אפשר לשחזר גם *הגדות* ע”י פלפול אמתי
“רבי עקיבא והחמור שעלו בו שחליים” מאת הרב יצחק ישעי’ וייס:
Year: 2021
ספר נחום: המהפכה של המלבי”ם
המלבי”ם מביא אל ביאורו לספר נחום הכרה היסטורית, ונכרים דברי אמת.
א”צ להעתיק את דברי המפרשים זה בכה וזה בכה (ע’ בהגר”א משלי עה”כ “בנפל אויבך אל תשמח”), אבל אין אומרים למי שלא ראה את ההיסטוריה שיבא ויעיד.
רבינו המלבי”ם פותח את ספר נחום ומגלה את המפתח:
“משא נינוה“, הספר הזה נחלק לשנים, אחד נקרא בשם משא נינוה, והם הנבואות של סי’ א’ וסי’ ב’, והשני הוא ספר חזון של נחום, והיא הנבואה שבסי’ ג’, כי נינוה נחרבה שתי פעמים, והמשא יספר מחורבן האחד של נינוה שזה היה קודם ימי הנביא או בימיו, והחזון הוא לעתים רחוקות אשר חזה חורבן השני של נינוה שהיה בשנה הראשונה של מלכות נבוכדנצר שבו נחרבה לגמרי.
והנה חורבן נינוה השני שהיה על ידי נבוכדנצר מצאנו בדברי חז”ל, אבל חורבן הראשון לא נמצא בספרי חכמינו רק הוא דבר מוסכם מסופר בכל קורות דה”י הקדמונים, ואלה דבריהם, סרדנאפל מלך אשור היה איש בליעל זולל וסובא ורודף זימה טפש ונשחת מאד, ויתקשר עליו שר צבא בבל (שמו בעלעזיאס) אשר היה תחת ממשלתו, עם שר צבא מדי (שמו ארבאצעס) ועם שאר שרי הצבא, ויתאספו עם חילם כארבע מאות אלף איש להלחם על נינוה והמלך יצא לקראתם ויך בהם חללים וירדוף אותם עד גבול ארץ כשדים, ושם עמדו המורדים, ונודע להם כי יצא חיל גדול מבאקעריען לעזור למלך, וישלחו שלוחים לקראתם לפתותם להיות אתם בקושרים, והמלך לא ידע מזה מאומה ובטח על אדיריו הבאים לעזרו, וישתו וישכרו, ויקומו הקושרים עליהם בלילה ויכו כל חיל המלך, וגם חיל המלך שיצאו לקראתם עם שר צבאו שלמן אחי אשתו נפלו במלחמה, וכל השרים אשר היו תחתיו מרדו בו ויפרקו עולו, ואז נסגר המלך וחילו הנשארים בעיר נינוה אשר היתה עיר בצורה ונהר חדקל סובב, והמורדים צרו על העיר שלש שנים ולא יכלו לה, והמכשפים אמרו למלך שכ”ז שלא יהפך נהר חדקל לאויב לו לא תלכד העיר, וע”ז בטח ולא פחד מרעה, ויהי אחרי שלש שנים עבר הנהר את גבולו ויפרוץ בחומת העיר כחצי פרסה, וירא המלך כי הפך הנהר לאויב לו ויתבהל מאד ויאמר נואש, ויצו להקים בארמונו מדורת עצים ואש וישם עליה את כל רכושו גם השגל ופילגשיו והוא עצמו עלו כולם על המוקד וישרפו באש, והאויבים כבשו את העיר ולא שלחו את ידם בבזה, ולא רצו להרע ליושבי העיר כי אמרו שלא באו רק להשמיד את בית המלך, רק אנשי העיר נפל עליהם פחד וינוסו כולם ויעזבו את העיר כמדבר שממה, והאויב הקים ציון של בוז וחרפה להמלך סרדנאפל לאות על מעשיו הרעים, וכל ציוני הכבוד שהיו מורים על המלך שברו ויתצו, וישימוה לאות ולמשלים.
