צביעות חוקי הסטטוס קוו

עיר עברית או יהודית ? /הרב אליהו קאופמן

     לצערי הרב הנציגים הדתיים והחרדים במדינה מיצגים אולי –  ובקושי , צבורים דתיים וחרדים אך לא את היהדות, שהרי אחרת אינני מבין על מה ה”יללות” בנוגע להפעלת התחבורה הציבורית בשבתות ובחגים בת”א , גבעתיים וכו’. הרי עד היום נהוג  היה שהאוטובוסים הצבורים יצאו לדרכם עוד  לפני צאת השבת (ועוד בימי הקיץ). האם ישנה הלכה המתירה  לחלל את השבת רק משעה 16 אחרה”צ ונותנת עדיפות בחילול שבת לאלה מהאוטובוסים הנוסעים ליעדים רחוקים יותר? האם באיזה מקום ב”שולחן ערוך” כתוב שלמוניות יש דין אחר בחילול שבת מאוטובוסים? מדוע לנוכרי כמו אבולעפיה אסור לפתוח את חנות הפיתות שלו בפסח , אך מנגד מותר לחנות של יהודים בטהרן למכור יין ? לא פעם אני שומע אידיאוטים דתיים  בחסד המתנגדים לזכותו של כומר או  קאדי להיכנס לבית סוהר עבור אסיר נוכרי בטענה  כי “זו מדינה יהודית” אבל כאשר במדינה נוכרית רוצים לבטל את ברית המילה או השחיטה היהודית בטענה שזו “מדינה נוצרית” הם נזעקים על “זכויות המיעוטים”.  ורשימת התהיות שלי  עוד ארוכה. התשובה   הזו , שמדובר כאן ב”עיר יהודית” או ב”מדינה יהודית” היא בדיחה. הכל “קאלם פאדי”. ת”א איננה עיר יהודית בדיוק כמו שניו יורק – עם ראש העיר היהודי שלה, בלומברג, איננה עיר יהודית.

     וחוץ מזה , לאלה המדברים על “ציויון יהודי” הרי שכל המסבאות , אתרי התועבה ובתי המרזח הפתוחים בשבת –  בכל עיר חילונית , ובמיוחד בת”א, עבירתם חמורה פי שבעתיים מאיזה אוטובוס של “דן” שבמקום לחלל שבת “רק” מאחה”צ יתחיל לחלל אותה כבר בליל שבת. ובעיקר , בטוח שלשומרי השבת זה לא יגרע ממנוחתם ומקדושת השבת שלהם. אז על מה המלחמה?

    המלחמה מועלית בשם “המשך הסטאטוס קוו” שמזמן כבר איננו קיים. למעשה זהו מושג אפיקורסי שהרי על פי דעת תורה אין מצב כזה –  ואסור שיהיה אי פעם מצב כזה , שיהודים יראים ושלמים יסכימו שחלק אחר מעם ישראל יחטא באזורים ובגבולות מוגדרים בהסכמה מראש לכך. ה”סטאטוס קוו” הזה נוגד לחלוטין את “ישראל ערבים זה בזה” ו”זה לזה”. והנה לכם עוד “קלאם פאדי” נוסף . אז על מה המלחמה האמיתית?

     המלחמה האמיתית איננה על היהדות אלא על המשך קיומן של ה”מפלגות הדתיות” והקשר בינן לבין בוחריהן. כדי להיבחר שוב צריך להצביע על “הישגים” וכאלה ישנם רק אם ה”סטאטוס קוו” נישמר. לעומת זאת אם “דן” ייסע מת”א לגבעתיים (העיר המרדנית הבאה בתור…) בליל שבת ולא בצהרי השבת הרי שה”הישגים” הדתיים יפלו וקולות הבוחרים יתנדפו. במיוחד אמורים הדברים אצל המפלגות  החרדיות –  שם הציבור המצביע להן אינו מונע מ”סיבות לאומיות”, אלא מהרצון ל”חזק את הדת”.

