Year: 2018

חוברת ‘אגלחך לשמים’ בענין עבודה זרה בפאה נכרית

Download (PDF, 2.91MB)

Reprinted with permission.

נספח:

כמה נקודות חשובות בנושא הפאה – מאחד המאזינים בסוד החשמל

  • זה לא דבר נדיר לשמוע בקו את המשפט “יש אוסרים ויש מתירים, אני סומך על המתירים”. ונוצר איזשהו טשטוש, כביכול זה נותן איזה תחושה לאדם שכל מה שחסר הוא לבחור לו רב שמתיר, ומכאן ואילך הכל בסדר, ואם כך, לא חייבים לעצור בפאת קאסטם, הרי יש רבנים בחו”ל שמאפשרים גם להחזיק אייפון, האם אני יכול לבחור את הרב ההוא להיות לי לרב ובכך להחזיק אייפון?
  • ואף אם לא בחרתי אותו לשם כך, אלא הוא הרב שלי מימים ימימה, האם אני רשאי להחזיק אייפון משום ש’יש לי רב שמתיר’?
  • התפיסה בציבור כיום היא, שאברך הוא לא כלום, הוא סה”כ איזה יצור שמנסה ללמוד תורה, אבל אין בכוחו ללבן הלכה. רק הרב שהוא כבר ותיק בתחום, הוא היחיד שיודע, והאברך הפשוט אין מקום שישאל ויתעניין למקור ההלכה שהרב פוסק.
  • חז”ל לא רואים את הדברים כך. כתוב “ומתלמידי יותר מכולם”, כלומר, דוקא ע”י ליבון ההלכה ע”י התלמידים מתחדד הרב להוציא הלכה מתוקנת.
  • בש”ס מובא 21 פעמים הביטוי “הדרי בי” או הדרנא בי”, ובתפיסה של היום זה לא מובן, מה פתאום התלמיד מקשה קושיא על דברי רבו, וכי הרב יכול לטעות? הרי אם הוא אמר, תעשה ושב בשקט, ואל תשאל מאומה…
  • רואים שאין הדבר כן, אלא התלמיד מצווה לשאול את רבו את השאלות המתעוררות לו אודות ההלכה שאמר רבו, וודאי שכך הרב רוצה, כמ”ש היעבץ (בשאילת יעב”ץ ח”א סו”ס ה) “בודאי רשאי התלמיד לחלוק על רבו… השלמים בחכמה אינן מקפידין על התופס עליהם, אדרבה מחזיקין טובה למי שיצילם מליפול ברשת השגיאה, שהיא פרוסה לרגלי כל החכמים, אשר עיני בשר הם, ואמר החכם קבל האמת ממי שאמרו, ואפילו מקטן שבקטנים“.
  • כתב הח”ח בהקדמה כי יש סדר עדיפות ללימוד שהאדם לומד. או”ח קודם לכל, כיון שהאדם נפגש עם זה יום יום, ולא יתכן שיפלפל במס’ זבחים והוא אינו יודע הִלכות ברכות או ק”ש.
  • כך גם בענינינו, אם יש כאן איסור, הוא הדבר הראשון שצריך האברך לחקור וללמוד ולעיין היטב בסוגיות במסכת ע”ז דף כ”ט, נ-נא וכו’, רמב”ם הלכ’ ע”ז פ”ג ופ”ז, ובשו”ע יו”ד סי’ קל”ט וכו’, וללבן את הדברים עם תלמידי חכמים.
  • המציאות בשטח היא שיש מבוכה רבה בענין הע”ז שבפאות. עד שאברך כמעט מחליט להוציא את הפאה, מגיעה שמועה כי רב פלוני מתיר.
  • הכלל ההלכתי אומר (יש מייחסים את הכלל הזה לחזו”א, אך הוא מובא עוד קודם) שכל שעלה בו צד איסור אינך יכול להקל בו עד שיבורר היתרו. מה שעליך לעשות הוא לבדוק מי הוא המתיר ומה הוא אומר.
