Hyehudi.org

סיפורים על חיבת ארץ ישראל שנלקטו מתוך פורום “אוהב ציון” (kdushastzion1@googlegroups.com):

שמעתי סיפור על הגר”ד שווארצמן זצל (חתנו של ר’ אהרן קוטלר זצל), שהיה מאד מקפיד לא לצאת מא”י לשום דבר בחודש אלול… פעם אחד מהתלמידים המקורבים שלו היה אמור להתחתן באלול ורצה שרבו יסדר קידושין וכו’ ובסוף הוא הסכים אבל בתנאי שהוא יעסוק בשמחת חתן וכלה מרגע היציאה ועד רגע החזרתו… וכך הוה… החתן נסע איתו מא”י לאולם בחו”ל, הוא בירך כל הברכות בחופה, רקד איתו לבד עד סוף החתונה, וליווה אותו בחזרה לשדה התעופה…

---

סיפר לי עד נאמן שראה את הגה”צ רצ”מ זילברברג שליט”א שלמד בספר בדרכו לא”י וכשאמרו לו שרואים כבר את הארץ מיד סגר את הספר, ונכנס לדביקות כדרכו (תשובה ועוד) למשך כ10 דקות.

---

הרב אביגדור נבנצל שליט”א הוכרח פעם לצאת לחו”ל. בהלוך הזמין מקום בכסא האחורי ביותר ובחזור בכסא הקדמי ביותר. עוד כמה שניות של ישוב א”י.

---

מזכיר את הסיפור עם הגה”ק מקלויזנבורג זצוק”ל [יתכן שאני מחליף עם רבי חסידי אחר] שבנסיעתו פעם לארץ ישראל (מלבד מה שהוא מלמל בכל הדרך את עשרת קינות ‘ציון’, זה בטוח היה אצל הנ”ל) לקראת כניסת המטוס לשמי ארצנו ביקש להיכנס לתא הטייס כדי להקדים את כניסתו לארץ חמדה בשבריר שניה…

ע”כ.

From “Making of a Godol” pp. 577-578:

(Also cf. החוזה מליטא by חייים ע. קוליץ published by הוצאת ראובן מס בע”מ, ירושלים pp. 118-119 which demonstrates how R. Scher’s approach interlocked with that of the anti-Musar Hazon-Ish when it states: “Our teacher [the Hazon-Ish] did not generally ascribe importance to the ‘Musarite’ demand for ‘breaking the traits [שבירת המידות]’ [of the personality], or to extra bewonderment of one’s spiritual powers [כוחות הנפש], and even less to picking at someone else’s spirit [emphasis added].

He would say, ‘We need not tell a man all that we know about him.’ In his opinion, good deeds are not disqualified because their performer has self-interest in mind; and he also did not hold that some self-gain [טובת הנאה] — a ‘נגיעה [touching]’, in the Musar terminology — is a sore of leprosy [נגע צרעת] that requires constant scratching. Whoever does that becomes plagued by his scratching. Our teacher smiled and whispered, ‘The World’s Creator and his Torah have more faith in man than do the Musar masters of Novharodok.’*”)

*For G-d’s faith in mankind, see ספרי דברים, אות שז, to wit, “‘אל אמונה’: שהאמין בעולמו ובראו’ (G-d of faith’: Who had faith in the world and created it).” Also cf. p. 480, above, and fn. m ad loc.

The end.