     והנה  אלה –  המפלגות החרדיות, שנכשלו בחיזוק היהדות באמת ומתירות להכניס “גרי חלומות” סלביים לקהל ישראל, הנה דווקא בשלב האוטובוסים בשבת או  בעניין מכירת חמץ מנוכרי  לנוכרי   בפסח , הן עומדות על רגליהן האחוריות. זו צביעות ממדרגה ראשונה. פתאום לאלה שמעלימים עיניים ממכירת בשר טרף בחותמת כשרה ומחטיאים את ישראל האמיתיים, פתאום להם איכפת שנוכרי מאוקראינה או ערבי מיפו לא יחללו את השבת! והרי כבר נאמר בהלכה שאסור לגוי לשמור שבת! אם השבת כל כך יקרה להם , אזי, היו  הללו נלחמים עלייה באזורים החרדים ממש כמו בירושלים ובבית שמש, אבל מה לת”א, גבעתיים וכו’ ול”שמירת שבת” , ועוד רק לשליש ולרביע?!

     ופתאום מי קופץ בראש? הרב ה”גאון” ישראל מאיר לאו. הדמעות תנין שלו הפסיקו להרשים אותי למעלה מעשור וחצי . קודם שידאג הלה שבפתח בית הכנסת שלו לא יגיעו מתפלליו עם רכבים בשבת ורק אח”כ יקשקש על כך שלא יתירו ל”דן” ול”קווים” לחלל שבת מוקדם יותר. עשר שנים שימש האיש –  לאו שמו, כ”רב ראשי לישראל”, וחמש מהן היה אחראי לכשרות הארצית וחמש שנים היה ראב”ד בתי הדין הרבניים. בימיו הותרה הרצועה וכל הטריפות, הנבלות והפיגולים נכנסו לישראל תחת אנשי ה”רבנות” שלו והוא לא עשה דבר לעוצרם! הלה בטח זוכר כי יותר משבע שנים פרסמתי –  שבוע אחר שבוע, תחקירים בעניין והוא מעולם לא תבע את העיתון שבו התפרסמו הכתבות. בשנים שהיה ראב”ד הפכו “גרי החלומות” ל”תעשייה” שלמה  מאותם  בתי הדין שעליהם פיקח  אך מלבד חיוכים אויילים הוא לא עשה דבר למונעם.  במשרדו הוא מעסיק עוזר שבימים אלה נאשם על קבלת שוחד ל”תארים רבניים” עבור אנשי קבע שבינם לבין “יהדות” אין ולא דבר. וחוץ מזה עד היום הרב לאו לא תבע את אותן  נשים – ובראשן טלילה סטן האגדית , שהאשימו אותו בעריות. ומה עם ה”מעטפות” שהכניס לכיסו  אחרי החופות והוא כ”אב”ד ישראל”  עלול היה לפגוש את בעלי השלמונים ב”בית הדין הגדול”? והנה  מתי התעורר ה”צדיק”     הזה ? –  כאשר האוטובוסים של “אגד” יצאו מעט מוקדם יותר לחלל את השבת למען נוכרים או כאלה שאינם שומרי מצוות…

     אז רבותי היקרים, אין כאן שום עניין של דת אלא הצגה מכוערת של “שימור ציויונה היהודי של המדינה” כדי שתמשיך  הענקת לגיטימציה – מחד גיסא, ללאומנות הציונית לפעול בשמה של היהדות, ומאידך גיסא לתת כוח וחיות פוליטיים להמשך קיומן של ה”מפלגות הדתיות” וה”חרדיות”  על שלל “רבניהן” הציונים  והצבועים  תמורת שירותי “עלה התאנה” שהן מעניקות למפלגות הציוניות.

