Sefer ‘Kibbutz Galuyos’ by Rabbi Chananya Weissman
How Can I Bash Israel While Urging Jews to Move There?
It’s not a contradiction; it’s the Torah truth
Today at 4PM Israel time, and every Wednesday at this time, is my weekly Torah class. The new Zoom link to join the live class is below. If you previously registered for the classes, you must use this new link.
https://us05web.zoom.us/j/82043721443?pwd=Ido6V2cqkBNIkvXoxdoq51TBhVbWVK.1
Despite Eretz Yisrael’s central place in the Torah and Jewish life, the issue of living there before Moshiach comes has become a matter of great controversy within Torah-minded circles. There are typically two stereotypes when it comes to this question:
1) The aliya cheerleader
2) The three oaths fundamentalist / Israel basher
The aliya cheerleader relentlessly promotes aliya for one and all, touts both the spiritual and material benefits of life in Israel, reassures his audience that the difficulties of moving to Israel and living there are manageable and often overblown, and warns that the diaspora is bound to become increasingly inhospitable, to put it mildly.
With few exceptions, the aliya cheerleader also tends to be a pom-pom-waving Zionist, who celebrates Israel’s every achievement, no matter how secular (Olympic medals, Nobel Prizes, Eurovision Awards, hi-tech startups, and even being abomination friendly), reveres the IDF with every fibre of his being, staunchly defends Israel and the IDF against all criticism, falls head over heels for any gentile who expresses “support” for Israel (even so little as Israel’s “right to exist” and “right to defend itself”), collaborates with Christian missionary “friends” seeking a stronger foothold in our land, and loathes no one on earth more than Jewish brothers in black hats who have antipathy toward the state and are unwilling to “serve” in its Torah-trampling army. (Genocidal terrorists are a distant second.)
When the state commits atrocities against its own people, such as violently throwing them out of their homes and giving away their land, persecuting citizens and soldiers who defend themselves from attacks, kidnapping and imprisoning Jews without due process, torturing confessions out of innocent people when they need a “Jewish terrorist” (Amiram ben Uliel), the Ringworm affair, the Yemenite Children affair, giving land and weapons to our external enemies, sending soldiers to battle under suicidal rules of engagement, refusing to decisively win a war even when victory is there for the taking, and so much more — the aliya cheerleader shakes his head in dismay, blames it all on leftists, the deep state, and American pressure, and then goes on waving his pom-poms the same as before.
Nothing will change his relationship with the state. No matter how much he is betrayed and abused, the aliya cheerleader will go on waving his pom-poms and the double-pyramid flag with unwavering devotion, while generally covering up or blithely explaining away the dark truths about the state. He has no choice, since otherwise he cannot effectively promote aliya.
The aliya cheerleader is intellectually dishonest.
The three oaths fundamentalist may or may not believe that a single cherry-picked Torah source taken wildly out of context and blown way out of proportion justifies an entire ideology that prohibits Jews from returning to Eretz Yisrael in large numbers and living under their own governance before Moshiach comes.
The vast majority of people who cite these oaths as a reason for remaining in galus — if not THE reason — have absolutely no interest in the Torah’s actual position on the subject, because they want to stay in galus no matter what, and conveniently latch on to whatever supports their choice after the fact. Like so many others who play this game, they are not actually searching for guidance from the Torah and subjugating themselves to Hashem’s will, but hijacking the Torah to suit themselves, while giving off the appearance of religious devotion.
The three oaths fundamentalist is also intellectually dishonest.
This is why he will further justify his position by bashing not just the un-Jewish state, but everything about life in Eretz Yisrael. He delights in this with the same passion as the worst Jew-haters, seizing every opportunity to defame not just the ruling class, but good sincere Jews who resettle the land and make the best of it. The three oaths fundamentalist also shares the Jew-haters’ total lack of nuance and intellectual honesty, penchant for hypocrisy and double standards, lack of critical thinking skills, odious disposition, and even vulgarity.
Then there are those who break stereotypes, who are intellectually honest, and care far more about what the Torah actually teaches than the social approval of a community of clones and drones who are supposed to think alike, or pretend to.
I strongly believe that, barring exceptional circumstances, all Jews should move to Eretz Yisrael or at least seriously aspire to at the earliest feasible time.