  • נודע לנו בקו של הרב פיש לפחות על שני מקרים בהם חשבו את הרב למתיר, ונתברר שלא מיניה ולא מקצתיה. הרב וובר, והרב דינר.
  • לשם המחשה (ההמחשה מובנית על סיפור שהיה לי השבוע): נצייר לעצמנו אברך שאומר “הרב שלי מתיר, אני רגוע”. אתה שואל אותו, מה ההיתר של הרב שלך? הוא לא מייחס חשיבות לשאלה,
  • אתה מקריא לו את האג”מ ביו”ד ד, לח, “הוראה ללא נתינת טעם, אינה הוראה”. (מדובר על הוראה בדבר שיש בו סוגיא, ולא בדבר של אובנתא דליבא). ואתה מסביר לו שזה מן הש”ס בב”ב קל ע”ב שרבא אמר לתלמידיו לא לפסוק לפי פסק שכתב בחייו, רק אם הם מבינים את הטעם של הפסק. טוב, הוא מסכים לשאול את רבו, והוא אומר לו שהוא מכיר את נותן הכשרות כצדיק וגאון, ומסתמא שהכשרות מצויינת.
  • אתה שואל אותו הרי הרב המכשיר עצמו אמר שאין לסמוך על ההכשר משום שהסינים והרוסים מזייפים את תוויות ההכשר שלהם, כמו”כ מי שנמצא במפעלים מודה ואומר שאינו יושב שם להשגיח שהפאות ייעשו מהשער הכשר.
  • הוא אומר, תראה, ודאי שהרב שלי יודע את מה שאתה אומר. אתה מבקש ממנו לשאול בכל זאת, ואכן הרב שלו אומר לו שלא ידע. האברך אינו יודע מה לעשות, מחד המציאות מראה שיש בעיה, ומאידך הוא יכול להתחבא אחר פסק של הרב שלו?
  • התשובה היא שאם הוא יודע שיש כאן בעיה, והרב לא מבאר לו מדוע אין כאן בעיה, אסור לו להקל, אפילו שזה הרב שלו.
  • ר’ חיים וולוז’ינר בספרו (רוח חיים על פרקי אבות, על המשנה ‘הוי מתאבק בעפר רגליהם’), כתב ז”ל: “אסור לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול, וזה שאמרו והוי מתאבק מלשון ויאבק איש עמו, שהוא ענין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא… הוזהרנו גם כן וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת”, עכ”ל.
  • וז”ל הכנה”ג (חו”מ סי’ לד הגה”ט אות י”א): “אם הסומך על הוראת החכם הוא ע”ה וחושב שהחכם הורה כדין, מקרי שוגג, אבל אם הוא ת”ח ויודע ספר, ויודע שהוראת החכם הוא שלא כדין, ואפילו אם הוא עם הארץ וברור לו שהחכם מורה לו שלא כדין, הא ודאי מזיד מקרי ומיפסל”, והוא ממשיך וכותב כך: “והוצרכתי לכתוב זה, מפני שראיתי הרבה בני אדם יודעים את קונם ומתכוונים למרוד בו, וסומכים על הוראת החכם שהורה שלא כדין, אע”פ שיודעים בבירור שהחכם הורה שלא כדין עכ”ל”.
  • כלומר הוא קורא למי שסומך על החכם תוך ידיעה שיש כאן טעות, ‘יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו’!! הסיבה לכך היא כפי שכותב הב”ח ביו”ד קפב “אין כח בידי שום בי”ד שבעולם לשנות הלכה אפילו של דבריהם”, הב”ח מדבר על בית דין, ק”ו רב יחיד. הביאור לכך הוא שכוחו של הרב הוא לברר הלכה, לא לשנות אותה.

ובכן לנידונינו: גדולי הדור אסרו את הפאות הנעשות משער הודי משום תקרובת ע”ז. והם הרב אלישיב, הרב ברנדסדופר, ויבלח”ט הגר”נ קרליץ והגר”מ שטרנבוך ועוד. וכך החזיקו אחריהם רוב גדולי ההוראה. הם פירטו את טעמם ע”י תשובות ברורות, כמובא בתשובות והנהגות, בקובץ תשובות, בירחון ‘אור ישראל’ ועוד. עתה כאשר מורה הוראה רוצה להתיר את הדבר, יש לו אפשרות לעשות זאת באחת משתי דרכים: או במישור ההלכתי, לומר כי גדולי ההוראה שגו בסוגיא. או במישור המציאותי לומר כי הנתונים שהיו בפני האוסרים לא היו נתונים נכונים.

ובאמת המעיין בדברי המתירים רואה שהם נחלקו לשתי קבוצות הללו. קבוצה אחת עוסקים במישור ההלכתי, והם לא טוענים שגדולי הדור שגו בסוגיא, אלא הם העלו חילוקים מסויימים שלטענתם ניתן לסמוך כי חילוקים אלו ישנו את הדין.

קבוצה שניה עוסקת במישור המציאותי, הם שאלו כמרים או מתגלחות וקיבלו רושם אחר ממה שהרב דונר קיבל.

ובכן, לגבי הקבוצה הראשונה שהעלו חילוקים שונים, לא מצאנו עד עתה חילוק שאין בו פירכא, ונביא שתי דוגמאות: הם טענו כי יש לחלק בין תקרובת רגילה לבין שער, שבתקרובת רגילה אם יש מתווך בין המקריב לעבודה זרה, הוא כומר, ואילו בשער הוא לא כומר אלא סָפָּר. ע”כ.

טענה זו תמוהה במיוחד, הלא מי נותן את השם כומר? האם מנהל הטמפל, או מה שנקרא ‘כומר’ לפי גדרי חז”ל? ודאי האפשרות השניה. ומה הפירוש כומר? התשובה היא, מי שהוא אדוק בע”ז, ולא דוקא שהוא מגיש את הקרבן לע”ז, אלא מה שפועל בשבילה באדיקות נקרא ‘כומר לע”ז’, כמובא בב”ב קט ע”ב ראיתם בן פוטי זה שפיטם עגלים לע”ז, ומפני כך נקרא כומר. כמבוא ברשב”ם שם שהוא “פוטיפרע כהן און”.

א”כ בואו ונעיין בחייהם של הגלחים הנ”ל. הגלחים הללו כל אחד במשמרתו אין לו מנוחה, לא מנוחה פיזית ולא מנוחה נפשית. לא כל אחד מתקבל להיות גלח בטמפל, ואפי’ שמחכים שעות רבות בתור, לא יוצא מישהו מקהל הממתינים להצטרף אל הגלחים להקל מעליהם את העומס – גם אם הוא ספר במקצועו. זה עובר מאב לבן בלבד, והם אדוקים מאד בעבודתם עד שלא נרתעים מכך שסחוסי הרגליים שלהם נשחקים וכואבים ושורשי כפות הידיים נהרסים. ודאי שזה נחשב אדוק לע”ז. א”כ נפלה טענתם שהגלחים הם לא כמרים, דודאי נחשבים לכמרים.

דוגמא שניה, הם טוענים כי התגלחת לא נעשית מול הפסל. ביאור, הטמפל המרכזי בהודו גובהו 4 קומות, ומעליו יש פסל בגובה 3 קומות. התגלחות נעשות בבניינים מסביב הטמפל, אשר בדופן המבנים מובנה פסל גדול, ובתוך המבנים יש פסלים קטנים יותר.

טוען מחבר ‘ויקם שערה לדממה’ כי מה שדופן המבנים בנוי בצורת פסל, אין זה מועיל לאסור השער משום תקרובת, כיון שאינו מוצב בכניסה. ומה ביחס לפסלים הנמצאים באולמות התגלחת? על כך הוא כותב בעמ’ 29 (לגבי המגלחים בחדרי המלון הסמוך) וז”ל: “מתקבל הרושם, שבחדרי תספורת פרטיים אלו, פשוט לא טרחו מנהלי הע”ז להסיר את הפסלים“, עכ”ל.

כן, ודאי שע”י סברות כאלו ניתן להתיר תקרובת ע”ז, ואולי גם את הע”ז עצמה. מי שירצה אשלח אליו את שאר החילוקים שהם מצאו, ומה הפירכות עליהם. בסוגריים צריך להזכיר, שרוב אלו שכתבו להתיר, הם מבינים שאין צד אחר, חייבים להתיר. זה מעין שמוצאים ע”ז באויר, מה? יפסיקו לנשום? ודאי שלא. כך גם בזה, וכפי שכבר הועלה בקו טענת כמה מגדולי הרבנים שאמרו “מה יעשו הנשים”? כאילו מטפחת זה בכלל לא בחשבון, ע”כ בסוגריים.

עד כאן דיברנו לגבי הקבוצה הראשונה שעסקה במישור ההלכתי. עתה נדבר על החולקים מצד המישור המציאותי.

קבוצה זו החולקת מצד המציאות, קיבלו בהודו רושם שונה מהרב דונר, כתב בעל ‘ויקם שערה לדממה’ בעמ’ 32 שאמנם המתגלחת מקריבה את השער עבור האליל, אבל לו יצוייר אילו יכלה להביא לו את השער ללא שתגזוז אותו, היתה עושה זאת. אם כן מוכח שהנקודה היא לא הגזיזה, אלא ההכנעה שלה עבור האליל.

