שיר: העבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל

עידו קפטן יצר | Ido Kepten Yetzer

Published on Sep 2, 2018

הצטרפו לעמוד הרשמי בפייסבוק: https://www.fb.com/TomerCohenPR.

הצטרפו לחשבון בלינקדאין: https://www.linkedin.com/in/tomercohenpr.

הצטרפו לחשבון בטוויטר: https://twitter.com/tomercohenpr.

הצטרפו לחשבון באינסטגרם: http://instagram.com/tomercohenpr.

הירשמו לערוץ הרשמי ביוטיוב:
https://www.youtube.com/user/tomercoh….

בקרו בערוץ הרשמי בפליקס:
http://flix.tapuz.co.il/user/tomermusic.

הצטרפו לערוץ הפודקאסט בסאונדקלאוד: https://soundcloud.com/tomercohenpr.

הצטרפו לערוץ הפודקאסט במיקסקלאוד: https://www.mixcloud.com/tomercohenpr/.

עידו קפטן – השירים החדשים

“שיר ה-Waze”:
http://bit.ly/2UhpPM5

“דבר אליו”: http://bit.ly/2Ip9hQK.

“שלושה שותפים”: http://bit.ly/2UETdkv.

צפו: עידו קפטן “עולם של ילדים” | הקליפ הרשמי: http://bit.ly/2JmVICi.

צפו: עידו קפטן בביצוע מרגש בטלוויזיה ל”עולם של ילדים”: http://bit.ly/2MtgrSa.

צפו: עידו קפטן “מי כמוני ילד” | הקליפ הרשמי: http://bit.ly/2gpcmy1.

צפו: עידו קפטן מתארח בערוץ 1: http://bit.ly/2i6mKP4.

לשמיעת השיר “גן של משחקים” של ניר קפטן: http://bit.ly/2coSZ9A.

לשמיעת השיר “בניי אהוביי” של ניר קפטן: http://bit.ly/2d5CVfB.

צפו: עידו קפטן מתארח בערוץ 2: http://bit.ly/2ltPFeY.

עידו קפטן יצר | Ido Kepten Yetzer.

להורדה באייטיונס/אפל מיוזיק | Download On iTunes/Apple Music:
https://apple.co/2t3nXLc.

להורדה בספוטיפיי | Download On Spotify:
https://spoti.fi/2sQ82R9.

להורדה בנאפסטר | Download On Napster:
http://bit.ly/2JyyRDW.

להורדה בדיזר | Download On Deezer:
http://bit.ly/2LJb3d5.

להורדה בטיידל | Download On Tidal:
http://bit.ly/2Jwr0qw.

להורדה באמזון | Download On Amazon:
https://amzn.to/2MkmskT.

להורדה ב-7 דיגיטל | Download On 7Digital‏‏:
http://bit.ly/2xP3ob3.

להורדה באנגהמי | Download On Anghami:
http://bit.ly/2y26jgY.

להורדה באונקיו מיוזיק‏ | Download On Onkyo Music‏:
http://bit.ly/2JAE25q.

להורדה בקקבוקס | Kkbox‏ Download On:
https://music.yandex.ru/album/5459487.

להורדה ביאנדקס | Download On Yandex:
http://bit.ly/2sKbDiY.

להורדה בפלאפון | Download On Pelephone:
http://bit.ly/2JJQsZ5.

להורדה בפרטנר | Download On Partner:
http://bit.ly/2hKOfPd.

להורדה בהוט מובייל | Download On Hot Mobile:
http://bit.ly/2h59cjY.

להורדה בסלקום | Download On Cellcom:
http://bit.ly/2hBwtL5.

“יצר לב האדם לא אומר טעיתי
אך את-זה אני למד מכל מה שעשיתי
הנה אני עומד ניצב לפניך
ומבקש סליחה לנגד עיניך

מלך מלכי המלכים
תסלח על-כל המעשים
אני חוזר, חוזר אליך

יצר לב האדם מנסה בסתר
אבל איך אעשה ואנוכי עפר ואפר
לך אשא תפילה עד שמי מרומיך
אם לא למעני, עשה למען שמך”.