     ומכאן למציאות האמיתית. ת”א נולדה כ”עיר העברית הראשונה” וכזו גם תישאר. המונח “עברי” קיים עוד לפני התהוות עם ישראל  או לפני המושג “העם היהודי”.  “העברים” –  כך כונו אותם נוכרים שחיו בין הפרת למצרים, “ארץ עבר הנהר”. והעיר ת”א  –  זו שלא מזמן זכתה לפרס של עיר התועבה מספר אחת בעולם, באמת “ראויה”  במראיה ובפרסייה לחדש את תרבות כנען והאמורי ששלטו כאן עד בואו של יהושע  בן נון. חוקי עירייה ופרלמנט לא ישנו השקפת עולם של יהודי זה או אחר ולא “יחזירו בתשובה” איש , ומנגד חוקים כאלה  יכפו איסורים אסורים ומיותרים  על נוכרים. היו באמת זמנים שמאיר דיזנגוף (לפני הבחירות הראשונות לעיריית ת”א) הסכים ל”סטאטוס קוו” כדי ששלוש שכונות (“נווה שלום”, “נווה צדק” ו”שבזי”) לא תחזורנה ליפו הערבית אם תחולל “כליל” השבת בת”א. אבל מאז עברו לא מעט מי שופכין בירקון והציונים החילוניים בת”א כבר אינם תלויים בדתיים כמו אז , וכמו כן אותם ציונים חילוניים אינם זקוקים עוד ללגיטימציה “יהודית” כדי לקבל קולוניאלית את הארץ מידי הבריטים, ולבסוף יפו הערבית כמעט ולא קיימת ואפילו את  בתי העלמין שלה מנסים למחוק. אז אפשר להתניע ולנסוע מהר יותר בשבת.

     ולכן, כמי שבאמת מאמין באמיתות התורה ובמלחמה על כל לב יהודי שישמור תורה ומצוות הרי שאין זו עבורי מדינה יהודית ות”א בטוח שאיננה עיר  יהודית , שהרי אין כוהנים בעבודתם ולויים במעמדם וגלו האורים והתומים,  אז באמת –  כמו שכתבתי כבר , אין שום הבדל בין ניו יורק לת”א  וכדאי לחדד את העניין כדי שלא יטעו טועים וכסילים, ולכן אין גם צורך למנוע מנוכרים וחילוניים לנסוע חופשי ברחובותיהם. אך במקום זאת יפה יעשו “יהדות התורה” וש”ס אם יפסיקו לכפות הבלים על נוכרים ומנגד  יוציאו מן ההסכלה הציונית את צאן מרעיתם שבגרו , יאבקו נגד “גיורי החלומות” ולא ישתפו פעולה עם כשרויות מזויפות מבית היוצר שלהם.

     אילו יכולתי היום לנהל מו”מ על חולדאי ושכמותו הייתי מחתימם על כך שת”א תמשיך להיקרא “עברית” ולא יהודית ומנגד –  בתמורה לכל התרות ה”סטאטוס קוו” המצחיקים, הייתי מבקש מהם  את שמירת השבת והדת עפ”י “יבנה וחכמיה” בכל השכונות, הערים והישובים הדתיים והחרדים ומחכה למשיח צדקנו בנחת ללא קשר למדינת מכבי ת”א ודנה אינטרנשיונל , ושמצידי הכל יישאר פתוח  ועל גלגלים . שהרי בלאוו הכי מיהדות של כפייה ורמייה לא תבוא הגאולה.

מאתר יורה דעה, כאן.

Sorry Antinomians, This Story About the Chafetz Chaim Proves Nothing!

