ז”ל בה”ל (השלישי) בסימן א’ (בתוספת הדגשה):
ולא יתבייש וכו’, עיין במ”ב בשם הב”י. דע דהב”י לא איירי כ”א במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בוודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי”ז יעבירו את העם מרצון ה’ ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב”י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע”ה אמר הלא משנאיך ד’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו’.
יש לדון בימינו, ימי ביאה שלישית כאן בארץ הקודש, האם קיימנו את התנאי. גם אנשי המזרחי לא באו אלא לקבל מרותם ולהתפשר.
ואכמ”ל.
מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א כבר כתב באיזה מקום בהחלטיות לשלילה (לא הביא את הבה”ל הנ”ל, אבל נראה שלזה היה כונתו).