רב המליץ ליהודי בעיירה להכניס לביתו עז לאחר שאשתו התלוננה על צפיפות בבית. סוף בדיחה: לאחר שבוע העז הוצאה, ואז כולם ברכו עד כמה הבית מרווח. כלכלת ישראל עמוסה ב”עיזים”. לאישור להוציא עז קוראים “הטבה”.
זוכרים את הסיפור? על הרב שהמליץ ליהודי בעיירה להכניס עז לביתו לאחר שאשתו התלוננה על צפיפות בבית? סוף בדיחה: לאחר שבוע הוציאו את העז, ואז כולם ברכו עד כמה הבית מרווח.
כלכלת מדינת ישראל עמוסה ב”עיזים”. כל חוק, תקנה ורגולציה חדשה מכניסים לנו הביתה ולעסק עז נוספת. ובבית, צפוף עם העיזים – קשה לזוז, קשה לנשום, צריך קומבינות כדי להתפתל בין העיזים. אבל יש בתים שהמדינה אישרה להם להוציא מהבית לחצר עז או שתיים – לאישור קוראים “הטבה”.
העיזים תקועות אצלנו בתוקף חוקים ורגולציה, ככה זה; אז איך משיגים אישור להוציא עז מהבית לחצר? צריך לשנות חוקים או להחריג בתים מהחוק. בדמוקרטיה רק פוליטיקאים יכולים לשנות חוקים ולכן רק הם יכולים לאשר הוצאת עיזים לחצר.
למה בכלל אכפת לפוליטיקאים מהעיזים התקועות אצלכם בבית? אהה, הם מתים להיבחר מחדש כי כך הם אישית זוכים לגור בבית עם פחות עיזים מאשר אצלנו בבית. דוגמא? הנה קטנה: הם מנהלים מערכת בריאות ממשלתית-ציבורית עם תורים ארוכים ומיטות במסדרון. לבאי ביתם יש “הטבה” – לא מחכים בתור ולא שוכבים במסדרון בית החולים. פחות עיזים.
איך משכנעים פוליטיקאים “ליזום” אישור להוצאת עיזים מהבית? בשביל זה יש אנשים יודעי דבר וחָלַקֵי לשון, הם הלוביסטים. הלוביסט יודע איך להשפיע על פוליטיקאים ולארגן תמיכה בחוק או ב”רפורמה” עבור מעסיקיו. הלוביסט יודע “להסביר” לפוליטיקאי איך הוא אישית ירוויח מהחוק החדש, או חלילה יינזק אם החוק לא יעבור.
לפעמים הפוליטיקאים מאשרים הוצאת עיזים מהבית לחצר כמו למשל כאשר מאשרים יבוא מוצר ללא צורך באישור מכון התקנים, עז שמנה. לפעמים פוליטיקאים מוסיפים תקנות שמעבירות את העז מהבית שלי אל הבית שלכם. כזה הוא מבצע “מחיר למשתכן”. אני זכיתי בדירה מסובסדת, אבל אתם משלמים עבור הסבסוד. או: אני מתקין פנלים לחשמל סולרי על הגג ו”מוכר” חשמל לחברת החשמל (שכלל אינו נחוץ לחברה), אבל העז עוברת אליכם – אתם משלמים את מחיר הסבסוד, בערך במיליארד שקל בשנה, דרך מיסים וחשבון חשמל מתנפח.
חסרות דירות באזורי ביקוש כי קשה ומסובך לבנות במדינת ישראל. חוק התכנון והבנייה הוא עדר עיזים ענק שמעיק על כולנו. אף אחד לא מעז לבטל את רוב סעיפי החוק הדרקוני ולשחרר עיזים לחצר באופן שיזמים יוכלו לבנות בקלות ולענות לביקושים לדירות. מה עושים במקום? מחלקים “הטבות” לעיריות ורשויות מקומיות שיואילו לאשר בנייה – הסכמי גג.
גובים אצלנו מיסים כבדים למימון 900 אלף עובדי ציבור, 20,000 עמותות, פנסיות ענק ושכר מופקע לסקטורים ממשלתיים מוגנים. המס הגבוה הופך השקעות בישראל ללא אטרקטיביות. מה עושים? מחלקים “הטבות”, מאשרים מיסוי נמוך לחברות היי-טק גדולות ומענק נוסף של חצי מיליארד דולר לחברת אינטל. המשמעות: כל המשכורות במפעל החדש על חשבוננו ל-10 שנים לפחות. מעבירים עיזים מהבית של אינטל אלינו הביתה. בבית של אינטל פחות צפוף, פחות עיזים.
