How Can the Merit of Torah Study Possibly Assist the Dead Who Had No Part In It?!

The question is obvious (here is an overview).

I didn’t delve into the topic sufficiently, but I just saw in Rabbi Yehuda Petaya’s “Ruchot Mesaprot” (toward the end) that it doesn’t. Instead, one prays for the deceased, like David Hamelech prayed to save Avshalom from Gehenom. (And the Torah learning presumably gives merit to the one praying so his prayers are answered.)

On Rabbi Chaim Volozhiner’s Supposed Altruism

In the introduction to Nefesh Hachaim, writes his son:

“והיה רגיל להוכיח אותי, על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא. וכה היה אלי דברו תמיד, שזה כל האדם לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני, ככל אשר ימצא בכוחו לעשות”.[וכן בקונטרס ‘עץ החיים’ סי’ עו].

But this can not be taken literally. Else, what are the “Others” created for (per Rambam’s letter regarding giving away all one’s money to charity)?

One could just as easily say the “opposite”, namely, ברוך שברא כל אלו לשמשני.

The point, flourishes aside, is this is the way to look at matters, so as to feel for others and assist them.

Rabbi Hirsch: No Difference Between Public and Private Crimes

ארור אפם כי עז…

Rabbi Hirsch (49:7):

ישנה חשיבות מרובה לכך שכאן בהנחת אבן הפינה לעם היהודי, מוטלת קללה על כל התפרצות אלימה המנוגדת לצדק ולמוסר, אפילו אם היא מכוונת לטובת הכלל.
כל יתר המדינות והאומות אימצו את העיקרון שכל פעולה תהיה כשרה וחוקית, כל עוד היא משרתת את עניינה של המדינה. מעשי ערמה ואלימות, שעונשם הרחקה או מוות אם ייעשו על ידי הפרט למטרת רווח אישי, באים על גמולם בתהילה ובכבוד רב באם נעשו למען מה שנחשב לכאורה כטובת המדינה. חוקי המוסר שייכים רק לחיי הפרט, ואילו בעניינים המדיניים ויחסי החוץ, החוק היחיד שמכירים בו הוא חוק התועלת העצמית של המדינה.
כאן לעומת זאת מטילה הצוואה שעליה נוסד העם היהודי קללה על עורמה ואלימות, אפילו אם הן משמשות לטובת העניינים הלאומיים הצודקים ביותר; והיא קובעת אחת ולתמיד את העיקר שאפילו בחיים הציבוריים ובקידום טובת הכלל, לא רק שעל המטרה להיות טהורה, אלא גם על האמצעים להיות כאלה.
אולם הקללה הוטלה רק על ״אפם ועברתם״. והיא אינה מכוונת לא על שמעון ולוי באופן אישי, ולא על מטרותיהם כשלעצמן.