הפך לעמדה העיקרית של מתנגדי העלייה להר הבית. טענה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם. ללא ראיות ומראה מקומות כדרכו של תורה אלא הישענות על פתגם שטחי: “הגדויילים” אסרו”.

רוב היהודים התמימים מקבלים את הטענה ש”הגדויילים אסרו” ומנסים לדמיין לעצמם מי אלו הרבנים הגדולים בישראל שאוסרים את העליה להר. האמת היא, המושג ‘גדול’ או ‘גדול הדור’ מאד מעורפל ולא ברור מה בדיוק המשמעות והתוקף ההלכתי שלו, אם בכלל. עצם המנגנון לא ברור. נכון להיום, נראה שבכל מגזר דתי יש עסקנים מסוימים שמכתירים את גדול הדור שלהם ומקבלים גיבוי מלא מעיתונאים. לדוגמא: הליטאים הכתירו את הרב קוניבסקי, ש”ס הכתירו את הרב עובדיה יוסף , הפלג ירושלמי הכתירו את הרב שמואל אורבך, וכן הלאה.

 אכן, לפני כמה שנים, תלמידי רב צבי טאו (אלו שהקימו את ארגון “מורא מקדש”, שהיא בכייה לדורות), החליטו להכתיר אותו כ”גדול הדור”, עיין כאן: הרב ולדמן על רבני הקו: “הכתרתו של הרב טאו כגדול הדור זו התנשאות” (srugim.co.il). המעשה ההזוי הזה משקף את האבסורד שבדבר מפני שעל פי החשיבה הזו, כל קבוצה של תלמידים יכולה למנות את רבם כגדול הדור וכך יהיה לנו הרבה גדולי דור מסתובבים בלי שיהיה לדבר סוף.

כאמור, לא ברור מה בדיוק הערך של גדול הדור מצד ההלכה, ומה בדיוק הכח ההלכתי שניתן למי שאכן נחשב כגדול הדור. משום כך, מיד חוזרים לשאלה המתבקשת: מהי הגדרת גדול הדור ומהו כוחו ההלכתי?

לאור האמור, קשה לקבל שכל אחד שמוגדר על ידי תלמידיו וחסידיו כגדול הדור מיד מותר לכופף על אלו שאינם תלמידיו התחייבות לקבל את דעתו ללא המשך חקירה. על כל פנים, ככה השיב לי העסקן של רב דוד יוסף, כשביקשתי ממנו להצטרף לוויכוח פומבי בינו לבין רב ישראל אריאל שליט”א בנושא עלייה להר הבית: “הוא (הרב דוד יוסף שליט”א) אמר שאסור,  ושזה יספיק לך”.

 למרות המילים המשכנעות של העסקן, ההסבר הזה פשוט לא התיישב לי על הלב ונותרו לי לא מעט תהיות. כמו כל דבר בדת שלנו שלא עולה בקנה אחד עם השכל, מוטל עלינו לשאול שאלות על מנת להגיע לחקר האמת. כפי שנראה, הרב יצחק קונפונטון בספרו דרכי התלמוד מאוד מעודד את העמדה הזו:

 “לעולם כשתעיין בשום דרוש או בשום ענין… יש לך גם כן לבקש דרכים להקשות כנגדו… כי זה יהיה סיבה להעמידך על דבר אמת, ולהבין הענין ההוא על בוריו, כי מי שמרגיש החולי מיד ימצא רפואה לו.”

 

השאלות:

  1. מהו גדול הדור? האם יש גדולי הדור בימינו? מה הקריטריונים הדרושים להיות מוגדר כגדול הדור?

  2. מי מחליט או מי מכתיר את גדול הדור? האם באמצעות הצבעה של תלמידים?

  3. האם יש לנו חיוב לציית לכל הנחייה הלכתית של גדול הדור? האם מותר לחלוק עליו? ואם לא, מה עושים כשגדול הדור זה חולק על גדול דור אחר? האם מותר לנו לאמץ צד מסוים?

  4. האם קיימת האפשרות שגדול הדור (או כל אדם) יכול להיות מומחה בכל חלקי הש”ס והפוסקים?

 

יש כמובן עוד שאלות כמו שכתוב: “יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן” (יומא פרק ז) אך לעת עתה נסתפק בשאלות שהובאו לעיל.

