חסרון תיאוריה הגונה לתפקיד היזם בכלכלה – הגר”א והמלבי”ם

משלי י”ג כ”ג:

רב אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט.

בהגר”א שם:

רב אוכל ניר ראשים שיש לאדם ליתן לעניים ולא יאמר אם הקב”ה חפץ בהם שיתן העשיר להם למה אינו נותן להם בעצמו כמ”ש טורנוסרופוס הרשע לר”ע ואומר שצרכי העולם הוא מה שהם עניים לפי שאם לא היו עניים לא היו חורשין ועושין מלאכות אחרים וזהו שרב העולם אוכלים הניר של ראשים והענין שהעניים סובלין יסורין אנשי דורם וכל העולם ניזון בשביל עולם שנושאים הראשים כלומר בשביל היסורין שסובלים העניים. ויש נספה בלא משפט ועוד יש טעם שיש ליתן לעניים כי מחמת שאינם נותנים את משפטם מה שצריך ליתן להם הקב”ה קובע את קובעיהם נפש.

ביאור המלבי”ם:

רב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט – מוסב על הקודם, אומר, ואם תשאל ומדוע לא ישלם ה’ השכר להצדיק עצמו? ומדוע ראינו שהצדיק שהעולם נזונים בזכותו והם אפי’ בזכות עצמם אינם נזונים כר”ח בן דוסא שאמר עליו כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע”ש לע”ש, משיב שכן ראינו במציאות שרב אוכל – בא ע”י ניר ראשים – שדלת העם הרשים נרים את האדמה להסיר משם הקוצים והדרדרים, שזה עבודה קשה יעשו אותה הרשים ועל ידם בא אוכל רב, ובכ”ז יש מן הרשים שנספה בלא משפט – שימות ברעב ואין אוכל למו, הגם שכל האוכל בא על ידי עבודתם, וכן הגם שרב אוכל בא ע”י הצדיקים וזכותם שמסירים את הקוצים המעכבים את השפע, בכ”ז ימצא ביניהם שנספה ברעב, ודי לו בקב חרובין, וזה מפני שה’ יודע שאם יהיה לו עושר לא תספיק זכותו כל כך להוריד השפע, כמו שאם הרשים יהיה להם לחם לא ישכירו א”ע לחרוש ולנור ניר, וזה מפלאי ההנהגה, ובכ”ז הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט.