בודאי עדיף ניהול, אפילו של המדינה, מקדירה דבי תרי, אבל באמת אין מקום ל”מדינה” בהלכה, וזה מחיובי בית דין, כידוע.
הלא בודאי המדינה תזיק בכל דרך, וגם צריך להראות שמה שלא ניחא לן במדינה אין זה פטומי מילי (בהנחה שזה לא!).
רמב”ן דברים כ”א ה’ מביא מספר המורה, ומשמע דמודי ליה:
וענין העריפה, אמר ר”א שהשם צוה לעשות כן על העיר הקרובה כי לולי שעשו עבירה כדומה לה לא נזדמן שיהרג אדם קרוב מהם, ומחשבות ה’ עמקו לאין קץ אצלנו אבל הרב אמר במורה הנבוכים (ג’ מ’), כי הטעם לגלות על הרוצח ולבער דמו בעבור שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל, וכשיצאו הזקנים ויתעסקו במדידה ההיא וזקני העיר ההיא יעידו לפני הבורא שלא התרשלו בתקון הדרכים ושמירתם ושאינם יודעים מי הרג את זה, וכשיחקר הענין יאספו הזקנים ויביאו העגלה ירבו בני אדם לדבר בו אולי יגלה הדבר, וכבר אמרו (ירושלמי סוטה פ”ט ה”א) שאפילו תבוא שפחה ותאמר פלוני הוא הרוצח לא תערף, ואם יודע הרוצח ויחרישו ממנו לפני ויעידו הבורא על נפשותם כי לא ידעוהו יהיה בזה זדון גדול, וכל השומע שמץ דבר בענין יבוא ויגיד ויתפרסם הדבר, ויהרג או על ידי ב”ד או המלך או גואל הדם ויתחזק הענין, בהיות המקום אשר תערף בו העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם, יכירו בו רואיו וידברו בו.