 במקום לענות על כל השאלות ולשעמם את הקורא, בחרתי להביא שלש גמרות ושלש תשובות של הרב משה פיינשטין. אני מקווה שזה ייחשב כתשובה מנומקת לשאלה האם מותר לחלוק על מי שמוגדר כגדול הדור או בלשון רבים: “גדויילים”.

 

גמרות:

 1) הגמרא בבא בתרא כבר משיבה שאין מושג כגדול הדור מבחינת עדיפות לפסק הלכה – ורק סברות אמיתיות וראיות ברורות מנצחות כמו שאמרו:

 “אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה הלכתא כוותן או הלכתא כוותייכו? אמר ליה פשיטא דהלכתא כוותן דקשישנא מנייכו ולאו הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון אמר ליה מידי בקששיתא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא!!״.

 (פירוש – רבי אבהו אמר לרב ירמיה האם הלכה כשיטתנו או כשיטתכם? אמר לו פשוט הדבר שההלכה כמונו כוון שאנו זקנים מכם, ואין ההלכה כמותכם כוון שאתם ילדים. אמר ליה האם ההלכה תלויה בזקנה (או במי שהוא גדול הדור) ? ההלכה תלויה בסברה!!–במי שמסתבר יותר.) (בבא בתרא דף קמב:)  

 תמיד הלכה נקבעת על ידי ראיות וסברה ישירה. לא שומעים למישהו סתם רק בגלל שהוא מוגדר במגזרים שונים כגדול הדור אלא רק אם מביא ראיות ברורות ומקורות נקבל דבריו.

 

2) לפעמים, אפילו אם כל גדולי הדור הולכים בשיטה אחת (כעין 136 חתימות בכרוז מביש) לא מקבלים דבריהם, כמו שנאמר:

“אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן … ולא הודו לו חכמים. (זבחים יא:) ״למה לי למיתני שבעים ושנים זקן דכולהו בחדא שיטתא הוו קיימיי״ (פירוש – מדוע המשנה כתבה שבעים ושנים זקן בלשון יחיד במקום לכתוב המלה זקנים? התשובה – מכוון שכולם היו בשיטה אחת נחשבו כולם כאחד).

וכן בנידון דידן אצל הר הבית, הטענה המופרכת שכל הגדולים אסרו אינה האמת, אלא רבנים בודדים אמרו שאסור (כמו אחיה השילוני בזמן ירבעם בן נבט, סנהדרין קב.) ושאר הרבנים הגדולים גבו אותם בלי לעיין בכלל במקורות ובלי לעיין בספרי עולי ההר או לשמוע לטענותיהם. יוצא, שבמקום לספור 136 רבנים שמתנגדים לעלייה להר הבית, בסוף רק סופרים בודדים, כי כולם הלכו בשיטה אחת.

 

ואמנם, רבנים החותמים על כרוז כזה בלי לחקור העניין בעצמם עוברים על כמה איסורי דאורייתא, לדוגמא: “ולא תהדר פני גדול”, “מדבר שקר תרחק”, ו”איסור חניפה”. וכך הבין רב אברהם בן הרמב”ם (במאמר אודות דרשות חז”ל דף פג’): “כי מי שירצה להעמיד דעת ידועה (איסור עלייה להר הבית) ..ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת אתה אם לא שזה מן הדעות הרעות והוא נאסר מדרך התורה …ולא תהדר פני גדול”, עי”ש.

 אגב, יש גמרא בסנהדרין כג. שאחד הדברים שמאפיין גדול הדור הוא שאינו חותם על שום שטר עד שידע מי עוד חותם על אותו שטר (או כרוז) . כמו שאמרו: “תניא נמי הכי: כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן. ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן”. על המילים “נקיי הדעת”, הרב יונתן מילונל על אתר מסביר: “כלומר גדולי הדור“. אם כן, שואלים איך “הגדויילים” האלו חתמו על כרוז בלי להכיר שאר הרבנים שגם חתמו.  אתמהה!

3) לומדים מכלב בן יפונה שגם היה נקרא מרד, שיש עיתים שהקטן חייב לעמוד נגד רוב “גדולי הדור”, אם עמדתם מנגדת לדבר השם. כמו שכתוב: “מרד זה כלב, ולמה נקרא שמו מרד – שמרד בעצת מרגלים.” (סנהדרין יט:).

