כלביא יקום, אבל הכי חשוב: הן עם לבדד ישכון

הם עם כלביא יקום – הן עם לבדד ישכון!

יום ראשון, י”ט סיון התשפ”ה
הלב מתרונן משמחה לנוכח המתקפה על איראן, אך נראה כי רוב הציבור אינו מודע לגודל ולמהות הנס שהתרחש כאן. איני מתימר לאחוז במידע סודי כזה או אחר ואיני מצוי בנבכי הפרטים הידועים לאנשי המודיעין, אך התבוננות מעוטה בידיעות המתפרסמות בתקשורת וניתוח הגיוני של מכלול האירועים מעלים את המסקנה, ולפיה עיקר הנס הוא בכך שכאשר עמדה ישראל עם הגב אל הקיר, נתן ה’ בלב ראשיה את האומץ להנחית מכת מנע על האויב, וזאת מבלי לקבל אישור מנשיא ארה”ב. הדיווחים המרובים על ‘תרגיל ההונאה’ ועל ‘הויכוח המדומה’ בין נתניהו לטראמפ רק מגבירים בלבי את התחושה, שאין זה אלא נסיון לאחר מעשה להפגין אחדות-דעים, שלא באמת הייתה קיימת במציאות.
את דונלד טראמפ אנחנו קצת מכירים. הוא איים בפתיחת שערי גהנם על עזה, אך דחק בנו להגיע אתם לעסקה תוך שימוש בחשש שלהם מאותם שערי גהנם. הוא הולך עד הקצה באיומים שלו – בין אם מדובר במלחמת רוסיה-אוקראינה, בין אם מדובר במלחמת הסחר שלו מול סין ובין במקומות נוספים – אך בסוף הוא תמיד חותר לעסקה. זוהי שיטתו כאיש עסקים, והמהלכים שלו במזרח התיכון בתקופה האחרונה מורים על כך, שגם כאן הוא קיוה להגיע להסכם שיניח את דעתו, אך לא בהכרח את דעתנו. מבחינתו, התלקחות אזורית היא הדבר האחרון שהיה חפץ בו, ולכן סביר מאד להניח, כי אילו נתניהו באמת היה מתחשב בדעתו, היה משהה את התקיפה הישראלית עד שטראמפ היה מגיע לעסקה.
אם כנים הדברים, אזי יש כאן נס במימדים היסטוריים. בשלוש פעמים בהיסטוריה עמדה ישראל עם הגב לקיר ובחרה להקדים רפואה למכה – בעת ההכרזה על הקמת המדינה, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים ובתקיפת הכור העיראקי לפני מעל ארבעים שנה. בכל אותן פעמים זכינו לנסי נסים מעל גדרי הטבע. באותן פעמים בהן השתהינו וביקשנו לְרַצּוֹת את העולם, להפגין את רצוננו בשלום ורגיעה ולהראות שלא אנחנו פתחנו במלחמה – ספגנו אסונות כבדים, שהקשים שבהם היו מלחמת יום הכיפורים והטבח הנורא בשמיני עצרת. מול איראן, האסון יכול היה להיות גדול הרבה יותר, בקנה-מידה של שואה ממש, ועל כן הנס גדול בהתאם. נתניהו אמנם טבע את השם הנאה ‘עם כלביא’, הלקוח מברכת בלעם, אך נראה כי הביטוי היותר מהותי שראוי לתת למבצע מברכת בלעם היא ‘עם לבדד ישכון’. בלא ההתנתקות מהתלות בארה”ב, לא היינו עם כלביא, כי אם חתלתול נרדף… .
ישנן נקודות במהלך ההיסטוריה, בהן בורא עולם שולח למנהיגי ישראל רוח גבורה ותחושת חזון הרבה מעבר למה שהיינו מצפים מהם בימים רגילים. וזאת, כי המהלך האדיר שהוא מוביל כאן במאתיים השנים האחרונות אינו נובע מזכויותינו, כי אם מקנאתו לשמו שחולל בגויים בעת גלותנו, ולכן זה מעל ומעבר לגדרי ההנהגה הרגילים.
אך לצד ההודאה על מה שהיה עד כה, מחובתנו להיערך לעתיד ולהזהיר מפני הבאות. כפי שטראמפ רצה עסקה לפני התקיפה, הוא ירצה ביתר שאת מזרח תיכון חדש אחריה. ביקורו בסעודיה סימן את הדרך, והוא אף הצהיר על רצונו ב’נורמליזציה’ במזרח התיכון. הנפט הסעודי קורץ לאיש העסקים האמריקאי ועבור אותה נורמליזציה ישראל עלולה לשלם ביוקר. יש מקום גדול לחשוש גם שנתניהו עטור התהילה ירצה לסיים את הקריירה הפוליטית המפוארת שלו עם פרס נובל לשלום. שני הנתונים המדאיגים האלו עלולים להוביל לאסון בקנה-מידה שטרם הכרנו.
ראוי לזכור בהקשר זה, כי אחר הכנעתו של סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה, גובשה ‘קואליציית מתונים’ של ארה”ב – תחת ממשל רפובליקני, אגב – עם מצרים, סעודיה ועוד מדינות, שדחקו ממשלת ימין מלא-מלא של אז בראשות יצחק שמיר לועידת מדריד, שהייתה הסנונית שבשרה את הסכם אוסלו הידוע לשמצה, אשר נהרות הדם שנשפכו בעקבותיו טרם יבשו, שלא לדבר על חילול ה’ האדיר שמהווה אותו הסכם בעצם קיומו. גם מטה משפחות (חלק מ)החטופים מתכונן לנצל את המומנטום של המבצע באיראן כדי לחתור לעסקת כניעה בעזה, ונתניהו עלול ליפול גם בפח הזה מתוך מחשבה, כי כך יבטיח את נצחונו בבחירות הבאות.
הלוואי ואתבדה, הלוואי והמאמר הזה יהיה בגדר ספקולציה רחוקה וחשש שווא. אך הדברים שעומדים על כף המאזניים הם כבדים מדי בשביל שנקל בהם ראש.
ישנו לקח נוסף, חשוב לא פחות, הנוגע ליחס שבין המלחמה באיראן – הרחוקה מאתנו מאות קילומטרים – לבין המלחמה באויב הערבי המכרסם בתוכנו ומהווה סכנה קיומית גדולה בהרבה, ועל החדלון מול האויב מבפנים לעומת ההצלחה מול האויב מבחוץ. בעזר ה’ ארחיב מחר בנושא הקריטי הזה. עד אז – נתפלל להצלחת חיילינו, נתחזק באמונה בבוראנו ונדע כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, כי כחו ועוצם ידו עשה לנו את החיל הזה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.OR

