The final reason you might elect to wear a face mask is that you are convinced by the scientific evidence. You believe that donning a cheap or homemade face mask will protect you and others from a disease which you have a 0.45% chance of contracting and a 99.94% chance of surviving.
On the 4th March the State’s Chief Medical Officer, Chris Whitty, said:Why you would imagine that the science shows that wearing a face mask will stave off the minuscule threat of infection is difficult to say. For many, perhaps it is because that is what the mainstream media (an organ of the State) told them. However, the State has said other things at other times.
“In terms of wearing a mask our advice is clear, that wearing a mask if you don’t have an infection really reduces the risk almost not at all.”
On the 23rd April the State’s Chief Scientific Adviser, Patrick Vallance said:
“The evidence on face masks has always been quite variable, quite weak. It’s quite difficult to know exactly, there’s no real trials on it.”
On the 24th April the State’s Health Secretary, Matt Hancock, said:
“The evidence around the use of masks by the general public, especially outdoors, is extremely weak.”
On the 28th April the State’s Ministry of Defence Chief Scientific Adviser, Dame Angela McLean, representing the Scientific Advisory Group for Emergencies (SAGE), said:
“The recommendation from SAGE is completely clear, which is there is weak evidence of a small effect in which a face mask can prevent a source of infection going from somebody who is infected to the people around them.”
An unusually clear and consistent message from the State. On the 4th of June the UK State’s Secretary of Transport, Grant Shapps, told the English that we did have to wear face-masks on public transport? Shapps said:
“That doesn’t mean surgical masks, which we must keep for clinical settings. It means the kind of face covering you can easily make at home….wearing a face covering offers some – albeit limited – protection against the spread of the virus.”
Wearing a clinical N95 face mask is frowned upon by the State. Better to wrap a scalf around your head, a bandanna, old handkerchief or one of those paper face masks you used to be able to buy from the market before the State put all the stall holders out of business.
Begging the question, what new scientific breakthrough emerged between the 29th April and 4th June to convince the State that wearing a torn T shirt on your face will save you and others from COVID 19? Albeit limited.
Obviously N95 standard face masks are better suited to the task than a bit of rag. So what is the scientific evidence that N95 masks could protect you, or someone else, from a viral respiratory infection.
“N95-masked health-care workers (HCW) were significantly more likely to experience headaches. Face mask use in HCW was not demonstrated to provide benefit in terms of cold symptoms or getting colds.”
“There were 17 eligible studies. … None of the studies established a conclusive relationship between mask/respirator use and protection against influenza infection.”
Smith, J.D. et al. (2016) undertook further meta-analysis of the available studies on face masks. They stated:
“We identified 6 clinical studies … In the meta-analysis of the clinical studies, we found no significant difference between N95 respirators and surgical masks in associated risk of (a) laboratory-confirmed respiratory infection, (b) influenza-like illness, or (c) reported work-place absenteeism.”
Radonovich, L.J. et al. (2019) undertook a study of healthcare workers to assess the relative effectiveness of face masks and respirators:
“Among 2862 randomized participants, 2371 completed the study and accounted for 5180 HCW-seasons. … Among outpatient health care personnel, N95 respirators vs medical masks as worn by participants in this trial resulted in no significant difference in the incidence of laboratory-confirmed influenza.”
Long, Y. et al. (2020) looked at six randomised clinical trials (RCT’s) of face masks to ascertain if they protected either the wearer or others around them from any viral respiratory illness. They didn’t:
“A total of six RCTs involving 9171 participants were included. There were no statistically significant differences in preventing laboratory-confirmed influenza, laboratory-confirmed respiratory viral infections, laboratory-confirmed respiratory infection and influenza-like illness using N95 respirators and surgical masks….The 4 use of N95 respirators compared with surgical masks is not associated with a lower risk of laboratory-confirmed influenza.”
Face masks work well for surgeons who want to avoid dribbling or sneezing into their patients, but are useless when it comes to stopping viral infections. In terms of preventing the spread of COVID 19, there is no evidence that they achieve anything at all.
As far as anyone knows viruses spread through tiny long residence time aerosol particles. The virions – the spiky ball we are all now familiar with – are much, much, smaller than the weave in the fabric, even of N95 clinical face masks.
If your hope is to protect yourself against a viral respiratory infection, covering your face with with a face mask you bought online is about as useful as concrete lifebuoy. So how does the State justify their silly policy? It seems analysis released by the Royal Society DELVE Initiative on 4th May, convinced SAGE to change their advice.
There are no RCT studies anywhere in the analysis which show any protective benefit of face masks for stopping viral respiratory infections. This is because there aren’t any.
However, it does cite some MSM articles, a number of studies about water droplets spread when you exhale, which are obviously stopped when you cover your face and some statements from the U.S. Center for Disease Control. None of which is relevant to demonstrating that face masks protect against viral respiratory infections.
It also cites some studies which again found no benefit from face masks.
“The lack of statistical power prevents us to draw formal conclusion regarding effectiveness of face masks in the context of a seasonal epidemic.”
It is impossible to see how the Royal Society concluded from their analysis that face masks should be widely worn. Which is probably why they didn’t. Ultimately they offered no conclusion at all:
“Face masks could offer an important tool for contributing to the management of community transmission of Covid19.”
They could, but they almost certainly don’t. Nor is there any reason to think they will.