זה תוכן הספור הנמצא בכל ספרי דה”י כולם פה אחד, אבל מתי היה הדבר ובאיזה זמן? לא נוכל להציל מפיהם דבר נכון וברור, והמבארים יאמרו כי המלך סרדנאפל הוא אסר חדון המוזכר בכתוב, אשר מלך תחת סנחריב אשר בניו הכוהו בחרב ויאמרו שהוא שם מורכב “סר” (אסור) “נאפל” הוא (חדן, פול) הנז’ בד”ה, ולפ”ז היה מעשה זו בסוף ימי חזקיהו או בימי מנשה, והוא מסכים לדעת חז”ל שנחום נבא בימי מנשה. אולם המעיין בספרי הקורות משמע שהיה קדום זמן הרבה. ואין בידינו להכריע, רק אם היה קדום, נשא המשא על חורבן שהיה קודם לימיו, ואם היה בזמנו נשא המשא על חורבן שהיה בימיו, ועל זה אמר “משא נינוה“, ועוד חזה חזיון על חורבן השני של נינוה שיהיה בימי נבוכדנצר. ועל זה אמר “ספר חזון“,שהחזן הוא לעתיד. ואנחנו נפרש הכתובים מסכים בכל האופנים.
א”י כמה משקל צריך לתת לקורות העמים, אבל כאן זה “תוכן הספור הנמצא בכל ספרי דה”י כולם פה אחד”. ובא ללמד ונמצא למד (הן חסר הן יתר):
ספר נחום פרק א’ י’: כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא.
המפרשים כולם נדחקים (עיין פרש”י), אבל המלבי”ם איגלי דרעא נפל נהורא:
“כי עד סירים סבוכים“, כי ע”י השטף הזה נתבהל סרדנאפל והתיאש, וערך מערכת קוצים כסוחים באש יצתו ועלה על המוקד הוא וכל ביתו ונשרפו שמה, ובזה צייר שהמלך וכל בני ביתו שתו אז ונשתכרו כמו שהיה דרכם שהיו בסובאי יין תמיד, ומתוך שכרות באו “עד סירים סבוכים“, שהם מערכת הקוצים והמדורה של אש, והגם “שהסבואים” היו “כסבאם“, ר”ל שתויי יין, בכ”ז כאשר קרבו עד הסירים הסבוכים “אכלו כקש יבש מלא“, ר”ל כקש שמלאו ימי גדולו ונתיבש שאז ישרף תיכף בהריחו אש, והלחים מן היין נעשו כיבשים.
שם פרק ב’ ו’: יזכר אדיריו יכשלו בהליכתם ימהרו חומתה והכן הסכך.
אדיריו יכשלו “כי מהיכן יתגלה הסוד”. וז”ל המלבי”ם:
“יזכר אדיריו“, חוץ מזה זוכר האדירים שהוא המחנה שהלכו לעזרתו מן באקטריען שעליהם סמך לנצח את האויב, אבל “יכשלו בהליכתם“, בעת לכתם נכשלו בדרך, ר”ל שהיה רוח אחרת עמם והתחברו אל המורדים והיו כנגדו, כאילו נכשלו ע”י המכשילים ומפתים אותם מלכת לעזרתו ועפ”ז נכשלו כל גבורי חילו ונפלו במלחמה כמבואר בספור אשר הבאתי בריש הספר, אז “ימהרו חומתה“, אז נסגרו בחומת העיר להשגב מני צר, “והוכן הסוכך” שהכינו את המבצר שיסוכך בעדם מן האויב.
שם ב’ ט’: ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה.
