We live in a heretical age of invented traditionalism, with a whole series of false beliefs (Daas Torah, clericalism, various kinds of inerrancy, utterly distorted notions of “mesorah”, status quo bias, and more) all spuriously created ‘yesh me’ayin’ to manufacture illegitimate, non-Torah-ordained centralized decision-making for all life-forms in all areas of life (especially since the modern State invades all) by powerful bodies such as Agudat Yisrael and its epigones. Sources: Hyehudi.org en toto.
One such lie: shaky heter agunos.
“But rabbis don’t permit agunos if the husband is alive! They have siyata deshmaya!”
(If the woman believed that, one witness would not be enough, since there would be no chazaka of “דייקא ומינסבא”.)
To defend this we are told rumors (can’t confirm) of confident rabbis declaring “it’s categorically\theologically impossible the husband is still alive” and then proven right or at least not proven wrong, such as with Rabbi M. Feinstein, Rabbi O. Yosef (although as I recall some of those stories themselves indicate not all poskim can claim this).
We are also taught cases of Divine prevention of error at the last second:
Ben Yehoyada on Yevamos 121a (by the way, you can find the original “Vaya’an Avraham” over here and the Chikrei Lev end of §13 here):
אנסיב רב שילא לדביתהו. נ”ל בודאי דלא נכשל אותו צדיק, דהשיאה ולא נבעלה, כי שמע רב והפרישם, או מה דביני וביני באו עדים וראו אותו שמת, אך רב שילא התירה קודם שבאו עדים, מטעם דחשב את האגם מים שיש להם סוף.
ובספר ויען אברהם דף ס”ב כתב, ששמע בענין אחד של עיגונא דאתתא, שהיו חולקים בו מרן ז”ל ומור”ם ז”ל, ומרן אסר, ומור”ם התיר, שהביא ראיות להתיר, ופלפל בחכמה, וכתב מור”ם ז”ל רשות שתנשא, וגילה המגיד למרן ז”ל, דבו ביום שכתב מור”ם הרשות שתנשא, מת הבעל במקום אחד שהיה חי, ומרן שאסר כיון אל האמת לאוסרה, אך הקב”ה לא הביא תקלה על ידי מור”ם, שמת הבעל ביום שכתב לאשה מעשה בית דין של רשות שתנשא, ע”ש.
וכתב שם, כזאת אירע להגאון חקרי לב, שכתב פסק דין להתיר בראיות עצומות, ומה דבני ובני הקול נשמע שהבעל חי, ונתן הגאון חקרי לב הודאות להשי”ת שלא באה תקלה על ידו.
Claude’s translation (of just the stories):
In Vaya’an Avraham page 62, he writes that he heard of an agunah case in which Maran [R. Yosef Karo] and the Rema [R. Moshe Isserles] disagreed: Maran ruled to prohibit her from remarrying, while the Rema ruled to permit, bringing proofs and engaging in learned argument. The Rema issued a written court authorization for her to remarry. The [heavenly] Maggid disclosed to Maran that on the very day the Rema wrote his authorization, the husband died — in another location where he had still been alive at the time. Maran, who forbade her remarriage, had arrived at the truth; yet ‘God did not bring mishap’ through the Rema, since the husband died on the day the Rema issued her the court document of permission. See there.
He writes further that something similar befell the Gaon, author of Ḥikrei Lev, who issued a ruling to permit with powerful proofs — and in the interim, word came that the husband was alive. The Gaon thereupon gave thanks to the Almighty that no mishap had come about through him.
(Another almost-catastrophe is retold in Megillas Sefer by Rabbi Yaakov Emden, and probably copied by Zunz, Ir Hatzedek. But in my opinion, our version of the Megillas Sefer is unreliable. Not even worth checking Shut Pnei Yehoshua.)
Well, what of the failed heter aguna cases?!