על פי טענות כאלו ואחרות החליטו המתירים כי יש להתיר את הפאות. והנה מלבד עצם הדברים שאינם משכנעים כלל, הלא גם אם נניח שהיה כאן איזה טענה, כבר האיר עינינו בזה מורינו ראש הקו, שגם אם המתירים שמעו נוסח שונה מהמתגלחים שבמקדשים, אין זה אומר שהנוסח ששמע הרב דונר אינו נכון.

לסבר את האוזן: בהודו יש מליארד ורבע תושבים. לפחות 85% מהם סוגדים לדת ההינדו. ברחבי העולם יש 200 מליון איש נוספים הסוגדים לדת ההינדו. א”כ מדובר על למעלה ממליארד איש שסוגדים לדת ההינדו. א”כ מה בכך ששמעת מכמה מגלחים נוסח מסויים שלדעתך אינו באיסור תקרובת? וכי זה נותן תמונה על כלל המליארד?

בוא ונשאל, נניח שחצי מליארד נוקטים את הנוסח שלך, וחצי מליארד את הנוסח השני. הרי השער מתערב יחד!!

לשם המחשה: נניח שאחד הגיש תקרובת בקבוק יין לעבודה זרה, והשני הגיש בקבוק יין לכמרים, אפילו הוא לא הניח אותו בפני הע”ז (מה שלגבי שער אינו כך, אלא הן מניחות לפניו בכלי המיוחד לזה) ואח”כ עירבו את הכל לחבית אחת, הרי תקרובת אינה בטלה?!!

עוד חשוב לציין. כי אותם מעט תשובות שנכתבו להתיר את השער, הם כותבים בתחילת התשובה שהם באים ללמד זכות על בנות ישראל. מי שיסתכל, רובם הם אברכים מחו”ל ששם ברוב המקומות אין צד שני!! כפי שאמרנו לעיל.

לסבר את האוזן, הרב פיש הזכיר את הספר “ויקם שערה לדממה”, שם הוא מתיר את שער היוצא ממקדשי הודו, בעמ’ 45 הוא מביא את הרשב”א ושאר ראשונים שאף אם המטרה הסופית של התקרובת היא הנאת הכמרים, כל שהביא אותה בפני הע”ז ה”ז נאסר, – ממילא קשה על היתר השער, הלא אף אם זה הובא עבור הכמרים ס”ס הן מגישות זאת בפני הע”ז, וכוונתן לע”ז כפי שמובא שם בעמוד 30 ששאלו אשה אחת מהמתגלחות, וז”ל: “את אומרת שגזיזת שערותיך היא כקרבן לאליל, אבל האם את יודעת שתוך זמן קצר מהתספורת ישלחו את שערותיך למכירה במרחק של חצי עולם מכאן”? והמתגלחת ענתה לה: “לכל מקום שהשער יגיע, הרי מבחינתי זהו עבור האליל”.

א”כ היאך השער מותר? הוא משיב כך, וז”ל: “מאחר שזהו רק “מטכסיסיהם” (של הכמרים) בכדי לעודד את הנשים להביא להם השערות, והכוונה הסופית ידועה בכדי למכור את השער בכל העולם, הרי אין השערות נאסרות בהנאה מדין תקרובת”. ע”כ.

נמצא שהמיקל צריך לדעת על איזה סברא הוא נשען!! דהנה יש לשאול, הרי הוא עצמו מסכים שמאות או אלפי שנים עובדים להינדו, בדיוק באותו אופן, שמגיעים עשרות אלפי איש כל יום לגלח שערותיהם במקדשי הודו, אלא שהיו שורפים את השער, אז כוונתן ודאי היתה עבור הע”ז.

מה נשתנה עתה? שהם לוקחים את השער מכלי ההינדו למכירה ולא לשריפה. והנה אילו היתה כוונתם גם לשם האליל וגם להנאתן, היה זה באיסור תקרובת, כמובא ברשב”א, מה עושים? מחדש הרב וולפא שהכמרים נטשו את ענין הע”ז לגמרי, ואין כוונתם לאליל כלל, אלא עיניהם רק אל הכסף בלבד, וכל מה שהם מוסרים חייהם כאבותם ואבות אבותם זה רק בשביל טכסיס להביא את הנשים לגלח.