ביצוע: עידו קפטן.
מילים ולחן: ניר קפטן.
יזמות וקריאייטיב: תומר כהן.
עיבוד והפקה מוסיקלית: ראובן חיון.
הפקה: ניר קפטן.
תופים: ניר סגל.
גיטרות, קולות, מיקס ומאסטרינג: ראובן חיון.
צילום: איציק מימון.
עיצוב גרפי: “More” – מור לחיאני.
ניהול וייצוג אישי: אורטל קפטן | 0505-68-67-68.
יחסי ציבור: “תומר כהן מיתוג תקשורתי ויחסי ציבור” | 0504-65-25-95 | E-mail: tomercohenpr@gmail.com.

ימים לפני ראש השנה: הילד מחדש את הלהיט של אביו
“יצר”.

עידו קפטן עבר מעולם הילדות, לעולם הנערות. עולם בו הוא נדרש לתת את מלוא תשומת הלב לכל פרט בחייו. הכניסה לעול המצוות היא קסומה, אך לעיתים מלווה בחרטות.

בימים אלו משיק קפטן סינגל שלישי מתוך אלבומו בו הוא מחדש להיט מלפני חמש-עשרה שנה, שכתב והלחין אביו ניר ואף ביצע אותו ביחד עם שותפו למוסיקה באותם הימים, נפתלי גולד.
“יצר” הוא שיר המבטא את הרצון להודות על הטעות, בקשת מחילה ממלכו של עולם.

“ימי אלול הם הימים המתאימים ביותר להשיק את הסינגל הזה” אומר קפטן הצעיר, “זאת לאור העובדה שאני ברוך השם נכנס לעולם המצוות, לעבודת השם, וכבר אמרו חכמים שני יצרים לאדם יצר טוב ויצר רע, אני מקווה ומייחל שה’ ייתן לי כוחות תמיד שיצר הטוב יגבר על הרע ושאעשה רק דברים טובים”.

על העיבוד וההפקה המוסיקלית ראובן חיון.

מאתר יוטיוב, כאן.

הרב סירוטה: בנים אתם לה’ אלוקיכם

עֲצַבֵּי חינוך

לא בטוח שיצא לכם לחשוב פעם על שיממון חייו של שומר הסף בבנק או בצרכנייה. עשינו זאת עבורכם, והמסקנה הראשונה והאחרונה היא כי מדובר באדם אומלל למדי. במרבית המקרים מאייש את התפקיד עולה-חדש ישן מאוד מארצות חבר העמים, שלמרות אלפי השנים שהוא מתגורר בארץ, אינו מצליח להיפטר לא ממבטאו הרוסי ולא מז’קט העור המהוה שהוא עוטה דרך קבע.

מתוקף תפקידו עליו לעמוד או לשבת במקומו, משמרת של שמונה או עשר שעות, באפס מעש כפשוטו וכתרגומו. הוא ניצב על יד הפתח כרהיט ישן שמישהו שכח שם לפני יובל ותולה עיניים כבויות ואדישות במתרחש. כולם מתעלמים מקיומו ובעצם כלל לא מבחינים בו. חולפים על פניו כאילו אינו אלא חלקת אוויר דלוחה.

ובכל זאת, יש גם לו כמה רגעים מתוקים ביום עבורם שווה לו להמשיך לחיות. רגעים שמפצים אותו על כל השעמום הנוגס שאכל בו בשעות ובשנים האחרונות. ברגעים הללו הוא הופך למלך שהכל משחרים לחסדו. מדובר ברגעי הסגירה.

אין יום שאין שניים שלושה ארבעה יהודים בני הרגע האחרון שמגיעים לסניף בשנייה שאחר סגירת הדלתות. הם מביטים בשומר מבעד לדלתות השקופות בעיניים מלאות עצב וחנופה, ומנסים לסמן לו בתנועות ידיים מוגזמות “רק להפקיד צ’ק”, “הילד שלי בפנים”, “חלב ולחם וזהו” ועוד.

אבל מבחינת השומר מדובר במתנה אמתית. סופסוף מישהו מתייחס אליו ואל תפקידו. הנה, יש לו יכולת, יש בו משמעות. אנשים צריכים אותו, מתחננים אליו. הוא מושך בכתפיו ובהבעת פנים שאי אפשר שלא לזהות בו את הצפת האושר המתחוללת בו הוא מפטיר בחשיבות: “אני מצטער, סגור”.