ROLLA, MO — Stressing that he doesn’t care what anyone thinks of him, 16-year-old modern-day rebel Anthony Clark revealed to sources close to him Thursday his wild plans to grow up, get married, and be a productive member of society.
“I want to be someone who acts like a man and takes responsibility for myself,” the renegade teen revealed to a friend. “I know it sounds crazy, but I can’t stand the idea of just floating through life, demanding everything be given to me, and acting like a victim. I don’t really care what everyone else is doing.”
Clark went on to say he would love to have several kids once he’s married, and is “honestly thrilled” by the idea of buying a house and working hard to provide for a family, no matter what it takes.
The 21st-Century James Dean said he even wants to become an active member of a local church, which he plans to support with whatever mental, physical, and financial means God blesses him with. “That sounds like a good life to me,” he said.
Asked by his friend where in the world he gets these crazy ideas, he replied, “My dad.”
עכשיו תירקב על לא עוול בכפך – ששש… זה הסוד ביני ובינך! אך לעולם כולו נכריז ונאמר – תפסנו הפושע הוא במאסר!
מערכת הקול-היהודי
ב’ תמוז תש”פ – 05:12 24/06/2020
זהו טור שכתבה אוריין, אשתו של עמירם בן אוליאל היושב מאחורי סורב ובריח ממתין לגזר הדין. זאת לאחר שהורשע בעבירות של רצח והצתה בכפר דומא על פי הודאתו שהוצאה תחת עינויים קשים במרתפי השב”כ. הפרשה זכתה לשם “פרשת העינויים”.
זה היה בוקר רגיל
השמש זרחה הכל היה כשורה.
עד שהגיעה ה’בשורה’
“את מבצעי דומה לא תפסנו”
הודיע ראש הצוות המגודל
“ובלחץ הציבורי אנו נתפסנו
כמה חבל”!
יש לחץ נורא מראש הממשלה!
שר הביטחון לא מפסיק להתקשר ולקטר
בג”צ חופר
והמזרח התיכון בוער!
וואי, רק שלא יקצצו לנו התקציב והמשכורות
יגידו שאין לנו באמת עבודה – איזו צמרמורת!
“חברה” – מכריז ראש הצוות בקול-
שר הביטחון אמר שצריך לעשות הכול!
לנו נחזיר הכבוד האבוד –
שלא יגידו שהלכנו לאיבוד!
לתפוס להכות ולענות את מי שנבחר
עד שיעשה מה שעליו נגזר!
נכון היה עדיף לתפוס באמת את הפושע,
אך גם אם נכריח אדם פשוט, להודות – מי באמת יודע?
אנחנו יודעים לעשות זאת בצורה מושלמת ובלי עקבות
בליווי פסיכולוגים, הפרקליטות וטובי המוחות.
לא לשכוח את הבריונים שלנו שאותנו לא מביישים.
עוד לא יצא מאצלנו גיבור אחד ששרד במרתפים.
נעשה הפקה מרהיבה לעיני כל!
כיצד (כביכול…) תפסנו את פושע דומא הגדול!
אז תקשיב טוב בחור עצור!
אתה בטח לא רוצה להיות מפורק ושבור
שים לב ל’מעמדי’ תראה איך אני נראה-
לי לא יהרוס אף אחד את הקרירה!
תבין, זה לא מעניין אותי איפה היית,
אתה תגיד שאת דומא עשית!
עכשיו נכנסים ארבעה חוקרים חסונים –
לעשות לך “טיפול פלסטי” בפנים.
לא כדי לך לסרב,
כי זה באמת נורא כואב,
אכן זה לא נעים, אך יש לך בחירה –
אתה תודה – בטוב או ברע!
אם תעז ולא תודה-
נשבור לך את העצמות כשאתה כבול לכיסא.
במשך שעות ארוכות-עם הראש ברצפה והגב מעוקם.
אתה כזה לא חכם!
אם תודה- נסגור העניין נפסיק בך להתעלל.
וואי די לבכות! תפסיק ליילל!!
אתה כמו חתלתול מפוחד!
לא נשאיר לך אפילו איבר אחד!
עדיף לך בכלא להינמק-
מאשר איתנו להתעסק.
אנו סיוטי האימה שלך- נמשיך להכות נרביץ ונבעט
נעקם את כולך במחשכים- לאט לאט.
אנו “נורא מצטערים” להכריח אותך להודות-
אך מה לעשות בחיים יש “סדרי עדיפויות”.
אתה עדיין בוכה? זה עוד כלום, זו רק ההתחלה!
בעוד שעה לא תצליח להוציא אפילו מילה!
עוד בעיטות ממוטי הגדול,
ושימי האגרופן תמיד מסדר הכול!
סטירה מצלצלת,
ו’לאטמה’ כוללת,
עכשיו תירקב על לא עוול בכפך –
ששש… זה הסוד ביני ובינך!
אך לעולם כולו נכריז ונאמר –
תפסנו הפושע הוא במאסר!
יש לך כיפה גדולה ופיאות,
ולך אנו יכולים לתפור את כל ההאשמות.
כי מי לצידך יעמוד! אני יותר משכנע!
איש שב”כ מלומד. לדבר טוב ומרשים אני יודע!
חומר החקירה בידי אסדר אותו כמו שצריך.
ומה שצריך לסנן אוציא ואעיף.
