ושאין לצמצם מדיני התורה כחוט השערה ע”פ ע”ה מפני איזה טעם שיהיה ח”ו.
הבכור שור מדבר מדבר בדיוק על מצבנו היום שב”ד מפחדים אפי’ לנסות לבער את הרע:
אדרבא, ב”ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה כו’ שהשעה צריכה לכך.
וז”ל ב”י חו”מ סי’ ב’:
וכתב הרשב”א בתשובה רואה אני שאם העדים נאמנים אצל הברורים רשאים הם לקנוס ממון או לענוש עונש הגוף כפי אשר יראה להם וזה מקיום העולם שאם אתם מעמידים הכל על הדינים הקצובים בתורה ושלא לעשות אלא במה שענשה תורה בחבלות וכיוצא בהם נמצא העולם חרב שהיינו צריכים עדים והתראה וכמ”ש ז”ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה. וכ”ש בח”ל שאין דנין דיני קנסות ונמצאו קלי דעת פורצין גדרו של עולם ונמצא העולם שמם וכבר קנסו ז”ל קנסות במכה את חבירו ביד או בארכובה כדאיתא ר”פ המניח ואע”פ שאלו דיני קנסות ואין דנין אותו בבבל מכל מקום בכל מקום ומקום דנין לעתים לכיוצא בהן לגדור את הדור… ולפיכך ברורים אלו אם עשו וראו שצורך שעה היא לענוש גוף ולקנוס ממון לתיקון המדינה ולצורך השעה כדין עשו וכ”ש בדאיכא הרמנא דמלכא וכענין רבי אלעזר ברבי שמעון בר”פ הפועלים (פג:) ומ”מ הברורים צריכים להתיישב בדברים ולעשות מעשיהם אחר המלכה ולהיות כוונתם בכל עת לשמים…
עוד שם:
וגם הרא”ש כתב בתשובה כלל י”ח על אלמנה שנתעברה מעכו”ם מפני שהענין היה מפורסם היה בדעת השואל לחתוך חוטמה כדי לשחת תואר פניה שקשטה בפני הבועל ושתפרע לאדוני העיר קצת ממון ושאלו את פיו אם היה מסכים בזה והשיב יפה דנתם יחתכו חוטמה כדי לשחת תואר פניה כדי שתתגנה על מנאפיה ודבר זה יעשוהו פתאום כדי שלא תצא לתרבות רעה ולפי עושרה טוב לקונסה בממון עכ”ל.
(בדק הבית) כתב הר”מ מרקנ”ט ראש פרשת משפטים בשם מדרש רות הנעלם אמר ר’ יודן כל דיין שלא מחמיר מסתלק מן העולם קודם זמנו הדא הוא דכתיב ויש נספה בלא משפט יש מי שדן דין אמת לאמתו ומקבל עליו שכר מהקב”ה. דן דין אמת לאמתו ונתפש כגון דיין מדקדק דקדוקין לזכות לרשע דתנן ב”ד מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה או מפני שהזמן גורם והדיין מסתלק עצמו מלהענישו ומדקדק בענין הדין למצוא פתח לזכות אותו מן הדין ממש וה”ה כשהקב”ה דן את העולם אותו דיין נתפש עליו ונסתלק עליו קודם זמנו ואם לאו עליו נאמר לא נין לו ולא נכד בעמו כשעצמו אינו נתפש יש מי שאין דן את הדין ומקבל עליו שכר כגון אבא שראה אחד מחבק לאשת איש ומנשק אפיק לון לקונפיה וקטיל לון לאו דבני הריגה נינהו אלא לעשות סייג לתורה דלא תימא דיינאא אפיק ליה בדין תורה וסגי לו אלא דיינא דלא עביד סייג לתורה אין לו סייג לא בעוה”ז ולא לעוה”ב סייג שלא נין ונכד עצור ועזוב הוא בעוה”ז ובעוה”ב מעבירים ממנו אותם מעשים טובים שהם סייג לעוה”ב לאדם כי הא דאמר עשו סייג לתורה בדיל דתורכון חיים בהאי עלמא ובעלמא דאתי.
ויה”ר שנזכה להשבת שופטי אמת!