מגוחך מאוד לראות אדם קורן מאושר שמעיד על עצמו שהוא מצטער. אבל זו המציאות. הרי הוא נמצא ברגעים אלו בפסגת הקריירה שלו.

ברור שהוא לא מצטער, בדיוק כשם שברור שלתקליט הקולי הידוע שאומר “שיחתכם חשובה לנו, מיד נתפנה ונשמח לעמוד לשירותכם”, לא חשובה שיחתנו ולא יתפנו מיד ולא ישמחו לעמוד לשירותינו.

כבר סיכמנו פעמים רבות שעולמנו מלא בשקרים, אבל אין ספק כי הסוג הגרוע ביותר הוא זה שהאדם משקר על עצמו. אומר שהוא מצטער כשהוא בכלל מתפוצץ משמחה.

*

באחת האספות שהתקיימו בביתו של מרא דארעא דישראל מרן הגרי”ז זי”ע, בהשתתפות רבנים חשובים ועסקנים גדולים, שדנו בעניינים העומדים על הפרק, עלה אחד מנכדיו הפעוטים של הבריסקער רב על השולחן וזחל לכל אורכו, כשמשני הצדדים ישובים סלתה ושמנה של ירושלים. הפעוט הגיע עד לראש השולחן, אל זקנו הגדול, שתפס אותו והורידו אל הרצפה. התינוק גרגר בהנאה.

הוא חזר שוב אל עברו השני של השולחן, טיפס עליו ועשה שוב את הדרך כתינוק בין השושנים, והסבא תפס אותו שוב והורידו אל הרצפה. התינוק נהנה מהמשחק החדש והמעניין והחינמי, ומתשומת הלב של הסבא הדגול, והמשיך לעלות, לזחול להגיע אל זרועות הסבא שיורידו אותו אל וחוזר חלילה וחס ושלום.

בשלב מסוים של המשחק החינני הזה, התעורר אחד היושבים שהדבר הפריע לו, ופנה אל מאור הגולה היושב בראש ושאל האם אין כאן עניין של חינוך. הרי צריך לחנך את התינוק ולתת לו להבין שאין ראוי להפריע לגדולים ממנו.

נענה הבריסקער רב זי”ע ואמר, ודבריו מהווים יסוד כביר בעולם החינוך: “כל עוד אין חשש שהתינוק ימשיך לעשות את המעשה הזה לכשיגדל, הרי שאין שום עניין לחנך אותו לזה. יש כאן רק עניין של סיפוק מידותיו הרעות של המחנך”.

וזו אחת המשימות המורכבות שלנו כהורים מחנכים: לעמוד על ההבדל הדק הזה בין חינוך לסתם מידות רעות. כשאנו כועסים למשל על משהו שעשה הילד, עלינו להיות ישרים כפלס עם עצמינו בכדי לזהות מאין נובע הכעס הזה. אסור לנו לשקר בעצמינו, לשכנע את עצמינו את כי אנו עסוקים בחינוך, כשאנו עסוקים בהשחתת המידות. כאותו שאומר “אני מצטער” וצהלתו בליבו.

מחנך הגיע לאחד מגדולי ישראל וביקש לקבל הדרכה בחינוך, אמר לו אותו גדול “זכור תמיד שמצוות ואהבת לרעך כמוך, קיימת גם לגבי ילדים קטנים”…

*

פרשתנו פותחת בפניה אישית ישירה ומרגשת של הבורא אל כל אחד ואחד מאתנו. הוא פונה אלינו בלשון יחיד, ומדבר באוזנינו דיבורי אב לבן. ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה… אם תעשו את הטוב והישר הרי תקבלו בלי סוף ברכה, ואם לאו, הלא תסבלו כה רבות. תבחרו נא בחיים, בטוב, בשמחה. הרי הרצון לפני הוא רק להטיב עמכם, להעניק לכם שפע בזה ובבא…

אם נתבונן במילים, נוכל לשאוב מהן עידוד ונחמה ואושר רב לבלתי נשוא. הבורא הגדול, האדיר במרומים, מחולל ומולך על הכל, הוא עצמו כביכול מתחנן אלינו, הפעוטים הזעירים, שניתן לו להעניק לנו משפע בריכה עליונה. הוא מבקש לתת לנו, הוא שואף להטיב עמנו. הוא רוצה לזכות אותנו, לפיכך הוא נותן לנו הוראות לקיים.

