Month: November 2016 – י״ג במרחשוון תשע״ז

Since this site often aggregates from others, we may inadvertently include an off-color expression (so common in modern writing). If you notice such a thing, please contact us.

Thanks!

Here are some guidelines.

I quote Ami magazine of Nissan 5776 p. 56 – 57 in an article about Charedi political organs and the lurid goings on of these ugly organs, past and present:

As far as chasidish and Litvish go, the Moetzes Gedolei HaTorah historically had representation from both groups…

I recall an episode that occurred during the time of Rav Zalman Sorotzkin. In his era, the Moetzes Gedolei HaTorah of Agudas Yisrael had the greatest Rebbes on the chasidish side and the greatest roshei yeshiva on the Litvish side, including the roshei yeshiva of Mir and Chevron, among others.

The Moetzes was debating a certain issue, and both sides presented their opinions. The Litvish party, led by Rav Sorotzkin, took one approach, while the chasidish group, led by the Gerrer Rebbe, held fast to the opposite approach. The issue was strongly debated, and when a vote was finally cast, the majority sided with the chasidish opinion and Rav Sorotzkin “lost” the vote.

Rav Sorotzkin conceded defeat but added with a smile, “I might have lost, but on my side were Rav Sarna, Rav Finkel, Rav Chevroni, myself…” He listed the others who had supported his perspective. “And who was on the other side?” he continued in jest. “The Gerrer Rebbe un alle Rebbes (and all the Rebbes)…” Of course, all this was said with a positive spirit and a deeply entrenched sense of unity.

End.

Comments:

1. Of course, all this was said with a positive spirit and a deeply entrenched sense of unity. Of course! Who could think otherwise?
2. Will we grant “equal voting rights” to Chassidim on the Sanhedrin court as well?

There is a misquotation invariably cited in many discussions of common custom:

פוק חזי מאי עמא דבר

Translation: Go out and see what is commonly done.

But the context is predictably missing. This rule applies only in cases of doubt, not certainty. If you know what the truth is, all the people in the world acting otherwise does not count for anything.

Here is one sample of the rule (and all other sources match) from Eruvin 14b:

אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי הילכתא מאי אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר

Indeed. There is no greater threat to Halacha than most rabbis charged with defending and disseminating it. We have already noted many examples, but the Shabbos eruv is one of the most obvious ones.

Fact: Rabbi Yosef Shalom Elyashiv knew and understood so-called ‘general’ eruvin are invalid but supported them nonetheless. He preserved the deceptive practice of merely instructing questioners to avoid relying on them, as though this avoidance was mere chumra.

Source: Tikkunei Eruvin #109 on Hyehudi, here (page 1, second column).

Many rabbis believe Judaism is their private business. Instead of speaking the truth, as they must, they calculate calculatingly what’s best for ‘sales’. And how could rabbis know Jews would violate Shabbos if they knew the eruv was invalid? It’s simple: they don’t. Like the Gemara says about non-Jews, rabbis don’t believe Jews can keep Shabbos. Worse, they themselves cause naive Jews to carry on Shabbos through their silence about (and actual involvement in) the counterfeit government city eruvin.

As usual, Rabbi Yitzchak Brand illuminates the scandalous history (emphasis mine):

[הטעם שגבבו קולות עד אין סוף, מביאים בונה תיקוני עירובין, תשו’ נפש חיה (ס”ס כה) שעשו כך בגלל שבין כך היו מטלטלין, וגבבו הרבה קולות כדי להצילן מודאי אסור, אולם לפי”ז היה ראוי להכריז שאסור לטלטל, אבל לא עשו כך ושוב רובם טלטלו. ועצם הנהגה זו צע”ג, שהרי מצילין העוברים רק מאיסור דרבנן, שאם יש רשה”ר דאור’ לא מהני עירוב, ומכשילין אלו שלא היו מטלטלין מקודם באיסור תורה.

ועוד שמעתי מרב אחד, משום שלא היה לכל אחד תנור לטשולנד [חמין] בשבת, ולאופה העיר היה תנור גדול, ושם הטמינו כל העיר את החמין, ואחר התפילה היו כולם הולכים ולוקחים את החמין מן האופה, ואילו לא היה עירוב בעיר, לא היה חמין בשבת, וזה היה בבחינת פקוח נפש רוחני, כי בלי חמין אין שבת ובפרט בארצות הקרות, וממילא כל היהדות היה עומד בסכנה, וממילא דחקו הכל כדי להכשיר העירוב, וזה בגדר הוראת שעה, אולם כהיום שכל יהודי יש לו תנור בשביל החמין, אין שום סיבה ליכנס בדוחקים כאלו].

[ועוד, מאן לימא לך שנהגו בסדר, ועי’ בה”ל (סי’ תרצ סעי’ יז ד”ה ואין לבטל) שהביא דברי הפר”ח (מנהג איסור סי’ י) ושם הביא דברי הריטב”א (פסחים פ”ד) שאפילו אם נעשו מנהג ע”פ גדולים בעולם, ועכשיו רואים שיש איסור צריך לבטל אותו, וכ”ש כאן שידוע שהיו תמיד עוררין גדולים על עירובין האלו ואכמ”ל, וע”ע ויקרא (כו מ)].

No matter how or why a sin began, after some time, status quo bias kicks in…

Bottom line? Today, all Jews must become independent Torah scholars, if possible. You must know when to ask, whom to ask, and how. Not only can we not rely on rabbinic leniency enacted in response to (real or imagined) human weakness, we cannot trust the language used for faux-stringency either.