תנא דבי אליהו רבה פרק י”ח:
פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל ואין שם עכו”ם כלל ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד וישבו לפניו מאתים נערים שרובן בני שמונה עשרה שנה ובני עשרים שנה ולשנה האחרת חזרתי לשם ומצאתי את התלמידים ואין רבם ביניהם אלא בן אחד בלבד שהוא היה בן בן בנו שבשביל מעשיהם המקולקלים של אותן נערים מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרים ולא נשתיירו רק הקטנים והייתי בוכה ומתאנח עליהם עד שבא אלי מלאך מן השמים ואמר לי מפני מה אתה בוכה ומתאנח אמרתי לו וכי לא אבכה ואתאנח על אלו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להם והיו כלא היו ואמר לי לא יפה עשית שאתה בוכה ומתאבל ומתאנח עליהם אמרתי לו מפני מה ואמר לי שהן היו עושין דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ומקולקלין בעצמם והיו מוציאין שכבת זרע חנם והן לא היו יודעין בעצמן שהמיתה משגתן.
הרב עקיבא יוסף שלזינגר בפירוש “תוספת יחיאל”:
המעשה הזה בא להורות לנו הדרך שמירת הברית הוא היסוד לבית ישראל ולא כמו שהאדם רואה לעינים לומדים בישיבות בתורה ותפלה לבד כי הכל הם ענפים לשורשם ביסוד אם הם שומרי הברית ועל כל הנעלם צריך הרב לדרוש על תלמידיו להורותם הדרך איך ונשמרת מכל דבר רע וגו’ (חולין מד:) שלא יהרהר ביום ולא יבא לידי טומאה בלילה וכו’ ושלא יסתכלו בעריות כל שכן שלא יקראו בספרים חיצונים בכל לשון שיהי’ ככ’ (או”ח סי’ שז) ואשר הם מלאים זימה ומביאים לידי הרהורי עברה שהם קשים מעברה כי מביאים לידי קרי ר”ל שהוא שקול כנגד כל עברות שבתורה ככ’ בש”ע (אה”ע סי’ כג) ולשמור ככתוב שם (סי’ כא) ולהשיאם סמוך לפרקן למען להעמיד שורשם לזרע קודש מחצבתם על כן אין מן התימה על ישיבות גדולות במקומות גדולים שנחרבו כן כי לא המדרש עיקר כי אם המעשה אחרי כי במכוסה ממך אל תחקור לדעת אם למדו תורה בטהרה ובאיזה מחשבות למדו ורמז לן במעשה זה על כי זה שהיה ראש על בני חי’ ובני עשרים אשר מן הראוי היה להשיאם כהלכה (אה”ע סי’ א) וכדי ללמוד תורה בטהרה (קדושין כט:) והוא לא השגיח על זאת ורק למד סתם ועל כן לא נשאר מהם כי אם הקטנים אשר למדו בטהרה…