זאת מנין לו? מנין שעתה כל הכמרים לא חושבים על האליל, או לכל הפחות גם על האליל (שזה עדיין באיסור גמור של תקרובת כנ”ל). הרי אתה רואה שכל העם מגיעים בהמוניהם עבור הע”ז, – הם לא מקבלים דולר אחד עבור הגילוח, על אף שהוציאו הוצאות נסיעה של כמה ימים. והכמרים הם גם הודיים מיינקותם, א”כ מה נשתנו אלו מאלו.

אלא ודאי כוונתם לכל היותר גם לאליל וגם לרווח הממוני, וא”כ כיון שהמגלחת הניחה זאת עבור האליל הרי זה באיסור תקרובת כמובא ברשב”א הנ”ל.

נקודה נוספת שצריך לדעת. כידוע שהרב ואזנר לא שמע את המשלחת של הרב דונר, אלא הוא שמע משלחת של הרב ח”ד וייס שהביאה נתונים שונים (ולא נִכָּנֶס עתה לְמה שהיה שם, מי שרוצה יברר אצל הרב אורי סופר מב”ב), והוא אסר לא משום סוגיא, אלא משום אובנתא דליבא, שס”ס גם לטענתם הלא המתגלחת גוזזת את השער שלה עבור האליל, א”כ גם אם מאיזה סיבה אין בזה דין תקרובת ממש, אבל מריח תקרובת לא נפיק, והצריך להוציא את הפאות מהבית, מכיון שכך, הרוצה לחלוק על הרב ואזנר בזה ולאפשר את חבישת הפאה, צריך להיות שוה לו בחכמה ובשאר מעלות, כיון שאובנתא דליבא קולעת לאמת כפי גדלותו של האדם, – ומי מהמתירים יכול לומר שהוא שוה בערכו לרב ואזנר זצ”ל?

לסיכום: אברך הרוצה להסתמך על רב שלו שמתיר, צריך לדעת שיש כללי פסיקה – ומבואר בעירובין ו ע”ב שהנוהג לא כפי כללי הפסיקה נקרא רשע – וז”ל הגמ’: “מקולי ב”ה ומקולי ב”ש, רשע”, וק’ מדוע הוא רשע, הלא יש לו רב לכל מה שהוא עושה? התשובה היא יש כללי פסיקה.

כך גם בזה, מכיון שגדולי ישראל ישבו על המדוכה ואסרו, ונתנו טעם לדבריהם, הרי שכלל ישראל מחוייבים לעשות כפי שפסקו. ואם רב אחר מורה להתיר, אם אינו נותן טעם לדבריו, אין לזה שם הוראה כלל (כמ”ש בב”ב קל ע”א-ע”ב, וכתב הגר”א בתיקוני הזוהר דף קסו: “מעת חתימת הגמרא איננו מקבלים הלכה בלי ראיה ופלפול”; וכן רעק”א בהקדמתו לשו”ת; האג”מ יו”ד ד, לח, ועוד רבים). ואין אתה רשאי ללכת על פיו – גם אם הוא הרב שלך.

וכאמור, אין הפשט שאין יכולת להתיר, ודאי שיש, אלא שזה דורש מהמתיר לסתור דברי האוסרים באופן שאין ביד האוסרים תשובה על טענותיו (מי שירצה יעיין ברמב”ן ספה”מ שורש א’ עמ’ כה בפרנקל, שכותב שאפילו זקן ממרא אינו נעשה זקן ממרא, רק אחרי שהסנהדרין השיבו על כל טענותיו. ואם לא השיבו על כל טענותיו, אינו בדין זקן ממרא. יש עוד חומר רב בזה, מי שירצה אשלח לו, יתקשר אלי לטל’ 0533199434. שנשמע ונתבשר שכל הנשים ללא יוצא מן הכלל ביערו את הפאה הנכרית מביתם אכיה”ר).

מיכאל ניר, צפת.

Reprinted with permission.

בענין פאה נכרית לאשת איש ברשות הרבים עיין כאן.

What’s the Difference Between Mussar and Self-Development?

OK. I mean the least effective type.

Well, guess what? I found a rabbi on Torah.org who tries to answer this question.

I’ll interject a bit:

The Difference between Mussar and Self-Improvement

By Rabbi Ephraim D. Becker, Ph.D.

What is the difference between Mussar and other forms of personal growth?

