Hyehudi.org

Q: Where did Rabbi Ovadya Yosef first set down his Satmar-based “permission” for politicians to hand over private Jewish soil in the land of Israel to their non-Jewish enemies, to kill them easier?

A: “Shorashim” Torah journal, vol. 91. Even before the known article in “Sinai”. So I hear, anyway. I can’t get ahold of it myself.

Tehillim chapter 51, end:

אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. כי לא תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה. זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.

Then immediately:

היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם. אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים.

It appears the hope is that through prayers “akin” or even “preferable” to sacrifices we will arrive at the real thing, as well. Korbanos alone are not enough; prayer is not enough either.

Rabbi Brand writes in his latest, p. 7 (actually I think it’s a new typesetting and editing of a past article):

לא תנסו את ה’, והגאולה

…

קושיה מדברי מרן החזון איש

ידוע מדברי החזון איש (מעשה איש, מאת הרב צבי יברוב, חלק א, עמ’ קעב) שאמר על מי שטען שהחטא שבעקבותיו הגיע השואה, בגלל שהיו גדולי ישראל שלא רצו שיגיעו לא”י, שזה נחשב “א־ פרומר אפיקורס” (אפיקורס חרדי). וביארנו במאמר האם יש לנו מקורות להבין את השואה עכ”פ חלקית, שמה שאמר החזו”א “א־פרומר אפיקורס” זה בגלל שלא היה מודע שיש הנהגה קבועה של חלק מגדולי ישראל שלא עושים דברים חדשים אפילו כשזה מצווה דאורייתא, ולא היה מודע שתמיד ניצלו האמונה במשיח ניסי, ורק ניסי, שבלי ביאתו דרך נס אין לבוא לא”י, כי זה מעורר נקודת גאולה וזה שייך אך ורק למשיח, ולא לעשות שום דבר חדש.

וראייה לזה שהחזון איש לא היה מודע לזה, שהרי החזו”א אמר (מעשה איש, חלק א, עמוד קלב, עדות של הרב שרגא היימן) על התכלת של רדזין שזה ודאי אינו תכלת, שאילו היה צל צילו של ספק שזה תכלת, היו גדולי ישראל לובשים את זה, שהרי אין הפסד אף כשזה אינו התכלת האמיתי, אלא מכיון שגדולי ישראל לא לבשו זה ראייה שזה וודאי לא כלום (הובא בכנף איש יהודי, סי’ ז, עמוד מא).

הנה כעת אנו רואים אחרי שנתגלה התכלת האמיתי “ארגמון קהה קוצים” שבזה בודאי אי אפשר לומר שאין בזה אפילו צל צילו של ספק, אלא זה בוודאי כן תכלת, ובכל זאת גדולי ישראל לא רוצים את התכלת, כי אומרים שרק כשמשיח יבוא ילבשו תכלת או כשיחרבו הקהילות, כדברי הגאון ר’ מנדל שפרן. וא”כ יורד הראייה של החזו”א לפסול תכלת של רדזין בעקבות שגדולי ישראל לא הלכו [אף שבודאי יש מספיק ראיות אחרות שהתכלת הזה הוא טעות גמור]. וא”כ אפשר לתלות בפשטות, שמה שחלק מגדולי ישראל מנעו עליה לא”י, זה לא מצד שלא החשיבו מבחינת הדין שאין לעלות, אלא בגלל הכלל הגורף שלא עושים דברים חדשים [או בגלל שזה חדש מחפשים איזה פסול רחוק] עד שיגיע משיח דרך נס או עד שיחריבו הקהילות. ולצערינו באמת האפשרות של חורבן קהילות נתקיים בעוה”ר, ובאמת הגיעו אחר כך לא”י, אבל משיח דרך נס לא הגיע. אולם סברה זו שאין לקיים מצוה שנתחדש אפשרות אלא א”כ יבוא משיח דרך נס או יחריבו הקהילות, בודאי החזו”א לא מסכים, שהרי הוא אמר שאפילו בצל צילו של ספק צריך ללבוש תכלת, וממילא גם לשיטת החזון איש יורד כל הטענה שזה נחשב כאפיקורס חרדי, ואילו היה רואה את המכתב של הרב מנדל שפרן שמסביר הנהגת גדולי ישראל, לא היה אומר מה שאמר.

יש גם קושיה על החזו”א מן הגמרא (יומא דף ט ע”ב) שריש לקיש אמר שהקב”ה שונא מי שלא עלה לא”י בימי עזרא, שאילו עלו שרתה שכינה, ועי’ בשפת אמת בשם המדרש שהכוונה שלא היתה נחרב הבית, ורואים שדיבורים כאלו לא נחשבים כאפיקורסות.

The proof the Chazon Ish was unaware of the Anti-Jewish doctrine of “Chadash assur min hatorah” fails. He was speaking of different scholars he knew, some of whom certainly did not believe that. Although, yes, knowing the Chazon Ish from his writings does strongly suggest he would be unaware of such a thing. His knowledge of Achronim was limited for several reasons.

סופסוף קם ארגון להגנה על מעט היהדות שנותרה בצבא השמד לישראל (עבור אלו שכרגע נמצאים שם). קוראים להם “צו אחד”.

הנה דף הפייסבוק של הארגון. שאלות נפוצות זה כאן.

דף אודות ארגון צו אחד:

ארגון “צו אחד” שם לעצמו למטרה להילחם למען זכויות החיילים שומרי המסורת.

להציף כלפי מקבלי ההחלטות בצבא ובמדינה- פגיעה, רדיפה והתנהגות שאינה הולמת כלפי זכויות החייל לקיים אורח חיים יהודי במדינה ישראל.
​
הארגון עובד בשת”פ עם יועצים משפטיים, אנשי תקשורת וקצינים במיל’ מתוך מגמה לחזק את צה”ל ולהאפשר לחייל לתרום למדינה כשהמדינה מכבדת את זכויותיו לקיים אורח חיים יהודי ומסורתי.

דוגמא לפעילות הנצרכת שלהם כאן. בתור התחלה, “מעט זה גם טוב”.