ציטוט מהגאון הרב הרשל שכטר (בתרגום של קלוד, הובא בעבר כאן):
התלמוד, כמו גם ספרות רבנית מאוחרת יותר, מלא במחלוקות הלכתיות. ההלכה נאלצת להכריע איזו דעה יש לנהוג על פיה. האם עלינו להניח שהדעה הדחויה טעתה והייתה פשוט שגויה? הגמרא (עירובין יג:) אומרת לגבי המחלוקות הרבות בין בית שמאי ובית הלל כי, “אלו ואלו דברי אלוהים חיים” – שתי הדעות הן דברי אל חי. למרות שברוב המקרים המכריע לא קיבלנו את דעות בית שמאי, זה לא אומר שהם טעו; מי שמבלה זמן בלימוד דעות בית שמאי מקיים מצוות תלמוד תורה. בית שמאי גם הם ביססו את דעותיהם על המידות שהתורה נדרשת בהן; הם הלכו על פי העקרונות והכללים של התורה שבעל פה, רק שהגיעו למסקנה שונה מבית הלל. לכן לימוד דעותיהם יהווה גם קיום נכון של מצוות תלמוד תורה. אם להשתמש בטרמינולוגיה של רב סולובייצ’יק, גם דעותיהם מהוות “חפצא של תורה”.
הריטב”א (שם) מסביר כדלקמן: כאשר משה רבינו היה בהר סיני וקיבל את התורה מהשם, הוא שאל את ריבונו של עולם מה יהיה הדין במקרים שונים, ובחלקם הקדוש ברוך הוא אמר לו שהדין אסור, בחלקם הוא אמר למשה מותר, ובחלקם הקדוש ברוך הוא אמר לו שבמקרה יש יסודות של איסור ויסודות של היתר והוא משאיר את העניין לתלמידי חכמים של כל דור לקבוע האם – לפי נקודת מבטם – יסודות האיסור עולים על יסודות ההיתר, או להיפך; ומכיוון שלאנשים שונים נקודות מבט שונות למרות שהם מסתכלים על אותו הדבר, יותר מאחד יכול להיות צודק. זה משמעות הרעיון ש”אלו ואלו דברי אלוהים חיים.”
מושג זה לא תמיד חל בכל המקרים. רש”י ותוספות (כתובות נז.) מציינים כי לעיתים עלינו להניח שאחת הדעות שגויה בבירור. לפעמים אנו רואים מחלוקת בין הפוסקים המאוחרים כאשר מאחת הדעות פשוט נתעלמה קטע בגמרא, או לפעמים אפילו מפסוק מפורש בחומש. במקרה כזה כמובן לא נחיל את הרעיון של אלו ואלו.
גם כאשר אנו כן מחילים “אלו ואלו דברי אלוהים חיים” זה לא אומר שהלכה למעשה יש לאדם הזכות לנהוג על פי איזו דעה שהוא רוצה. ההצהרה המקורית בגמרא לגבי אלו ואלו הייתה בנוגע למחלוקות הרבות בין בית שמאי ובית הלל ובכל זאת הגמרא (ברכות לו:) אומרת ש”בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה”, כלומר אנו מתעלמים לחלוטין מדעות בית שמאי בנוגע לפסק הלכה, ובשונה מדעות מיעוט אחרות שגם הן לא התקבלו, אנו אפילו לא רואים את דעות בית שמאי כיוצרות אפילו ספק הקל ביותר (ספק כל דהו). לגבי הלכות אבלות וערלה בחוץ לארץ, גם כאשר עוסקים בעניין דאורייתא, ההלכה אומרת שבנוכחות כל ספק קל אנו דנים להקל, גם אם הסתברות הספק אינה מתקרבת ל-50%. דעת מיעוט שלא התקבלה מהווה ספק קל. אבל מכיוון שנמנו וגמרו נגד דעת בית שמאי, מתעלמים מהם לחלוטין הלכה למעשה. (ראה ספרי “בעקבי הצאן” סימן ל”ח להרחבה בנושא זה.)
…
גם במקרה שבו אנו כן מחילים “אלו ואלו”, למשל לגבי דעות בית שמאי, אסור לנהוג על פי דעתם. “אלו ואלו” פירושו שמי שמבלה זמן בהתעמקות בהבנת דעות בית שמאי מקיים מצוות תלמוד תורה, אך אין זה אומר שיש לכך השלכות הלכה למעשה.