כך גם היום, אנחנו חייבים לאמץ דרכו של כלב מול רבנים המכחישים כמעט שליש מתרי”ג המצוות (הלא זה בגדר רפורמה?) ואינם מכבדים את מקום השכינה וצווי השם שנבנה לו בית. הלא מי שלא חושב שאנחנו חייבים לקיים את כל התורה כולה בכל זמן ועת, פשוט יש לו דת אחרת ממה שמשה רבינו ציווה אותנו על הר סיני? כמו כן, עוברים על עיקר ח’ של עיקרי אמונה של הרמב”ם: “אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם”. נראה אפוא כמו כלב, גם אנו חייבים למרוד ברבנים הללו.

 

הרב משה פיינשטין

מובא כאן דברי אחד מגדולי הרבנים באמריקה, רב משה פיינשטין זצ”ל, צדיק ותלמיד חכם עצום. ידוע, שהרב משה, חזר על טור שולחן ערוך מעל 700 פעמים בחייו,

ר’ https://youtu.be/qQM-N6GHwlg.

ניתן להסיק שהוא בעצמו היה ברמה של “גדול הדור”, ולמרות זאת אמר שאפילו רב צעיר או צורבא דרבנן יכול לנצח את הגדול ולכוון לאמת.

 

חכם קטן יכול לכוון לדין אמת שנעלם מן הגדול

1) “כי אף בענינים אחרים מצינו שלפעמים לפום חורפא שבשתא (ב”מ צ”ו ע”ב) שדבר פשוט נעלם מחכם יותר גדול וחכם קטן ממנו נתכווין לדין האמת וגם בעניני רפואה שייך זה עוד יותר….. (שו”ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עד)

מותר לחלוק על גדול הדור

להלן ציטוט מאד ברור מפוסק הדור, שאין שום בעיה לחלוק על גדולי תורה בכלל.

2) רב משה זצ”ל נשאל: “בדבר שיש לך איזה חשש לקבוע מקומך בבני ברק מצד שבתוך דברי תורה איכא פעמים שאתה אומר שלא כדברי החזון איש זצ”ל”.

הרב משה ענה לו: “לא מובן שום חשש בזה ואדרבה זהו כבודו אשר מזכירים שיטתו בד”ת ומעיינים בדבריו אף שהמסקנא דחכם המעיין הוא שלא כדבריו, ולא עלה כלל על דעת החזון איש זצ”ל שלא ימצאו ת”ח שיפלגו עליו ולא שייך שיקפיד ע”ז דאדרבה האמת והשלום אהבו ..וענין שפתותיו דובבות הוא אף כשמזכירין דברי החכם וחולקין עליו,…כ”ש וכ”ש שאין לחוש מלהקשות ומלחלוק על גדולי דורותינו אף הגדולים ביותר אבל באופן דרך ארץ.  (שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פח)

אנו רואים ציטוט מפורש מפוסק הדור האחרון, שאין שום בעיה לחלוק על גדולי תורה בכלל.

הרב משה, ממשיך ומוסיף שלא נמצא רב אחד אפילו גדול בתורה שיכול לטעון שהוא מומחה בכל הש”ס ופוסקים.

אי אפשר להיות מומחה בכל הש”ס ופוסקים

3) הרב משה זצ”ל בתשובה שלו מזכיר דבר שהיינו חושבים שהוא דבר פשוט ואין צורך להזכירו, אבל נראה שאינו כל כך פשוט ובמיוחד בעולם החרדי שבו טוענים שרבני הר הבית אינם יכולים לחלוק על גדולי תורה שלהם משום שהם בקיאים בכל התורה כולה והם עיינו בסוגיא והגיעו למסקנה שאסור לעלות להר הבית.

 

רב משה חולק על גישה זו, מפני שאינו מאמין שיש אפילו רב אחד שיכול להיות מומחה בכל הש”ס ופוסקים. נמצא, שדווקא בתחום הר הבית והמקדש ה”גדולים” האלו אינם בקיאים אלא רבני הר הבית שעושים ימים כלילות בכל הקשור למקדש (רבני סוג ד’ לפי רב יצחק יוסף) הם המומחים האמיתיים ודווקא להם חייבים להקשיב: “שאיכא במצות למוד התורה ללמוד את כל הש”ס ולידע כל דיני התורה, לבד ענין העיון הגדול בעומקה של הסוגיות ורבותינו הראשונים והאחרונים שאי אפשר אף לגדולי תורה ללמוד בעיון ועומק גדול כל הש”ס והפוסקים,.. (שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פז).

 

רואים מכאן שהטענה ש”גדולי הדור” אסרו, בלי להביא ראיות (ורק להניח שהם יודעים) אינו נכון ואין לה שום בסיס בהלכה. לפיכך נראה שהטענה העיקרית של מתנגדי העלייה להר הבית – הקשבה מוחלטת לגדולי הדור – פשוט לא מחזיקה מים.

