“לקרוא ולהאמין”
לכ”ח באייר, יום ירושלים
ביום כ”ח אייר תשכ”ז (1967) שוחררה ירושלים העתיקה בידי צה”ל.
לכל מי שרוצה לחוות את גודל השעה, אני ממליץ לקרוא את מאמר המערכת של בטאון אגודת ישראל, העיתון היומי של היהדות החרדית, בעיצומם של ימי המלחמה.
הודו לה’ כי טוב, לעושה נפלאות לבדו שבשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו, כי לעולם חסדו.
להלן נוסח דבר המערכת (המסומן בתוך המרובע הכחול):
הד היום
שחרור ירושלים שבין החומות והכותל המערבי על ידי צה”ל המכה באויביו, הוא השיא במאורעות הימים הגדולים, שוב נרטב כותל הדמעות שריד בית תפארתנו המקום ממנו לא זזה השכינה. שוב נפיל שם תפילה ותחינה כפי שעשינו זאת עד לפני עשרים שנה, מאז נותקנו ממנו על ידי אויבנו.
שעה גדולה באה לנו, שעת התגלות רצון ההשגחה העליונה שהאירה לנו פניה. התגלות זו שהתחוללה במהירות דרמטית הפתיעה אותנו ומצאה אותנו לא מוכנים מבחינה נפשית. באנו לשם בקפיצת דרך, ממש לא יאומן כי יסופר אילולא חזינו זאת במו עינינו. שלשה ימים גדולים, מפחד ורעדה לפדות ותמורה. חיילי ישראל שדהרו על פני ארץ ישראל ראו את ענני האש, עננים שהאדירו את כבוד ישראל והעמיד את העולם פעור פה, משתומם למראה עיניו, כאשר עם במצור ובמצוק הפך את הקערה על פיה ויצא מאפלה לאור גדול.
השכל האנושי אינו מסוגל להבין עוד זאת וספק אם טובי האיסטרטגים הצבאיים בעולם יוכלו לפרש את המאורעות במילים אנושיות מובנות, אם לא יזדקקו ללשון שבו צריך לדבר העם היהודי המלומד בנסים, וכימי צאתנו בארץ מצרים הראה לנו ה’ איש מלחמה נפלאות שאין להם משל ודוגמא בתולדות העמים מאז ועד עתה.