I also strongly believe that the founders of the un-Jewish State of Israel were, for the most part, extremely wicked people, and those who continue to rule the land are Erev Rav, who are waging physical and spiritual war against the Jewish people from within, while using their perceived status as representatives of the Jewish people to incite hatred against actual Jews, especially Torah-observant Jews, around the world (as if our enemies need any encouragement).
I strongly believe both of these statements because both of them are true and well-grounded in the Torah. They do not contradict each other.
From Chananya Weissman, here.
בין איראן לעוטף: באין חזון יטבע עם
שיעור שחיה בערבית
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG
קריאה לאדמו”ר מגור שלא להנות מתקציבי השלטון
מתוך החדשות:
הנגיד יואל לנדא מסאטמאר שנתן את מטוסו הפרטי להטיס את האדמו”ר מגור נתן לו מכתב בו הוא קורא להתנתק מתקציבי המדינה.
“רגעים לפני ירידתו מהמטוס, הותיר הנגיד ר’ יואלי לאנדו מכתב אישי ומרגש בידי כ”ק האדמו”ר שליט”א. המכתב, שנכתב ברגש עז ומתוך דאגה עמוקה לעתידו של עולם התורה בארץ הקודש, מעורר סערה רבה בקרב העולם החרדי בכלל וחסידות גור בפרט, לאחר שלאנדו קורא לאדמו”ר לנטוש את השיטה הנהוגה כיום בעולם התורה ולאמץ את מתכונת סאטמר.במכתבו, הביע הנגיד את התרשמותו העמוקה מדבריו הקדושים של כ”ק מרן שליט”א בערב חג השבועות, בהם דיבר בגאון ובעוז על מסירות נפש למען טהרת היהדות, ועל החובה לעמוד כחומה בצורה מול גזירות הגיוס ודרישות השלטון בענייני החינוך. על רקע זה, מציע ר’ יואלי לאנדו מעבר למתווה כלכלי עצמאי לחלוטין, בדומה למודל הנהוג בקהילות הקודש בארצות הברית, ובמיוחד בשיטת סאטמר. מתווה זה קורא להפסיק את ההסתמכות על תקציבי המדינה ולהקים מערך החזקת מוסדות הנסמך כולו על נגידים ובעלי בתים מתוך הקהילה עצמה.
הנגיד לאנדו הדגיש במכתבו כי ההסתמכות המתמשכת על כספי המדינה החלישה את הקהילות, ואף הובילה למצבים קשים. לדבריו, “נתקיים בהם ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם”. עם זאת, הוא ציין בסיפוק רב כי שינוי כבר מתחולל: מאז הכריז האדמו”ר על הפרישה מהממשלה, ניכרת תסיסה של קידוש השם, ובעקבותיה גויסו סכומים עצומים על ידי עשרות נגידים מחסידות גור בימים ספורים, ללא צורך במסעות גיוס או כבוד חיצוני.
בסיום מכתבו, קרא הנגיד להפוך את בעלי הבתים והנגידים ל”נושאי הארון” בפועל, ולבנות דור חדש של אחראים ונושאי עול, כפי שנהוג בקהילות חו”ל. “לא תומכים אלא שותפים. לא נצרכים אלא בעלי בתים”, כתב הנגיד, בציפייה לבשורה היסטורית שתחזק את מעמד עולם התורה והחסידות בעוז ובכבוד. המכתב כולו משקף כאב לב עמוק ותקווה גדולה למהלך שישנה את פני היהדות החרדית בארץ ישראל”.
חלק מנוסח המכתב:אמנם, ביותר נתעוררתי לחזק ולאמץ ידי הוכ”ק שליט”א, לאחר מעשה קידוש ה’ האחרון הכביר אשר עשה, כאשר שוב הי’ הוא היחיד שעמד בעוז ובגבורה לצאת מן אותה ממשלה המאיימת לגייס את בחורי ישראל לצבאם הטמא. הלא בושה תכסה פנינו בשמענו יראי ה’ המזדנבים אחריהם ועושים פשרות לטמא את בחורי ישראל, והוכ”ק שליט”א בבחינת אברהם העברי – אשר כל העולם מעבר זה והוא מן העבר השני – לא נכנע בפניהם מאומה, ועמד על המשמר בעוז ובגבורה, ולא נכנע לכל מנעמי השלטון והשררה. וכפי שזכיתי לשמוע בקודש פנימה במוצש”ק ערב קבלת התורה מפי הוכ”ק שליט”א, שיש כאלו שמסכימים לעשות פשרות כאלו ואחרים, אבל בגור לא יהא שום פשרות, אפילו אחוז אחד לא, ואפילו בחור שאינו לומד כל היום אין אנחנו מפקירים, כי אנחנו אין מנהלים משא ומתן על עיקרי היהדות. ואילו היו כל המנהיגים הולכים במהלך זה, בוודאי היו מנצחים את המערכה זה עידן ועידנים”.