אף אחד לא יודע וכל האמצעים בידי.
ואם תאמר שעיניתי אותך ארים גבותי, אעקם את אפי.
מה פתאום הוא הודה מרצונו
[רק עזרתי לא להבין את מקומו…]
יכל הוא לבחור לא להודות.
[פשוט לא רצה שאשבור לא את כל העצמות.]
בחירה נבונה אני באמת מעריך.
אין מה לעשות להתפשר לפעמים צריך.
[הוא בכה כמו תינוק, אומלל שכמותו.
יש לו מזל שהודה אחרי כל השעות.
כבר כאבו לי הידיים והרגליים לתת לו מכות.]
ואז השופט עלי יסתכל בהתפעלות
כשאספר (אשקר) לו כיצד עלינו על הפעילות.
בגאווה אתרומם, ואנשא את ראשי.
ובחיוך מבויש אגיד שרק מילאתי את תפקידי.
עמירם ירקב חסר אונים.
ואותי יקפיצו בכמה דרגים!
השקט ישרור,
המחלקה נגד יהודים בשב”כ תירגע.
יש לנו קורבן-נסגר תיק דומא.
והפושע האמיתי? יצחק מכל ליבו.
יש לו כבר “מחליף” ואין איש חושד בו.
סוף.
או לא סוף?
“עד-מתי, רשעים יעלזו. יביעו ידברו עתק; יתאמרו, כל-פעלי און. עמך השם ידכאו; ונחלתך יענו. אלמנה וגר יהרגו; ויתומים ירצחו. ויאמרו, לא יראה-קה; ולא-יבין, א-לקי יעקב. בינו, בערים בעם; וכסילים, מתי תשכילו… ויהי השם לי למשגב; וא-לקי, לצור מחסי. וישב עליהם, את אונם וברעתם יצמיתם; יצמיתם, השם א-לקינו”.
A lot is being written about the “Trump Peace Plan” and experts, on both sides of the political fence, are giving their side of what they think. It reminds me of a multiple-choice test:
A) I like the plan B) I do not like the plan C) I am somewhere in the middle D) None of the above My answer is simple. It is a definite, positive “D” – “None of the above”. Let me explain.
The Land of Israel belongs to the Nation of Israel. The overwhelming majority of the world believes that! The problem, however, is with our own people. Most Jews agree that Eretz Yisrael is ours but they say that we need to be realistic and not just idealistic. “Yes, this is the land of our fathers… of course it was given to us as an eternal inheritance… but we are now part of the family of nations… we can’t operate alone… we dare not make any decisions without approval of the USA…” These are daily quotes said by Jewish leaders and their puppet followers and this is what drives me nuts…
Dearest friends; when the Zionist movement started 120+ years ago, we had rights to the Land of Israel on paper only. We had the Bible, we had the deed to the land and we had the unbreakable chain of 2,000 years of prayers, hopes and tears… but we did not have the “keys” to the house.
That was when we needed the help of the nations of the world, so Hashem orchestrated a wonderful plan; Balfour declaration (1917), San Remo conference (1920), League of Nations vote (1947) – all so that His children could, once again, establish a Jewish State on His holy soil. For many years after the founding of the state, we were young and still needed the world’s help, as a child taking his/her first steps. However, those early, weak and feeble days are gone and today, the Jewish Nation can proudly stand on its own. Our IDF is strong, our economy is stable and – thanks to our Father and King – the world needs us a lot more than we need them.
What’s all this have to do with the Trump Peace Plan? Simply this; that even today, Israeli leaders and most Jews around the world believe that Israel cannot move a muscle without permission of the United States. Don’t get me wrong, I love America, I really do. My father, of blessed memory, fought for America in WWII and his brother was awarded a Purple Heart. An uncle of mine was a cop in the NYPD for 25 years, another uncle was a NYC judge and an aunt of mine was Labor Commissioner of NY State. All those people are now gone, but I listed them to show you how my family not only lived America, we loved – and bled – America. Therefore, my criticism is not at America nor at President Trump (who I support). Rather, my criticism is to all those who insist on keeping this relationship as one-sided, forcing Israel to get White House approval before we build a town or fire a bullet.
What independent and strong country worries so much about world opinion? Why does Israel have low self-esteem and a national inferiority complex? I wasn’t exaggerating when I wrote that the world needs us more than we need them. Need I remind you that Israel is always the first country to respond to the international community in times of tragedy? Who was the first country to send teams of doctors after earthquakes in Kashmir (2005), Haiti (2010) and Japan (2011)? Remember the tsunami in 2004? Israel sent 60 tons of aid to Indonesia and 82 tons of relief to Sri Lanka. We can do all these things but can’t declare “Zo Artzeinu” (This is our land) without approval from the UN, EU and USA?
This is what bothers me most about the peace process… that we made it into a “process”! Of course we should annex the land, declare sovereignty and make the entire country exactly the same. There’s no difference between Jerusalem and Jenin, Hebron and Herziliya or Ramallah and Ramle. Every inch of the Chosen Land belongs to the Chosen People but we lose that feeling – for ourselves and with the entire world – when we allow foreign governments to negotiate away parts of our country. It makes no difference what their intentions are… it is totally irrelevant. The fact that we allow the world to make demands – or else! – proves that we, ourselves, do not believe the land is truly ours.