אנו רגילים להכיר בעולמנו גופים ומפעלים רבים שמצהירים בחיוכים מתקתקים ומודעות צבעוניות על רצונם לתת, שמאחוריהם אין אלא אינטרסים צרים שיבואו להכות בנו אחר כך. הם אומרים לנו במתק שפתיים ‘אני מצטער’ אבל שמחים בלבבם. הם משדלים אותך לקחת הלוואה בשיחה מלאת אמפטיה ומשכנעים אותך עד כמה אתה זקוק לה, אבל כשיבוא זמן פירעון, הם יידעו למחות כל זכר למתקתקות ולחיוכים היפים. הם ידרשו את שלהם בכפל כפליים, באיומי עיקול ועקלקלות.

אולי ההרגל הזה שהתפתח בעקבות התרבות הזו, לפקפק במתנות והטבות באשר הם, עשוי לגרום לנו להסתייג מראש, מבלי מודע, גם ממתנות בהבטחת התורה. אבל אנו מוכרחים לחלק חלוקה בת אלף אלפי ורבבות מחיצות בין עלמא דשיקרא לבורא הגדול הכל יכול, שחותמו אמת ודבריו יושר. ולהשריש בעצמינו דעת, שאם הוא מבקש מאתנו לבחור בטוב, כי זה מה שהוא רוצה עבורנו, זה מה שהוא שואף שנזכה לו, הרי שאין לך מידה טובה הימנה.

ואחרי ככלות הכל, דווקא פנייתו האישית מלאת האהבה אלינו, מחייבת אותנו שלא להתעלם ממנה. הרי רק מלתאר איזו חוצפה ועזות מצח היא זו, מעבר לטיפשות המחרידה, להתעלם מן המלך הגדול שמציע לך כל טוב עד אין סוף, נישטף חלחלה עמוקה.

וכמה הדברים מתאימים לימי הרחמים והסליחות שאנו מצויים בפתחם. כשהבורא בחמלה גדולה ויתירה מציע לנו את האפשרות המדהימה לשוב בתשובה שלימה מכל החטאות העוונות והפשעים שעברנו לאורך השנה, הוא קרוב אלינו ורוצה לקבל אותנו בחזרה בזרועות פתוחות. מי שמתעלם מן ההצעה האישית מכמירת הלב הזו, הרי הוא כאותו טיפש שנשאר בבור האסורים לאחר שחתרו בו חתירה וברחו כולם, ממשלו של רבינו יונה.

*

ואם כבר בענייני חינוך עסקנו, הנה עוד לימוד נאה וחשוב שנלמד אף הוא מפרשתנו.

כשמשה רבינו מזהיר את כלל ישראל על הלאו של גדידה ושימת קרחה למת, הוא מקדים את הקריאה הלבבית: “בנים אתם לה’ אלוקיכם”. לומר, רבותיי, הנכם הלא בניו אהוביו ונבחריו של בוראנו הגדול מכל העמים אשר על פני האדמה, הרי הנכם כה נעלים ומרוממים וקדושים. לכם?! לכם הרי לא מתאים להתגודד ולהשים קרחה בין העיניים למת! ס’פאסט דאך נישט! לא בגלל העונש, לא בשל האיום, ולא בעטיו של פחד הדין, אלא כי הרי אתם בנים לה’ האלוקים, אתם מרוממים, אתם נעלים, אתם קדושים, אתם ראויים להיות נאים!

