Year: 2019

Do You Need to Separate the Techeiles from the Lavan?

Magen Avraham 8:10:

כתב ב”ה בעידן תכלת קאמר להפריד תכלת מצד א’ ולבן מצד א’ ויפה לדקדק ולעשות זכר לתכלת ע”כ וא”כ אם נשתהה לבא לב”ה ובעוד שיפריד הציצית יתבטל מלהתפלל עם הצבור א”צ לדקדק בזה.

Biur Halacha:

צריך להפריד וכו’, עיין במ”ב במה שכתבנו דאם נשתהא וכו’ וטעם המ”א הוא דהיום אין זה רק זכר לזמן התכלת שהיה צריך אז מדינא להפריד התכלת מן הלבן ועיין ביאור הגר”א שמשיג ע”ז ודעתו דגם היום צריך מן הדין להפריד כל חוט זה מזה ואח”כ מצאתי בע”ת שכתב ג”כ כהגר”א וא”כ לדבריהם אפשר דאם חוטי הציצית מסובכין אחד בחבירו אין לברך עליהן או אפשר דלא גרע מגרדומי ציצית וצ”ע עכ”פ לכתחילה בודאי החיוב להפרידן אם הם מסובכין קודם שיברך עליהן.

But the Chazon Ish (O.C. chapter 9) said there is no need at all (see there), and I believe this is the accepted custom even today “בעידן תכלת”. (And how are we tying the strings, anyway?)

על הגדרת הרב שמחה עלברג את בני ברק כ’עולם החומרות’ – בזכות החזו”א

הרב שמחה עלברג ביקר בשנות הששים המוקדמות בעיר בני-ברק, אותה הגדיר בשתי מלים: “עולם החומרות”. לדבריו, בני-ברק “מגלמת מהפיכת רבתי בכל המערך של חיי חדת”. בניגוד מוחלט לעולם הדתי המסורתי, ציין עלברג כי בבני-ברק מבקשים תמיד להחיל בכל שטחי ההלכה את הדעה המחמירה ולא את זו המקלה. (הרב שמחה עלברג, ״ירושלים של מעלה ושל מטה״, דגלנו, כסלו־טבת תשכ״ה)

הנה, לכולם יש יצר להחמיר, כמו גם להקל, לפי הכרתם את ההלכה עצמה. והיכן בא לידי ביטוי ההחמרה וההקלה הוא לפי האדם והקהילה.

אך בשאלה מתי יש “להחמיר”, לא במובן של חם וקר, אלא מנקודת הדין הטהור, החזו”א הגדיר היטב (קובץ אגרות ח”ב סי’ כ”ח), “וכל אלו הדברים אינם נקבעים על ראיות מכריעות, אלא נובעות מהעיקר היסודי שאין להתיר אלא בודאות, וכל שאינו בודאות היתר הוא אסור”. וכן עיין חזו”א או”ח סי’ ל”ח סוף סקט”ו שהועתק בספר דינים והנהגות הלכות ציצית.

לא הבנתי, כיצד ניתן לסטות מהכלל הלוגי הזה?

כד עייל שבתא… – שירו של יואל שטיינברג

“וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין, כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה, בנהירו דאנפין”.

ניתן למצוא את הסרטון המקורי ביוטיוב כאן.

Reproduced with permission.