“On the return from a convention in which many Torah sages participated, the train made stops in several towns, whose Jewish communities came out to greet the gedolim. The Chafetz Chaim, however, in his profound humility, never went on the train platform to meet the people. Rav Meir Shapiro of Lublin, although he was a young man, boldly approached the elderly sage. ‘Why aren’t you going out to meet the people?’ he asked. The Chafetz Chaim answered, ‘Why should I go out? What is it that they want to see? I don’t have horns on my head. It is because they have this idea about me that I am a tzaddik (righteous), and if I go out to them, I am making a statement about myself that I am someone special.’ Rav Meir Shapiro asked, ‘And what is wrong with making such a statement?’ The Chafetz Chaim said, ‘What do you mean ‘what is wrong?’ It is ga’avah(arrogance).’ Rav Meir Shapiro said, ‘And if it is ga’avah, so what?’ The Chafetz Chaim said, ‘Ga’avahis a terrible aveirah (sin).’ Rav Meir Shapiro said, ‘And what happens if one does an aveirah?’

“The Chafetz Chaim said, ‘Why, for an aveirah one will be punished in Gehenom (hell).’ Rav Meir Shapiro said, ‘Throngs of Jews will have pleasure from seeing you. Aren’t you willing to accept some punishment in order to give Jews pleasure?’

“From then on, every time the train pulled into a station, the Chafetz Chaim was the first one on the platform to meet the people.”

Quoted here.

Can you see why?

קבלני המדינה מחללים שבת. האם מעשיהם אסורים בהנאה?

שו”ת הרב שפירא: האם מותר לנסוע בפסי רכבת שנבנו בשבת?

 ח’ ניסן ה’תשע”ז 04/04/17
יוצא שבנדו”ד שעושים זאת בשבת מטעמי נוחיות שלא רוצים לחסום כבישים ציבוריים בימות החול, הרי שאף אם ימתינו אח”כ שנים רבות אכתי כל עוד הנוחיות לא נעקרה אי”ז בגדר “בכדי שיעשה”.

בס”ד, י”א בכסליו תשע”ח

למע”כ גדולי ישראל שליט”א

על של עתה באתי, שנודע בשבועות האחרונים אשר הרשעים כים נגרש השקט לא יוכלו, החלו בעבודות לבניית מסילת רכבת בין באר שבע לדימונה, ורח”ל שולחים לשם כך פועלים ומהנדסים בעיצומה של שב”ק, מה שעד היום לא העזו לעשות בארץ הקודש, ואחר שקם קול זעקה ע”כ אזי בשב”ק “תולדות” השתא הודיעו שישלחו לשם בשב”ק רק פועלים נכרים ולא יהודים שגם זה הוא איסור גמור כמובן, ואח”כ נודע שגם בדבר זה היתלו בציבור ושלחו לשם גם מהנדסים יהודים, ולקראת שב”ק “ויצא” כבר הודיעו בגלוי שישלחו לשם גם עובדים יהודים, ובין כך ובין כך הוא איסור גמור לן להרשות דבר כזה, אלא שיש לדון לגבי דיעבד אם יהא מותר לנסוע בקטע הרכבת אשר בין באר שבע לדימונה, או שאסור עד אשר יפרקו אשר הרכיבו ויסתמו אשר חפרו ויחפרו ויבנו מחדש בחול.

א) ולבטח גלוי כשמש קמיה הדר”ג כנתינתה מסיני מה שנחלקו אבות העולם בסימן רמ”ד ס”ג אודות עכו”ם שכיר יום שבנה בית בשבת, שדעת המג”א לאסור עולמית אפילו לאחרים שלא נבנה בשבילם, ודעת הט”ז שמעיקר הדין מותר למוצ”ש בכדי שיעשה אפי’ למי שנבנה בשבילו אלא שרק נכון להחמיר בזה שלא להיכנס לשם עולמית, וכ”כ בשו”ע הרב, ואילו דעת החיי אדם דעה אמצעית היא שלמי שנבנה בשבילו אסור עולמית מדינא, ולאחרים מותר מדינא למוצ”ש בכדי שיעשה, והמשנ”ב הביא רק את דעת החיי אדם ואת דעת הט”ז והשמיט את דעת המג”א, אך בשו”ת מהרש”ם (ח”ג סימן ל”ג) תפס בפשיטות כדעת המג”א, ואף הראי”ה קוק בשו”ת דעת כהן (סימן רי”ט) עשה עיקר גדול משיטת המג”א, וכן דעת השפת אמת במסכת מו”ק (י”ב ע”א) והוסיף שאינו יודע להלום דברי הט”ז ושפשט דברי הגמ’ (שם) דלא כוותיה.

