בספר דברים, הרבה מרע”ה לדבר על מלחמות סיחון ועוג כדי להשתיל בלב העם אמונה בה’ ויכולתו לעשות נסים, ולא הדגיש כל כך את הנפלאות ביציאת מצרים, קריעת ים סוף, ומעמד הר סיני. וצ”ע למה משה בחר דווקא לדרוש במלחמות אלו. וראה בשלהי פרשת דברים, ובסוף כי תבא ווילך, שבהן משה חוזר על לקח המלחמות כסימן למלחמות מלכי כנען, והלא היה למשה להזכיר ועשה ה’ להם כאשר עשה לפרעה מלך מצרים.
ויש עוד לעיין בהבטחת הקב”ה לאחר שנתפייס אחרי חטא העגל, הנה אנכי כרת ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא ראו בכל הארץ ובכל גויים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה’ כי נורא הוא אשר אני עשה עמך. והלא זה היה אחרי יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומעמד הר סיני, וייתכן שעד כה לא עשה נפלאות?! ובאמת, מעוצם קושיא זו כתב הרמב”ן שפשט הפסוק הוא שה’ נתן למשה בקשתו להפלותו, להבדילו, ונפלינו אני ועמך, וכמו לשון והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן. וקשה, ששורש פ-ל-ה(י) לחוד ושורש פ-ל-א, נורא תהלת עשה פלא, לחוד. והנה בספר שמות אולי מתחלפין שורשי ק-ר-ה עם ק-ר-א, אלקי העבריים נקרה עלינו ואלקי העברים נקרא עלינו, ומכל מקום קשה.
וי”ל את דעת הר”א בהרמב”ם ואברבנאל, דאין הכי נמי, דעד כריתת ברית זאת, באמת לא הראה ה’ את עצם כחו, והבין את זה משה רבנו שהקב”ה הבטיח לו שהנסים שיתרחשו בכניסה לארץ לעתיד לבוא אכן יהיו גדולים מאד מאד יותר מכל הנסים שהיו מאז, ובהמשך אמר ה’ הנני גרש מפניך אֶת-הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ובגלל זה אמר ה’ למשה לפני מלחמת סיחון היום הזה אחל תת פחדך וְיִרְאָתְךָ, עַל-פְּנֵי הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם–אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ, וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ, כי עד כה לא החשיב את נסי שנת יציאת מצרים. וכן אמר משה אחרי הכותו את סיחון מלך האמרי ואת עוג מלך הבשן, ואתחנן אל ה’ בעת ההיא לאמר, ה’ אלקים, אתה החילות להראות את עבדך -גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה–אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. והעיד משה רבנו שרק אחרי המלחמות האלו, ולא ביציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומעמד הר סיני, ה’ כביכול התחיל באמת להראות את גדלו, וידו החזקה, ומעשיו, וגבורותיו.
ומעין זה אמרו חז”ל שבגאולה העתידה יהיו נסים יותר גדולים מאלה של יציאת מצרים.
וקשה, במה היו נסי ונפלאות המלחמות נגד מלכי האמרי גדולים יותר מאלה של יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומעמד הר סיני. וי”ל דבכולם, עשה הקב”ה דרך שאר הבריאות, כגון המים, והצפרדעים, והחשך והלפידים, ובכבודו ובעצמו הכה כל בכור במצרים והוציאנו ממצרים, אבל במלחמות האחרונות ה’ פעל באמצעות ישראל, ומסר גבורים ביד חלשים, טמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורה, ולוחמים וותיקים ביד עם שרידי חרב לא מלומדי מלחמה. וכן כשעם ישראל מנצח במלחמה נעשה שם שמים גדול וקדוש בעולם.
ומזה מובן למה חז”ל יכלו לקבוע שנגמור ההלל (המצרי!) בברכה ח’ ימים דחנוכה, ובפסח רק יום אחד, כי לפי שיטת משה רבנו, גדולות היו הנפלאות האחרונות מהראשונות.
מאתר חידושי אב”י, כאן.