Now you understand why, when asked about the “Trump Peace Plan”, my answer is “none of the above”. I don’t support it, I don’t oppose it and I am also not in the middle. To me, it is totally irrelevant because the only peace plan to consider is this one; “If you will follow My decrees and observe My commandments and perform them… I will provide peace in the land, and you will lie down with none to frighten you… You will pursue your enemies and they will fall before you… I will walk among you, I will be G-d unto you and you will be a Nation unto Me” (Va’yikra 26:3-12 – Stone Chumash)
That is the peace plan I support and will work hard to achieve. When that happens… when we come closer to each other, to the Torah and to Hashem Himself – everyone doing his/her piece – then we will have the true and everlasting peace we yearn for.
מיליוני מהגרים הגיעו לאמריקה, עניים ומדוכאים, נקלטו והצליחו ללא עזרת המדינה. השחורים זוכים לכל תמיכה אפשרית כבר 50 שנים. למה מצבם רק הורע?
13.4% מאזרחי ארצות הברית הם שחורים, אפרו-אמריקנים. פרק העבדות בהיסטוריה האמריקנית הסתיים רשמית לפני כ- 150 שנים. כתם מעיק על המורשת האמריקנית שנשאה את לפיד החופש וזכויות הפרט. אפליית שחורים נמשכה גם לאחר ביטול העבדות ועוגנה בחוקי ג’ים קרואו בסוף המאה ה-19. חוקים של הפרדה גזעית בין שחור ללבן בבתי ספר ציבוריים, בתחבורה ציבורית, במסעדות, איסור נישואים בין גזעיים ועוד. אפרטהייד. החוקים היו בתוקף עד לשנות השישים של המאה ה-20 ונאכפו בעיקר במדינות הדרום. מאמצע שנות השישים הסתיימה האפליה הממוסדת נגד שחורים.
למרות שחלפו כבר מספר דורות מאז שחרור האזיקים, וכ-50 שנים של שוויון זכויות מלא, הקהילה השחורה ביססה לעצמה תדמית שלילית סטראוטיפית כמעט בכל תחום, למעט אולי באגרוף ובכדורסל…
השחורים, כאחת מקבוצות “המיעוטים” באמריקה – מפגרים בהשכלה, בהכנסה, במגורים ובמעמד החברתי אחרי כל קבוצת גזע אחרת באמריקה – הרחק מתחת אסייתיים, יהודים, הודים, לבנים וגם היספאנים.
השחורים “מצטיינים” באכלוס בתי כלא, פשע, אלימות, רוצחים ונרצחים, משפחות חד-הוריות, תוחלת חיים נמוכה. הם מהווים את הנטל התקציבי הגדול ביותר, כקבוצה, על מערכות הסעד והתמיכה הממשלתית.
נתונים מאתר ה- FBI מעלים כי כ-43% מהנרצחים באמריקה הם שחורים. כ-90% מהם נרצחו בידי רוצחים שחורים. השחורים אחראים בערך ל-50% ממקרי הרצח (2014). מספר האסירים השחורים גבוה כמעט פי 3 מחלקם באוכלוסייה – כ- 600,000 אסירים שחורים לעומת כ-500,000 לבנים (2010).
על רקע המציאות העגומה, מפליא למדי שהעוינות הגלויה של כלל הציבור כלפי השחורים כה מאופקת. תורמת לכך התרבות האמריקנית של הפנמת רגשות, “רגשי אשם” קולקטיביים על תקופת העבדות, ורוח “הכלת האחר והשונה” הנפוצה. הממסד והציבור כאחד, מתאמצים מזה עשורים להכיל ולמזג את השחורים.
הגירה אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
אמריקה היא ארץ של מהגרים. עד לתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת ההגירה לארצות הברית הייתה כמעט חופשית, אניות מהגרים פקדו את נמלי אמריקה דרך קבע. מעת לעת היו גלי הגירה של קבוצות אתניות הומוגניות. נציין שלוש קבוצות בולטות:
אירים – כעשירית מתושבי ארצות הברית הם ממוצא אירי. גלי ההגירה הגדולים מאירלנד היו בשנים 1841-1890. מהם, כמיליון וחצי היגרו בעקבות הרעב הגדול באירלנד באמצע המאה ה-19.
איטלקים – אמריקנים ממוצא איטלקי מהווים כ- 5% מתושבי ארצות הברית. בשנים 1900-1914 היגרו לארצות הברית כ-3 מיליון מהגרים מאיטליה.
יהודים – מספר היהודים בארצות הברית מוערך בכ- 7.5 מיליון. כ-2% מהאוכלוסייה. גל ההגירה היהודי הגדול התרחש בשנים 1880-1920. בשנים אלה היגרו למעלה מ-2 מיליון יהודים לארה”ב, עיקרם ממזרח אירופה.
ראוי להתעכב על גלי ההגירה כדי לנסות להבין מדוע השחורים נותרו מאחור.
רוב המהגרים לאמריקה, ובייחוד בגלי ההגירה, היו “דלת העם”. עניים ומדוכאים שחיפשו סיכוי לעתיד טוב. הם ברחו מדיכוי ופוגרומים כמו היהודים, נמלטו מעוני באיטליה או מרעב באירלנד. המהגרים, על פי ההגדרות המקובלות היום, נמנו עם “השכבות הנחשלות”, “אשכול סוציאו-אקונומי נמוך”. כמעט כולם לא ידעו אנגלית, חלקם אפילו לא ידע קרוא וכתוב בשפת האם.
