הדרשן עומד וקורא בקול רם את לשון הרמב”ם:
אף על פי שׁאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה לא יהיה אוכל ושותה כל היום כלו (את המודגש, קורא בקול רם כמובן) אלא כך היא הדת: בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בעניַן היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין. והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום (לא בקול רם, אבל בהדגשה). ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכל ולשתות שאר היום עד הלילה (את המילים האחרונות קרא בטון רגיל, ממש לא בהדגשה).
יש מהם שיוסיפו עוד את דברי הרמב”ם בהלכה כ’:
כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש … שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות. ולא נצטוינו … אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל.
וכאן מסביר כמובן מה היא אותה שמחה שיש בה עבודת היוצר וכו’ וכו’.
ובצורה כזו מעוותים את דברי הרמב”ם בלי להוסיף או לגרוע מדבריו.
(מתוך פורום קדושת ציון.)