קנאביס רפואי והציבור החרדי
מה יקרה למאזן הרווחים של החברות המפלצתיות אם קופות החולים הממשלתיות יפסיקו לרכוש את התרופות המסוכנות והיקרות שלהם? אז המדינה יוצרת עבורם מונופול, ובעלי החברות, מצדם, דואגים לטובות הנאה לאנשי השלטון. כולם מאושרים מההסדר – מלבד החולים חסרי ישע והון, כמובן.
האם ניתן להתמכר? ודאי. האם ניתן להינזק? ברור. אך מה בכך?
אין איסור בתורה על השכרות, מיין ושלא מיין, אא”כ האדם חובל בעצמו (“לא תשתי סמא”, פסחים קי”ג א’). אדרבא, תנו שכר לאבד ויין למרי נפש. והחובל בעצמו, אע”פ שאינו רשאי, פטור. אין שום הבדל בין קנאביס להרואין מבחינה זו.
גם כשיש אפשרות להשתמש באיזה דבר לעבירה (בהמה להרבעה, דם וחלב לאכילה, רעל להרעלה, סמים לפגיעה בבריאות), משאירים את הבחירה והאחריות החופשית בידי הפרט, אם הוא מעל גיל בר מצוה. רק אם אחד בא לחטוא, מתרים בו, מענישים אותו, ובערת הרע מקרבך. וגם זה אינו מסור אלא לבית דין, ולא לפיקציה המכונה מדינה.
התמכרות – ולא משנה אם זה אלכוהול, אוכל, אינטרנט או הימורים – היא בעיה רפואית\פסיכולוגית\מוסרית, אך בעליל לא פלילית, בדיוק כמו כעס, חמדה, עצבות, וכהנה. אם לא כן, אין לדבר סוף. העדפות בינ-זמניות הן בהכרח אישיות.
הטיפול מופקד בידיו של היחיד, של משפחתו ומקורביו, הרופאים שלו, וארגוני גמילה מרצון, למטרות רווח ושלא למטרות רווח. זה לא מתפקידו של בית דין הגדול או שבשערי העיר או ז’ טובי העיר הלגיטימיים – העומדים במקום הסנהדרין (חזו”א סנהדרין סימן ט”ו סק”ד) – למנוע כל אפשרות מכשול ועוון אנושי מראש.
אז מנין החוצפה של המדינה לרדוף את האזרחים שלה על גידול, מכירה ושימוש בסמים שונים? כאלו שחוטפים יהודים כשרים על לא עוול בכפם וקוראים לזה “בית כלא” עוד מטיפים לנו מוסר אישי?! ובכלל, האכיפה בלתי אפשרית. אפילו בתוך בתי הכלא, שיא העבדות הממשלתית, ניתן להשיג סמים. האכיפה צריכה להיות אישית, כמו בכל תחומי החיים האישיים.
גם לגליזציה איננו האידיאל, כיון שזה מאפשר למדינה לקחת עליו מיסים (אף שזה בוודאי עדיף מהפללה). האידיאל הוא אי-הפללה גמור לכל חומר כימי\ביולוגי שהוא למגדלים, משווקים ומשתמשים בצורה מוחלטת.
אלא מאי? יש למדינה כמה סיבות טובות לרדוף אותנו:
ראשית, כל חוק מיותר, ובפרט חוקים האוסרים על החזקת איזה חומר או כלי נשק הם כר נרחב לחיפושים בכלינו האישיים, למעצרים על פי חשד בעלמא, ותירוץ מעולה לתקציבים ממשלתיים שמנים וגדלים.
שנית, הקנאביס הוא זול יותר, בריא יותר, ובעל הרבה פחות תוצאות לוואי מאשר התרופות המהונדסות לחולים במחלות רבות. מהיכן ירוויחו חברות התרופות מיליארדים אם המדינה תסיר את חסינותם לכוחות התחרות בשוק החופשי? מה יקרה למאזן הרווחים של החברות המפלצתיות אם קופות החולים הממשלתיות יפסיקו לרכוש את התרופות המסוכנות והיקרות שלהם? אז המדינה יוצרת עבורם מונופול, ובעלי החברות, מצדם, דואגים לטובות הנאה לאנשי השלטון. כולם מאושרים מההסדר – מלבד חולים חסרי ישע והון, כמובן.
הפללה רק מעשירה את הפושעים העוסקים בסחר סמים. הללו מסוגלים גם לספק מוצר פגום (במינון, ועוד), כיון שגם כך הוצא העסק מחוץ לחוק. האיכות הגרועה של החומרים עשוי להביא עד פיקוח נפש. במדינות כמו הולנד וקולורדו בהם המדינה נתנה מדה מסוימת של חופש, הפשע ירד בצורה דרסטית, והתמעטו מספרם של החולים בהתמכרות, והנפגעים ממוצר פגום (בטווח הארוך).
אולי אנחנו בארץ עוד לא בשלים לאי הפללה מלא, אבל גם חה”כ יעקב ליצמן מיהדות התורה מכריז רבות על כוונתו להקל על גידול שמן קנאביס רפואי. הוא גם מתכוון להכניס אותו לסל התרופות המאושר עבור הסובלים מאפילפסיה ואוטיזם. נחיה ונראה…
עשרות שנים הצעות ומתווים עולים ויורדים מן הפרק, אך דבר לא קורה, זאת משום שלמדינת ישראל, בדיוק כיתר מדינות העולם, אינטרס מובהק בהמשך המצב הקיים, למרות סבלם האיום של עשרות אלפי החולים.
בס”ד, יהודה סגל
ז’ חשון ה’תשע”ח 27/10/17