יש רק גדול אחד בעם ישראל והוא הכהן הגדול מאחיו. הכהן גדול נתמנה על ידי המלך ושאר הכוהנים (תוספות יומא יב: ד”ה כהן גדול משום איבה) ולא על ידי עסקנים או עיתונאים. לצערנו, ה”גדויילים” של היום מונעים מאיתנו את ”הגדול” האמיתי.

 

 

דברי הנצי”ב על גדולי תורה והמקדש

חשוב לציין את דברי הנצי”ב על הקשר ההיסטורי בין גדולי הדור לבית המקדש:

 “וראוי לדעת שכמו בחרבן בית ראשון שהיה עיקרו בשביל עבודת כוכבים כמבואר בפ’ נצבים וביומא ד”ט, היו ראשי המחטיאים גדולי תורה, כך חרבן בית שני שהגיע ע”י שנאת חנם, ועיקרו היה אהבת ממון יותר מדאי כדתניא בתוספתא שלהי מנחות, ומזה הגיעו לשפיכות דמים בהיתר כמו שבארנו בס’ במדבר ס”פ ל”ה, היו ג”כ עיקר המחטיאים את הרבים ת”ח גדולי תורה, שעליהם צווחה תורה בשירת האזינו עם נבל ולא חכם וכאשר יבואר שם, …ועדיין הוא מרקד בינינו”

(הרחב דבר דברים פרשת ואתחנן ד:יד)

 

מדוע השם נתן לנו את הר הבית בתשכ”ז?

אסיים עם בקשה מכל מי שהאמת חשובה לו – שאלו את הרב שלך או את “הגדול הדור”, או את הרבי הצדיק, או את הרבנים הראשיים, או כל יהודי עם נשמה, שאלה אחת בלבד:

 “למה לדעתכם, אחרי 2000 שנה, השם נתן לנו את הר הבית במלחמה שהיתה ללא ספק בגדר נס? האם כדי שלא נעשה בו כלום ונפקירו לחילול ביזוי וטימוא?”  או האם על מנת לבנות מקדש להשם ששם ישרה שכינתו ושם נוכל לקיים 200 מצוות יתומות שלא זכינו לקיימן 2000 שנה?

מאתר הר הבית, כאן.

הגרא“מ בלוך: להדגיש את עמדתנו *החיובית* להקורטוב של אמת אשר ביד החופשים

מתוך מכתבו של הרב אליהו מאיר בלאך זצ”ל מיום א‘ פרשת בחקתי [י“ג אייר] תשי“ד לפ“ק:

…

3. ההשתתפות עם המזרחי באופן שאגו“י חופשית להוציא לפועל את השקפותיה הוכרה לדבר נכון ע“י הקמת החזית הדתית, ושאגודת ישראל נכונה מיד לחדשה. אמנם ידעתי כי מחולקים אנחנו עם המזרחי בעיקרי אמונה, ובשום אופן אין דעותינו מכוונות, ומזה יוצא כמובן כי גם במעשינו והנהגותינו אנחנו מחולקים; אך אע“פ כן ישנם עניינים רבים שיכולים אנחנו לעשותם ביחד, ולחזק ע“י זה את כוחה של היהדות החרדית והשפעתה על חיי העם.

…בכלל, כבר הבעתי את השקפתי כי הרבה איבדנו ע“י זה שנמנענו מלהכיר בדברים נכונים, בשביל שהחופשים ומשמשיהם המזרחיים דוגלים בהם כדי לחזק ע“י זה את דעותיהם הכוזבות. לדעתי לא מצאו השקפותינו הד בלבות הקהל הרחב לא בשביל עמדתנו הנכונה נגד הדעות הכוזבות – אלא בשביל עמדתנו השלילית נגד הדברים הנכונים, כמו לימוד התנ“ך, לשון הקודש וארץ ישראל. הקהל אינו יכול להבין את חששותינו. ואדרבה, כשאנו מדגישים את עמדתנו החיובית להקורטוב של אמת אשר ביד החופשים, ולוחמים נגד השקר שלהם, יבין הקהל אותנו.

מקור: כתבה בשם “שני מכתבים בעניין היחס ליום העצמאות: רא“מ בלוך ור“י הוטנר זצ“ל” מאת הרב יואל קטן, קובץ המעייו גיליון 221, ניסן תשע“ז עמ’ 4

[א”ה, יש סעיף המשך שם, אבל אולי קאי דוקא על הרישא.]

