מוזיאון תלמודי לשם מה?
תחילתו של רעיון הקמת המוזיאון, הוא במבחן שיגרתי שעשה איש ירושלים ‘רבי ישעי ברדקי’ זכרונו לברכה, בתלמוד תורה עץ-חיים בירושלים. היינו קבוצה של כתריסר ילדים שנשלחנו אליו הביתה להיבחן על משניות סדר מועד, על מנת לקבל פרס. בתוך דבריו אמר רבי ישעי בחיוך: “הביאו ראיה שסוכה שאינה ראויה אלא לילדים, כשרה”. עוד הוא שואל, והילד הנבון ‘מיארקא’ תשובתו כבר בפיו: “הנה סוכה שהיא גבוהה עשרה טפחים כשרה, ואין לך אדם מבוגר שהיא אינה ‘דירה סרוחה’ עבורו”. צביטה קלה על הלחי קיבל מיארקה, לאות הסמכה. “אבל” אמר רבי ישעי: דאס איז נישט אמת” (זה לא אמת), וודאי שדירה שאינה ראויה גם למבוגרים, פסולה היא, אלא שבימי חז”ל, וכך אף נהוג היום אצל הפלאחים (הערבים), לא היו יושבים על כסאות, אלא היו פורסים מחצלת על הרצפה, במרכזו הניחו את האוכל וסביבו היו מתיישבים בני הבית לאכול. התיישב לו רבי ישעי בטבעיות על הרצפה כשרגליו משוכלות (ישיבה מזרחית), והמחיש לנו את צורת הישיבה שהייתה נהוגה בזמן חז”ל ושבגינה נקבע השיעור של עשרה טפחים לדירה ראויה.
מאתר מטמוני ארץ, כאן.