הם חסכו פרוטה לפרוטה במולדתם ורכשו כרטיס באנייה לכיוון אחד. באמריקה לא חיכה להם “מרכז קליטה”, לא “סל קליטה”, לא “אולפן לאנגלית”. לא היו “דמי אבטלה”, לא “שכר מינימום”, ולא בריאות וחינוך חינם או “מענק הסתגלות”. הממשל האמריקני לא התערב בחייהם של המהגרים, לא היה משרד לקליטת עליה.
מיד עם הנחיתה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ידע המהגר שצריך לצאת לרחוב לחפש עבודה. בהעדר חוק שכר מינימום, לא קשה למצוא עבודה התחלתית בפרוטות בעבודות הקשות, המסוכנות והבזויות ביותר – זה יתרונם היחסי של מהגרים, בעיקר חסרי המקצוע. חריצות והתמדה עושים את שלהם. הדור הראשון חי לרוב בעוני דיבר בעיקר יידיש-אירית-איטלקית, הדור השני כבר דיבר וכתב אנגלית עם מעט מבטא זר, הדור השלישי כבר היה אמריקני לכל דבר.
אירים רבים, בעיקר פרוטסטנטים שהתיישבו באזורים חקלאים חיו במעמד של אריסים, קצת מעל למעמד של עבד. בתחילה עבדו תמורת קורת גג ומזון בלבד. הקתולים התיישבו בעיקר בערים והועסקו תחת שרביטם של “ראיסים” (אירים ותיקים) שסיפקו כוח אדם זול לתעשיות בהן נדרשה עבודה פיזית קשה תמורת תשלום נמוך. עבודות בניה קשות, חפירת תעלות, הנחת מסילות ברזל.
האירים זכו לייחס קשה ומפלה. דבקה בהם סטיגמה של שתיינים, רפי שכל, אלימים. מעסיקים העדיפו לשכור אירים על פני העסקת עבד שחור בעבודות מסוכנות כמו חומרי נפץ במחצבות, סבלות בנמלים. חייו של אירי היו שווים פחות מחייו של עבד שחור כי העבד נקנה על ידי המעביד תמורת כסף מלא. חיי האירי – בחינם. רבים סרבו להעסיק אירים או להשכיר להם דירות. המונח “נינה” היה נפוץ (No Irish Need Apply – NINA). שכונות של מהגרים אירים הותקפו באלימות בשנות ה-50 של המאה ה-19 בערים גדולות. עיקר הטענה נגד האירים הייתה “גזלת” מקומות עבודה.
חלפו מספר דורות והאירים השתלבו ונטמעו בחברה האמריקנית, נותרו רק בדיחות על אירים…
מיליוני האיטלקים שהיגרו לאמריקה בתחילת המאה ה-20, בעיקר לניו יורק, זכו לקבלת פנים שלילית כמו רוב קבוצות ההגירה. כמו קודמיהם, הם לא זכו לסיוע ממשלתי כלשהו ובכל זאת השתלבו תוך שני דורות בחברה האמריקנית.
2 מיליון מהגרים יהודים עניים ממזרח אירופה ורוסיה שהיגרו בתחילת המאה ה-20 מיהרו להקים ארגוני סיוע הדדי סביב בתי הכנסת וקהילות מאזורי מוצא משותף באירופה. יהודים עבדו בראשית דרכם בעבודות מלאכה זעירה כגון תעשיית הביגוד בסדנאות הזעה דחוסות (כינוי למתפרות הבגדים) ובעסקים זעירים. משפחות חסכו והשקיעו בהשכלת ילדיהם. הדור השני, המשכיל, כבר נהנה מהכנסה שהניב העיסוק במקצועות חופשיים תוך השתלבות בצמרת עולם התרבות, המדע והאקדמיה.
תוך כ-40 שנים היו היהודים למיעוט האתני העשיר והמשכיל בארצות הברית. כך גם כיום.
הצלחת היהודים באמריקה בולטת על רקע האפליה הקשה שהייתה מנת חלקם. אישי ציבור אמריקנים בולטים הפגינו אנטישמיות. באוניברסיטאות הצמרת הוטלו מכסות על קבלת יהודים (כי היו “יותר מידי” סטודנטים יהודים…). פרנקלין דלאנו רוזוולט כיהן כחבר המועצה של אוניברסיטת הרווארד (ומאוחר יותר כנשיא ארה”ב) קבע בעצמו מכסות להגבלת מספר הסטודנטים היהודים. ב- 1923 היה רוזוולט מודאג מכך ש”שליש מהסטודנטים שהתקבלו להרווארד היו יהודים” ופעל אישית להנהגת מכסה – לא יותר מ-15% יהודים באוניברסיטה! כך קרה גם באוניברסיטאות אחרות.
יהודים סורבו בקבלה למועדונים, בקבלה לעבודה למוסדות ציבור, לבתי חולים, משרדי עריכת דין ועוד.
המשותף לכל גלי ההגירה לאמריקה: מיליוני מהגרים עניים שנתקלו בקבלת פנים עוינת, לא זכו לשום סיוע מהמדינה, אך למרות זאת ביססו את מעמדם והשתלבו בעבודה קשה בחברה האמריקנית תוך מספר עשורים.