אי לאו דדלאי לך חספא וכו’. כתב המלבי”ם:
“ונינוה כברכת מים“, שע”י נהר חדקל שהציף אותה נעשית כברכה מלאה מים, אמנם הלא “מימי היא“, הלא כן דרכה מימי קדם שהנהר מציף אותה בכל פעם, וכבר כתב הרי”א שנינוה היתה תמיד מלאה מים והוצרכו לבנות בתיהם ע”ג עליות וא”כ הלא זה דבר רגיל שם, ובכ”ז “והמה נסים“, בא עליהם פחד ע”י הסימן שהיה להם מקוסמיהם מהצפת הנהר ונסו כולם, “עמדו” כבר בארנו את אשר סופר בדה”י הקדמונים כי החיל שכבשו אז את נינוה הבטיחו לבני העיר שלא יעשו להם רעה כי לא באו למלחמה על העיר רק להשפיל גאון הבליעל סרדנאפל וצעקו אליהם שלא יברחו, וז”ש “עמדו עמודו“, כן צעקו אליהם שלא יברחו, “ואין מפנה” כי רעדה אחזתם ונסו ואין רודף.
שם ב’ י”ג: אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה.
המפרשים מוציאים הדבר כמשל, שהאריה טורף עבור הגורים וכו’, אבל המלבי”ם א”צ לזה (וגם מוכיח להיפך ע”פ דקדוק בחלק “ביאור המלות”):
“אריה“, ואיך נעשה שם עתה האכזריות הזה “שהאריה טורף את גורותיו“, ר”ל שהמלך הרג את ילדיו הקטנים, והאריה “מחנק ללבאותיו” שצוה לחנק את נשיו שהם הלביאות. כי נתחנקו ע”י העשן*, “וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה“, מה שטרף את נשיו קורא טרפה בלשון נקבה ומה שטרף את גוריו קורא טרף בלשון זכר, ומצייר שהנשים דרו במעונות והגורים שכנו בחורים קטנים, (כמשל האריה) ר”ל שהילדים היו בחדרים קטנים ומלא אותם טרף, ונשיו היו בארמנותיו וימלא אותם טרפה, הנשמע כזאת?
כדאי ללמוד הכל בפנים.
וכן דרך המלבי”ם לגייס חכמות לרקחות ולטבחות, כעין דרך הר”י אברבנאל זצ”ל (כמ”ש בא’ ההקדמות בשבחו).
* א”ה, אולי ר”ל שרוב המתים בשריפות עיקר המיתה ע”י החנק (כך שמעתי).
נו, גם הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים דסאטמאר התנגד לגאון הרב עקיבה יהוסף שלזינגר זצ”ל
ציטוט מתוך כתבה באתר כל הזמן:
הגרעי”ש היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, ובתחילת שנת תר”ל החליט כי הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. כי “כאשר העיר ה’ את רוחי לעלות לציון… ואני יכולתי אז לישב ברומו של עולם, להיות רב ורבי במרומי קרת, אך היה כמו פקודה מן השמים, ונסעתי”…
בעידודו של חמיו שהבטיח לו להמשיך ולתמוך בו אף אחרי עלייתו ארצה, ואף קבע לו שישה פלורין לשבוע לקיום משפחתו בירושלים. התחיל הגרעי”ש בהכנות לעלות לארץ ישראל.
תלאות רבות עברו עליו בדרך. כשיצא לדרך לא היה בידו סכום מספיק כדי לממן את הנסיעה ועל-כן הוא עבר בדרכו לבקר אצל כמה קהילות יהודיות ברחבי הונגריה כדי שהללו יסייעו בידו להגשים את חלומו. להפתעתו, לא די שאותן קהילות לא סייעו בידו, הם אף לחצו עליו ועל בני משפחתו וניסו להניאו מכוונתו.