והנה בשו”ת הרשב”א (ח”ה סימן רי”א) דן אודות קהל ששלחו אחד מהם בעש”ק לשכור נכרי לקטיפת ערבה עד מוצש”ק, וקצב השליח עם הנכרי על שכר בזמן שעוד היה סיפק בידו לעשות כן קודם שקיעת החמה, אלא שהנכרי עשה זאת בעיצומה של שב”ק וסמוך לעיר ובפרהסיא, והשיב הרשב”א שלולא טעם של רינון וחילול השם היה ניתן להקל מעיקר הדין בכדי שיעשה מאחר שהגוי אדעתא דנפשיה קעביד, ומבואר בהדיא שאם היה מצווהו ממש לעשות בשבת כי אז היה אסור עולמית מדינא, ומשמע שם שזהו לכל הציבור שנעשה בשבילם ולא רק למי ששכר את הגוי למלאכתו, והיינו או כדעת המג”א או כדעת החיי”א, אך בשו”א לא כדעת הט”ז והשו”ע הרב.

ועוד מצאתי להמאירי במו”ק (שם) שכתב בפשיטות שלאחרים שלא נעשה בשבילם שרי למוצ”ש בכדי שיעשה, ומה שהני רבנן לא עיילו לבי מר זוטרא אי”ז מעיקר הדין, וזה דלא כשיטת המג”א, אך המשיך אח”כ המאירי שלמי שנעשה בשבילו סוברים “קצת חכמי צרפת” לאסור עולמית מדינא היכא שעשה זאת הנכרי מחומרי בנין של הישראל, וכפי שהוא בנדו”ד שחומרי הבנין שייכים לממשלה, דהיינו לציבור כולו, והסיק ע”ז המאירי “והדברים נראין אלא שגדולי המחברים חולקים בה”, והיינו שמהרמב”ם משמע שדעתו להקל במלאכת עכו”ם שנעשית בצינעא לצורך ישראל אף כשהחומרים המה משל הישראל, ואח”כ סיים המאירי שדעתו כדעת הרמב”ם (המובאת במשנ”ב בסימן ש”ז ס”ק ע”ב) שבכל מילי דפרהסיא ומתקיים אסור עולמית מדינא למי שנעשה בשבילו.

ומדהביא המאירי את חומרת “קצת חכמי צרפת” ואת חומרת הרמב”ם בסוגיא דמו”ק שם, נראה שהוקשה לו דנהי שאפשר לפרש את חומרת הרבנן שלא עיילו לבי מר זוטרא שאי”ז מעיקר הדין, אך קשה להעמיס שמצד הדין יהא מותר אף למי שנעשה בשבילו והם החמירו לקצה השני דהיינו אף למי שלא נעשה בשבילו, וע”כ סובר המאירי שבע”כ יש לתפוס או כשיטת הרמב”ם שבכל מילי דפרהסיא אסור עולמית מדינא למי שנעשה בשבילו, או כדעת “קצת חכמי צרפת” דהיכא שנעשה מחומרי בנייה של הישראל אסור לו עולמית מדינא, אך בשו”א לא כט”ז.

ומאידך, בתוס’ רא”ש (שם) כתב לבאר דברי האיכא דאמרי שמר זוטרא עצמו לא עייל בה, שזהו ממידת חסידות אך מדינא מותר לאחר השבת, אכן אפשר דזהו דווקא בכעין קבלנות, ואפשר דסובר התוס’ רא”ש דאף לאוקימתא שהיה זה מעציו ואבניו של מר זוטרא מ”מ עדיין אי”ז במדריגת שכיר יום ממש, וכך באמת לשון התוס’ רא”ש בהמשך “סיועי סייע בתיבנא בהדייהו – שהיה נותן תבן משלו לצורך הבנין הילכך לא הויא קיבולת ממש ואסיר”, ומשמע שרק לא הויא ממש כקיבולת, אך באמת גם לא הויא ממש כשכיר יום, אך באמת היכא שהוי שכיר יום ממש י”ל דלעולם גם התוס’ רא”ש יודה לרשב”א שאסור לעולם מדינא.

