“…. מאיר הייזלר חוזר בסערה, שזה עתה ב’שערי יושר’ עשו משאל על עשרת הדברות, ולמעלה משני שליש מהנשאלים לא ידעו למנות את כל עשרת הדברות בעל פה. את ‘לא תשא’ כולם הכירו מהתוס’ בתחילת ב”מ, ו’לא תחמוד’ היה הכי פחות מוכר, עד כדי טענות שלא יתכן שלאו כזה לא משמעותי יהיה בעשרת הדברות. מאיר מכריז, שאם זה משקף מה שקורה אצל בחורי ישיבות, יש לסגור את הישיבות לאלתר.” (מתוך: ‘ברוך זמיר’)
“אנו מכירים את התופעה שהילד לומד להתנדנד בתפילה, טרם יידע קרוא וכתוב. הלמידה של החיים אינה מובנית מהשורש והענף לפרי, אלא להיפך מהסמנטיקה למה שעומד מאחוריהם. הלימוד בעולם הישיבות בהסברת דקויות הסברות של פרט מפרטי הדינים בתורה שבעל פה, הוא דרך מועילה, חווייתית ומעניינת להיכנס לעולמה של תורה ובתנאי שימשיכו משם לשורשי התורה במקרא ובמשנה.” (מתוך: ‘שיחות עם הרב ישעיהו לוי’)
“הניתוק של ההורים ממה שקורה היום בעולם הישיבות עלה דרגה, והפעם מהכיוון הגבוה והחיובי. שוחחתי אתמול עם אדם שהוא בעצמו ת”ח לא קטן, הבת שלו חבל”ז, הוא נותן דירה שלמה בפריפריה ומחפש בחור מהשפיצים, הוא בא אלי בטענות כי שמע שהבחור שכל כך המלצתי עליו לומד ‘תניא’ ואף מציץ בליקוטי מוהר”ן. אמרתי לו שהוא מנותק לגמרי, והיום בחור שלא מציץ בספרים האלו, זה סימן שהוא עקור מרגש ויבש באידישקייט.” (מתוך: אתר השדכנים ‘לב אחד’)
הגאון הגדול וירא האלוקים רבי יהודה לנדי הקדיש את חייו להבין ולהשכיל בשורשי היהדות על ידי העיון בדבר ה’ במקרא, בדברי הנביאים והכתובים, ומשם למשנה, לתלמוד הירושלמי והבבלי ומפרשיו. מתוך דחף פנימי לפענח את דבר אלוקינו, כיתת את רגליו לאתרים ארכיאולוגיים, עיין בספרי אנציקלופדיות, נבר במרתפי מוזיאונים ברחבי העולם, בחן מחקרי חוקרים, למד להכיר שפות קדומות וברר אוכל מדעי מתוך פסולת השערתי. עם הכלים שפיתח האיר מילים, משפטים, פסוקים, ומאמרים בתנ”ך ובספרות חז”ל, פענח צפונותיהם והחזיר להם את משמעותם. מקצת מתורתו הספיק לפרסם בחייו הקצרים בספריו המדהימים: שלש ארצות לשביעית, ויהי בימי האימפריה הפרסית, אלה דברי ירמיהו, ערכה של ארץ ישראל, ובשיעוריו הנפלאים שאפשר לשמוע באתר קול הלשון.
בנימה אישית, אהבתי את רבי יהודה והערצתי אותו ביותר. תלמיד חכם שהארץ על שירידותיה הקדומות מזמן התנ”ך פרוסה לפניו, לשונות עבר, מנהגים קדומים, חומר השוואתי, הווי חומרי ומושגים תרבותיים גלויים לפניו. השיחות איתו היו תמיד מרתקות ומלאות תוכן מלווים בתחושה שיותר ממה שהוא אומר, צבור לו בליבו. פעמים היה מגלה טפח ומכסה טפחיים, ותמיד מתוך ענוה אישית, אבל עם ביטחון עצמי פנימי בידע הרחב והעמוק שלו. צר לי מאד ודמעתי על לחיי על כי איננו עוד.
מצורף בזה מאמר על המשמעות של העיון והמחשבה בכלל ושל לימוד התורה בפרט, מוקדש לזכרו.