שני נערים שחורים פוסעים מולכם על המדרכה ברחוב צדדי…
אי אפשר להשוות בין סבל לסבל – בין העוול לשחורים לבין רמיסת אירים או אפליית יהודים. אבל קשה להימנע מהשאלה מדוע השחורים לא מצליחים להיחלץ מהתחתית.
אין באמריקה אפליה רשמית-ממסדית נגד שחורים כבר עשרות שנים. להיפך, יש אפליה לטובה, “אפליה מתקנת“. יש להניח שאנשים לבנים או הלבן-למחצה (היספאנים והודים לדוגמה) מפתחים, באופן פרטי, יחס מעורב אל הקהילה השחורה.
רשמית, כמעט כל אמריקני לבן שנשאל, יישבע שאינו מפלה וכי הוא נטול דעות קדומות נגד שחורים. אבל גם מי שנמנה עם “שמאל מתקדם” יתקשה לשקר לעצמו למרות העמדת הפנים החיצונית. כאשר צעיר לבן חוזר לביתו ברגל מהפגנה “נגד הגזענות”, וברחוב הצדדי מתקדמים מולו שני צעירים שחורים – פעימות ליבו מגיבות באופן שונה מאשר לו היו מתקדמים לעברו 2 נערים לבנים.
כך או כך, השחורים התדרדרו למקום בו הם שקועים בעשורים האחרונים – מקום גרוע. מציאות זו יוצרת תדמית סטריאוטיפית מוצדקת: קשה לאהוד שחורים שבוזזים חנות של נייק או זארה? מכאן ועד לחשש סטריאוטיפי משני נערים שחורים תמימים שפוסעים על המדרכה המרחק קצר.
נניח שהשחורים הם גל הגירה חדש לאמריקה… מהגרי שנות ה-60
לא נשכח את תקופת העבדות שהסתיימה לפני כ-150 שנים, אבל ננסה לבחון את השחורים כ”גל הגירה” גדול של כ-20 מיליון איש שהגיע לחופי ארצות הברית באמצע שנות ה-60, השנים בהן בוטלו שרידי האפליה הממסדית והחל עידן של תמיכה והעדפה.
אם כך, מדובר בגל הגירה דמיוני עם יתרונות רבים שלא היו לגלי הגירה קודמים. ראשית, היה איסור מוחלט על אפליה נגדם. שנית – כולם, מקטן ועד למבוגר דוברי אנגלית אמריקנית ויודעי קרוא וכתוב באנגלית. נתוני פתיחה ששום מהגר בעבר לא זכה להם. שלישית – “המהגרים” השחורים הגיעו אל חופי ארצות הברית ותוך מספר שנים זכו לחוקי “אפליה מתקנת” שהונהגו על ידי ממשל הנשיא ג’ונסון (Affirmative Action). עדיפות בקבלה לקבלת משרה ציבורית, עדיפות באוניברסיטאות, איסור על מבחני מיון לעבודה ששחורים עלולים להיכשל בהם. (הקדשנו לכך כתבה נפרדת כאן באתר).
ההעדפה המתקנת הפכה ל”אופנה” גם בסקטור הפרטי. תאגידים וארגונים רבים שמו להם כמטרה לקדם שחורים כדי לשוות לארגון תדמית “מתקדמת” שתואמת את ציפיות החברה האמריקנית והתקשורת. דירקטור שחור במועצת המנהלים תורם ליחסי הציבור ולתדמית התאגיד. תקינות פוליטית במיטבה. שום גל מהגרים בעבר לא זכה ליחס כזה.
מלכודת הדבש – מדינת הרווחה האמריקנית
הנשיא לינדן ג’ונסון מימש בשנים 1964-65 את חזון “הגדלות החברתית” (אולי קיים תרגום אחר ל- The Great Society). מערך חוקים “חברתיים” (סוציאליסטים) שהפך את ארצות הברית למדינת רווחה. הייתה זו “הפעימה השנייה” להעצמת מעורבות המדינה בחיי הפרט, בהמשך לצעדיו של הנשיא פרנקלין רוזוולט בשנות ה-30 (ה”ניו-דיל”).
הנה רק חלק מהרפורמות החברתיות: מדיק-קר (Medicare) – ביטוח בריאות על חשבון המדינה למבוגרים מגיל 65 התכנית מכסה כמעט את כל ההוצאות הרפואיות. מדיק-אייד (Medicaid) – ביטוח בריאות למעוטי הכנסה על חשבון המדינה. ג’ונסון הכריז “מלחמת חורמה בעוני” (כידוע, היום העוני באמריקה כבר הודבר ואיננו…) במסגרתה נחקקו חוקים רבים ל”הדברת העוני”, ונולדו “זכויות” רבות. הוקמה רשות פדרלית לתמיכה במבוגרים מעל גיל 60, עיקר פעילותה מתבטא בהזרמת תקציבים למדינות למימון תכניות מקומיות. חוקק חוק ההזדמנויות הכלכליות במסגרתו מוזרמים תקציבים פדרליים למדינות לצורך “מלחמה בעוני”, הרחבת השכלה ורשת ביטחון לעניים ומובטלים.
