לקט שמועות בעניני השלטון והמסתעף מהגר”ח גרינימן ז”ל

מתוך ספר “אשר יצוה” מא’ מבני הגר”ח גרינימן זצ”ל (הובא כאן בעבר, לא לגמרי אמין):

לאחד שנבחר לבית המינים, אמרו לו שהעיקר מה שיעשה זה שיעזור ליחידים שיש להם בעיות וצרות, הציבור כבר יסתדר עם הצרכים שלו.

עמ’ 62

אמרו פעם שהיום כל הציבור כולו נהיו חזנים ומשמיעים את קולם, ופעם זה לא היה, וכן אמרו שהיום גם אבלים וגם בתשעה באב כולם מתפללים בקול רם, ובשולחן ערוך כתוב ומתפללים בנחת ודרך בכי כאבלים.

בגמרא אמרו שישיבת כרכים קשה, והיום הטלפון עשה את כל העולם כולו לכרך אחד, ואין לאן לברוח ממנו, אין לנו מושג כמה מן השקט של בן אדם זה לקח, כאשר יש לאדם שקט הוא יכול ללמוד בשעה, יותר ממה שהוא יכול ללמוד בעשר שעות רגילות.

עמ’ 73

החזון איש אמר על העדה חרדית בירושלים שאינם רשאים שלא לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים, כי רוב הפוסקים סוברים בהיפוך, והסבירו שעיקר הבעיה שלהם היא שהם לא מסוגלים להודות שעד היום הם התנהגו שלא כדין.

עמ’ 98

לאחר פטירת מרן החזון איש למדתי דיני יהרג ואל יעבור, כי בחיי מרן לא חששתי שמא יכריחו אותנו הציונים לעבור על הדת, אבל כשמרן נלקח חששתי מי יודע מה יהיה, ולכן התכוננתי לכך.

גדולי הדור העוסקים בעניני הכלל צריכים זהירות מרובה וסייעתא דשמיא בכל פעולה שהם עושים, כי לפעמים פעולה קטנה אחת שעשו גורמת לעבירות אין מספר, הנה לדוגמא לעשות עיתון לבני תורה כולו הפסד, ומדוע עיתון לבני תורה צריך לכתוב כל שטות שחילוני אומר באריכות גדולה ולהתוכח איתו, בני תורה מעולם לא התעסקו בפוליטיקה, וכמה תורה חסר היום בדורנו בגלל שיש עיתון לבני תורה, כמה גדולה זכותנו שאין לנו חלק בזה, וכמה עלינו להודות לקב”ה על כך, וכמה ליבנו כואב בראותנו כל זאת, ונתקיים בנו מקרא זה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך, והוא כלל גדול בהרבה דברים שקשה לידע מה לעשות ומה יקרה כתוצאה מזה ואנו סומכים על מקרא זה.

על דעתי כי מוטב היה אם מלכתחילה היו רבותינו מורים כי החרדים לא ישתתפו בבחירות לכנסת המינים, וכך כוחנו היה גדול הרבה יותר, שהרי גם היום שהחרדים משתתפים הרי חלק גדול מן החרדים אינו משתתף, ואם כן אין כוחנו האמיתי נמדד, וגם החילונים היו מעריכים אותנו הרבה יותר אם לא היינו משתתפים עמהם בבית המינים, כי היו רואים כי כל מעשינו הם רק לשם שמים ואין לנו כל טובת הנאה מהם, ואם משום התועלת שיש מהם, הרי החרדים היו מסתדרים על ידי כמה עסקנים שאינם חברים בבית המינים, והנבחרים אשר שם אינם מועילים כמעט לציבור החרדי.

זאת ועוד כי החורבן הנגרם בביתו של החבר בכנסת המינים, איננו שוה את התועלת שיש ממנו לציבור החרדי, כי הוא מתעסק כל הזמן עם החילונים וכן בני ביתו וכל צאצאיו בעל כרחם יורדים ברוחניות ממה שהיו, ואין התועלת ממנו שוה בנזק זה.

והלואי וגם היום שהחרדים משתתפים בבחירות, אם היה אפשר שרק יצביעו ויהיה קידוש השם שיש כך וכך חרדים, אבל לא יכנסו על ידי זה אנשים לכנסת, זה היה טוב מאד, וכן אם יעשו בחירות רק מי יהיה ראש הממשלה, אסור להשתתף בזה.

פעם הודיע איש פלוני שהוא זכה ונבחר להיות חבר בבית המינים, הוא היה מאושר ושמח, אבל גערו בו ואמרו לו לשמחה מה זו עושה, לך תתפלל הרבה שלא תיכשל ושלא תתקלקל שם וכו’ וכו’, וכן אמרו לו שיהיה שם כמה שפחות זמן, ושיוסיף עוד שעות של לימוד תורה כל יום.