כשהגיע לקהילת סיגעט ונודע לאדמו”ר בעל ה”ייטב-לב” כי בכוונתו של הגרעי”ש לעלות לארץ ישראל, מיהר האדמו”ר לקרוא לו ולנסות לשכנעו לנטוש את החלום. משראה האדמו”ר כי בדברים בלבד לא ניתן להשפיע עליו הוא פרסם כרוז כי מי שיסייע בידי הגרעי”ש לעלות לארץ ישראל הריהו כמסייע בידי עוברי עבירה. כותב הגרעי”ש: “ואז לקחתי את דרכי לארץ ישראל. בדרך באו עלי אנשים עם בקשות ופדיונות ועזרו לי עד אשר באתי לסיגעט אל הגאון בעל ייטב לב, והוא הרעיש עולמות כנגדי שלא אעלה. מה חסר לו, אם רוצה רבנות – אני אתן לו כרצונו. וכאשר שמע כי לא אשמע לקולו נתן פקודה מי שמחזיק אותי ליסע לא”י, כאילו מחזק עובר עבירה”.
בעקבות דברים אלו נאלץ הגרעי”ש לברוח מהעיר סיגעט ולנדוד אצל קהילות שונות בהונגריה. כשהגיע לקהילת בעטלאן הפצירו בו אנשי הקהילה לקבל על עצמו משרת רבנות בעירם, ובאו אליו על מנת שיסכים לכתוב ולחתום אתם על כתב מינוי רבני, אך הוא ענה להם בנחרצות: “כבר כתבתי תנאים עם כלה אחרת היא ארץ ישראל אשר לא אוכל לביישה”.
בין לבין כבר הספיקו האדמו”ר בעל ה”ייטב לב” ואנשי הקהילות השונות לשלוח טלגרמה דחופה לחמיו של הגרעי”ש, והלה השתכנע ושלח לחתנו כי הוא מבקש ממנו שיחזור תיכף לעיר קולמייא. הגרעי”ש חזר לקולמייא בפחי-נפש, ואולם החלום לעלות לארץ ישראל לא עזב אותו אף לרגע.
תקופה קצרה לאחר שחזר אל בית חמיו בקולמייא התחרט חמיו והחל ללחוץ עליו כי ייסע לארץ ישראל. חמיו סיפר כי חלומות רעים פוקדים אותו, והוא היה בא אל חותנו הגרעי”ש כפעם בפעם לפנות בוקר וצועק לו בחלונו: “תיסע לארץ ישראל כי אין לי מנוחה בלילה”. כך מתאר זאת הגרעי”ש: “אמרתי לחמי: כבר אני אומר כן לבעל החלום שלי להניח אותי, כי אם לדבר עמו את כל, ונוכחת. וכך היה. מדי פעם לפעם בא מו”ח לבוקר אור אל חלוני וצעק אלי: תיסע לא”י כי אין לי מנוח בלילות”.
כתבנו על זה גם בעבר כאן.
When Mainstream-Submissive, Triple-COVID-Vaccinated R’ Gordimer Starts Talking About Mass Hysteria, Well…
Omicron – A Nisayon Ha-Seichel/Test of Rationality
I am triple-vaccinated, follow COVID rules, strongly reject anti-vaccination talk and especially the many conspiracy theories surrounding COVID – yet I am totally baffled by the measures taken by many local governments and institutions regarding the Omicron variant.
When this new variant was announced on the news approximately a month ago, the first and most obvious piece of information I wanted to know (and that everyone should want to know) was how those who were infected with Omicron were faring – were they hospitalized, were any of them intubated, and how many died? This is the most basic and relevant data pertaining to all things that are COVID.
Unfortunately, this information was not publicized for almost a week, well after we were told repeatedly about the new Omicron variant being highly contagious and possessing many mutations. Numerous infections are highly contagious, and mutation data per se is not of great help; it is the risk factor and danger that we need to know about most. It was clear that data about vaccine efficacy and actual spread rates would take time to collect, but why was basic and critical information about the health of those infected with Omicron not readily publicized? (As we know, the data subsequently informed us that the vast majority of Omicron infections were and remain quite mild – nothing like the previous COVID cases.)
My purpose is not to allege a conspiracy on the part of the media by withholding information, but rather to highlight that we had a case of “ikar chaser min ha-sefer” – the main point of the story was missing, and no one batted an eyelash and found it strange or demanded answers.