“הטבה” לבזק
במדינת חופש המדינה לא צריכה כלל להתערב בתחום התקשורת. אין עיזים ואין צורך במשרד תקשורת. מי שרוצה להקים חברה לשירותי אינטרנט או סלולר – שיקים על חשבונו. מי שרוצה לשדר ברדיו או בכבלי טלוויזיה – שישקיע וישדר. מי שרוצה למתוח כבלי סיבים אופטיים רק ברמת גן ולא בקריית שמונה – שישקיע, יחבר וישדר. חברה שרוצה לגבות עבור שירותי טלוויזיה 1,000 שקל בחודש – שתנסה, אולי מישהו מוכן לשלם. המדינה לא צריכה להתערב בתוכן, במחירים, ולכפות עלינו עוד עיזים בבית. ממשלה לא צריכה להתעסק עם פיקוח על משך זמן הפרסומות, לדרוש פריסת סיבים בכל הארץ, לחייב ב”יצירה ישראלית”, לאסור פרסום סמוי, לדרוש פיקדון מהיזם, לתת אישור ללוח השידורים, לאסור או לחייב שידור חדשות ועוד ועוד. הצרכן צריך להחליט ולא המדינה – אנחנו מחזיקים ביד את בורר הערוצים – לא טוב? עוברים לערוץ אחר.
אין צורך ברשות השידור החדשה (“בהרצה”…), מועצת הכבלים, מועצת הרשות השנייה, חברת החדשות ועוד. עיזים שמנות. עלות קיומן הוא חלק מגורמי המיסוי הגבוה עלינו, חלק מהסיבה למה צריך לחלק “הטבות” לאינטל. גם לעולים חדשים ולתושבים חוזרים צריך לתת “הטבות” – הם לא רגילים בצרפת או באמריקה לכל כך הרבה עיזים. “הטבות” מסמלות נוכחות עיזים, “הטבה” משחררת עיזים. “הטבות” הן שלט ענק מעל למדינה שאומר: בלי “הטבות” לא כדאי להשקיע כאן, כי בכל פינה יש עז.
יזם במדינת חופש יכול להחזיק חברת טלפון, גם חברת כבלים ואינטרנט וגם עיתון, למזג או להפריד חברות שבבעלותו, למכור בכל מחיר שאנחנו מוכנים לשלם ואפילו להכתיב מדיניות לעיתון או לאתר האינטרנט שבבעלותו. “הפרדה מבנית” כפויה היא פגיעה בזכות הקניין, היא עז. במדינת חופש אין חברה “גדולה מידי” שצריך להכניס לה עיזים ואין חברה “קטנה מידי” שצריך לאפשר לה להשתחרר מעיזים. במדינת חופש העיזים צריכות להיות מחוץ לבית. מי שמוכן מרצונו החופשי לגור עם עז – בעיה שלו.
לכפות על חברה פרטית כמו בזק להעמיד את התשתיות שלה לטובת מתחרים (רפורמת השוק הסיטונאי בתקשורת) זה כמו לכפות עליכם לאפשר לשכנים להשתמש באחד החדרים בדירה שלכם, כי הם גרים בדירה קטנה וקשה להם. זו עז.
כל ה”הטבות” שנתניהו נתן לכאורה לבזק היו בגדר שחרור עיזים מהבית לחצר. איסורים ומגבלות אלו לא היו צריכים להתקיים מלכתחילה במדינת חופש. נתניהו חטא כי נטש מזמן את אידיאולוגיית החופש הכלכלי המוצהרת שלו. משפט הפתיחה בנאום נתניהו כשר התקשורת היה צריך להיות: “רבותי, לקחתי על עצמי את תפקיד שר התקשורת כדי לסגור סופית את משרד התקשורת ולשחרר את התקשורת בישראל, על סוגיה, מכבלי המדינה – לחסל את הרגולציה ומוסדותיה. לסלק עיזים מהבית”.
אבל נתניהו המשיך לעשות מה שפוליטיקאים יודעים לעשות – לחלק “הטבות”. להוציא עיזים רק מהבית של שאול אלוביץ. עכשיו עליו לשכנע את בית המשפט, שופטים בשר ודם בעלי אג’נדה ואידאולוגיה אישית, שכוונתו הייתה לשחרר עז אחר עז ובהדרגה לכולם – לא רק לאלוביץ.
מוטי היינריך