דרוש יפה בענין המעפילים מאת מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א

ציטוט:

ויסוד השבועות הם, שבזמן שהקב”ה לא רוצה שעם ישראל יבואו לא”י בכח, לא יבואו, משום שאז לא הגיע הזמן שהקב”ה מעוניין בחיבור הזה שנקרא “האהבה”.

אולם כשהגיע הזמן שהקב”ה מגלה שרוצה בחיבור הזה, אז זה תלוי בכלל ישראל, אם רוצים לבוא יבואו ואם לא רוצים לבוא לא יבואו, כי אין כופין על זה, ורק הקב”ה מעורר כלל ישראל אם רוצים לבוא, ועל זה נאמר בשיר השירים (פרק ה ב)** **אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.

ויש מצב שכלל ישראל לא רוצה כמו שנאמר (שם ג)** **פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.

דברים אלו שמדבר הפסוק על הקב”ה שמעורר בני ישראל לבוא לא”י, מבוארים בכוזרי (מאמר ב אות כד): ושמא על זה אמר שלמה:** **(שיר השירים ה’ ב’) “אני ישנה ולבי ער”, כנה הגלות בשינה והלב הער התמדת הנבואה ביניהם. “קול דודי דופק”, קריאת הא-להים לשוב. “שראשי נמלא טל”, על השכינה שיצאה מצללי המקדש, ומה שאמר: “פשטתי את כתנתי”, על עצלותם לשוב. “דודי שלח ידו מן החור”, על עזרא שהיה פוצר בהם ונחמיה והנביאים, עד שהודו קצתם לשוב הודאה בלתי גמורה, ונתן להם כמצפון לבם, ובאו הענינים מקוצרים מפני קצורם, כי הענין הא-להי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה.