“לאחר ששמעתי דברות קדשו כלהבות אש, אבוא ואוסיף עוד איזה מחשבות בענין זה. שהרי ידוע הויכוח בין גדולי ישראל בענין לקיחת התקציבים מהמדינה, ואין אני מכניס ח”ו ראשי בין ההרים הגדולים, אבל כל הויכוח נוגע פעם, אבל היום שראשי המדינה התחילו לגלות טלפיהם החוצה, והחלו דורשים תמורה תחת הממון אשר הם נותנים. והתחילו לדרוש פיקוח שלהם במוסדות החינוך. תחילה עשו זאת בהצנע, והתחילו רק עם המוסדות הרחוקים יותר, וכך נכנסו יותר ויותר עד שבלא שום בושה העלו על השולחן את הדרישה להתערב לגמרי בכל תוכן הלימודים. וביותר התגלה הבושה בכל ענין הגיוס כידוע”.
“מה שיצא מכל זה, שהיות שקהילות החרדים הורגלו לסמוך על המדינה, נעשו חלשים כל כך בעיני עצמם, עד שכיום בטוחים המה באמת שאין למוסדות שלהם שום עתיד בלי המדינה. ובאמת, למרבה הצער, יש צדק בדבריהם. הבעלי בתים התרגלו להשקיע הכסף שלהם בבאנק ולא במוסדות התורה. הציבור נהפך לציבור נצרך שאין לו שום כח עצמי להרחיב גבולות הקדושה שלו. וכל השאיפה שלהם הוא רק למצוא איזה חוק של ה”רע במיעוטו”, הכל בכדי לחזור לקבל הכסף מהמדינה. ונתדרדר המצב לידי כך שאינם מתביישים לעשות פשרות עם נשמות ישראל, למסור ביד צבא השמד יעדים קצבות של נשמות ישראל שיתגייסו, והמה מחליטים מי שלומדים פחות או אינם ראוים לגדל בתורה, מזומנים להיכנס לשערי גיהנום באש הצבא”.
“כל כך נעשו הקהילות חלשים בעיני עצמם, עד שיש מביניהם שלצורך הכסף כבר שיכנעו את עצמם שאכן אין זה עבירה כ”כ גדולה להתגייס לצבא, ושכל אלו שאין לומדים תורה מקומם אכן בצבא. במקום לעמוד כחומה בצורה שאין לנו שום שייכות עם אותו צבא של התאבדות ושמד, וקהילות היראים תורמים די והותר עבור הציבור בכל מפעלות החסד שלהם, הקריבו את כל דיעותיהם עבור פרוטות אלו. ונתקיים בהם מה שכתוב במרגלים בפרשה דאזלינן מינה: “ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם”!”.
“מי פילל ומי שיער, שיקרה דבר כזה שאנשים ממחנה היראים ימסרו את בניהם למולך הציוני ולנתק מן התורה ומן היהדות דורות שלימים, הכל עם טענה שאין ברירה אחרת למען בצע כסף כדי שיוכלו להגדיל תורה. והיכן מצינו כזאת, עקירת התורה לשם הקמת תורה? הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו: עד כדי כך אפשר להשפיל כבודה של תורתינו הק’ ולומדיה – שיש מי שמוכנים לרמוס את כבוד תורתינו הק’ עד עפר, ומסכימים לסחור לומדי התורה ולהקריב נשמות למולך ולומר לצבא ‘תקבלו כך וכך נשמות מתוכנו’ – הכל בעבור בצע כסף ולמען יואילו הציונים ‘בטובם’ לזרוק אי אלו פרוטות מסחר הנשמות הלזה?!”.