וזו דרך בדוקה, מעולה ומנוסה בחינוך. גם כשמורים ומצווים, וגם כאשר קובעים כללים ודורשים דרישות, הדבר החשוב ביותר שצריך להדגיש, אולי יותר מההגבלות עצמן, שהדרישות אינן אזיקים מגבילים אלא כנפי רוח מגדילים! הרי אתה הוא בן נבחר, אתה הוא ילדו יחידו של אבינו אב הרחמן, הרי לך, בן של מלך, איננה מתאימה התנהגות חסרת עול…

כשנער שמתחנך בסממני גדלות שכאלו ייפגש ביום מן הימים עם חסרי גבולות, עם כאלו שדוגלים בשיטת ‘לעשות מה שבא’, הוא לא יקנא בהם, ולא ייצר על סבלו הגדול לעומת שמחתם השלימה. להיפך. הוא יראה בהם עבדים מסכנים שמתעסקים עם זבל, חלכאים אומללים שמדשדשים ברפש, ואילו הוא הרי נמצא במעמד נאצל כל כך מהם. הוא יתמלא גאווה במעמדו, בעמדתו, בכלליו, בדרכו.

ואז, יגבה ליבו בדרכי השם!

ב”ה / הגיגים / ראה / אב עז

First published in HaEda Newspaper. Reprinted with permission.

Contact the author at y29490@gmail.com

Strange Ideas in the Achronim- Pas Akum

Honest rabbis often tell precocious youth not to be alarmed when finding strange thoughts in the Achronim (here are some examples). Then some of them go out and loudly say so on the internet…

Here’s one example:

A compilation on Bein Hazmanim called “Vayehi Benso’a” goes into the laws of Pas Akum, known for their extensive kulos, and finds a new find.

The author mentions the distinguished responsa Chikrei Lev (Y.D. 24). Without going into the famous Nesivos 234 (No shogeg in Derabbanan: ואפשר דאף דבאיסורי תורה אפילו אוכלן בשוגג צריך כפרה ותשובה להגין על היסורין, מ”מ באיסור דרבנן א”צ שום כפרה וכאילו לא עבר דמי, תדע דהא אמרינן בעירובין דף ס”ז בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא, ואילו היה נענש על השוגג היאך היו מניחין לו לעבור ולקבל עונש…), he says there is no need to inform someone the bread he wishes to eat is Pas Akum. He learns this from a Niddah not needing to inform her husband she has just drunk directly from the cup he wishes to drink, Harchakos-wise.

Ummm…

Read it all here.

YES, BUBBY DID EAT BUGS!

The difference between “Orthodox” Judaism and its variants is in degree, not kind. We see the same attempt to destroy halacha observance everywhere.

Here’s an example from Ohr Somayach’s website:

Bubby Didn’t Eat Bugs

by Rabbi Yehuda Spitz

Recently there has been a spate of literature in Torah publications addressing one of the biggest issues related to the kosher consumer, BUGS! This is quite apropos, for if one would eat an insect, depending on whether it is a land, sea or air bug (sort of the entomology world’s answer to the Navy SEALS), one might unwittingly transgress upto six separate Biblical prohibitions![1] Therefore it is very important to stay abreast of the latest bug-combating and controlling developments, as well as the individual vegetables current infestation rates, to make sure that our produce remains insect-free.

If one would glance at the full-page glossy ads in the ubiquitous Jewish magazine, it would seem that produce growers are falling over themselves to provide every possible green with the best of hechsherim, all while stating the various methods used to ascertain that one should not stumble and transgress these Biblical prohibitions. “Greenhouse Grown”, “Triple Washed”, “Insect Free”, and “Requires No Checking” scream out from the ads. While everything is done to guarantee what is most definitely a tremendous public service, some might say “Well, if nowadays we utilize innovation and technology to ensure that there are no bugs lurking in our lettuce, what did the previous generations do? They did not know, and actually could not have known, about the proper methods of checking for and making certain that their food did not contain any uninvited guests”.

Why couldn’t they have known?!

This point to ponder is not purely academic, as recently a major Jewish publication featured this very question, with the cover quote “Did Bubby Eat Bugs?”. Although the author did a fine job explaining the issues and problems involved with bug infestation and how to make sure that one’s food should not contain any crunchy crawlers, and even from a halachic standpoint, still, the title question remained mainly unanswered.

However, before we just decide to possibly denigrate our ancestors and query their choice of produce, one would do well to realize that there actually are other more lenient opinions regarding different halachic aspects of tolaim (worms; also the generic term used to refer to insect infestation).