I’ve been asked any number of times how Mussar differs from Covey, Pransky, Positive Psychology and a host of other self-improvement programs and concepts. You may find yourself asking the same question and I’d like to save you the call.

I’d say there isn’t any difference between the two.

Mussar, the Torah’s approach to personal growth has, at its most fundamental core, the call to utilize the entire physical world in the service of the transcendent, eternal world. The Torah calls upon every human being (both Jews and Gentiles in different ways) to recognize this world as the place to activate G-d’s Will through the use of the physical world of things, feelings, thoughts and actions. The Torah teaches us how to harness the material world in the service of transcendent connection to eternity.

By contrast, other forms of self-improvement are aimed at capitalizing on the transcendent aspect of a person in the service of the physical world. Being calmer, meditating, looking beyond the moment, understanding values, prioritizing and so on are all seen as tools in the pursuit of a better physical existence, whether that means a better marriage, friendships, a job or even a vacation. The point of self-improvement is to harness the transcendent world of a person in the service of his physical existence.

The difference is 180 degrees.

No, it isn’t. You’re both into “spirituality”, not religion, i.e., serving God. Otherwise, Mussar wouldn’t even have a name.

There are those self-improvement programs (notably in Eastern Religions) that have placed such a value on transcendence that they put the physical world at the service of their push for transcendence. If you push for the answer to why, the answer is because it’s a better way to live. Again, transcendence in the service of the physical world is the message.

Torah is the G-d-given recipe for being closer to Him, eternally. It is not about avoiding damnation nor is it about being redeemed from sin, though those are certainly included in the Torah recipe. Mussar is the arm of Torah that focuses on the specifics of how a physical, created, conflicted human being can transcend and utilize the limitations which are imposed by his base-physicality to become G-dlike, G-d-emulating and ever more closely attached to the pleasure of proximity to Him. The person doesn’t need to be redeemed; he needs to be activated.

Rabbi Becker is using so many words not to be cute or clear, but because he doesn’t have an answer.

Without the revelation of His Will on Mt Sinai all of the other self- improvement programs run just fine. With no directive from G-d there is nothing to do but try to improve your life here. With the revelation at Sinai the only program is Mussar. Everything else is abusing (sorry for the extreme term) spirituality in order to achieve a more blissful life in this world. Torah is about utilizing (indeed, abusing, from the perspective of one who is trying to achieve a blissful world here) this world in the service of His Will.

“Spirituality” is this-worldly.

We are striving to become better and better servants of Hashem, using only this life and this world to do so, while self-improvement is about using all of the transcendence latent in a person to make our lives in this world better and better.

I cannot be a scrooge and say that I’m unhappy with the programs which help people have better marriages, more successful jobs, be happier, have less depression, etc. I’m not a scrooge and my service to and relationship with G-d includes my celebration of everything and anything which lightens the load of another person, Jew or Gentile. So I am happy when I hear that people go off to retreats and come back calmer, have a better marriage or get/keep a life-sustaining job. That’s great news. Period.

Of course. The means are different, but the goal is exactly the same. Indeed, if Judaism was of interest, lightening the load of “Gentiles” would not make the Mussarite happier at all:

Sanhedrin 71b:

בן סורר ומורה נידון על שם סופו ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם לצדיקים רע להן ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם שקט לרשעים רע להן ורע לעולם לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם.

What all that does is give us more material to transform into service of Hashem. Don’t stop when your life is better; that’s not the goal; it’s a tool and its value is measured in terms of how it is used. Use your good marriage to emulate Hashem and His kindness. Use the peace of mind your improved job security affords to focus with more clarity on your Torah study, your performance of Mitzvos, on your freedom to live with honesty and integrity according to the Torah’s definitions of those terms, your ability to stay focused and undistracted by the myriad attempts of mischief to distract you. If you’re exercising regularly then you have more stamina to serve Hashem. If you are eating well then your body is less sluggish, less demanding and now you are freer to put your body to work in the Divine Misssion. Mussar is about the process of doing that.

Self-improvement may be included in the long list of tools to put to the service of the Divine Mission. However, failure to put them in their proper perspective runs the risk of leaving the person feeling like he/she has activated his/her transcendence without connecting Soul to Source. That is a terrible tragedy. I see it daily with people who get involved in Kabala, pseudo-mussar, and a host of other attempts to drain the wellspring of transcendence in each of us so that the Soul is fooled into serving the Body and fails to connect to the Source. I almost wish the person had remained in his/her hedonistic rut until ready to wake up to Sinai instead of having the Soul-craving slaked at a mirage fountain.