Now, we read about new mask mandates, closures, remote learning and further restrictions due to Omicron. One would expect to be told that this is the result of mass fatalities in the wake of this new variant. But, as we know, the number of fatalities in the United States from Omicron is one – yes, one – an unvaccinated middle-aged man in Texas with an underlying health condition. (This is a far cry from fully-vaccinated, young university students, and most other Americans, many of whom are now subject to the new mandates.)
Out of over 650,000 Omicron cases in the US, only one resulted in death. Every death is a tragedy, but when compared with an average of 3700 fatal car accidents in the US each day, an average of 261 deaths in the US each day from excessive alcohol use, and an average of 10 drowning deaths in the US each day, I am perplexed. If one Omicron death in a matter of a week or two prompts the imposition of drastic restrictions and closures, surely we must be consistent and ban the driving of cars, the sale of alcohol, and swimming, as these activities are responsible for tens, hundreds and thousands more times the number of fatalities than Omicron.
What is going on?
I fear that society has become mindless. The words “COVID” and “variant” have become a source of panic and hysteria, and people resort to the most severe and extreme measures “out of an abundance of caution” when these words are spoken, regardless of whether the level of actual health risk is far lower than most other things which do not stir us to ban and shut down.
Obviously, those who are at a higher level of risk need to take serious precautions, and the number of deaths from Omicron is likely to rise as time goes by. But the fact is that the numbers do not at all correspond with the measures being taken, and it is clear that hysteria and phobia have replaced rationality and reality. When private schools in the Northeast, whose students and faculty are often all vaccinated as per school requirements, rush to cancel classes due to Omicron, yet at the same time these schools feature and promote high-power contact sports in their gyms and stadiums, despite an average of 33 young Americans dying each day due to sports injuries, something is really off. Has all sense of balance and reason been abandoned?
As Jews, part of our divine mandate is to think critically and logically, rather than following the fads and -isms of the time. Avrohom Avinu and Moshe Rabbeinu became who they were as a result of their willingness to think straightly and act correctly, not swayed by the wayward and irrational beliefs and behavior patterns of ancient pagan cultures. Is this not our calling as well?
From Cross-Currents, here.
An Organized Book on Kodshim and Taharos, and a Test on the First Newsletters (English and Hebrew)
A call to the Holy Nation
לכבוד אחי ורעיי שיחיו,
Our Beloved told us around 2000 years ago, אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי, come with me my כלה, we are going on a long trip, and we are going to pass the lion’s den, and mountains of leopards, and after that trip תשורי מראש אמנה, you will sing מכח the אמונה you stuck to me throughout the long גלות. Now we are holding at the end of the trip, at the threshold of the גאולה, which we are about to reunite with our Beloved. and we are going to tell Him לכה דודי נצא השדה, let me show You the beautiful פירות I produced for You throughout גלות. Look at the בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד and all the wonderful Yidden I produced. Let’s כביכול surprise Hashem, by showing him שלא נמצא איש ואשה תינוק ותינוקת שאינן יודעים הלכות טהרות, like we showed him in the days of חזקיהו המלך, on which that דור Hashem said אשה יראת ד’ היא תתהלל!
Everyone can take part of getting כנסת ישראל ready to unite with דודה, a Rebbi can teach in his class, a father to his family, groups can be arranged to teach kids, programs with tests and prizes can be introduced, a lot can be done, and we all have an אחריות to learn and teach, and get כנסת ישראל ready for the fast-approaching day, that we are going to reunite with Hashem.
This is the digital format of the ספר הלכתא למשיחא, (hopefully ‘בעזרת ד it will be printed soon), and a sample test that anyone can use for a learning program.
There is a hotline in Hebrew 011-972-2-664-7979 ext. 181, for שיעורים on הלכתא למשיחא, and an English hotline is being worked on now. There is a lot of work to be done, (the חפץ חיים says that this is part of צפית לישועה, actually preparing, not just wanting), and everyone should do what they can to prepare the holy nation for the awaited day.
יהי רצון שנזכה כולנו במהרה לראות בשוב ד’ ציון ברחמים.