לאנשי שמאל בישראל חשוב לחשוף פשעי מלחמה (חלקם אמתיים) כלפי הערבים (שלא לדבר על מכירת כלי זיין לרוצחים בכל העולם). ולימין חשוב להסתיר או להכחיש, ויהי מה. (וכשהאומות דנים את העם הנבחר ו”מוסדותיה” בסטנדרט גבוה כיאות, הימין מכנה זאת בשם שנאת ישראל.) לע”ד האמת בנושא זה היא לא בימין ולא בשמאל.
האם השמאל לא צודק בראיית המציאות הערבית (אף שלא בפתרון)? בכינוי “גטאות”? כמו שהשלטונות מתנכלים ליהודים חפים מפשע בלי שום ראיות (ע”ע חננו), ה”ה לערבים, ועי”ז צה”ל מייצר מחבלים חדשים (כמו המכה בנו הגדול שעובר בלפני עיור). ולא שהם אוהבים אותנו מסתמא (אפי’ לא הערבים הנוצרירים), ולא שהאומה חפה מפשע, אבל השיטות שירשו מהבריטים רק מגדילים את האיבה.
יש גרעין אמת בדברי “שוברים שתיקה” וחבריהם, ובעצמי שמעתי סיפורים מחיילים בחירים. כמו ה”בדיחה”: איך מנקים בית ערבי? עם מג”ב…
לדוגמא, מה הרווח לפרוץ לבית פרטי באמצע הלילה על “חשדות” שווא או “בטעות” או כדי להראות ש”עושים משהו”, לפגוע בכבוד הערבי של האב והאם, לחטוף את האבא אל מול עיני הילדים למשך חודשים ארוכים בתנאים שכאלה, ולהפוך את הילדים הבהולים והמושפלים משונאי ישראל בכח לאויבים בפועל ולהבעיר “עברתו שמורה נצח”?!
כמו שהתורה לא מצווה לתת להם את א”י היא גם לא מצווה להחזיק אותם כבושים עם עוצרים ובדיקות וכו’ תחת שלטון מדינות-בת בשם החמאס ופת”ח (שכל קיומם ע”י מדינת ישראל).
וכי הכיבוש אינו משחית?! יש הבטחה “ונתן לך רחמים” על מלחמה, לא על החזקתם כשבוים (“שבוים” שהם מחצה שרים לאדוניהם ומחצה להיפך).
מצד אחד מצדיקים את “טענות” ה”פלסטינים” וקיומם כאומה ע”י בריתות, חנופה, שימוש רשמי בשפתם, וכו’, ומצד שני מתנכלים אליהם חוץ מן היושר וההלכה (ו”כמתוקנים שבהם לא עשיתם”), ואף גם זאת, לא בשם התורה כלל אלא כקולוניה מושחתת וחילונית, המפגינה מולם אכזריות ואוזלת יד תרוייהו בחדא מחתא. ואח”כ מתפלאים שזה מתפוצץ לנו בפנים…
על פעולה שהופכת לרועץ כתב באדר”נ פרק ל”א:
“אל תסתור במותיהם שלא תבנם בידך אל תסתיר של לבנים שלא יאמרו לך בא ועשם של אבנים”.