ג’ונסון הנהיג את חלוקת “תלושי המזון” (Food Stamps) – תלושים לרכישת מזון על חשבון המדינה, להם זכאים היום כ-40 מיליון אמריקנים. מימון חינוך יסודי ועל-יסודי על חשבון המדינה. וכמובן חוק ביטוח לאומי נדיב שראשיתו בשנות ה-30. רשימה ארוכה של חוקים חברתיים נחקקו בשנים 1964-69; כן הוקמו עשרות רשויות פדרליות “חברתיות” באותה תקופה.
השחורים לא רק הוכרו רשמית כשווי זכויות, רוב רובו של הציבור האמריקני הלבן הפנים והאמין בכך. רוב הציבור ראה באפליה המתקנת הכרח. הציבור אפילו היה מוכן להקריב את ערך השוויון בו אמריקה התהדרה ולהפלות לרעה בני גזעים אחרים על רקע צבע עור כדי לקדם שחורים. הממשלה התערבה בהרכב הגזעי של האוניברסיטה ודרשה לקבל סטודנטים שחורים גם אם לא עמדו בתנאי הקבלה – אתה שחור? התקבלת! אתה סיני או יהודי? עוף לסוף התור! את האפליה מכנים, כמיטב מסורת השמאל, במילה אחרת שמסתירה אמת – diversity (גיוון חברתי).
נמשיך בסימולציה של כאילו-מהגרים: כ-50 שנים חלפו מאז “הגירתם” של כ- 20 מיליון שחורים לארצות הברית. הם נקלטו בתנאים פנטסטיים ששום קבוצת מהגרים קודמת לא זכתה. 50 שנים בהן המדינה עטפה את השחורים בסיוע בכל תכנית שניתן להעלות על הדעת; 50 שנים של תקציבי עתק שהוזרמו; מאות מוסדות תמיכה ממשלתיים הוקמו וליוו את השחורים, מאות אלפי עובדי מדינה שקדו על רווחת השחורים ושילובם בחברה; אפילו את החוקה כופפו למענם – הותרה אפליה נגד אחרים למען המטרה הנעלה – שילוב השחורים.
קשה להימנע מהשאלה איך כל המהגרים שאינם שחורים השתלבו, ללא כל עזרה ממשלתית, ואילו מצבם של השחורים רק הורע – למרות מעטפת הדבש וכפפות המשי? עוד יותר מפתיע כיצד מהגרים שחורים מניגריה, ברבדוס או ג’מייקה התקדמו במעלה הסולם החברתי והכלכלי בניגוד לשחורים אמריקאים שנותרו מאחור. מסתבר שהאפליה הכביכול “ממסדית” לא תקפה לגבי כל השחורים.
כיצד ייתכן שלאחר כל טריליוני הדולרים (28 טריליון דולר – פי 6 ויותר מתקציב המדינה השנתי הפדרלי!) שהושקעו, טענו המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות בפריימריס האחרונים שצריך להכפיל ולשלש את התמיכות: אליזבט וורן הציעה לגייס תקציבים באמצעות “מס עושר” וקנסות על פייסבוק וגוגל, אלכסנדריה קורטז לחלק מחדש את העושר באמצעות מס הכנסה של 70%, חוליאן קסטרו הציע להרחיב את האפליה המתקנת ואוניברסיטה חינם, קורי בוקר ואחרים דורשים להזרים כסף באמצעות “פיצויים” לצאצאי העבדים.
הם טוענים למעשה שמדינת הרווחה האמריקנית קרסה, נכשלה – לכן צריך להגדיל את המינון, ונראה מה יקרה לשחורים בעוד 50 שנים. אף אחד מהם לא שאל כיצד המהגרים הקודמים, חסרי הכול, נחלצו מהתחתית ללא עזרת המדינה אבל רק השחורים נותרו דפוקים למרות צלוחית הדבש?
ארבע אפשרויות עיקריות
הסיבה הראשונה: אולי הגזע השחור דפוק גנטית? אולי תקופת העבדות גרמה לטראומה פסיכולוגית שעוברת בתורשה? קשה לבדוק וקשה להוכיח. בעצם, אסור אפילו להציע ולבדוק היפותזה כזאת, סוף העולם. גזענות.
אפשרות שניה טוענת: מדינת הרווחה האמריקנית לא נכשלה, אלא לא יושמה נכון. טיעון דומה להגנה על הקומוניזם – “הרעיון מצוין אך היישום לא היה נכון”. בעיה קטנה: טרם נמצא הגאון שיודע איך “ליישם נכון”?
האפשרות השלישית הועלתה למעשה על ידי הדמוקרטים שהתחרו על המינוי למועמדות לנשיאות: המדינה השקיעה פחות מידי, צריך להגדיל השקעות ולהרחיב פי כמה את מדינת הרווחה.
האפשרות הרביעית בהמשך…
השחורים “נחתו” באמריקה אחרת, לא אמריקה של המהגרים הקודמים
לרוע מזלם של השחורים הם “נחתו” באמריקה בעיצומה של מדינת הרווחה “המודרנית”. התמזל מזלם של גלי הגירה אחרים שהגיעו לאמריקה, חסרי כל, טרם הקמתה של מדינת הרווחה האמריקנית.
המציאות הכריחה מהגרים קודמים לסמוך על עצמם, על כשרונם ועל סיוע הדדי וולונטרי בלבד. היה הכרח לעבוד קשה כדי להתקיים ולהתקדם – לסמוך על פרי עמלם למחיה בהווה ולחיסכון לעתיד. את המורשת הזאת של אחריות אישית הם הנחילו גם לדור השני שכבר גדל אל שפע יחסי.
המהגרים שקדמו לשחורים הגיעו אל חופי המדינה החופשית בעולם, רחוקה מעריצות מלך ודוכס; רחוקה ממחויבות לכנסיה ולבישופ. ארץ עם מינימום חוקים, מעט תקנות וביורוקרטיה, כמעט ללא גילדות מקצועיות בחסות המלך או איגודים מקצועיים בחסות החוק. אפשר היה לרכוש קרקעות זולות ולעסוק בחקלאות, קל היה להקים דוכן רוכלות ברחוב, מותר לפתוח מתפרה בבניין מגורים ומפעל במרתף. קל לקנות חלקת קרקע ולבנות.
לדוגמה: בין השנים 1916 לשנת 1960 תקנות הבנייה של ניו יורק (תב”ע) נערכו מחדש כ- 2,500 פעמים וצמחו מחוברת דקה לספר של 420 עמודים.
בהעדר “חוקי עבודה” קל היה למהגר חסר מקצוע למצוא מקום עבודה בשכר התחלתי נמוך מאד, להוכיח את יכולותיו ולהתקדם עם הזמן. לא היה חוק שכר מינימום.
השחורים נחתו באמריקה אחרת: לא עוד מדינת החופש שפגשו דורות קודמים של מהגרים. השחורים, שאמורים היו להשתלב ללא אפליה, נתקלו במדינה עמוסת רגולציה וחוקים מכבידים. חוק שכר מינימום מנע העסקת צעירים שחורים חסרי כישורים בשכר התחלתי נמוך, הם נשארו ברחוב.
מדינת הסעד סיממה את רוב השחורים בסיוע ובתמיכה כלכלית מכל סוג שהוא, הרגילה אותם לסם של קצבאות ותמיכות. כמו כל סם שמתמכרים אליו, צריך להעלות מעת לעת את המינון כדי לשמור על אותה רמת ריגוש.
לתא המשפחתי המסורתי, אבא-אימא-ילדים, היה יתרון כלכלי וחברתי באמריקה הישנה. אבא מתמחה בעבודה מחוץ לבית, אימא צמודה לילדים ודואגת לחינוך, או כל המשפחה עובדת בעסק המשפחתי הזעיר. ילדים הבינו משחר נעוריהם שרווחה מושגת בעבודה קשה. אין מתנות.
מה ראה הילד השחור? משפחה עם הורה אחד, אימא הולכת לדואר לקבל צ’ק מהמדינה ואם היא קצת עובדת – הילדים נשארים לבד, “מתחנכים” ברחוב השחור ומתפתים לפרנסות “קלות”. אימא הולכת לסופרמרקט עם תלושי מזון ללא כסף בארנק. אסור לילד לספר שאימא עובדת ב”שחור” כי אז הם יאבדו את קצבת האבטלה ותמיכות אחרות. בהמשך הילד שומע קללות נגד המדינה על הקצבה “הנמוכה מידי”. האימא לא מתחתנת כי אז קצבאות התמיכה יקוצצו. האימא “נשואה” למדינה.
הילד אינו מעריך עבודה כי הרווחה מגיעה מהממשלה, אינו מעריך את זכות הקניין כי מה שיש להם בבית הם “קיבלו”. הוא מבין שגם אחרים “מקבלים” וכנראה על חשבונו – כך מסבירים לו המנהיגים הסוציאליסטים. הוא לומד שאי השוויון אינו נובע מהבדלים בכישרון ועבודה אלא בגלל ש”האחרים מקבלים יותר” וב”חלוקה” לעולם יהיה אי-צדק.
מכאן ועד לביזה של חנות נייק בשדרה במנהטן המרחק קצר. החנות שייכת ל”אף אחד”. אין זכות לקניין – המדינה היא שמחלקת את העושר.
מעל ל- 77% מהילדים השחורים יש הורה אחד בלבד. מחקר ב-2006 העלה כי הסיכוי של גבר לבן בגילאי 30 – 34 להגיע לכלא עמד על 2.9%. הסיכוי של צעיר שחור גבוה פי שבעה – 20.5%. מסתבר שרוב הצעירים השחורים, שאינם בוגרי תיכון, עברו דרך הכלא לפחות פעם אחת במהלך חייהם עד גיל 34.
השמאל עשיר בניסיונות שווא של הנדסה חברתית, תיקון החברה האנושית בכוח. הניסיון עם השחורים – לקדם אנשים בזכות צבע עורם – נכשל.
מדינת הרווחה האמריקנית גרמה אסון לשחורים, לא פתרה שום בעיה. יתר על כך, קיומה של מדינת רווחה אינו מוסרי כי הוא כרוך בכפייה ובהפרת זכויות הפרט. מדינת הרווחה חייבת להחרים משאבים, לגזול את פרי עמלו של המוכשר והמצליח כדי לתת לאחרים. שוב ושוב מסתבר שמדינת הרווחה גם אינה מסוגלת לתת פתרון טכני.
רוח רעה נושבת מאמריקה. קשה להאמין שיהיו באמריקה שותפים רבים להשקפותינו.
