שא נור – שחר של יום חדש!
יום שני, ג’ אייר התשפ”ו
ביום האחרון של חופשת בין הזמנים, יום חמישי שעבר, ארגנה אגודת ‘קדושת ציון’ טיול מיוחד במינו. בשעה שאחרים השתכשכו במימי הכנרת וחלצו את עצמותיהם בגני יהושע, היה אוטובוס של יהודים חרדים מכל זרמי היהדות החרדית ששם פעמיו אל עבר צפון השומרון כדי לחזות בפלא ההולך ומתרקם לנגד עינינו – הקמתו מחדש של הישוב ‘שא נור’, אשר נחרב באכזריות ביחד עם ישובי גוש קטיף לפני עשרים ואחד שנה. בעוד שבגוש קטיף מכרו לנו אשליה, כאילו הדבר נעשה ‘לטובתנו’, משום שאי אפשר לשמור על התושבים שם, וכי הנסיגה מהווה ‘צורך בטחוני’, ו’אם רק יעופו משם טילים לעבר ישראל – אנחנו נכנס בהם’ ושאר קלישאות נבובות שמוחזרו מתקופת אוסלו, הרי שבצפון השומרון לא היתה אפילו יומרה שהדבר יביא לרגיעה בטחונית. ההרס נעשה לשם הרס, להראות לעולם שאנחנו לא ‘כובשים’, להראות לפלסטינים שמשתלם להרוג אותנו, להראות לתבל ומלואה, כי צדקו אומות העולם באמרם ‘ליסטים אתם’.
את המחיר על הגרוש מגוש קטיף כולנו מכירים, וזוועות שמחת תורה כנראה יהיו צרובים בזכרון הלאומי לנצח. אולם בצפון השומרון היה נראה, כאילו נשכח הדבר – ארבעה ישובים נחרבו, ואין דורש ואין מבקש. הרמב”ן כותב בהשגתו הידועה על הרמב”ם בספר המצוות (מצוות עשה השגה ד, שראוי לכל אחד ואחד לחרות על לוח לבו) – “שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה”. ממשלת שרון באותם ימים עברה בשאט נפש על דברי הרמב”ן. את גוש קטיף עזבה ביד זולתנו מן האומות – האומה הערבית הרצחנית, ואילו את צפון השומרון עזבה לשממה – השטח נשאר בשליטתנו הצבאית, אך כאמור – הישוב נהרס לשם הרס – הרס פיזי והרס רוחני כאחד.
לכן היה זה מלבב במיוחד לראות כיצד מעט אנשים אשר רוח בהם סרב להשלים את המציאות, ובתום מאבק עיקש של מעל עשרים שנה, אשר נראה היה כחסר סיכוי – הצליחו לסובב את ההגה בחזרה למסלול ההתישבות, הירושה, היעוד של כינון מלכות ה’ בארצו. אין זה דבר של מה בכך! במשך כמעט חמישים שנה – מאז חתימת הסכמי קמפ דייויד הידועה לשמצה, חל תהליך של כרסום מתמיד באחיזתנו בארץ. פינוי סיני והריסת העיר ימית, הסכמי אוסלו א’ וב’, הסכם חברון, הסכם וואי, ההתנתקות הנוראה, פינוי עמונה, עשרות גבעות שעברו פינוי – כל אלו נבעו מההתכחשות היסודית לזכותנו על הארץ. האויב הערבי הוכר כבעלים החוקיים והאותנטיים של חבלי ארצנו ששוחררו בששת הימים, ואילו אנחנו נסינו להצדיק את אחיזתנו במה שנותר מהם ככורח בטחוני, שהלוואי ויכולנו להפטר גם ממנו.
מכאן נובעת החשיבות האדירה של השיבה לשא-נור ולישוב השכן חומש. מלבד החשיבות הערכית שבעצם הקמתם, מלבד החשיבות הבטחונית האסטרטגית העצומה, אשר ניתן לחוש רק כאשר נמצאים בשטח ומבינים, כי כששית משטחי יהודה ושומרון היו מופקרים בלא ישובים יהודים עד כה, ושא נור שוברת את הרצף המסוכן הזה, מלבד כל זאת – יש כאן שינוי כיוון דרמטי במהלך ההיסטורי של עמנו. לא עוד נסיגות, לא עוד הצטדקות, לא עוד לסטים אנחנו, אלא מעתה – קם לו וגם ניצב הרש”י הראשון בתורה – “ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו!”.
היתה זו זכות עבורנו דווקא כיהודים חרדים לבוא ולחזק את המקום, לשאוב כחות ולהתחבר למהלך האדיר של שיבת ה’ לארצו מתוך מסירות נפש, אשר מזכירה ולו במעט את מסירותם של מייסדי הישוב מלפני מעל מאתיים שנה – תלמידי הבעל שם טוב, תלמידי הגר”א, תלמידי החתם סופר, חכמי ספרד ובתוכם אור החיים הקדוש והבן איש חי וממשיכי דרכם בקודש, אשר חרפו נפשם למען ישוב הארץ מתוך קדושה וטהרה ומתוך הבנה, כי פקד ה’ את עמו, וכי עתיד האומה נעוץ דווקא בארץ בה בחר.
מי יתן, ושא נור ישמש השראה עבור האומה כולה, ויבינו כולם, כי השבר הערכי שנוצר החל מהסכמי קמפ-דייויד ושנבע מהדלות הרוחנית שאפיינה את התנועה הציונית מימין ומשמאל – שבר זה יתוקן על-ידי המהפכה הרוחנית של שיבת העם לא-להיו, לשורשיו היהודיים, לקיום התורה והמצוות בצורה מלאה ולהורשת הארץ מתוך אמונה, מתוך דבקות, מתוך מסירות נפש, מתוך הבנה, כי אכן בחר בנו ה’ מכל העמים.
ועוד דבר אחד אחרון – ההתנכרות של חלקים מהציבור החרדי למפעל ההתישבות נוצרו בשל החשש מפני חיבור לחילוניות, לישראליות החדשה שדרסה את כל הקדוש והיקר לנו כיהודים חרדים. כשנמצאים בשא נור ובהתישבות הצעירה באופן כללי, רואים עד כמה החשש הזה הולך ונמוג. החילוניות והאליטות הישנות המייצגות אותה נלחמים מלחמת חורמה בהתישבות כפי שהם נלחמים בעולם התורה, וממילא – עולם התורה ועולם ההתישבות נמצאים באותו צד של המתרס. זוהי הזדמנות לשים מאחורינו את משקעי העבר ולאחד שורות מתוך אמונה, מתוך אהבת ה’ ויראתו, מתוך הבנה, כי הגיע הזמן לבשורה האדירה של הקמת ממלכת התורה על-פי ה’ בכל מרחבי ארצנו הקדושה. ועם התובנה הנפלאה הזאת – ניתן לחזור מתוך שמחה ורוממות רוח מיוחדת לסטנדר עם הגמרא בהיכלי הישיבות הקדושות!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
