על רבנים שהתנגדו לציונות ושאר הוראות שפג תוקפן
כמה רחוק הדבר להביא שמות רבותינו שהתנגדו לשיבת ציון ויד ישראל תקיפה שכבר נפטרו לעולם האמת (מלבד סילופים פרטיים). וכי אנו מקבלים את ליצנות הקינים להביא בן איש חי וכו’ בליקוטים בנושא שלש השבועות או את ריב”ז בזמן החרבן?
הלא הכל פג תוקף אלף פעמים!
והרי זה כציטוט רבנים נגד עליה להר הבית לפני בירור הגבולות ולפני שיפור המצב במסלול הכשר וכן נגד התכלת שנתגלה לפני בירור הסוגיא.
הלא מאז ימיהם כל המציאות השתנתה והתבררה וכו’, ובכל מלחמה ובכל ישועה ובכל שנה שעוברת, מוזר יותר ויותר לצבוע צדיקים וחכמים עליהם השלום ככת הידועה. וכן אנו רואים בחוש שמעשי ה”יורשים” של הרבנים הללו ע”ד עצמם אינם אלא לרועץ, ועיקר המלחמה היא דוקא לגזול את החנית מיד השלטון.
“גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש.”
אדרבא, אנן שליחותייהו קעבדינן, והוו מודו רבנן.
כמובן, אין זה נוגע לאפיקורסים שכל כולם ניצוח וכו’ או יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, וכדכתיב אם תכתוש את האויל וגו’, שודאי היו כופרים ומחרפים עקבות משיחא עד עצם היום אם היו חיים בינינו, וגם למחר. וכמ”ש חז”ל בדור הפלגה שהשתטו לדחות את מוסר המבול באמרם “אחת לאלף ותרנ”ו שנים הרקיע מתמוטט”…
(ולגבי הרב אלחנן וסרמן, פוק חזי מעשי בנו הרב שמחה וסרמן זצ”ל.)