“אמר המאסף, הדברים ברורים דהיינו דוקא כשזה הסומך על הוראת החכם הוא עם הארץ וחושב שהחכם הורה כדין מקרי שוגג, אבל אם הוא תלמיד חכם ויודע ספר ויודע שהוראת החכם הוא שלא כדין ואפילו אם הוא עם הארץ וברור לו שהחכם מורה לו שלא כדין הא ודאי מזיד מקרי ומיפסל, והוצרכתי לכתוב זה, מפני שראיתי הרבה בני אדם יודעים את קונם ומתכוונים למרוד בו, וסומכים על הוראת החכם שהורה שלא כדין, אף על פי שיודעים בבירור שהחכם הורה שלא כדין.”
(‘כנסת הגדולה’ חו”מ סי’ לד הגה”ט אות י”א בענין העובר על השבועה שהוא פסול לעדות, דכתב על זה מהרי”ק דבכה”ג דהתיר לו חכם לא נפסל בכך.)
מצאתי בסיפור שהובא כאן על מעשה העגלים.