The problem lies mainly in what Rabbi Y. Spitz chooses not to say:

For example, regarding what appear to be specks on the peel of a citrus fruit, there is some halachic debate over whether one has to assume that they actually are insects[2]. Another leniency (known as the Shittas HaKreisi U’Pleisi) is perhaps an insect born inside a food item does not maintain the full halachic status of a bug, and might be considered nullified[3]. Also, it is worthwhile to note that according to virtually every halachic authority, anything that cannot be seen by the naked eye (including miniscule and microscopic insects) are not considered present[4].

But that isn’t the topic. The point relates to bugs which can be observed under contrast. And as for the Iggros Moshe mentioned in footnote #2, see our previous article where we explained what he actually said.

In fact, many great poskim and gedolim over the generations worked tirelessly to find any sort of justification to allow the eating of many foods. In those days, especially in the summer, many foods including basic wheat and grain were extremely prone to insect infestation, and the deplorable storage conditions did not help matters. These gedolim included Rav Yonason Eibeshutz, Rav Shlomo Kluger, the Ksav Sofer, the Mishkenos Yaakov and the Aruch HaShulchan[5]. Others, including the Yad Yehuda[6], tried to give eitzos to lessen the odds of eating bugs.

Their collective reasoning was (loose translation) “to find merit for Bnei Yisrael to save them on the Day of Judgment, and, Heaven forbid, to say that all of Bnei Yisrael would stumble on such a great sin, as it is a near impossibility to find any food, especially in the summer days, that has no trace of any sort of insect, and it is almost impossible to properly check.”

Yes, and the same is true for Shtar Shabbos, etc. Should we bring back everything for which a “Limmud Zechus” was found?! And if not, why not?

Rav Moshe Feinstein[7] zt”l was asked near the end of his life about prohibiting a certain type of fruit due to a possible insect issue. Rav Moshe responded that it may not be publicized that this fruit is prohibited; as aside for the fact that there were lenient opinions to rely upon (in that specific situation), “it is prohibited to spread rumors about earlier generations, who could not have possibly been stringent on these issues, as they were unaware of them”.

Rav Moshe’s thrust and main point was not that people from earlier generations were not culpable, even though they may have been eating non-kosher; rather it was that even if it is assumed that the halacha generally follows the more stringent opinion, we may not publicize that certain issues are assur (prohibited). Rav Moshe was teaching us that is preferable to rely on a lenient opinion (and saying that previous generations had what to rely on as well) than to say that something is definitely assur, and cast negative aspersions on previous generations – whom, without any doubt, were on a higher spiritual level than we are, especially as they are at least one step closer to Har Sinai.

Although it must be noted that many disagree with the above-mentioned leniencies, and the general halacha does not seem to rely upon them lchatchila, nevertheless, these very same hetterim are also what Rav Moshe declared are preferable to rely upon than to disparage previous generations. This should serve as “food for thought” to clarify the matter and to help quiet any doubts or concerns that were left about “Bubby eating bugs”.

This is a lie. Rabbi Feinstein wrote only a prohibition ought not to be publicized before the proper study, and that he was then indisposed, so he couldn’t study the topic properly himself (and that it seemed more likely to be permitted)!

See the text for yourself here. We have already explained the truth about so-called casting “negative aspersions on previous generations” in Rabbi Feinstein’s opinion as seen elsewhere.

Our Holy Forefathers Did Aveiros!

For any questions, comments or for the full Mareh Mekomos / sources, please email the author: yspitz@ohr.edu

Disclaimer: These are just a few basic guidelines and overview of the Halacha discussed in this article. This is by no means a complete comprehensive authoritative guide, but rather a brief summary to raise awareness of the issue. One should not compare similar cases in order to rules in any real case, but should refer his questions to a competent Halachic authority.

Disclaimer: This is not a comprehensive guide, rather a brief summary to raise awareness of the issues. In any real case one should ask a competent Halachic authority.

Will disclaimers work to save us all from Purgatory? And he works to simultaneously (at best) LOWER awareness!

Since we know history cannot end without true, national repentance, we know disgusting articles like this one must eventually decrease and be sidelined. But sooner is better than later, right?