“ובאמת, יותר מן הכאב על המרידה בה’ – יש לכאוב על הטפשות שבדבר. שברגע שכלל ישראל מתנתק מהקב”ה, ואינו מתרגל לבקש ולהתפלל אליו בכל יום ויום שישפיע עליו פרנסתו, הם עוצרים בזה את השפע, והם נעשים נצרכים ושנארערס אצל הכופרים, במקום שהאברכים והבעלי בתים ירחיבו צינורותיהם להיות פטרוני המוסדות”.
“וכיון שהורגלו המוסדות שאין הם צריכים את הציבור, והורגל הציבור שאין המוסדות זקוקים לו, הגיעו למצב נורא, שצינורות השפע הופסקו אצלם, וקשה למצוא אצלם יהודים שנהפכו לבעלי בתים גבירים. כי העולם דומה לגלגל, אם הציבור מתרגל לתת – אז הוא גם מתרגל להרוויח ולהעשיר, ואם הציבור מתרגל לשבת באפס מעש ולא לשאת בעול מוסדות התורה – אז הוא גם מתרגל שלא להרוויח ולא להעשיר, והרי הם כמו הנחש שמתרגל לאכול עפר כל היום”.
“כפי שכבר דובר בקודש פנימה, זהו עיקר החכמה של רביה”ק מסאטמאר ז”ל בכל שיטתו הק’, שלימד את הציבור לעבוד קשה, ולשאת על כתפיהם העול על כתפיהם. וכך, הניע אצל בני קהילתו את גלגל ההצלחה. המנהלים למדו שאין להם לתלות עיניהם באחרים, רק עליהם לעבוד קשה לגייס את הכסף. והבעלי בתים היו מוכרחים לעבוד קשה בשביל להיות גבירים גדולים, שיש ביכולתם להחזיק בהרחבה את מוסדות התורה. וכך התפתח עולם אדיר של נתינות אדירות”.
“הוא הלך עם מהלך חדש, הוא לא עשה גבירים – וביקש מהם להחזיק המוסדות, אלא הוא השפיע עשירות לכל מי שרצה להיות תומך ופטרון של מוסדות התורה. כך נעשה בין אנשיו, שהגבירים ביניהם אינם מתפארים זה על זה מי יש לו יותר כסף, אלא מי מחזיק יותר מוסדות. הכסף נעשה טפל אל המטרה הגדולה של החזקת המוסדות. כך בא הדבר הזה לידי מצב שכל אברך צעיר שהתחיל להרוויח קצת כסף, אם הוא רוצה לכבד את עצמו הוא מיד נוטל על עצמו עול החזקת מוסד על טהרת הקודש. שיינע פליגע”ר אין הופך אותו למאן דאמר, “פטרון ובונה המוסדות” זה מה שהופך אותו למאן דאמר”.
“אנשיו לא נהפכו לגבירים, אלא נהפכו לצינורות רחבים להקמת והחזקת תורה וחסידות. יותר ממה שהעגל רוצה לינק מהם, רוצה הפרה להניק. ההצלחה שלהם לא נמדד בעיניהם כמה כסף הם עושים, אלא כמה מעשים טובים הם עושים, כמה מפעלי חסד ותורה הם מחזיקים. מעולם לא תראו את מוסדות סאטמאר מסיעים את הגבירים לנסיעות הוקרה בספינות התענוגים של אייראפא. כי היות שאין זה במהלך של נותן ומקבל רק כל אחד מרגיש כאב ופטרון להמוסד, ושותף בדבר כאילו הוא כיסו ממש, לכן, כל אחד מרגיש אחריות לחוס על ממון המוסד, וממילא, חס מלהזכיר לקחת את הממון שלו ולהיות מועל בממון הקרש ולקחת אותם לנסיעה ולהשליך להפקר ובל תשחית. נסיעות אלו לא היו מעודדים את הנותנים להוסיף עוד נתינות עבור זה, ואולי איפכא ח”ו, כי אף אחד מן הנותנים אינו נותן כדי לקבל, רק נותנים מפני האחריות שנטע בהם”.