ויוצא שאם הקב”ה מגלה שרוצה שעם ישראל יבוא נתבטלו השבועות, ונתקיים עד שתחפוץ, ואז שואלים את כלל ישראל אם רוצים לבוא או לא.

ובענין מעפילים שהקב”ה לא רצה שעם ישראל ילחמו, ביארנו הענין משום שעם ישראל אמרו שא”י מסוכנת ואינה טובה, והמעפילים לא התחרטו על הענין הזה, רק אמרו שהקב”ה מחייב לבוא לא”י על אף שזה ארץ לא טובה, ואז הקב”ה לא הסכים עם זה כי אינו רוצה שהם יגיעו באופן שיאמרו שהקב”ה הכריח אותנו לבוא לארץ לא טובה, אלא הקב”ה רוצה שיבואו בזמן שיאמרו שהארץ היא טובה ואנו מודים על זה על ארץ חמדה טובה ורחבה, ומי שבא לא”י באופן שיאמר שהקב”ה הכניס אותנו לארץ לא טובה ורק יש צרות, הוא רק מקלקל שם.

הקשר הזה מבואר גם בנביא ישעיהו (פרק סב פסוק ה) בענין קיבוץ גלויות** **כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱ-לֹהָיִךְ.

ובדורינו היו כמה התעוררות וגילוים של הקב”ה שרוצה שעם ישראל יבואו לא”י. אחד מהם הצהרת בלפור, שעליו כתב האור שמח שסר פחד השבועות, (שהרי כשיש פקידה נתבטלו השבועות ונתקיים עד שתחפץ כמבואר בגמרא כתובות (קי”א ע”א), ופקידת כורש נחשב פקידה, ע’ מגילה (יב ע”א), וממילא כתב האור שמח שהצהרת בלפור והסכמת האומות בסן רימו לבנות בית ליהודים בא”י נחשב פקידה). וכן ע”י שא”י נותן פירות בעין יפה המבואר  בסנהדרין (דף צח עמוד א)** **ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו’.

וכן אח”כ הסכמת האומות בכסלו תש”ח להקמת המדינה, שכל זה בגדר פקידה בימי כורש שמבטלים השבועות. וכן ממשיך בנסים במלחמות ובפרט במלחמות ששת הימים. וכן בהמשך קיבוץ גליות עד שכעת יש כבר יותר מששה מיליון יהודים בא”י.

נלקח מכאן.

כעי”ז שמעתי ששאלו משפחה אחת איזה רב אחד האם לעלות לארץ ישראל מחו”ל, שהיה להם כמה חששות. והוא ענה ואמר: אם אתם שואלים, אז תבואו. והבן.

Harvard’s Hysterical Billionaire Bunker Piece: A for Comedy, F for Political Economy

Here’s a funny article:

Hey you, hold onto your humanity. You’ll thank me later.

OK, Harvard graduates. Listen. Many of you want to be doctors and lawyers and researchers and benefit the world in some large way. I’m not talking to you. But the odds are non-zero that somebody currently graduating will be the one guy who makes a ludicrous, cartoonish amount of money and the world worse (that’s zeugma! I was an English concentrator). This is addressed to him, just on the off chance that he is reading the Harvard Gazette. I want to answer the question I am sure is already plaguing him: After the cataclysmic Event happens that unravels society and sends me scurrying to my luxury bunker, how do I keep my guards loyal?

Great question! Let’s dive in.

Okay, you have your luxury bunker with its hydroponic garden, its decontamination chamber, and its secure boundary patrolled by guards. How, once money ceases to be a concept with any relevance to human interactions, do you keep those guards in their place? Remember, before, they were your employees. But now you are alone in your bunker, after the Event! Money no longer matters to them, and they are much stronger than you! Much stronger than anyone! That is why you hired them as guards.

Society is over. Bang! You created a lot of value for your shareholders, enough value that you were able to commission a yacht too big for even God to lift, have yourself surgically enhanced to look more like the vampire Lestat, and purchase this glorious bunker on a small island. Now large swaths of the planet aren’t livable, for reasons that people would probably say are your fault, if they had survived the Event…

Read the rest here…

The class theory is wrong or at least ill-phrased, though, see the following chart we brought before: