הודו להשם: ה’חוק’ נגד השחתת תמונות נשים ציבוריות שלא עבר

אני שם לב שאין חילוק בין “רכוש” של המדינה, לרכוש פרטי. הכופרים ביסוד “הישארות הנפש”  – גם לנשים, מעוללים אנתרופומורפיזציה (האנשה) לשלטים דוממים. והצביעות כאן זועקת לשמים: מצווה גדולה להשחית שלטים שקוראים לצניעות, ועבירה גדולה לפגוע אף בשלטי תועבה (שהרי אין סטנדרטים בחקותיהם מה כן ומה לא). שלא לדבר על איסור הצבת שלטים הקוראים לצניעות, חלילה וחלילה (לא שאני אישית בעד השלטים הללו!).

מותר למדינה ולחילונים שלה להטריד את צעירינו, לשטוף את מוחותינו, ולגרות יצר הרע ומעשים חמורים בכל מקום ובכל מדיה במימון מיסים גזולים. אך הגנה עצמית, אפילו בחיינו הפרטיים אסורה.

איך יחליטו אם המעשה “על רקע מגדרי”? לפי המראה! כמו שמחליטים כיום שכל פגיעת רכוש קלה של בעלי פיאות-צד ארוכות מהווה “טרור לאומני אלים”…

חלק מהסיבה להצעה החדשה היא ה”מנהג” החדש של חלקנו לצבוע על גבי תמונות הנשים בשטרות בנק ישראל החדשות. להזכירכם, יש כבר חוק שלוש חודשי מאסר על משחיתי שטרות כסף בכלל (כמעט “אות מתה”), כך שיתכן בתיאוריה מאסר בפועל של יותר משנה בכלוב ממשלתי.

יש כמובן סיכוי, למרות הרגעותיה של חה”כ, שהחוק יורחב בעתיד מאותו “מרחב ציבורי” אגדי אף על משמיטי תמונות נשים בעיתונים ואתרים, דוגמת אתר מהדריניוז, ת”ו.

נשים צדקניות ששומרות עצמן מעיני זרים וגברים נשואים ששומרים עיניהם מנשים זרות, בחורים שלא טעמו טעם חטא, ובתולות טהורות, וגדורות; הם-הם העבריינים. אבל אלו המחפיצים את הנשים, והנשים המחפיצות את עצמן, וכל אלו הממלאים את בתי הכלא, המחריבים את בתיהם ואת נפש ילדיהם, הם-הם המנהיגים.

עליונים למטה ותחתונים למעלה.

בס”ד, יהודה סגל