Define Mussar without all the buzzwords. Then define pseudo-mussar.

If I’ve not hammered it home enough here, please ask. From where I’m sitting, I’ve repeated myself more times in this article than I have in virtually any piece I’ve allowed to go past my screen.

I hope I’ve saved you a call.

The end.

Recent US and World Media Omissions

7 Huge News Stories You Probably Didn’t Hear About in 2017

By Carey Wedler
The Anti-Media

January 2, 2018

2017 was a chaotic year filled with violent protest, threats of nuclear war, ongoing Cold War-style accusations of collusion with ‘the Russians,’ and widespread allegations of sexual harassment. Establishment media outlets like Washington Post and CNN took it upon themselves to protect American democracy from the Trump administration, but in typical fashion, many of the most vital stories of the year — the ones that reveal the true nature of corruption and power in the U.S. — received little to no attention.

Here are the top underreported stories of 2017:

1. The government continued its push to spy on you indiscriminately — When Edward Snowden revealed to the American public the extent of the federal government’s surveillance programs, the country was outraged for a few fleeting moments. But the issue of privacy violations has largely faded into obscurity since then, even as the government’s push for these policies continues. Before leaving office, Barack Obama granted more surveillance authority to federal agencies, and once Trump took office, his administration began pushing to reauthorize the Foreign Intelligence Surveillance Act, which has not only swept up the records of foreigners but also American citizens. As the ACLU has summarized, Section 702 of FISA allows the government to engage in “mass, warrantless surveillance of Americans’ and foreigners’ phone calls, text messages, emails, and other electronic communications.”  It was passed in 2007 and reauthorized in 2012 but is set to expire on December 31 of this year. Congress’ worked this year to push through a renewal with tepid reforms, though it now appears lawmakers may fail to reauthorize the bill before it expires on New Year’s Eve. Nevertheless, the ongoing push for data collection presses on. In September, Trump nominated Adam I. Klein, a surveillance, and FISA advocate, to chair a governmental board in charge of holding the government accountable for its surveillance activities.

2. The media and government selectively informed the public about North Korea — North Korea has dominated headlines for months, with the media consistently warning of imminent danger and repeatedly fear-mongering about the perceived threat. What has been grossly underreported, however, is not only the U.S. military’s historical decimation of the North Korean people but also the North Korean regime’s willingness to engage in talks. North Korean officials have repeatedly stated they are willing to compromise on their weapons programs if the U.S. backs off its military grandstanding. As the North Korean ambassador to the U.N. told Reuters in November:

“As long as there is a continuous hostile policy against my country by the U.S. and as long as there are continued war games at our doorstep, then there will not be negotiations.”

The Reuters headline, however, read, “North Korea rules out negotiations on nuclear weapons” – as if the notion of the U.S. halting its military drills is simply not an option.

This detail scarcely highlighted in the mainstream conversation, with outlets like the Washington Post also running headlines and stories that drum up the regime’s unwillingness to halt the weapons development.

3. Just as in the Obama years, the civilian death toll from American military operations was swept under the rug — Despite some mainstream reports on the mass casualties the Trump administration has incurred durings its ramped up operations in the Middle East, overall, concerns over the loss of innocent life remain lost on the American public. Though Obama dropped over 26,000 bombs during his last year in office — a massive number — the Trump administration dropped over 20,000 in its first six months. Roughly halfway through the year, over 2,000 civilians had died, and in the battle of Mosul, alone, over 3,200 died as a result of the U.S. coalition, contributing to a total of between 9,000 and 11,000 civilian deaths.

4. Police violence continues — Aside from several high-profile instances of police brutality, including the brutal shooting of Philando Castile, a legal gun owner (the officer was acquitted of all charges and received a settlement from the police department),  and the recent instance of a cop forcing a pet owner to behead his own dog, mainstream attention on the system problem of police misconduct has been quiet this year (especially compared to 2014, for example, when protests in Ferguson, MO, drew ongoing national attention). At the same time, President Trump encouraged officers to be rough with suspects and continued to assert his unwavering support for law enforcement, claiming anti-police sentiment is “wrong” and “dangerous.” He also reinstated the federal government’s program of granting military gear to local police. Meanwhile, American police continue to kill civilians at staggering rates, with estimates ranging between 976 and almost 1,182 for 2017. The number of cops killed in 2017 was the second-lowest in 50 years, according to data from the National Law Enforcement Officers Memorial Fund.