וכן כתבו בחו”ב אבות שבעניני הכלל בגלותנו בין הפוקרים יש לפעמים מן ההכרח כדי להציל, להשתתף בחברתם, ויש להזהר מלהתחבר עמהם יותר מן המוכרח לטובת הכלל, ועל המשתתף להתיחס כעין בשׂם שנכנס לבורסקי.

ואחד שהיה חבר בבית המינים וסידר איזה דבר שנתבקש לסדר, התלונן למה לא באו להודות לו על כך, גערו בו מאד ואמרו לו, וכי אני צריך להודות לך כל יום על מה שאתה מניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, ועל מה שאתה שומר שבת וכו’ וכו’, ומה בין זה לזה, וכי בשביל מה נשלחת לשם האם רק כדי לדאוג לעצמך לכסף ולכבוד.

עמ’ 45-46

ועל פטירתו [של הסטייפלר זצ”ל] אמרו שהוא נלקח בטרם עת כדי שלא יהיה לו חלק בהוצאת עיתון לבני תורה, ובכל עניני המפלגה, כי כונתו היתה לשם שמים, ובשעת פטירתו אמרו אהבתי את הערלכקייט שלו, אם היה איזה שהוא חשש באיזה שהוא דבר הוא לא היה נוגע בזה

עמ’ 59

חיי שרה: לומדים אמונה מאבי האומה

לומדים אמונה מאבי האומה

יהודה סגל – כ’ חשון ה’תשע”ח 09/11/17

“יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו”

אנחנו שומעים בפרשתנו על מעשה שליחותו של אליעזר פעמיים. פעם כשזה קורה, ועוד פעם כשהוא חוזר עליו למשפחת רבקה. מה טעם הדבר?

רש”י בפרשתנו, פרשת חיי שרה (כ”ד מ”ב) מביא את דברי המדרש:

אמר רבי אחא, יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה.

במה היא יפה (כלומר עדיפה)? מה עדיפות קורות בקשת אשה ליצחק על פני החוקים והמשפטים שבספרים הבאים בחומש?

תשובה: באמונה המבצבצת מבין אותן שיחות. ולא רק “שיח השדה”, הוא תפילה.

כעין שכתב הרמב”ם בדבריו הידועים בפירוש המשנה בסוף מסכת ברכות:

“… ועוד נדבר בקצת הענין הזה במסכת אבות, ואראך קצת מהסכמת בקיאי הפלוסופים לדברי הכתוב בכל הענינים, ואין זה מקום להביא שם הדבר הזה, לולי אשר כוונתי כשיבא זכר דבר בענין האמונה, לבאר בו מעט כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו.”

בכל המעשים המסופרים בפרשתנו רואים כיצד חיו אבות האומה באמונה תמימה שזלגה גם החוצה, שהשפיעה על אנשי ביתם. לכן בכל אותו סיפור אליעזר מכונה רק “העבד”, כאומר: מאברהם רבו למד.

לכן אנחנו שומעים שוב על תנאי שעשה אליעזר, על “הניסים הנסתרים” עם רבקה (כלשונו של הרמב”ן בסוף פרשת בא), על תפילות שלפני והשתחוויות של אחרי, ואת האמונה הלוהטת שהביאה את אליעזר למסור לרבקה את התכשיטים עוד בטרם שבירר אתה אם היא ממשפחת אברהם (כמו שמעיר הרב אליהו דסלר זצ”ל).

יהי רצון שנזכה ללמוד גם אנחנו מאבותינו הקדושים, לתפוס אומנות אבותינו, ולחיות באמונה טהורה בכל עת ובכל שעה!

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

[פורסם לראשונה באתר “מהדריניוז” – שאינו פעיל]

בורר: לא הבנתי את היתרו של הילקוט יוסף

שמעתי מכמה אנשים משמו של הרב יצחק יוסף שאפשר עדיין “לתקן” את האיסור ע”י אכילת הפסולת בעודה בידו (לא מצאתי אבל יש דבר דומה כאן גבי לאלתר).

אני לא מצוי בעומק העיון, אבל יותר נראה שנגמרה כבר המלאכה משהפריד אוכל ופסולת באיסור.

וצריך תלמוד.

ט”ו מידות נאמרו בתלמיד חכם

מתוך ספר מעלות המדות, לא מצאתי במקור:

כך שנו חכמים במסכת דרך ארץ, חמש עשרה מידות נאמרו בתלמיד חכם, נאה בביאתו, חסיד בישיבתו, ערום בדעת, פיקח במעשיו, מכיר את מקומו, שמח בחלקו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, כונס זכרן, מרבה (להשיב) [לחשב], שואל ומשיב, שומע ומוסיף על כל פרק דבר, הולך אצל חכמים, ולמד על מנת לעשות.