Exhibit A: The Bach’s erroneous heter given when the legal husband was, in fact, still alive! I couldn’t find it inside, but here is the famous posek Rabbi Eliyahu Kletzkin zatzal citing what he saw in Teshuvos Habach in his הקדמה לעניני היתר עגונות (I don’t like his answer at all, especially in context)…
שלאחר מה שהותרה האשה להנשא ע”פ הוראת הב”ח זצ”ל הוכחש העדות וגם נשמע שהבעל חי במאסקווי ועמדה האשה באיסור
And not-so-shockingly, the Ben Yehoyada is generally not quoted in full. Here is the second, more exciting half (Exhibits B, C):
Ben Yehoyada Yevamos (ibid):
עוד שמענו מעשה שהיה בזמן הרב ראשון לציון מהר”ם סוזין ז”ל שהתירו הבית דין בירושלים ליבמה שתתייבם, אך הרב מהר”ם סוזין ז”ל, היה לבו נוקפו, ולא הסכים להתיר, והבית דין עשו כהוראתן ונשאת לאחיו, ואח”כ בא הבעל ותהום כל העיר.
עוד שמענו בזמן הגאון משנה למלך, התירו רבני קושטא לעגונה שתנשא, והגאון משנה למלך ז”ל היה לבו נוקפו ולא הסכים שתנשא, והבית דין עשו מעשה כהוראתם, ואח”כ בא הבעל ונגלה ע”י מעשה נורא הפלא ופלא. יהא רעוא שלא יכשלו חכמי ישראל בדברים אלו, וכיוצא בהם, ושלום על ישראל.
Claude’s translation:
… We have also heard of an incident in the time of the Rishon LeZion, Moreinu HaRav Moshe Suzin, of blessed memory: the rabbinical court of Jerusalem permitted a yevamah to enter into levirate marriage, but R. Moshe Suzin’s heart troubled him, and he would not agree to the ruling. The court acted on its own ruling and she married the brother — and afterward the husband appeared, and ‘the entire city was thrown into uproar.’
We have further heard that in the time of the Gaon, author of Mishneh LaMelech, the rabbis of Constantinople permitted an agunah to remarry. The Gaon’s conscience troubled him and he would not concur. The court acted on its ruling — and afterward the husband appeared, revealed through a wondrous and extraordinary event. May it be Heaven’s will that the sages of Israel not stumble in such matters and their like. And peace be upon Israel.
Yes, I basically trust Rabbi Yosef Chaim of Baghdad.
Exhibit D: See Shut Maharsham vol. I 9 (I only skimmed).
Exhibit E: Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky of the Eida Charedis, Shut Maharitz Dushinsky vol. 1:162 (writing in 5706).
Text:
… ואני בעניי אוכל לומר שמעשה בא לידי בהיותי בק”ק חוסט בקשה אשה היתר אחר מלחמה הראשונה וכבר עברו עלינו חמשה עשר שנים שנעלם בעלה וסמכה על עדות גוי מסל”ת, ואני לא הסכמתי והיא קבלה היתר מגדול הדור גאון נודע למשגב, ונגד רצוני נשאת לאיש ביום ה’ בשבת ולמחרתו ביום ו’ עש”ק באה ידיעה שבעלה חי במאסקאו, ואח”כ בא גט ממנו, וראיתי כמה צריכים להיות מתון מתון.
וגם כעת נודע מעשה נורא כזה…
Claude’s translation:
And I, for my own part, can say that such a case came before me when I was in the community of Huszt — a woman who sought permission to remarry after the first war. Already fifteen years had passed since her husband disappeared, and she had relied on the testimony of a non-Jew unaware of his word’s bearing (mesiaḥ lefi tumo). I did not concur, yet she obtained a permit from a Torah great of the generation, a gaon of renowned stature. Against my will she married someone on Thursday — and the following day, Friday, on Shabbos eve, word arrived that her husband was alive in Moscow. Afterward, a get arrived from him. I learned from this how slow one must be to decide.
And now yet another dreadful case of this kind has become known…
Wait, who is the great gaon mentioned? Not too many possibilities after WWI. There’s…
Note: Some of the above was found via this compilation.