Of Suttee (also Gandhi and Hinduism)

Quoting “The Gandhi Nobody Knows” by Richard Grenier:

I should not be surprised if Gandhi’s greatest real humanitarian achievement was an improvement in the treatment of Untouchables—an area where his efforts were not only assiduous, but actually bore fruit. In this, of course, he ranks well behind the British, who abolished suttee—over ferocious Hindu opposition—in 1829. The ritual immolation by fire of widows on their husbands’ funeral pyres, suttee had the full sanction of the Hindu religion, although it might perhaps be wrong to overrate its importance. Scholars remind us that it was never universal, only “usual.” And there was, after all, a rather extensive range of choice. In southern India the widow was flung into her husband’s fire-pit. In the valley of the Ganges she was placed on the pyre when it was already aflame. In western India, she supported the head of the corpse with her right hand, while, torch in her left, she was allowed the honor of setting the whole thing on fire herself. In the north, where perhaps women were more impious, the widow’s body was constrained on the burning pyre by long poles pressed down by her relatives, just in case, screaming in terror and choking and burning to death, she might forget her dharma…

Read the rest here…

This is a long article later made into a short book: “The Gandhi Nobody Knows” (Long Article => Short Book is possibly my favorite genre), a dazzling and definitive de-bamboozling, deprogramming and demystifying of Mohandas [don’t use the Avoda Zara title of “Mahatma”!] Gandhi, and Hinduism generally (although overstated and unfair on some points).

Related article here…

Law Professor: ‘Every American 18-Year-Old Can Be Indicted for Some Federal Crime’

By Gary Fields and John R. Emshwiller
July 23, 2011

WASHINGTON—For decades, the task of counting the total number of federal criminal laws has bedeviled lawyers, academics and government officials.

“You will have died and resurrected three times,” and still be trying to figure out the answer, said Ronald Gainer, a retired Justice Department official.

In 1982, while at the Justice Department, Mr. Gainer oversaw what still stands as the most comprehensive attempt to tote up a number. The effort came as part of a long and ultimately failed campaign to persuade Congress to revise the criminal code, which by the 1980s was scattered among 50 titles and 23,000 pages of federal law.

Justice Department lawyers undertook “the laborious counting” of the scattered statutes “for the express purpose of exposing the idiocy” of the system, said Mr. Gainer, now 76 years old.

It can often be very difficult to make a call whether or not something counts as a single crime or many. That task fell to one lawyer, Mr. Gainer says, who read the statutes and ultimately used her judgment to decide: If a particular act fell under multiple crime categories—such as forms of fraud that could also be counted as theft—she had to determine whether it could be prosecuted under each. If an offense could be counted in either of two sections, she counted them separately, Mr. Gainer said.

The project stretched two years. In the end, it produced only an educated estimate: about 3,000 criminal offenses. Since then, no one has tried anything nearly as extensive.

The Drug Abuse Prevention and Control section of the code—Title 21—provides a window into the difficulties of counting. More than 130 pages in length, it essentially pivots around two basic crimes, trafficking and possession. But it also delves into the specifics of hundreds of drugs and chemicals.

Scholars debate whether the section comprises two offenses or hundreds. Reading it requires toggling between the historical footnotes, judicial opinions and other sections in the same title. It has also been amended 17 times.

In 1998, the American Bar Association performed a computer search of the federal codes looking for the words “fine” and “imprison,” as well as variations. The ABA study concluded the number of crimes was by then likely much higher than 3,000, but didn’t give a specific estimate.

“We concluded that the hunt to say, ‘Here is an exact number of federal crimes,’ is likely to prove futile and inaccurate,” says James Strazzella, who drafted the ABA report. The ABA felt “it was enough to picture the vast increase in federal crimes and identify certain important areas of overlap with state crimes,” he said.

None of these studies broached the separate—and equally complex—question of crimes that stem from federal regulations, such as, for example, the rules written by a federal agency to enforce a given act of Congress. These rules can carry the force of federal criminal law. Estimates of the number of regulations range from 10,000 to 300,000. None of the legal groups who have studied the code have a firm number.

“There is no one in the United States over the age of 18 who cannot be indicted for some federal crime,” said John Baker, a retired Louisiana State University law professor who has also tried counting the number of new federal crimes created in recent years. “That is not an exaggeration.”

From WSJ, here.