עיין סוף כלל קמ”ד מספר “חיי אדם” בו מופיע לראשונה ה”תפילה זכה”. הרב המחבר מייחס אותו ל”ספרים קדמונים” (שלא נמצאו), או שהוא תרגום קל לתפילה בספר חמדת הימים (א”י היכן) ובא תחתיו. במ”ב זכורני כי הבין שה”ה המחבר ולשון “העתקתי” ר”ל התורף בלבד, וראה מ”ש בעבר על זיופים הנתלים באילן גדול.
ז”ל:
אחרי זה ילך לבית הכנסת באימה ורעדה. המנהג בקהלתנו בכל בתי מדרשים להוציא ספר תורה מהיכל, כמו שכתוב בכתבי האר”י ז”ל, וכבר נדפס בחמדת הימים התפילה שסדר. ואמנם לאו כל אדם מבין הדברים רק מי שבא בסוד ה’. ומי שאינו יודע, הוא לו כדברי ספר החתום. ולכן העתקתי מספרים קדמונים תפלה בלשון קל, כי בלאו הכי לדעת הרבה פוסקים מצות וידוי הוא סמוך ללילה דוקא וראוי לכל אדם לאמרה, וזה נסחתה, ואשרי מי שיאמר אותה גם בשחרית.
עכ”ל.
(ואולי כתב כן משום שהאר”י התנגד לכמה תפילות שלא נתחברו ברוח הקודש.)
מקופיא.