Jewish Philosophy ‘Out of the Mouths of Babes’!

I once witnessed a father telling his son off for some religious misdeed. The boy, about 4.5 years old, asked: “Abba, right Hashem hates Goyim?” (ואת עשו שנאתי)

Was the child changing an uncomfortable topic? I don’t think so.

A seeming paradox is mentioned in several sources:

  • If we are beloved (“בעצם”, to use a Briskerism) and beyond all reasons, why do our sins matter to Hashem? (Indeed, the logic is reversed: Sotah 21a, דלמא שאני עובדי כוכבים דלא מפקיד דינא עלייהו.)
  • On the other hand, if our sins do count, what hope do we have of restoring the relationship after sinning, even once?

All throughout scripture, Hashem promises never to replace us with another nation, as He tells Hoshea Hanavi, but doesn’t wish this to make us complacent, either, quite the contrary. (כבני כושיים אתם לי, etc.)

So the child was intuitively claiming, “I should be allowed to what I like because we are the Chosen People!”

So, what’s the real answer?

You tell me.

I think blogs may violate the Raavad (Teshuva 5:5): א”א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה…

רפואת החטא: התחזקות

קהלת י’ ד’:

אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים.

מתוך בהגר”א משלי כ”ג א’:

… וזהו שאמר כי תשב ללחום את מושל שתשב ללחום עם היצה”ר שהוא מושל שלך כמ”ש אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח פי’ אם יצה”ר חטף אותך ברשתו אשר טמן לרגליך שעשית עבירה מ”מ אתה לא תפול ממדרגותיך ואחוז דרכיך הטוב כמקדם וגם זאת תתרפא לך.

Here’s Proof Chazal Don’t Accept the ‘Overpopulation’ Myth

Hoshea 1:9-2:1:

ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

Rashi:

והיה מספר, מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו’ ושב ה’ אלהיך את שבותך וגו’ אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו’.

Translation from Chabad.org:

And the number… shall be: What is the connection of retribution and consolation juxtaposed in one speech? Our Rabbis explained in Pesachim (87b): Hosea felt that he had sinned by saying, “Exchange them for another nation.” He stood and begged mercy for them (See above 1:2). And in Sifrei Devei Rav, in the section commencing: “And Israel abode in Shittim” (Num. 25) we learned: Rabbi says: Some sections are close to each other yet as far apart as east is far from west. “For you are not My people… And the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea.” What is the connection of one to the other? This can be compared to a king who became angry with his wife. He summoned a scribe to come and write a bill of divorcement. Before the scribe arrived, the king became reconciled with his wife. Said the king, “Is it possible that this scribe should leave here divided?” I.e. his heart should be divided and bewildered, saying, “Why did the king send for me?” He said to him, “Come and write that I am doubling her kethubah.” And according to its simple meaning, this is the reason for its juxtaposition. “For you are not My people, and I will not be yours.” I will show Myself as though I am not yours, and you shall be exiled among the nations, and even there you shall multiply and grow, and there you shall lay it to your heart to return to Me, as it is said through Moses (Deut. 30:1,3): “And you shall lay it to your heart among all the nations where… has exiled you etc. And the Lord your God shall return your captivity.” Here too, “And the children of Judah and the children of Israel shall be gathered together.”