עכ”פ עלה בידינו שדעת המאירי להלכה היא כדעת החיי אדם, שלכל מי שנעשה בשבילו אסור מדינא לעולם, ורק לאחרים שלא נעשה בשבילם מותר למוצ”ש בכדי שיעשה, וכן מבואר בשו”ת הרשב”א שלמי שנעשה בשבילו אסור לעולם מעיקר הדין, ובדעת התוס’ רא”ש אין הכרע ברור מהי שיטתו בשכיר יום.

ב) ועוד רגע אדבר, דגם לדברי הט”ז והגר”ז הסוברים שאף למי שנעשה בשבילו אי”ז אסור מעיקר הדין לעולם אלא רק נכון להחמיר, מ”מ גם לדעתם אסור מעיקר הדין עד בכדי שיעשה, ובענין זה דעת הרמ”א והט”ז בסימן שכ”ה (ס”ח) להחמיר שבמלאכה שאין דרך לעשות בלילה אין הלילה עולה מן החשבון אלא צריך להמתין ביום ראשון בכדי שיעשו, ומבואר שלדעתם בעינן שלא תהא שום תוספת הנאה מכך שנעשה בשבת, וממילא לדעתם יוצא שבנדו”ד שעושים זאת בשבת מטעמי נוחיות שלא רוצים לחסום כבישים ציבוריים בימות החול, הרי שאף אם ימתינו אח”כ שנים רבות אכתי כל עוד הנוחיות לא נעקרה אי”ז בגדר “בכדי שיעשה”.

ואמנם דעת המג”א (שם) להקל שהלילה כן עולה מן החשבון, אך מאידך המג”א עצמו מחמיר במלאכת פרהסיא לאסור עולמית, ואיך ניתן לתפוס החבל בשתי קצותיו?!

ג) והנני בא בשלישיה, דהנה בשעה”צ בסימן רמ”ד (אות כ”ד) מבואר שבשכיר יום אסור למי שנעשה בשבילו גם ליהנות ממנו ע”י מכירה לאחרים, ורק לאחרים שלא נעשה בשבילם סובר שמשהגיע לידם יכולים למכור לעכו”ם, וממילא לשלטון החילוני אסור לגבות תשלום מנסיעה כזו על מקטע הרכבת הנ”ל, והנוסע ומכשילם עובר בלפני עיור.

ד) וגם על הרביעית אין להשיב, שכתב הכתב סופר (חאו”ח סימן נ’) דהיכא שהמחלל שבת מוכר את תוצרתו אזי “נקיטנא בקצרה דנ”ל ברור דמי שקונה מפונדק זה אחר השבת גם מי שלא נתבשל עבורו עושה איסור מסייע ידי ע”ע לכה”פ ויש לחוש גם משום לאו דלפ”ע”, והביאוהו להלכה הכף החיים (בסימן שי”ח ס”ק י”ד) וכן מרן הסטייפלער זיע”א בקהלות יעקב (ח”ב סימן ז’), ולענ”ד הוא מפורש מדברי היש”ש והפנ”י בשלהי ב”ק שכתבו דאף לאחר יאוש ושינוי רשות אסור לקנות סחורה הידוע שהיא גזולה משום מסייע ביד ע”ע, דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב.

  ואחתום מעין הפתיחה בקידה בכריעה,

הצב”י פנחס שפירא חופק”ק בית שמש

(הרב פנחס שפירא אב”ד שערי – שלום בבית שמש)

מאתר מהדריניוז [האתר נעלם].