Month: March 2017 – ט׳ באדר תשע״ז

פייגליניזם על רגל אחת

הישראלי צריך את הערבי כדי לשכוח שהוא יהודי.

מקור: כאן.

ועם כזית בשר:

מדינת ישראל ניסתה לבנות זהות ישראלית חדשה המנותקת מזהויות קודמות. רצינו להיות עם ככול העמים ולכן המצאנו את הישראליות. לא כנדבך נוסף על גב היהדות אלא כזהות חדשה. אם רק יהודי יכול היה להיות ישראלי אז לא בנינו שום זהות חדשה. בסך הכל קיבלנו את אותה גברת יהודית, בשינוי אדרת מדינית. אבל אם אנחנו רוצים ישראליות חדשה, כזו שלא תלויה ביהדות – אז אנחנו חייבים את הערבים. כי הם המיעוט האתני הלא יהודי הגדול במדינה. ואם הם לא יכולים להיות ישראלים אז הניסיון בבניית זהות ישראלית חדשה – נכשל. רק יהודים יכולים להיות ישראלים. ובמשפט אחד פשוט – הישראלי צריך את הערבי כדי לשכוח שהוא יהודי.

Who is Charedi?

I received a letter from a reader accusing the Kedushas Tziyon organization of deceptive advertising, for calling themselves “Charedi”. “What kind of Charedi ascends the Temple Mount?!”, he demanded.
I reproduce my email answer here (this answer is mine, not theirs):
“Charedi” is not entirely positive, and the definition is looser than most recognize.
There is a “division of labor” in sinning against God. For example, in our time most Charedim are careful to avoid lewd thoughts, while the non-Charedim are not. The non-Charedi is generally zealous about covering a married woman’s hair without legal fiction (a wig), while the Charedi is not.
I explained this some more here:
Still, if one dresses a certain way and uses certain expressions, he belongs to a specific group, even if he chooses and rejects various behaviors of the host group, as a matter of principle. Rabbi Yitzchak Brand, for instance, is Charedi, even though he doesn’t vote Gimmel, doesn’t rely on famous rabbis as a matter of course, ascends to the Temple Mount, lives in Emanuel, etc.
It is in this context I understand the writers of Kedushas Tziyon see themselves as “Charedi”; not as a trick to fool their readers.
As for Har Habayis, you might enjoy this:
…