“והרי המציאות מוכיח, כי בעזר ה׳ כהיום הננו זוכים ורואים קרוב ל״מאה אלפים תשב״ר ובנות ישראל הכשרות״ כ״י, המתחנכים בקרוב לשני מאות מוסדות על טהרת הקודש, המתנוססים לתפארה ברחבי ארה״ק מדן ועד באר שבע, מבלי שיהנו אפילו שוה פרוטה מכספי השלטון, וכל קיומם והחזקתם היא רק מנגידי בית ישראל, המרגישים זכי׳ נשגבה ומיוחדת לחזקם ולעודדם — ובפרט לאחרונה נתוספו כמה וכמה מוסדות מחוגי עולם התורה, וכולם מחזיקים מעמד ״כולו קודש לה׳״, ומחיל אל חיל ספסלי ביהמ״ד נתוספים בעז״ה ימה וקדמה צפונה ונגבה, והגבירים רודפים אחרי המוסדות לחזקם ולעודדם, ורוה״ק אומרת כן ירבה וכן יפרוץ”.
“ובכן, לאחר שהארכנו קצת בדברים, אבוא בזה בשפולי דגלימא של מעכקש”ת אדמו”ר שליט”א עם נתינה הגונה מאד דמי קדימה לטובת המערכה, ובתוספת דברים: בזמן הזה, שהוכ”ק אדמו”ר שליט”א יצא בראש המחנה לקדש שם שמים ברבים, והי’ הנחשון לצאת בריש גלי מן הממשלה שרוצה להסיר לב צעירי ישראל מדרך התורה, ובזה סלל הדרך להצלת היהדות הצרופה בארה”ק. מתנה גדולה הוא בעבור כל הדור כולו וכל העולם כולו, והזדמנות מיוחדת היא עבור קהילה קדושה גור, שיכולים הם כעת להפוך מנצרכים של המדינה להיות “בעלי בתים” על עצמם, ושלא ישלוט בהם אף אחד. יכולים הם כעת לקחת את כל הבעלי בתים והגבירים שיש בקהילתם, ולהפוך אותם מ”תורמים” שצריך לכבד אותם תמיד – להיות נושאי הארון בעצמם”.
“ועתה הוא הזמן שהם יכולים להרחיב ולהגדיל צינורות השפע, ולהפוך להיות “נושאי הארון”. במקום שיצטרכו לבקש מהם כסף – יהפכו הם להיות הרודפים להחזיק במשא עול הקודש. הגיע היום הגדול הזה שקהילה קדושה דגור לא יהיו יותר נצרכים כעניים בפתח אצל המדינה, אלא הם עצמם יהיו הגבירים הגדולים שמחזיקים בעצמם את מוסדות הקודש, וזה ירחיב להם את צינורות השפע בהרחבה גדולה מאד. והרי זאת נראה בחוש, שדווקא הקידוש ה’ הגדול שעשה כ”ק אדמו”ר שליט”א ביציאתו מהממשלה, הוא כבר פתח את צינורות השפע, ובב’ השבועות הללו הי’ קידוש ה’ אדיר פה באמעריקא, שעשרות הגבירים של גור חיכו עבור כ”ק אדמו”ר שליט”א עם עשרות מיליאנע דולרים, באופן שלא נראה כמותו בקהילת גור מיום היותם, בלי נסיעות בספינות לאייראפע. ומה שהצליחו קרן עולם התורה בב’ שנים, נעשה עכשיו בב’ שבועות, הכל מכח שכ”ק אדמו”ר שליט”א הכריז בכל העולם, שיותר אין אנחנו נכנעים להיות קבצנים של המדינה, אלא אנחנו הולכים בעצמנו בעוז ובגאון”.
” ובזה אשים קנצי למילי ואסיים מעין הפתיחה. שבוודאי כבוד גדול הוא לי ולחברי לעמוד לימין הוכ”ק שליט”א ולימין מוסדותיו הקדושים בשעה גורלית זו, ולתמוך ולסייע בידכם שתוכלו באמת להשתחרר מכבלי המדינה לתמידית, ובעז”ה גם אנחנו לעומתו ברוך נאמר להיות הנחשונים לסייע בכל אשר צריך בענין זה. אבל עיקר השאיפה שלנו, שקהילת גור תהפוך להיות כמו הקהילות של סאטמאר, שאין הגבירים בגדר “תומכים” אלא בגדר “נושאים בעול””.