5. Establishment media neglects to inform audiences of the U.S. role in international chaos —Just a few weeks ago, CNN ran a disturbing story detailing the growing slave trade in Libya, where human beings are subject to gruesome conditions and auctioned off as property. Though the story itself received widespread attention (and the Guardian covered it earlier this year), CNN left out one key detail from the narrative: the problem exploded after the Obama and Clinton-backed NATO toppling of the country’s former leader, Muammar Gaddafi, in 2011, a detail the Guardian reported in April. Following the power vacuum left in the wake of that operation, Libya has become a haven for terror groups and horrifying activities like slave trading and rape. The media’s widespread omission of this fact prevents a thorough understanding of the ramifications of Western intervention in countries that are outside their jurisdiction (some outlets, like Newsweek, did highlight the Obama administration’s role in the growth of the slave trade, and to Fortune’s credit, the outlet acknowledged the problem was exacerbated following Gaddafi’s “fall,” though it failed to note how he ‘fell.’ Similarly, CNBC noted that “conditions have worsened since 2011, when former Libyan leader Moammar Gadhafi was overthrown,” but failed to mention who instigated the overthrow.).

6. The world moves on from the American empire — As U.S. foreign policy continues to create unintended consequences, other global players are moving to lessen their dependence on America and the U.S. dollar. From Venezuela to Pakistan and Iran, countries are opting to conduct their oil transactions outside the long-dominant American currency. In addition, they are forming alliances. For example, Turkey, which has for years been somewhat of a U.S. ally, has strengthened ties with Russia. Iran and Qatar have mended ties, and even staunch U.S. ally Saudi Arabia is hedging its bets by building up business ties with Russia and China. The E.U. has also signaled its intention to become less dependent on the U.S., moving to create its own army.

7. Weed keeps winning! — Despite all the terrible news and seemingly unending flow of negativity, cannabis continues to make gains, and though the stories about individual developments have mounted in the mainstream, the breadth of the evolution is difficult to fully capture. Though the federal government has continued making huge numbers of arrests for the plant, the public’s support for legalization keeps mounting. Further, multiple surveys conducted this year show Americans strongly prefer cannabis as medicine over traditional pharmaceuticals. One analysis conducted by UC Berkeley and Kent State found “Ninety-seven percent of the sample ‘strongly agreed/agreed’ that they are able to decrease the amount of opiates they consume when they also use cannabis” and “81% ‘strongly agreed/agreed’ that taking cannabis by itself was more effective at treating their condition than taking cannabis with opioid.” Further, police are facing harsher scrutiny for their weed busts as the Internet schools them when they attempt to brag about cannabis-related arrests on social media. Despite the lobbying efforts by Big Pharma, police unions, and prison guard unions, the plant continues to enjoy increasing popularity and skyrocketing profits. This positive story demonstrates the ruling establishment’s continuing loss of control even as it struggles to keep its power over individual freedom.

Copyright © 2017 Creative Commons, The Anti-Media

From LRC, here.

בענין איסור משרד החינוך על פינות חי וליטוף ושיעורי טבע חיים

משרד החינוך אוסר כעת מטעמי “צער בעלי חיים”. הם בדרך לקבוע כללים מדויקים, אך בינתיים הכל אסור במוסדות חינוך, וזהו. מעניין מי בדיוק נועד להרוויח מהתקנות החדשות…

גם פינת חי עם בעל חיים אחד בלבד אסור. ממזמן גם אוסרים על הבאת כל בעל חיים שאינו כלב לבית ספר. כלומר, ה”מומחים” המשוריינים לחיות קבעו ברוב חכמתם והכרתם את עולם החי, שרק כלבים לא סובלים בבתי ספר…

שמעו הצעה נגדית משלי:

א. מכיוון שהוכח מכל הכיוונים שמחנות ה”חינוך” הכפוי הממשלתיות, בפרט בישראל, פוגעות בתלמידים, מסכנות את חייהם, ולא מחנכות לכלום מלבד לפשע ולסמים,
ב. ומכיון שפינות חי וכו’ הוכחו כבעלי תועלת,
ג. ומכיון שמאידך לא הוכח מעולם שהחיות סובלות בבי”ס כי הוא זה,
על כן: יש לשחרר את כל הילדים משעבוד לאלתר, ולהכניס תחתם את החיות…