המשך התנהלות הממשלה במצב בחירות עלול לגרום להעמקת הגרעון ולהקפאת השקעות, אך מנגד יחסוך שלל הצעות חוק בזבזניות ורגולציה מיותרת
לראשונה בתולדות מדינת ישראל הכנסת מתפזרת עוד בטרם הוקמה ממשלה, וכעת נכונה לנו עוד מערכת בחירות בסוף הקיץ הקרוב. מרבית הכעס והטחת ההאשמות, מעבר לעייפות הנלווית לעוד מערכת בחירות, התככים הפוליטיים וההחלטה עבור מי להצביע, מתמקדת בפן הכלכלי.
המשמעות הכלכלית של הבחירות החוזרות בעת הזו אכן משמעותית מאוד, אך היא סבוכה למדי ומכילה היבטים חיוביים ושליליים כאחד. אם מפרקים את העלות לגורמים שונים אפשר להבין קצת יותר טוב את ההיבט הכלכלי הנלווה לבחירות נוספות ולממשלת מעבר, ואולי אף לעבודה ממשלתית פחות בזבזנית לכשתוקם לבסוף הממשלה.
העלות הישירה של מערכת הבחירות עצמה, אם להתבסס על העלות של מערכת הבחירות האחרונה, היא כ-706 מיליון שקלים בסך הכל. סכום זה מתחלק בין מימון המפלגות, אשראי תקציבי למפלגות, מימון לבחירות מקדימות, ופעילות ועדת הבחירות המרכזית.
לגבי מערכת הבחירות הקרובה, מנכ”לית ועדת הבחירות הודיעה השבוע לכנסת במהלך הדיונים על פיזורה כי תבקש להגדיל את תקציב ועדת הבחירות בכ-30%, זאת משום שלטענתה העסקת עובדים במהלך הקיץ יקרה יותר עקב חישובי ימי חופשה לעובדי מדינה. לכך יש כמובן להוסיף את העלות הכרוכה ביום חופש הקבוע על פי חוק ביום הבחירות – עלות המוערכת בכ-1.5 מיליארד ₪ בגין אבדן התוצר למשק ביום עבודה.
אם לסכם את העלות הנלווית לבחירות עצמן, נראה שעלותן מסתכמת בכ-2.5 מיליארד שקלים, סכום השקול בערך לתקציב משרד המדע . אין ספק כי זהו סכום לא מבוטל, ועדיף היה אילו יכלו הגורמים השונים להגיע להסכמות כדי להפנות את סכומי העתק הללו למטרות טובות יותר.
ממשלה בטייס אוטומטי
מעבר לעלות הכרוכה בבחירות עצמן, ישנן שלל סוגיות משנה, המושפעות במידה רבה מחוסר היציבות שבאי-הקמת הממשלה הצפויה. ראשית כל, משרדי הממשלה השונים יתנהלו בסך הכל כשנה שלמה במתכונת בחירות, כאשר עתיד המדיניות של המשרד לוט בערפל.
יעדי מדיניות ממשלתיים מוכתבים על ידי שרי הממשלה יחד עם הגורמים המקצועיים במשרדים – המנכ”לים והצוותים השונים. בהיעדר אופק ברור לצד אחד של המשוואה, ממשיכים המשרדים במתכונת המדיניות הנוכחית, תוך זהירות וניסיון לשמר את האפשרות לשינויים ככל שאלו יתפתחו בצד הפוליטי של המתרס.
אי-היציבות השלטונית טומנת בחובה ברכה וקללה כאחד. מחד, השוק אינו בטוח לאן נושבת הרוח ומי צפוי להנהיג את הספינה, וכך נמנעות לעיתים השקעות ומהלכים כלכליים שהיו יוצאים לפועל אילולא המצב הרגיש. לבחירות תכופות יש גם השפעה על התדמית של הדמוקרטיה הישראלית בעיני משקיעים התרים אחר יעדים יציבים להשקעה.
לכל אלה יש להוסיף את הפיל שבחדר – הגירעון שהולך ותופח לממדי ענק. לאחרונה דווח כי באוצר מעריכים שהגרעון יגדל עוד יותר מהצפוי, ושיעורו מתקרב ל-4% מהתוצר. שינוי הכיוון המידי הנדרש בשל הגרעון העצום נמנע כל עוד אין שר אוצר עם אופק משמעותי דיו לקצור את הפירות ממהלך קשה פוליטית. כל עוד נשמר המאזן התקציבי הנוכחי ללא שינויים משמעותיים, הגרעון ילך ויגדל וימשיך את ההידרדרות לעבר תהום כלכלית מסוכנת.
מאידך, במצב של טייס אוטומטי נשללות גם יוזמות שונות ומשונות של שרים חדשים, אשר ברוב המקרים רב נזקן על תועלתן. נשמעו כבר בדיחות רבות על כך שהכנסת ה-21 הייתה הליברלית בתולדות ישראל מפאת מיעוט החקיקה שלה, אלא שלהיעדר החקקת הזה ישנה משמעות אמיתית ומשמעותית עבור החירות של אזרחי ישראל.
בטווח הארוך אמנם מדובר בפגיעה ביציבות השלטונית ובחילופי השלטון הסדירים כמצופה, אך בטווח הקצר מדובר על שימור המשטר הרגולטורי הקיים במגבלת השינויים עליהם כבר הוסכם מתוקף סמכות השר הקיים.
אל תזיק
תקציב משרדי הממשלה ממשיך גם הוא בטייס אוטומטי במתכונת חודשית המתבססת על התקציב שנקבע כבר. בכך נחסכות שלל התוספות למשרדים הנלוות כל שנה לקביעת התקציב, חלקן מוצדקות וחלקן ממש לא. כמו כן, בגלל שההסכמים הקואליציוניים אינם מחייבים את ממשלת המעבר מאז הבחירות, נחסך ממשלם המיסים לפחות עד אוקטובר סכום המוערך בכ-700 מיליון שקלים.
ממשלת המעבר הנוכחית וכהונת הכנסת הקצרה ונטולת החקיקה מהוות הזדמנות טובה להזכיר לנבחרי הציבור שלנו מה נדרש מהם בראש ובראשונה: כמאמר שבועת הרופאים – Primum non nocere – קודם כל אל תזיק.
בהחלט יש מקום ליוזמות חיוביות של שרים וחברי כנסת, אך אלו צריכות להיעשות בזהירות המתבקשת ותוך התחשבות בנזק שיגרם מהמהלך – הן מבחינה תקציבית והן מבחינת התמריצים המעוותים שהוא עתיד ליצור. נבחרי ציבור צריכים לפעול באופן דומה למנכ”ל המחויב לבעלי המניות – להביא את התוצאות הטובות ביותר בעלות הנמוכה ביותר. אם הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ללכת לבחירות כל כמה חודשים, נדרש כאן חשבון נפש רציני.